דוקטור סטריינג'לאב

דוקטור סטריינג'לאב
Dr. Strangelove or: How I Learned to Stop Worrying and Love the Bomb
מבוסס על	Red Alert
בימוי	סטנלי קובריק
הופק בידי	סטנלי קובריק
תסריט	סטנלי קובריק,; טרי סווט'רן,; פיטר ג'ורג'; (על פי ספר מאת פיטר ג'ורג')
עריכה	אנתוני הארווי
שחקנים ראשיים	פיטר סלרס (מרקין מפלי, דוקטור סטריינג'לאב); רוי סטיבנס; גלן בק; רוברט או'ניל; שיין רימר; פול תמרין; הל גלילי; לורנס הרדר; גורדון טנר; פרנק ברי; ג'ק קרלי; סטרלינג היידן; ג'ורג' סי. סקוט; טרייסי ריד; קינן ווין; ג'יימס ארל ג'ונס; סלים פיקנס; פטר בול; ג'ון מק'קרתי
מוזיקה	לאורי ג'ונסון
צילום	גילברט טיילור
מדינה	ארצות הברית, הממלכה המאוחדת
חברת הפקה	Hawk Films, סרטי קולומביה
חברה מפיצה	סרטי קולומביה, נטפליקס, וודו
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	29 בינואר 1964
משך הקרנה	93 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט קומדיה שחורה, סרט סטירי, סרט מלחמה, סרט קומדיה, סרט מבוסס יצירה ספרותית
תקציב	1,800,000‏$
הכנסות	9,440,272‏$
הכנסות באתר מוג'ו	drstrangelove
פרסים	פרס בודיל לסרט לא אמריקני (סטנלי קובריק); פרס באפט"א לסרט הטוב ביותר (סטנלי קובריק); פרסי האומות המאוחדות; פרס באפט"א לסרט הבריטי הטוב ביותר (סטנלי קובריק); פרס חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק לבימוי (סטנלי קובריק); פרס הוגו להצגה הדרמטית (פיטר ג'ורג', סטנלי קובריק, טרי סאות'רן) ;
	דף הסרט ב־IMDb

דוקטור סטריינג'לאב (באנגלית: Dr. Strangelove or: How I Learned to Stop Worrying and Love the Bomb, תרגום: דוקטור סטריינג'לאב, או: איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה) הוא סרט מסוגת קומדיה שחורה משנת 1964 בבימויו של סטנלי קובריק. הסרט מציג סאטירה פוליטית שעוסקת במלחמה הקרה, בדוקטרינת ההשמדה ההדדית ובמאזן האימה. הכוכב הראשי בסרט הוא פיטר סלרס, המגלם שלוש דמויות שונות. הסרט מבוסס במידת מה על הספר "Red Alert" מאת פיטר ג'ורג'.

עלילה

עלילת הסרט מספרת על גנרל מחיל האוויר האמריקני, ג'ק ד. ריפר, המחליט ליזום מלחמה גרעינית בחששו מפני קנוניה קומוניסטית לזהם את מי השתייה בפלואוריד ולאיים על "נוזלי הגוף היקרים" של בני העם האמריקני. חששו של ריפר מפלואוריד נובע כנראה מאין-אונות אותה ייחס לשתיית מים שהועשרו בחומר. ריפר פוקד על טייסיו לתקוף על פי תוכנית תקיפה R, בידיעה שמתווה התוכנית יקשה מאוד על יצירת קשר עם הטייסים ללא צופן בעל 3 אותיות Peace On Earth - POE המצוי רק בידיו, נועל עצמו בבסיס ומקווה שהמתקפה תצית מלחמה גרעינית כוללת.^[1]

שלושה אנשים יכולים למנוע את הקטסטרופה, ואת כולם מגלם פיטר סלרס. ד"ר סטריינג'לאב, מדען גרמני נאצי לשעבר (שמו הגרמני, לפני האנגלוז, היה מרקווירדיגליבה) שהוא עתה יועץ מדעי בכיר בבית הלבן, הסובל מתסמונת הגף הזרה ולכן אחת מידיו איננה נשמעת לו ומאיימת לחנקו; נשיא אמריקני חלש ואנמי, מרקין מפלי; ואלוף-משנה בריטי ליונל מנדרייק, היחיד היכול לתקשר עם ריפר.

