קריית משה
קריית משה היא שכונה במערב ירושלים אשר הוקמה בשנת 1925 בסיועה של קרן "מזכרת משה מונטיפיורי". היא נמצאת בגובה של 820 מטרים מעל פני הים. מצפון גובלת בתחומה שכונת גבעת שאול והכניסה לירושלים, מדרום שכונת בית הכרם, ממזרח שדרות הרצל וקריית הממשלה, וממערב אזור התעשייה גבעת שאול. השכונה תוכננה במקור כשכונת גנים, אך כיום אופי זה השתנה. כמו כן ממוקמים בשכונה מספר רב של מוסדות חינוך.
יש בשכונה כ-15,000 תושבים.
היסטוריה
קריית משה הוקמה בין השנים 1925-1927 על ידי דתיים לאומיים, אנשי הסתדרות המזרחי. בהקמה סייעה קרן "מזכרת משה מונטיפיורי" בלונדון, קרן צדקה הנושאת את שמו של השר משה מונטיפיורי וסייעה קודם לכן בהקמת השכונות ימין משה, מזכרת משה, אוהל משה וזיכרון משה. קריית משה הייתה השכונה האחרונה שנבנתה בסיוע הקרן, ולכן יש שכינוה "מונטיפיורי החדשה".
בשנת 1924 רכש בא-כוחה של הקרן בארץ ישראל, הפרופסור דוד ילין, את אדמת השכונה - 112 וחצי דונם - במחיר של מאה לירות. תקנות השכונה מעידות על האופי הדתי-לאומי שביקשו מייסדיה להנהיג:
|
"מטרות החברה: א) לייסד שכונה עברית בקרבת ירושלם. ב) לקנות, או להשיג באפן אחר, קרקעות ולחלק אותן כנגד תשלום בין החברים בשביל בנין בתים. ג) לסלול, לתקן ולהחזיק כבישים, דרכים, שרות עגלות, מכוניות וחשמליות, מכון הספקת מים, חנויות ומחסנים. ובכלל לעשות את כל הנחוץ להתיישבות מסודרת בשכונה, כגון: להקים ולהחזיק בתי כנסת, בתי חינוך לאומי-חרדי, בתי מרחץ וטבילה, מוסדות צדקה וחסד, גנים, אולמים צבוריים וכדומה". |
||
בשנת 1936 הקימו אנשי הפועל המזרחי בסמוך לקריית משה את "שכונת הפועל המזרחי", ששמה הוסב לאחר מכן ל"שכונת מימון", על שם הרב יהודה לייב מימון, ממנהיגי הציונות הדתית וממייסדי השכונה. כיום שכונת מימון נבלעה בתוך קריית משה וכמעט שאין מבחינים בין השתיים.
בשנת 1939 התגוררו בקריית משה 79 משפחות, לכל משפחה בית אבן משלה. בשנת 1941 שלחו התושבים מכתב לראש עיריית ירושלים בבקשה להסתפח לעיר ירושלים (כזכור, בתקנות השכונה נכתב: "ליסד שכונה עברית בקרבת ירושלם"), משום שהשכונה הייתה מרוחקת ממרכזה של העיר החדשה. התושבים פירטו במכתב זה את מראה שכונתם ומציינים את ההקפדה על הניקיון וההיגיינה בשכונה. וכך כתבו התושבים:
|
"עם גידול מספר הדיירים בשכונה - שחלק ניכר מהם אינם חברים - באנו לידי מסקנה כי האופי של אגודה הדדית אינו הולם יותר את צרכי השכונה וברור לנו כי מתאים לה יותר אופי של מועצה או סיפוח לעירייה. מכיוון ששכונתנו קרובה ביותר לגבול המערבי הנוכחי של העירייה ואין כל שכונות מפסיקות בינן - הננו סבורים כי יש הגיון ונחיצות בספוחה לעירייה". |
||
השכונה סופחה לירושלים לאחר הקמת המדינה.[1]
במלחמת העצמאות נחתו מספר פגזים על השכונה.[דרוש מקור] זהות המפציצים שנויה במחלוקת: יש אומרים שאלו המצרים, ויש טוענים שהיו אלה כוחות ישראלים שהתכוונו להפגיז את דיר יאסין (גבעת שאול של היום), והתבלבלו בטיווח.
