אברהם לייב זיסו

אברהם לייב זיסו (ברומנית: Avram Leib Zissu;‏ 25 בינואר 1888 – 16 בספטמבר 1956) היה סופר, עורך, מוציא לאור, פובליציסט, איש עסקים ומנהיג פוליטי יהודי רומני. אסיר ציון, עם שחרורו מהכלא הקומוניסטי, עלה לישראל והתאזרח בה בשנת 1956 ונפטר חודשים ספורים לאחר מכן. בתחום הספרות הרומנית היה אחד מנציגי הזרם האוונגרדיסטי.

אברהם לייב זיסו
Avram Leib Zissu

צילום מסביבות שנת 1935
לידה	25 בינואר 1888 פיאטרה ניאמץ, רומניה
פטירה	16 בספטמבר 1956 (בגיל 68) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	רומניה
שפות היצירה	רומנית
חתימה

רקע משפחתי ושנות צעירותו

זיסו נולד ב-1888 בפיאטרה ניאמץ, רומניה, כבנם של פינקו עזרא זיסו, מנהל חשבונות בבנק, ושל אשתו, הינדה-לאה. במשפחה נולדו בסך הכל עשרה ילדים: ארבעה בנים ושש בנות. אברהם לייב הספיק ללמוד תורה וללמוד בבתי ספר ממלכתיים כשבגיל 16 השיג מלגה ועמד להתחיל לימודי פילוסופיה בהלברשטאדט בגרמניה. אולם בגלל סגירת הבנק שבו עבד אביו, נאלץ הנער לוותר על תוכניתו ולהירתם לעזור למשפחתו קשת היום. הוא התחיל לעבוד בהנהלת חשבונות, אך במקביל המשיך להתעמק בלימודים רבניים ובפילוסופיה. בגיל 20 נבחן וקיבל הסמכה להיות רב. הוא לא כיהן מעולם כרב ולא השתמש בתעודה שברשותו. בפיאטרה ניאמץ התיידד זיסו עם אאוג'ן רלגיס הצעיר ממנו, לימים אידאולוג אנרכיסט וסופר ופובליציסט בנושאים יהודיים. בביקוריו ביאש התקבל זיסו בחוג הספרותי של האימטלקטאולים היהודים אליאס ומוזס שוורצפלד. בשנים 1904–1910 כתב במגזין היהודי "Egalitatea " שהופיע ביאש. באותה שנה התעמת עם סטודנטים לאומנים רומנים שפעל בהשפעת ההסתה האנטישמית של הפרופסור א.ק.קוזה בדצמבר 1907 יחד עם ד. כהנה ייצג זיסו את יהודי פיאטרה ניאמץ בוועדיה הציונית העשירית בגאלאץ. שם הגן על רעיון "הציונות הרוחנית", נעלה יותר בעיניו מהציונית הארגונית. ב-1910 התקבל לעבודה בבנק מולדובה וב-1914 ניהל בה שביתה. המשיך להיות מעורה בתרבות היהודית ביאש בה פעל לצידם של שמשון לזר-שרגא, המשורר יעקב גרופר והרב יעקב יצחק נימירובר. בפברואר 1912 יחד עם י. שנברג ייצג זיסו את יהודי יאש בכינוס בבוקרשט לרגל מלאת שלושים שנה לתנועות הציוניות בנוכחות נחום סוקולוב. באותה תקופה הכיר את הצייר ראובן רובין, "מעין חניך שלו" שהיגר לצרפת ב-1923.

