אגוז לוז

אגוז לוז או אִלְסָר ("בונדוק" בערבית) הוא הפרי האכיל של שיחים נשירים בסוג Corylus. את השיחים מגדלים כיום לצרכים מסחריים בארצות שונות (טורקיה, ארצות הברית, ספרד, איטליה, צרפת, סין ואוסטרליה). הם זקוקים למזג אוויר קר וחורפי על מנת לפתח תפרחת.

אגוז לוז

מאכלים
סוג	nut, hazelnut, אגוז
מרכיבים עיקריים	hazelnut shell

אגוזי לוז בשלים - שלמים וקלופים

טמיאס אוכל אגוז לוז

אגוזי הלוז גדלים באשכולות על השיח. כשהאגוזים מבשילים, הפרי הגדול והשעיר נפתח, והאגוז נושר לאדמה, מוגן בקליפתו הקשה. לשיח הלוז אורך חיים גבוה במיוחד והוא מספק אגוזים במשך מאות שנים. לאגוז עצמו קליפה דקה שעטופה במעטה מגן עבה. את האגוז צורכים טרי או קלוי.

ערכים תזונתיים

אגוז לוז

ערך תזונתי ל-100 גרם
קלוריות	628 קק"ל
חלבונים	15 ג'
פחמימות	16.7 ג'
שומן	61 ג'
ויטמינים	‏
‑ ויטמין B1	0.64 מ"ג
‑ ויטמין B6	0.56 מ"ג
‑ ויטמין B9	0.113 מק"ג
‑ ויטמין E	15 מ"ג
ברזל	4.7 מ"ג
סידן	114 מ"ג
מגנזיום	163 מ"ג
מנגן	6.2 מ"ג
זרחן	290 מ"ג
אשלגן	680 מ"ג
נחושת	1.7 מ"ג
אבץ	2.45 מ"ג
סיבים תזונתיים	9.7 ג'
מקור: http://www.nal.usda.gov/fnic/foodcomp/search/

האגוז עשיר בשומן, חלבון, סיבים תזונתיים, ויטמין E וברזל. כמו כן הוא מכיל זרחן, אשלגן וסידן. כ-80% מתכולת השומן באגוז הוא שומן חד בלתי רווי.

מקילוגרם אגוזים אחד נשארים 460 גרם לאחר קילוף.

שימושים רפואיים לפי מקורות קדומים ובימינו

בתקופה הקלאסית האמינו שהאגוז מועיל לקיבה, מרפא שיעול ומצמיח שיער. בימי הביניים גידלו את הצמח באזור והשתמשו בו לניקוי ולחיזוק המעיים, לסתירת רעלים, לשיפור הזיכרון, לריפוי שטפי דם בחזה ובריאה, להפחתת גזים, לגרימת עצירות והקאה, לריפוי דלקות בדרכי השתן, לטיפול במחלת הנפילה, בפצעים פתוחים ובעוויתות בפנים. ברפואה העממית בימינו משמש האגוז לטיפול במחלות מעיים ולהורדת רמת הכולסטרול בדם, לטיפול בדימום, במחלות עיניים, וכן לשיפור הזיכרון, לריבוי הזרע ולריבוי חלב אם.

גלריית תמונות

אגוזי לוז בתפזורת

אגוזי לוז מקולפים בול "מועדים לשמחה ה'תשי"ג" עם ציור של ענף אגוז בעיצובו של אוטה וליש

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא בוטניקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.