החל בשנות החמישים החל צביונה המקורי של השכונה להשתנות. כבר בסוף שנות ה- 1930, הוקמה שכונת "המקשר", שבה התגוררו חברי קואופרטיב התחבורה הירושלמי. לידה הוקם בתחילת שנות ה- 1950 "שיכון קריית משה" (ובשמה המלא - מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ), שיכון ראשון לבני ירושלים ובהם זוגות צעירים ומשתכנים לראשונה. בלט בו בלוק מס 4 (היום - הבניין ברח' הרב צבי יהודה 7) אשר כונה בפי כל "בלוק המורים", שבו התגוררו, בין כלל הדיירים, שר החינוך והתרבות דאז, פרופ' בן ציון דינור, מנהל הגימנסיה העברית רחביה, זבולון תוחמן, המשורר יצחק שלו (ובנו מאיר שלו) ומי שנבחר אז למזכיר הסתדרות המורים, ולימים נשיא הסתדרות המורים וחבר הכנסת, ד"ר שלום לוין. לאט לאט תפסו בנייני מגורים בקריית משה הוותיקה, את מקומם של הבתים החד-קומתיים. כיום, בניגוד להיותה מנותקת בעבר ממרכזה של העיר החדשה, השכונה נחשבת למרכזית, בהיותה ממוקמת על צומת דרכים בכניסה לעיר, ובשל קרבתה לגבעת רם, לבנייני האומה, לתחנה המרכזית, ליציאה מהעיר ולגשר המיתרים של הרכבת הקלה.
בשנת 1964 עברה לשכונה ישיבת מרכז הרב, שמאוחר יותר הולידה מתוכה את מכון מאיר הממוקם גם הוא בשכונה. בעקבות כך גדל מספרם של התושבים הדתיים בשכונה, והיא נהייתה מוקד מרכזי עבור החברה הדתית לאומית, ובפרט עבור הציבור הדתי תורני. אולם, השכונה נותרה שכונה מעורבת, וניתן לראות בה תושבים ותיקים לצד זוגות צעירים ומשפחות מרובות ילדים.
בשנת 2008 אירע בשכונה הפיגוע בישיבת מרכז הרב בו נרצחו שמונה מתלמידי הישיבה.
תכנון
השכונה תוכננה כשכונת גנים. תכנונה הופקד בידי האדריכל ריכרד קאופמן (1958-1887), שתכנן שכונות גנים נוספות כגון תלפיות (1921), בית הכרם (1921), רחביה (1922) ובית וגן (1925). על פי עיקרון התכנון הסטנדרטי של שכונת הגנים, הייתה שדרה מרכזית שחצתה את השכונה מצפון לדרום, ובקצה עמד מבנה ציבור. השדרה היא שדרות המאירי של היום, ומבנה הציבור שבסופה הוא בית הכנסת "אוהל יצחק", בתכנונם של האדריכלים אליעזר ילין ווילהלם הקר.
האדריכלים ילין והקר חברו לריכרד קאופמן בתכנון השדרה המרכזית (שדרות המאירי), ונקבע כי לכל אורכה יינטעו עצי ברוש. ראשיתה של שדרה זו בפינת הרחובות הרב צבי יהודה (לשעבר בן-דור)-העילוי-ימין אבות-המאירי, וסופה בהצטלבות עם רחוב קוסובסקי, שם עומד המבנה הציבורי - בית הכנסת. כיום רציפותה של השדרה נקטעת בהצטלבות עם רחוב קריית משה בשל קיוסקים שנבנו על השדרה.
בית הכנסת תוכנן כמבנה אבן מרובע, שעליו בסיס מתומן וכיפה עגולה, מאפייני סגנון בנייה מזרחי-מסורתי. יחד עם זאת שולבו בתכנון המבנה גם מאפייני הסגנון הבינלאומי שרווח בשנות השלושים: צמדי חלונות ארוכים וצרים. כיום קשה מהתבוננות בחזית הקדמית של המבנה לזהות את התכנון המקורי של הקר וילין, שכן לאורך השנים נוספו בקדמת המבנה חדרי תפילה קטנים ששינו את המראה הקדמי של הבניין כמעט עד לבלי הכר.