התחלת הקריירה העיתונאית והספרותית

בו זמנית עם עבודתו כמנהל חשבונות כתב זיסו ספרות ומאמרים בשפות רומנית ועברית. ביוני-דצמבר 1909 ערך זיסו בעיר הולדתו, יחד עם מ. בראונשטיין-מבשן ירחון ציוני בעברית, בשם "המקיץ". ייתכן כי היה זה כתב העת העברי החילוני הראשון שהופיע ברומניה-"רגאט".. מאוחר יותר בשנת 1912 הוא הוציא לאור ביאשי, בשותפות עם פטרה קונסטנטינסקו-יאש את השבועון הספרותי ברומנית "Floare Albastră" ("פרח כחול"). שפורסם ביאש בשישה גליונות. בין כותביו נמנו בנימין פונדויאנו, לודוביק דאוש, אנריק פורטונה, קונסטנטין מוטאש וגריגורה ט' פופה. כתב עת זה היה לרוב מסורתי ונאו-רומנטי, מנוגד לסימבוליזם ולשמאל פופורניסטי המיוצג על ידי כתב העת "ויאצה רומניאסקה". רוב הכותבים פרסמו בשמות עט.. זיסו השתתף בכתבי עת נוספים ובהם "המילה", "העולם היהודי", "בילטה דה פאפאגל" (Bilete de papagal "כרטיסים של תוכי"), "אדם","פונטיה דה פילדש" ("גשר השנהב") ועוד. הקריירה של זיסו כסופר התחילה ב-1914 עם פרסום המחזה "דוד ברנדייס". אז כתב גם בעיתון היידי "ליכג"

המשך פעילותו כציוני ובתחום הכתיבה

זיסו כתב עבור כתב העת הספרותי בשפת היידיש "ליכט" ביאשי וועבור כתב העת "התקווה" בגאלאץ. בשעה שפעילות הוועד הציוני הפדרלי בגאלאץ נשלעה למשבר, זיסו הצטרף לאיחוד הציוני ביאש, שהשתתף בוועידה הציונית בבוקרשט במאי 1915 שזומנה על ידי י. הרשקוביץ' ולשכתו הפלגנית "אידיאלול" ("האידיאל"). זיסו, לזר-שרגה ונציגים ציוניים אחרים מיאשי דרשו את פיזור הוועד פדרלי. אחרי שהצעתם נדחתה הם קראו לוועד הפדרלי לכנס מיד מפגש של ה"ועדות האזוריות". בנובמבר 1915 זיסו עצמו היה נציג האיחוד מיאש בכנס ההתיעצות הציוני שהתכנס גם הוא בבוקרשט. שם הוא לקח חלק בהקמת הוועד הציוני לתעמולה ברומניה. באותה תקופה, בשנת 1914 בעקבות אירוסיו ולאחר מכן נישואיו לרחל צימר (1974-1892), הצעירה ממנו בשבע שנים, בתו של התעשיין קרול צימר, סוחר נפט מבוקרשט, הפך זיסו לאיש ניהול בתאגידים תעשייתיים. תוך זמן לא רב הפך לאדם עשיר, בעל נכסי דלא ניידי ברומניה ובברלין. הוא היה, בין היתר בעלים בשותפות לבית החרושת לסוכר ביישוב Ripiceni ריפיצ'ן.

ב-1918 יחד עם חד עם ידידו הכומר הרומני גאלא גאלאקטיון ועם ד"ר לאון אלגזי פרסם זיסו את שני הגליונות של כתב העת Spicul (ספיקול - "השיבולת") ב-1919 הקים וניהל את היומון הציוני "מנטואיריה" (Mântuirea "הגאולה"), שהופיע בבוקרשט בין השנים 1919–1921. הוא הזמין את פונדויאנו ואת י. לודו לעבוד בו כעורכים. צוות העיתון כלל גם את ב. פלוריאן, בן זוג של הסופרת האוונגרדיסטית שחתמה בשם העט הזכר פיליפ קורסה. לפי ההיסטוריונית קמליה קרצ'ון "מנטואיריה" היה "מלאכת מחשבת" של זיסו והיה אחד העיתונים הפוליטיים היהודים החשובים ביותר בתקופה שבין מלחמות העולם והעיתון הציוני החשוב ברומניה. בנוסף זיסו חבר ללהקת התיאטרון המודרניסטית של פונדויאנו ושל ארמנד פסקל "אינסולה" (האי).