אל חדר המלחמה בבית הלבן מובא השגריר הסובייטי, למורת רוחו של הגנרל "באק" טרג'ידסן. השגריר מספר כי ברית המועצות בנתה מכשיר אוטומטי שאינו ניתן לנטרול, "מכונת יום הדין", שתוכנת להגיב לכל תקיפה בהפעלת סדרה של פצצות ממולחות. דהיינו, פצצות אטום מועשרות ב"קובלט תוריום ג'י", חומר רדיואקטיבי חזק ומסוכן במיוחד. השפעות "מכונת יום הדין" יהרסו בתוך חודשיים את כל החי והצומח על שטח כדור הארץ ויהפכו אותו למקום שבלתי ראוי למחיה במשך כ-93 שנים. ד"ר סטריינג'לאב מתערב בשיחה וטוען כי "מכונת יום הדין" הייתה הרתעה מושלמת לו קיומה היה ידוע; השגריר הסובייטי עונה כי ראש ממשלת ברית המועצות תכנן להכריז עליה בשבוע שלאחר מכן. טרג'ידסון השש אלי קרב ממליץ לנשיא להורות על מכה גרעינית יזומה, משום שלא ניתן לעצור את המפציצים ו"ברגע שהם יפגעו במטרות, הרוסים ישתגעו לחלוטין ויירו את כל מה שיש להם" ולכן כדאי לפעול ראשונים. הוא מרגיע את מפלי בהבטיחו שאם צעד כזה יינקט, "נספוג אבדות אזרחיות סבירות לחלוטין של בין עשרה לעשרים מיליון." הנשיא מסרב בקור.

בבסיס הצבאי, מנדרייק מצליח לבסוף לשכנע את ריפר. הגנרל רושם על דף במשרדו את הקוד לצופן הסודי, ומתאבד. הקוד מועבר בהצלחה לכל המטוסים, מלבד אחד. מפציץ בי-52 זה מוטס על ידי רב-סרן "קינג" קונג, טקסני תמהוני ומסור לתפקידו. טיל קרקע-אוויר סובייטי הרס את מכשיר הקשר שלו, ולכן אי-אפשר להחזירו לאחור. על אף שספגו נזק רב, ולמרות שאנשי חדר המלחמה מסייעים לפיקוד ההגנה האווירית הסובייטית בניסיונות להפילו, אנשי הצוות מגיעים ליעדם. "קונג" מטיל את הפצצה ידנית בגלל הנזק למטוס ורוכב עליה בעצמו כשהוא מנופף בכובעו, והמטרה על הקרקע מושמדת בפיצוץ אטומי. "מכונת יום הדין" מופעלת.

במקביל לשיגור, סטריינג'לאב מציע לנשיא לאסוף כמה מאות אלפי אנשים שיחיו בתחתיות מכרות עמוקים אליהם לא תוכל הקרינה להגיע במאה הבאה. מפלי תוהה אם הניצולים הללו לא יהיו המומים וכואבים לנוכח השמדת כל קרוביהם וכדור הארץ עד שיסרבו להמשיך לחיות בפירים, אך טרג'ידסן מסיט את הדיון ותוהה כיצד להתכונן להמשך המלחמה הקרה ברגע בו אפשר יהיה שוב לאכלס את פני השטח ומה יש לעשות כדי למנוע מהסובייטים להשתלט על פירים נוספים שיאפשרו לקבוצות השורדים שלהם להתרבות בהיקף יותר ולנצח בעוד מאה שנה: "אדוני הנשיא, איננו יכולים להרשות פער פירי מכרה!" סטריינג'לאב מצליח לקום מהכיסא, להפתעתו, וצועק בשמחה: "מיין פיהרר, אני יכול ללכת!" באותו הרגע מופעל נשק יום הדין הסובייטי והסרט מסתיים במונטאז' של פיצוצים גרעיניים כשברקע מתנגן השיר "We'll Meet Again" בביצוע הזמרת ורה לין.