ילין והקר אף תכננו את בתי המגורים בשכונה. בתים אלו תוכננו כבתים חד-קומתיים פשוטים ובעלי גגות רעפים, ששיוו לשכונה מראה כפרי. בתים אלה, שהיו בתיהם של מייסדי השכונה וראשוניה, נהרסו ברבות השנים ובמקומם נראו בתי דירות. כיום (2010) ניתן עדיין למצוא בשכונה בתים מקוריים אחדים שהשתמרו.
מוסדות ובניינים בשכונה
- בית חינוך עיוורים: נוסד בעיר העתיקה בירושלים בשנת 1902 על ידי אברהם משה לונץ. בשנת 1932 נחנך בניין המוסד, כיום ברחוב הרב צבי יהודה 6 (לשעבר רחוב בן-דור). הבניין תוכנן על ידי האדריכל הבריטי טגארט באופן שיקל על העיוורים את ההתמצאות בו. באמצע שנות השישים התרחב המוסד ונבנו אגפים חדשים מצפון לבניין המקורי, לצד רחוב דגל ראובן של היום. המוסד מכשיר ילדים ונערים עיוורים להשתלבות בחברה ומפתח אצלם יכולות למידה ויצירה. זהו אחד המוסדות הוותיקים ביותר בשכונה.
- מוסד הרב קוק: מוסד הוצאה לאור של ספרות תורנית וציונית-דתית. נוסד בשנת 1936 על ידי הרב יהודה לייב מימון, ושוכן כיום ברחוב הנושא את שמו, במבנה מנדטורי. המוסד מוציא את כתביו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מהדורות מדעיות ומוגהות של מפרשי התלמוד, וכתב עת תורני-מדעי בשם "סיני", שאותו ערך הרב מימון ולאחר מכן חתנו, יצחק רפאל. כיום, מלבד ההוצאה לאור, פועל במקום גם כולל, ספרייה תורנית ובית הכנסת "בית יהודה" על-שם הרב מימון. כמו כן, כמעט מדי שנה מקיים המוסד "כנס תורה שבעל-פה" שבו מרצים הרבנים הראשיים לישראל ודמויות ידועות נוספות מהעולם התורני. המוסד היה מרכזה של שכונת מימון הסמוכה לקריית משה.
- ישיבת מרכז הרב: "הישיבה המרכזית העולמית" נוסדה על ידי הרב הראשי לארץ-ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בשנת 1924 ובתחילה שכנה בביתו של הרב בשכונת בית דוד. בשנת 1964 נבנה בניין הישיבה ברחוב בן-דור בקריית משה. בסביבות שנת 2000 הוסב שמו של הרחוב לרחוב הרב צבי יהודה, על שם הרב צבי יהודה הכהן קוק, בנו של הרב קוק וראש הישיבה במשך שנים רבות.
- ישיבת ירושלים לצעירים: ישיבה תיכונית מיסודה של ישיבת מרכז הרב, הוקמה על ידי הרב יעקב פילבר, שוכנת בסמוך לישיבת מרכז הרב, ברחוב הרב צבי יהודה.
- בית היתומות ויינגרטן: בית יתומות על שם דוד ויינגרטן. נוסד בשנת 1902. חיי היום-יום של המוסד תועדו בהרחבה במצלמתו של הצלם צדוק בסן בין השנים 1934-1902, נחשפו ב-2005 בתערוכה "יתומות". כיום שוכנת שם פנימייה חרדית לבנות.
- בית היתומים דיסקין: בית יתומים, שוכן בגבול קריית משה וגבעת שאול. נוסד בשנת 1880 בעיר העתיקה בירושלים בידי הרב יהושע לייב דיסקין, ובראשית המאה העשרים יצא מן החומות. בשנת 1927 נבנה הבניין ברחוב ריינס של היום. הבניין תוכנן במתכונת אקלקטית וחזיתו סימטרית. במקור תוכננו לשלב בו עיטורי אבן רבים, אך עלות הבנייה אילצה את הצמצום בעיטורים, שהסתכמו בגילופי עצי דקל. כיום המקום משמש כפנימיה חרדית לנערים ונמצא תחת פיקוח משרדי הממשלה. המקום משמש מרכז למספר מוסדות חינוך שאינם מיועדים ליתומים בלבד. עיקר הפעילות ליתומים מתבצעת באמצעות 'קרן היתומים'.
