פתיחת התפריט הראשי

אדולף פון באייר

יוהאן פרידריך וילהלם אדולף פון באיירגרמנית: Johann Friedrich Wilhelm Adolf von Baeyer; ‏31 באוקטובר 1835 - 20 באוגוסט 1917) היה כימאי גרמני, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1905, "על עבודתו על צבעים אורגניים ותרכובת הידרוארומטיות" והיה היהודי הראשון שזכה בפרס נובל.[1][2] באייר היה הראשון שסינתז את דיו האינדיגו.

אדולף פון באייר
Adolf von Baeyer
Adolf von Baeyer (1905).jpg
לידה 31 באוקטובר 1835
ברלין, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 באוגוסט 1917 (בגיל 81)
שטארנברג, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה
מקום מגורים גרמניה
מקום קבורה ולדפרידהוף מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט רוברט בונזן, פרידריך אוגוסט קקולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
מונחה לדוקטורט Othmar Zeidler, הרמן אמיל פישר, John Ulric Nef, Victor Villiger, ויליאם הנרי פרקין, ריכרד וילשטאטר, Christian Stolz עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
תרומות עיקריות
עבודתו על צבעים אורגניים ותרכובת הידרוארומטיות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תולדות חייועריכה

באייר נולד בברלין בשנת 1835, למשפחה משכילה, אביו היה נוצרי לותרני ואימו הייתה יהודייה[3] שהמירה את דתה לנצרות. אדולף פון באייר גדל כנוצרי לותרני.[4][5] אביו שירת בצבא הפרוסי. מקטנות התעניין בכימיה, ובגיל 12 גילה סוג חדש של מלח כפול של נחושת. למד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת ברלין במשך שנתיים, ולאחר מכן עבר לאוניברסיטת היידלברג ולמד שם כימיה במעבדה של רוברט בונזן. על עבודתו במעבדה זו פרסם את המאמר הראשון שלו, על מתיל כלורידי, ב-1857. הוא עבד במעבדה של פרידריך אוגוסט קקולה וקיבל דוקטורט מאוניברסיטת ברלין בשנת 1858. התמנה למרצה בברלין בשנת 1860 ופרופסור בשטרסבורג בשנת 1872. בשנת 1875 נתמנה לפרופסור לכימיה באוניברסיטת מינכן כמחליפו של יוסטוס פון לייביג.[6]

בשנת 1872 ערך מחקרים על הפנול והפורמלין. בשנת 1881 קיבל מדליית דייווי מהחברה המלכותית בלונדון ובשנת 1885 קיבל את תואר האצולה פון מידי לודוויג השני מלך בוואריה. בדצמבר 1905 זכה בפרס נובל בכימיה. הוא פרש מעבודתו בשנת 1915 ומת בשנת 1917 בביתו על גדות אגם שטרנברג.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אדולף פון באייר בוויקישיתוף


הערות שולייםעריכה

  1. ^ Jews and the German State: The Political History of a Minority, 1848-1933 / Peter Pulzer, Wayne State University Press (2002), ISBN 978-0814331309, p. 110
  2. ^ Jews & Sciences in German Contexts: Case Studies from the 19th & 20th Centuries / Ulrich Charpa and Ute Deichmann (Editors), Mohr Siebeck (2007), ISBN 978-3161491214, p. 121
  3. ^ אברהם שרון, חלקינו, דבר, 4 בפברואר 1936
  4. ^ http://www.findagrave.com/cgi-bin/fg.cgi?page=gr&GSln=Baeyer&GSfn=Johann&GSmn=Jacob&GSbyrel=all&GSdyrel=all&GSob=n&GRid=115866487&df=all&
  5. ^ http://www.findagrave.com/cgi-bin/fg.cgi?page=cr&GSln=Baeyer&GSfn=Johann&GSmn=Jacob&GSbyrel=all&GSdyrel=all&GSob=n&GRid=115866487&CRid=2509397&df=all&
  6. ^ Laylin K. James, Nobel laureates in chemistry, 1901-1992, page 32