הפקה

הרעיון לסרט התחיל כרעיון מעורפל של קובריק הסובב סביב מותחן על תאונה גרעינית. קובריק החל לבצע מחקר בנושא, והתוודע אל הספר "Red Alert" של פיטר ג'ורג'. קובריק התרשם מאוד מהספר, והתייעץ עליו עם מי שיזכה לאחר מכן בפרס נובל לכלכלה תומאס שלינג. שלינג כתב ב-2006 כי שיחות אלו (שהתקיימו בשנת 1960) גרמו לקובריק לקנות בסופו של דבר את הזכויות לספר וליצירת הסרט. בשיתוף ג'ורג' החל קובריק לכתוב את התסריט אשר יועד להיות דרמה רצינית ולא סאטירה. ככל שהתקדמה כתיבת התסריט, קובריק זיהה את הפוטנציאל לסאטירה בנושא, והחליט לשנות את אווירת הסרט. במהלך ההפקה הגוון הקומי והסאטירי הפך מובהק בעקבות הופעתו של פיטר סלרס, שאלתר והוסיף על התפקידים הכתובים להם לוהק.^[2]

הסרט צולם ליד לונדון שבממלכה המאוחדת, היות שסלרס היה בתהליכי גירושין ובשל כך לא יכול לעזוב את אנגליה. בנייני האולפן שימשו גם כחזית בסיס חיל האוויר בסרט. חדר המצב עוצב כך שייראה מעט כמו מקלט עמיד בפני פיצוץ, והשולחן בו עוצב מעט כמו שולחן פוקר - מטאפורה לכך שהמנהיגים היושבים מהמרים על עתיד העולם. צילומי המונטאז' בסוף הסרט נלקחו מניסוי טריניטי וממבצע פרשת דרכים שהתרחש באיי מרשל. במקור הסרט היה אמור להסתיים כשכל יושבי חדר המלחמה זורקים עוגות פאי על חבריהם. סוף זה נגנז.

הקרנת הבכורה הייתה אמורה להתקיים ב-22 בנובמבר 1963, היום בו נשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי נרצח. לאור הרצח הקרנת הבכורה נדחתה לינואר 1964, בשל מצב הרוח הירוד של הציבור. בנוסף על כך אחת השורות בסרט, "חבר'ה, יכול היה להיות סוף שבוע טוב מאוד בדאלאס עם כל הדברים האלה" דובבה כך שבמקום העיר דאלאס, יישמע שמה של העיר לאס וגאס. זאת כיוון שקנדי נרצח ביום שישי בדאלאס. רצח קנדי שימש עוד סיבה לכך שסצנת הפשטידות בסוף הסרט נגנזה. במהלך הסצנה אחד המשתתפים אומר כי "חבר'ה, הנשיא הצעיר והאבירי שלנו נפגע בשיאו!".

קבלת הסרט בציבור

"דוקטור סטריינג'לאב" הצליח מאוד מבחינה מסחרית, והרוויח למעלה מארבעה מיליון דולרים באמריקה הצפונית במהלך הקרנותיו הראשונות. הסרט הצליח מאוד גם מבחינת הביקורות, והוא הסרט הכי מצליח של קובריק באתר Rotten Tomatoes, עם ציון של כ-99% (על סמך של כ-73 ביקורות). הסרט מופיע ברשימת 100 הסרטים הגדולים של רוג'ר איברט. הוא הופיע במקום 26 ברשימת 500 הסרטים הטובים ביותר של מגזין אמפייר.

הסרט מטיב להסביר את עקרון נשק יום הדין. חלק מהדיאלוגים בסרט מצוטטים מספרו של הרמן קהאן (אנ'), "על מלחמה תרמו-גרעינית". בספר זה מפרט קהאן את אסטרטגיית הלוחמה גרעינית לגבי נשק יום הדין.

חוקר במערכת הביטחון האמריקאית בשם דניאל אלסברג, שעסק בעיצוב מדיניות הגרעין האמריקאית תחת ארבעה נשיאים, טען בספרו "מכונת יום הדין: וידויים של מתכנן מלחמה גרעינית" מ–2017, כי הסרט יותר ריאליסטי מכפי שנראה. לדבריו, לאחר שצפה בסרט לראשונה עם קולגה: "יצאנו מהקולנוע אל שמש אחר הצהריים, המומים מהאור ומהסרט... שנינו הסכמנו שהדבר שבו צפינו היה, בעיקרו, סרט דוקומנטרי".^[1]

בספר "מלחמה גרעינית: תרחיש אפשרי" שיצא במרץ 2024, טוענת העיתונאית החוקרת אנני ג'ייקובסן, שהתרחיש שמוצג בסרט אינו מופרך, ולמעשה כדבריה: "התרחיש המוצע בספר זה עלול להתרחש מחר".^[1]