- מכון מאיר: ישיבת דתית לאומית המשמשת בית מדרש לחוזרים בתשובה. הוקם בשנת 1974 על ידי הרב דב ביגון, ראש המכון עד היום. המכון ממוקם בשני מבנים בשדרות המאירי המחוברים זה לזה, כשהמבנה החדש מביניהם הוקם בסביבות שנת 2000.
- ישיבת המאירי: ישיבת הסדר אקדמאית השייכת למכללת ליפשיץ. בעבר הבניין שימש כבית המדרש למורים "המזרחי" שנוסד בבניין שהיה קודם לכן ביתו של הרב משה אוסטרובסקי-המאירי שעל שמו נקרא הרחוב, בשדרות המאירי 11 של היום. מנהלו הראשון היה אליעזר מאיר ליפשיץ, ולאחר מותו נקראה המכללה על שמו. כיום הקמפוס המרכזי של המכללה הוא ברחוב הלל במרכז העיר.
- בית הכנסת אוהל יצחק: בית כנסת אשכנזי שנוסד עם הקמת השכונה כבית הכנסת המרכזי בה (ראו שרטוט תוכנית המקור של השכונה שלעיל). בית הכנסת קרוי על שם יצחק יעקב ילין שהיה בין מייסדי בית הכנסת ושימש בו במשך שנים ארוכות כחזן וגבאי ראשי.
- בית הכנסת היכל יעקב: בית כנסת ספרדי שבו כיהן הרב הראשי מרדכי אליהו כרב בית הכנסת, ושלשכתו פעלה במקום. בית הכנסת שוכן בין רחוב ריינס לרחוב בן ציון, הוא נוסד בשנות ה-80 של המאה העשרים, וקרוי על שם הנדיב יעקב ספרא (אביו של אדמונד ספרא). במקום פועל גם כולל "דרכי הוראה לרבנים" בראשות הרב יוסף אליהו, בנו של הרב מרדכי אליהו.
- סניף בני עקיבא: בקריית משה פועל סניף של תנועת הנוער בני עקיבא. הסניף הוקם בשנת 1971.
- סניף אריאל גבעת שאול (גב"ש): הסניף הראשון של תנועת הנוער אריאל, ומהסניפים הגדולים בתנועה - ממוקם בפועל בקריית משה.
רחובות השכונה
.jpg)
- קריית משה: רחובה הראשי של השכונה, נקרא על-שמה כדי לשמר את השם. שמו הקודם של הרחוב היה הרב אוסטרובסקי (המאירי), שלאחר מכן נקראה על-שמו השדרה הסמוכה, שדרות המאירי.
- שדרות המאירי: השדרה שתוכננה במקור כחלק משכונת הגנים. נקראת על-שם הרב משה אוסטרובסקי (המאירי) 1947-1886, ממנהיגי תנועת המזרחי בארץ ישראל, מורה ועסקן ציבורי. כיום זוהי שדרה להולכי רגל, כאשר משני צדיה נטועים עצי ברוש ולאורכה ממוקמים ספסלי ישיבה. ברחוב זה שוכנים מכון מאיר וישיבת המאירי (מכללת ליפשיץ).
- העילוי: כינויו של הרב שלמה פוליאצ'יק (1928-1877), שהיה ראש ישיבה בניו יורק. ברחוב זה שוכן בית היתומות ויינגרטן.
- שושנה (פוליאקוב): על שם הנדבנית שושנה פוליאקוב, שייסדה קרן חסד וסיוע למוסדות דת בירושלים. נפטרה בשנת 1927. בתחילת הרחוב עומד אחד מבתי האבן המקוריים של השכונה. לפני סיפוחה של קריית משה לירושלים נקרא הרחוב רחוב השרון.
