"הספר המשוגע"
"הספר המשוגע" הוא ספר שנכתב על ידי חיים גורי, יצא לאור ב-1971 וזכה להצלחה רבה[1]. בספר מתייחס גורי לשלהי תקופת המנדט הבריטי ומשקף בו את געגועיו לתקופה זו ולחבריו תוך שהוא טווה פסיפס של סיפורים ואנשים בהם נתקל בשנים אלו כשמקום חם במיוחד שמור בספרו לחבריו מתנועות הנוער, הההכשרות המגויסות והפלמ"ח.
 | |
| כריכת הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | חיים גורי |
| איורים | לאונרדו דה וינצ'י |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | רומן היסטורי |
| תקופת התרחשות | שלהי המנדט הבריטי |
| הוצאה | |
| הוצאה | עם עובד |
| תאריך הוצאה | 1971 |
| מספר עמודים | 232 |
| מהדורות נוספות | |
| תאריך מהדורה ראשונה | 1971 |
רקע
עריכהחיים גורי הצטרף לפלמ"ח ב-1941 ופעל בשורותיו עד הקמת המדינה. לאחר הקמת המדינה היה גורי בין הקולות הבולטים שפעלו להנצחת הפלמ"ח במאמריו, שיריו וסיפוריו כש"הספר המשוגע" היה אחד מהם. תחילה פרסם גורי קטעים מהספר בעיתון למרחב[2][3] ובהמשך יצא הספר לאור.
על הספר
עריכהבספר זה יוצר גורי פסיפס של דמויות ואירועים משלהי תקופת המנדט הבריטי כשחלקם קשור לתל אביב וחלקם קשור לתקופת הההכשרה שלו ביגור. גורי מתייחס בספרו לאנשים אמיתיים בהם נתקל באותן שנים כמו שמעון רודי הבריון, אריק מחקה החיות, אמיל אבינרי, יפתח זייד, מנחם שרפמן, אברהם בית הלוי, וילי ברגר, עובד מיכאלי ויצחק שדה אך גם לדמויות בדיוניות כמו יסמין הקטנה מא-זיב אצלה מחפש המחבר מזור לכאבי חבריו[4] או יעקב נחמני השומר (בן דמותו של יצחק חנקין) המספר על פגישתו בכלא עם רוצחו של חיים ארלוזורוב. כמו כן מזכיר גורי בספר אירועים ומקומות אמיתיים כמו רצח ארלוזורוב, ההפגנות נגד גירוש מעפילים, ליל הגשרים ועוד.
בין כל הדמויות המופיעות בספר צצות ועולות שוב ושוב שתי דמויוית שהיו חברות ילדות של גורי ומושא הערצתו ומשמשות כגיבורות הספר: חמדור ובריניקי המייצגות, כל אחת בדרכה, דור שלם:
- חמדור, כמו גורי, היה חבר בתנועת מחנות העולים, הלך להכשרה בקיבוץ, התנדב לצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה ושירת באלכסנדריה שבמצרים והתגייס לפלמ"ח לאחר המלחמה.
- לעומת דמותו של חמדור הלוחמני והמקושר להוויה המקומית עומדת דמותה בריניקי (עליה נרמז שהיא אהובתו של חמדור). לאורך כל הספר פורש גורי בפני הקורא דמות רוחנית עם נטייה אמנותית ומדבר עליה בהערצה ואף קורא לה "בריניקי המלכה". המחבר, המאוהב בה בסתר, לא זוכה לפגוש בה לאורך כל הספר כשלכל מקום אליו הוא מגיע מסתבר לו שזמן קצר לפני כן היא עזבה והוא נאלץ לשמוע על עלילותיה דרך אנשים אחרים. בריניקי אומנם התנדבה לשירות בצבא הבריטי אך בסופו של דבר עזבה את הארץ ועברה לגור בלונדון.
הספר מסתיים במותו של חמדור במהלך פיצוץ גשר א-זיב כשחזר לגשר להפעיל את חומר הנפץ[5] ובקינה שנושא גורי לתקופת הפלמ"ח ולחבריו:
היו לי חברים טובים שאהבו לחיות
אך לא תמיד ידעו כיצד
לאלה היה זמן ללמוד
ואלה לא הספיקו כמעט...
היו לי חברים שלא ידעו
שהתביישו או לא העֵזו או לא הספיקו
ונשארו בחוץ וזרי-פרחים בידיהם,
פרחים שהוצאו אט-אט מידם הנפתחת
והונחו על פניהם...
וכן היו לי חברים חרשים.
כאשר ביקשו מתנדב אחד
באו עשרה, כי לא שמעו היטב
וכאשר אמרו להם לשוב
נשארו ליד אוהל-המטה, כמו אוריה...
והיו לי חברים אלכימאים,
שהצליחו להפוך מים ליין
ודרך לזמר
ועייפות לברזל
ונעורים לפצע פתוח,
היו לי חברים משוגעים,
אנשי רוח.— חיים גורי "הספר המשוגע", 1971, עמודים 228–231
.
הדמויות מאחורי גיבורי הספר
עריכהלדבריו של גורי, לאחר הוצאת הספר, דמותו של חמדור מבוססת על לוחם הפלמ"ח חיים בן-דור, חבר קיבוץ יגור, שנהרג ב-1948 בפעולה נגד הכפר בלד א-שייח'.
אין אישור חד משמעי של גורי בנוגע לאישה ששימשה מודל לדמותה של ברניקי אולם בכתבה שפורסמה נטען שהייתה זו נועה אשכול (בתו של לוי אשכול) שהייתה ידידתו של חיים בן-דור[6]. גורי הוציא הודעה מסתייגת והבהיר שעל אף קווי הדמיון בין הדמויות אין להתייחס לספר כתימוכין לאוטוביוגרפיה של אשכול[7].
קישורים חיצוניים
עריכה- אורה ארדון, "הספר המשוגע" לחיים גורי, דבר, 14 בינואר 1972
- אביב עקרוני, "הספר המשוגע" לח. גורי, על המשמר, 11 בפברואר 1972
הערות שוליים
עריכה- ^ חיים גורי - "הספר המשוגע" - המהדורה הראשונה בת 22,500 ספרים אזלה, דבר, 7 במאי 1972
- ^ חיים גורי, החולי, הלילה והים, למרחב, 9 בינואר 1970
- ^ חיים גורי, צעקת האלמונית ותופיק העיוור, למרחב, 13 במרץ 1970
- ^ שירו של שלמה ארצי, "יסמין הקטנה", באתר "שירונט"
- ^ בספרו בוחר גורי לספר עלילה השונה מהאירועים שהביאו לפיצוץ גשר א-זיב
- ^ שרה ליבוביץ-דר, הוד מלכותה, חדשות, 24 בינואר 1992, המשך
- ^ חיים גורי, זו לא ביוגרפיה, זו ספרות, חדשות, 31 בינואר 1992