אַבּוּ זְרֵיקערבית: أبو زريق – כינויו של העורבני; בהגייה הספרותית: אַבּוּ זֻרַיְק) היה כפר ערבי[1] באזור קיבוץ הזורע שננטש במהלך מלחמת העצמאות. הכפר שכן בעמק יזרעאל, בסמוך למעיין עין זריק.[2] המעיין שימש מקור מים לכפר במהלך שנות קיומו.

אבו זריק (יישוב לשעבר)
أبو زريق
בית הספר באבו זריק
בית הספר באבו זריק
טריטוריה המנדט הבריטיהמנדט הבריטי המנדט הבריטי
מחוז מחוז חיפה
נפה נפת חיפה
שפה רשמית ערבית
תאריך ייסוד המאה ה-20
שטח 6,493 דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה קרבות משמר העמק
תאריך נטישה 14 באפריל 1948
יישובים יורשים קיבוץ הזורע
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 550 (1945)
קואורדינטות 32°38′10″N 35°07′54″E / 32.636050°N 35.131617°E / 32.636050; 35.131617
אזור זמן UTC +2

על אדמותיו הוקמה חוות נחלאות.

היסטוריה

עריכה

מייסדי הכפר היו במקורם בני שבטים טורקמניים, שהחלו להגיע לארץ ישראל בתחילת המאה ה-11, לאחר כיבוש הארץ בידי מלכ שאה הסלג'וקי. יושביו מוזכרים בכתבים ההיסטוריים האסלאמיים והנוצריים כלוחמים למען המוסלמים נגד הנוצרים במהלך מסעות הצלב. בני הכפר היו רועי צאן נודדים, ובתקופת המנדט הבריטי החלו להקים מבנים ועברו גם לעבודת אדמה.[3]

בקרבת הכפר נמצא האתר הארכאולוגי תל זריק. על ראש התל נמצאו חרסים המעידים על רצף התיישבותי מהתקופה הכלקוליתית ועד התקופה העות'מאנית.

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת חיפה. בסקר הכפרים שהתקיים בשנת 1945 הוערך מספר תושבי הכפר בסך של 550 תושבים. שטח הכפר הוערך בסך של 6,493 דונם עות'מאני מתוכם 2,092 דונם שטחים ציבוריים.[4]

בקרב משמר העמק במלחמת העצמאות, שנערך ב-12–13 באפריל 1948, נכבש הכפר על ידי חטיבת כרמלי ואלכסנדרוני ובידי הפלמ"ח.[5] בקרבות נהרסו חלק מבתי הכפר, ויתרתם נהרסה ב-14 באפריל 1948.[6] לאחר הקרבות ננטש הכפר על ידי תושביו שעברו לאזור ג'נין.[5] בתום הקרבות כתב אליעזר באואר (בארי), חבר קיבוץ הזורע ומפעילי המחלקה הערבית של מפ"ם, למשה מן (חברו למפלגה ומח"ט גולני) ולחברי מפלגתו מכתב שבו תיאר את כיבוש הכפר. באואר התלונן על ביזה ועל התנהגות חסרת כבוד למתים, ועל ידי כך סתר את דברי ביטאון המפלגה, על המשמר, בו נטען אז שההרוגים היו "אנשי כנופיות", בעוד שהיו למעשה פלאחים חסרי־מגן. מאוחר יותר חזר בו והבהיר כי תושבי הכפר ברחו ולא גורשו, אבל הוסיף שבהיעדר הנחיות ברורות כיצד לנהוג עם התושבים, "מבוצעים מעשים הממיטים קלון על היישוב ועלולים ליצור שנאה ואיבה לגבינו לזמן ארוך."[7]

לאחר המלחמה נמסרו אדמות הכפר לקיבוץ הזורע.[8]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אבו זריק בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מפת האזור, 1940, עם סימון הכפר, בהוצאת ארגון 'ההגנה' 1:25,000 (גליון 12 משמר העמק), באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
  2. ^ המעין נחסם בבטון על ידי קק"ל אך נפרץ שוב ושוב על ידי תושבי האזור
  3. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיית אריאל, עמ' 8064
  4. ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  5. ^ 1 2 בני מוריס 1948 : תולדות המלחמה הערבית-הישראלית הראשונה, עמ' 158
  6. ^ בני מוריס 1948 : תולדות המלחמה הערבית-הישראלית הראשונה, עמ' 332
  7. ^ יואב גלבר, חסימת השיבה, קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 300
  8. ^ אתר קיבוץ הזורע
 
עין זריק, הנביעה מכוסה בבטון
  ערך זה הוא קצרמר בנושא יישובים במזרח התיכון. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.