- קוסובסקי: על-שם הרב חיים יהושע קוסובסקי (1960-1873), חוקר ספרות התלמוד ומחבר הקונקורדנציה לספרות חז"ל. ממייסדי קריית משה. ברחוב זה, שמתחיל בסוף השדרה המרכזית (שדרות המאירי), נמצא בית הכנסת המרכזי של השכונה, "אוהל יצחק".
- סירקיס: על-שם דניאל סירקיס (1965-1881), ממייסדי התנועה הציונית-דתית בפולין, חבר המועצה הדתית של מדינת ישראל וחבר הדירקטוריון של הקרן הקיימת לישראל.
- דגל ראובן: נקרא על-שם ספרו של הרב ראובן כץ (1963-1880). היה רבה הראשי של פתח תקווה וחבר הרבנות הראשית לישראל. ברחוב זה נמצאים בנייני "בית חינוך עיוורים".
- הרב מימון: על-שם הרב יהודה לייב פישמן מימון 1962-1875), מראשי הציונות הדתית, מנהיג תנועת המזרחי, שר הדתות הראשון ומחותמי מגילת העצמאות. רחוב מרכזי בשכונת מימון שכיום נבלעה בתוך קריית משה. ברחוב שוכן מוסד הרב קוק, אותו ייסד הרב מימון בשנת 1936 ובראשו עמד עד מותו. שמו הקודם של הרחוב הוא שרי המאה, על-שם סדרת ספרים שכתב הרב מימון.
- הרב ריינס: קרוי על-שם הרב יצחק יעקב ריינס (1915-1839), מייסד המזרחי בשנת 1902, סופר וראש ישיבה. היה ציר בקונגרסים הציוניים ומראשוני הרבנים שחברו לבנימין זאב הרצל, שהיה ידיד טוב של הרב ריינס.
- בן ציון: על-שם שמעון שמואל בן ציון (1954-1894), מבוני ירושלים. ברחוב זה ממוקמים "בתי בן ציון", בתי הדירות שבנה והשכיר לדיירים. בשנת 1954 נרצח על ידי אחד מדיירי הבניין, ככל הנראה על רקע סכסוך כספי.
- ניסנבוים: על-שם הרב יצחק ניסנבוים (1942-1868), חובב ציון, מראשי הסתדרות המזרחי. שמו הקודם של הרחוב היה הרב ריינס.
- הרב צבי יהודה: על-שם הרב צבי יהודה הכהן קוק (1982-1891), ראש ישיבת "מרכז הרב" השוכנת ברחוב זה. ערך חלק מכתבי אביו, הרב הראשי לארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. במשך שנים היה הרחוב קרוי רחוב בן-דור, על-שם יצחק בן-דור, עיתונאי שנפל במלחמת השחרור, ולפני שנים אחדות שונה לשמו הנוכחי. השם החדש לא נקלט ועדיין ניתן לראות מפות ושלטים הנושאים את השם הוותיק. ברחוב זה התגורר בילדותו הסופר מאיר שלו, ובספרו "בביתו במדבר" הוא מתאר את הווי ילדותו בשכונה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- דוד קרויאנקר, אדריכלות המדינה שבדרך בראי יצירתם של הקר-ילין, כתר הוצאה לאור, 2006.
- שבתי זכריה, ירושלים של מעלה - שכונות ירושלים וסיפוריהן, אריאל, 2005.
- יוחאי רודיק ונאווה כהן ברוזובסקי (עורכים), קרית משה – תולדותיה של שכונה, הוצאת מוסד הרב קוק, 2008.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- תמונות של קריית משה בפורטל תמונות ירושלים
הערות שוליים
- ^ הכרזה על הרחבת האזור, דבר, 23 בספטמבר 1949
-
'שדרות בן דור' והוחלף ב'רחוב הרב צבי יהודה'
-
בית היתומים דיסקין בגבול שכונת קריית משה ושכונת גבעת שאול
-
"בית הרב משה אוסטרובסקי המאירי זצ"ל ואשתו מרת שרה ע"ה הוקדש לתלמידי פנימיית הסמינר"
.jpg)