משנת 1927 עבר לגור בברלין חצרכי עסקים. שם המשיך לכתוב רומנים ומסות ברומנית, שהתפרסמו אחר כך ברומניה. חזר בגרמניה אחרי עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933. בין השאר כתב ספר פולמוסי בענייני דת: "לוגוס, ישראל, הכנסייה", שבו ניתח את הברית החדשה מנקודת מבט בקורתית של יהודי שגדל בחינוך תורני. זיסו הפך באותה עת למממן העיקרי של תנועת בית"ר ברומניה.

זיסו היה ציוני נלהב ומבקר חריף הן של אויבי יהדות רומניה והן של המנהיגים היהודים הלא ציוניים, או "הלא מספיק ציוניים" לטעמו. מן המפורסמות הייתה היריבות בינו לבין וילהלם פילדרמן, איתו התחרה על הנהגת יהדות רומניה. תפיסתו הלאומית-ציונית הייתה משיחית ומבחינה דתית הוא דגל בקשר ישיר של הפרט לעולמו האמוני הפנימי, ללא כל קשר לממסד דתי כלשהו. הוא דחה מכל וכל את הממסד הרבני (למשל, במסה "לא קיימת דת משה" Nu există cult mozaic ) ודגל בעולמם הרוחני של נביאי ישראל. לתפיסת עולמו היו חסידים לא מעטים בין יהודי רומניה וביניהם המשורר והוגה הדעות ברבו פונדויאנו.

זיסו היה המנהיג הבולט של התנועה הציונית ברומניה, מנהיג המפלגה היהודית הרומנית ונציג הסוכנות היהודית. הוא המשיך בארגון העלייה לארץ ישראל גם במהלך מלחמת העולם השנייה, בתיאום עם משטר יון אנטונסקו. זיסו חיפש דרכים לשיתוף אינטרסים כלשהו בין המשטר הצבאי הפאשיסטי והתנועה הציונית: הללו רצו שהיהודים יעזבו את רומניה וגם התנועה הציונית רצתה בכך. כבר בשנת 1941 הגיש לגנרל אנטונסקו תוכנית לארגון הגירת יהודי רומניה. בראשית שנת 1942 נעצר ונשלח על ידי שלטון אנטונסקו למחנה הריכוז טרגו ז'יו, זאת בתואנת העלבת המנהיג של מרכז היהודים, ד"ר ננדור גינגולד. זיסו נכלל ברשימת הסופרים היהודים שנאסרו לפרסום ברומניה תחת משטר אנטונסקו. באותה שנה, 1942, נפל בנו, תאודור זיסו, בעודו נלחם כמתנדב ביחידת קומנדו בריטית בקרב אל-עלמיין השלישי. זיסו שוחרר כעבור חצי שנה מהמחנה, לאחר התערבותם של אנשי רוח ודת רומנים. ב-1943 נעצר פעם נוספת ונשלח לאותו מחנה ריכוז בגלל התנגדותו למס האדיר שהטיל שוב אנטונסקו על הקהילה היהודית המרוששת, 4 מיליארד ליי.

כמה ימים לאחר נפילת משטרו של אנטונסקו, ב-23 באוגוסט 1944, פרסם זיסו את הכרוז הבא:

"Evrei, cătuşele au fost sfărâmate. Ale noastre, ale tuturora. Tirania e doborâtă şi drumul spre izbăvire e liber. Hotărârea bărbătească a democraţiei române a dat putinţa armatei ţării să cureţe acest drum. Ea a izbutit să înlăture obstacolele, să-l alunge pe cotropitor. Aşteptând din partea noului regim acte manifeste de cuprinzătoare justiţie reparatoare şi pentru populaţia evreiască, cea mai crunt năpăstuită de tirania prăbuşită, ştim că datoria noastră, în momentul de faţă, este să ascultăm de poruncile unui guvern care, aflând în el puterea de a scutura jugul, a hotărât să netezească drumul spre o Românie liberă, dreaptă, democratică. El mai are de luptat cu rezistenţe. Să facem zid în jurul lui. Să-i oferim braţele noastre, dacă le va cere. I le-am oferit şi aşteptăm dispoziţia lui. Cu nădejdea mai sus rostită, proclamăm că parola noastră, deci a voastră, este în acest moment: Sprijin guvernului de dezrobire; luptă necruţătoare împotriva tuturor fascismelor; luptă fără preget pentru triumful democraţiei. În numele partidului evreiesc din România. A.L. Zissu, 28 august 1944 "

• תרגום הכרוז:

"יהודים, האזיקים רוסקו. שלנו, של כולם. הרודנות נפלה והדרך אל הגאולה חופשית. ההחלטה האמיצה של הדמוקרטיה הרומנית אפשרה לצבא המדינה לטהר דרך זו. היא הצליחה להסיר מכשולים, לגרש את הכובש. אנו מצפים מהשלטון החדש למעשים שיפגינו צדק מתקן גם עבור האוכלוסייה היהודית שניזוקה קשה מכל בידי הרודנות שנפלה. יודעים אנו שחובתנו ברגע זה לציית להוראות של ממשל שמצא בתוכו את הכוח להשליך את העול, והחליט לסלול את הדרך אל רומניה חופשית, צודקת, דמוקרטית. הוא צריך עדיין להילחם במתנגדים. נקים חומה סביבו. נושיט לו את זרועותינו, אם יבקש. הצענו לו ואנו ממתינים להנחיותיו. עם התקווה שביטאנו לעיל, אנו מכריזים על סיסמתנו, סיסמתכם, לשעה זו: תמיכת בשלטון המשחרר, מאבק בלתי מתפשר נגד הפשיזמים מכל הסוגים, מלחמת חורמה למען ניצחון הדמוקרטיה. בשם המפלגה היהודית של רומניה. א. ל. זיסו, 28 באוגוסט 1944 "

בשנים הראשונות של המשטר הקומוניסטי, נשאר זיסו כמעט ללא אמצעי קיום. ניסה להתקיים משיעורים פרטיים לעברית, שיהפכו במהרה לעיסוק אסור, ופנה במכתבים למנהיגי המדינה. ניסה לחצות את הגבול אך נתפס ונעצר בבית הסוהר הצבאי בטימישוארה. ב-10 במאי 1951 עצרו אותו שוב במהלך משפטי הציונים ברומניה. הוא נחקר במשך שנים, עמד בפני האשמות דמיוניות (הואשם בהיותו סוכן הגסטאפו בהתבסס על נסיעותיו לגרמניה לטיפול ברכושו) רבות, אך לא נשבר וניסח בעצמו את תשובותיו (שלא כמו נחקרים רבים שהסכימו לחתום על כל מה שכתבו חוקריהם). אחרי 3 שנות מעצר, ב-31 במרץ 1954, נידון למאסר עולם עם עבודת פרך בגין בגידה. לאחר התערבויות דיפלומטיות קוצר עונשו, שוחרר בקיץ 1956 ושולח אל ישראל. עם הגיעו לארץ, במצב גופני ירוד מאוד, הוכר כאסיר ציון, אושפז ולאחר זמן קצר נפטר. יהדות רומניה והמוסדות הציוניים התאבלו על מותו.

חייו הפרטיים

מנישואיו לרחל צימר ב-1916 נולד לזיסו ולאשתו ילד יחיד, תאודור זיסו, שהיה בעצמו לפעיל ציוני ונהרג במלחמת העולם השנייה בחזית הלובית.

הנצחה

• על שמו רחובות בחיפה, בהרצליה ובבאר שבע וגינה בתל אביב.

זיסו היה אחת הדמויות העיקריות בספריו של מיכאיל סבסטיאן: "יומן" ו"מזה אלפיים שנה".

ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית.

מספריו

• 1926 Spovedania unui candelabru "וידויה של נברשת", תורגם לצרפתית על ידי ברבו פונדויאנו.
• 1930 Ereticul de la Mănăstirea Neamţu "הכופר ממנזר ניאמצו", אסופה של נובלות.
• 1934 Marcu sin Marcu "מרקו את מרקו".
• 1935 Calea Calvarului "דרך הייסורים".
• 1939 Samson şi Dragon "שמשון והדרקון", רומן עם הקדמה של גאלא גאלאקטיון.
• David Gugumanul "דוד גוגומנול".

מסות

• Logos, Israel, Biserica - "לוגוס, ישראל, הכנסייה".'
• Nu există cult mozaic - "לא קיימת דת משה"

לקריאה נוספת

• Lya Benjamin et al., Idealul sionist în presa evreiască din România. Antologie: 1881–1920. Bucharest: Federation of Jewish Communities of Romania & Editura Hasefer, 2010. ISBN 978-973-630-209-1

(לאה בנימין ואחרים - "האידיאל הציוני בעיתונות היהודית ברומני. אנתולוגיה:1920-1881, בוקרשט, הספר 2010) (ברומנית)

• Irina Cărăbaș, "Poziționări identitare în avangarda românească", in Studii și Cercetări de Istoria Artei. Artă Plastică, Vol. 1 (45), 2011, pp. 177–197. (אירינה קרבש - עמדות זהותניות באוונגרד הרומני) (ברומנית)

• Camelia Crăciun, "Politics and Ideology in Jewish Romanian Intellectual Life. During the Interwar Period: A. L. Zissu – W. Filderman Debate", in the New Europe College Ștefan Odobleja Program Yearbook, 2010–2011, pp. 77–110.

*Paul Cernat, Avangarda românească și complexul periferiei: primul val. București: Cartea Românească, 2007. ISBN 978-973-23-1911-6 (פאול צ'רנאט - האוונגרד הרומני ותסביך הפריפריה:הגל הראשון") (ברומנית)

• Ilie Rad, in Aurel Sasu (ed.), Dicționarul biografic al literaturii române, Vol. II, p. 877. Pitești: Editura Paralela 45, 2004. ISBN 973-697-758-7

* Teşu Solomonovici, România Judaica, כרך א' הוצאת Teşu, בוקרשט 2001, עמודים 395 - 401.

• Baruh Tercatin, Lucian Zeev Herşcovici - Prezenţe rabinice în perimetrul românesc, Hasefer, Bucureşti, 2008, (ברומנית) (ברוך טרקטין, לוצ'יאן זאב הרשקוביץ' - "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הספר, בוקרשט 2008)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אברהם לייב זיסו בוויקישיתוף

• פניה של זיסו אל גאורגיו דז' בה ביקש ראיון (ברומנית). זיסו ביקש ראיון בהציגו עצמו כמנהיג מרבית יהדות רומניה ונציג הסוכנות היהודית ברומניה. על הפניה כתב גאורגה גאורגיו-דז' הוראה להעביר העתקים לאנה פאוקר, ואסילה לוקה, תאוהרי ג'אורג'סקו ואלכסנדרו מוגיורוש כדי שיכינו שאלות.
• הגירות כאוטיות (ברומנית)
• Procesul sioniştilor (ברומנית)
• 360Romania.eu "מעצר הציונים" מאת רזבאן מיכאיו(הקישור אינו פעיל) (ברומנית)
• שאול בן-חיים, 60 ימי החרות של ד"ר זיסו ז"ל, מעריב, 17 בספטמבר 1956
• דוד גלעדי, ארבעה עלו מהכלא, מעריב, 18 ביולי 1956
• זיסו באנציקלופדיה יווא ליהדות מזרח אירופה ברשת (באנגלית)

• Radio România Internaţional

* אברהם ליב זיסו (1888-1956), דף שער בספרייה הלאומית