אדוניס

אל התשוקה והיופי במיתולוגיה היוונית

אדוניסיוונית: Ἄδωνις[1]) הוא אל התשוקה והיופי ואהובה של האלה אפרודיטה במיתולוגיה היוונית. אדוניס נחשב המקביל לאל אוסיריס במיתולוגיה המצרית ולאל תמוז במיתולוגיה המסופוטמית. הסיפור אודות אדוניס הגיע למיתולוגיה היוונית ככל הנראה מהאל אדון (אנ') הכנעני או מהאל תמוז.

אדוניס
Άδωνις
Adonis Mazarin Louvre MR239.jpg
תרבות דת יוון העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
אלים מקבילים תמוז, אוסיריס
אב קינירס עריכת הנתון בוויקינתונים
אם Myrrha עריכת הנתון בוויקינתונים
אחים Myrrha, Bresia, Laogore, Orsedice עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אפרודיטה, פרספונה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Beroe, Golgos עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שחזור בן המאה ה-19 לפסל אדוניס שנמצא בפומפיי
מות אדוניס על ידי חזיר הבר בפסל של ג'וזפה מצואולי בארמיטאז'
דמומית קטנת פרי - פרח אדום מסוג דמומית, הנקרא בלועזית Adonis.

בעת החדשה שמו הפך שם נרדף ואב טיפוס לדמותו של צעיר יפה תואר.

סיפור העלילהעריכה

לסיפור אדוניס מספר גרסאות, אך גרעין העלילות דומה: הוריו של אדוניס היו סמירנה ואביה קינירס מלך קפריסין. סמירנה לא כיבדה את האלה אפרודיטה, והאלה הנזעמת גרמה לה להתאהב באביה ולהזדווג עמו בלי ידיעתו. משך כל ההריון שמרה הבת על הסוד, אך כשכבר לא יכלה גילתה אותו לאביה. משגילה את התועבה, כעס קינירס כל כך, עד שסילק את סמירנה המבוהלת מהארמון ורדף אחריה בחרב שלופה. אפרודיטה הפכה את סמירנה לעץ מור, ועץ זה התבקע וממנו נולד אדוניס הקטן.

אפרודיטה מסרה את אדוניס לאלה פרספונה. לאחר שנים מספר התחרטה על כך אפרודיטה ורצתה את אדוניס בחזרה, אך פרספונה לא רצתה למסור אותו. הוויכוח נפתר במשפט שערכה המוזה קאליופה (בחלק מהגרסאות היה זה זאוס שערך את המשפט), שחילקה את השנה לשלושה חלקים שווים - בחלק הראשון על אדוניס להיות עם פרספונה, בחלק השני עם אפרודיטה ובשלישי יוכל להיות היכן שיחליט בעצמו. הילד, שגדל עם פרספונה, רצה תמיד להישאר אתה בחלק השלישי של השנה. הדבר לא מצא חן בעיני אפרודיטה, ובעזרת החגורה הקסומה שלה אילצה את אדוניס להישאר אתה גם בחלק השלישי של השנה, ובסופו של דבר שייכה לעצמה גם את החלק של פרספונה. פרספונה הזועמת הלכה לארס, מאהבה של אפרודיטה, וסיפרה לו שאפרודיטה מעדיפה את אדוניס על פניו. בהתקף קנאה הביא ארס לפציעתו של אדוניס בידי חזיר בר, פציעה ממנה דימם אדוניס למוות בזרועותיה של אפרודיטה.

מדמו אשר טיפטף לארץ יצרה אפרודיטה פרח שינציח את זכרו - הכלנית (למרות זאת, סוג הפרח הקרוי על שם אדוניס הוא הדמומית). לזכר מותו של אדוניס, במועד קבוע בשנה, מי נהר איברהים הנשפכים לים התיכון ליד גבל, בלבנון של היום, מאדימים מדמו של אדוניס.

בפולחןעריכה

מקורעריכה

 
תיעוד שומרי עתיק של נישואי איננה ותמוז

רוב החוקרים המודרניים חושבים שסיפורם של אפרודיטה ואדוניס נגזר מסיפור מסופוטמי קדום על איננה (אישתר) ותמוז (שומרית: דּוּמוּזִיד, "ילד טוב"). השם היווני Ἄδωνις (Ádōnis), (הגייה יוונית: [ádɔːnis]) נגזר מהמילה הכנענית adōn, שמשמעותה "אדון". מילה זו קשורה למילה: אדוני (אֲדֹנָי), המשמשת להתייחסות לאלוהי התנ"ך.

פולחן איננה ותמוז הוצג אולי לממלכת יהודה בתקופת שלטונו של המלך מנשה. ספר יחזקאל, פרק ח', פסוק י"ד מזכיר את אדוניס תחת שמו השמי תמוז: וַיָּבֵא אֹתִי, אֶל-פֶּתַח שַׁעַר בֵּית-יְהוָה, אֲשֶׁר, אֶל-הַצָּפוֹנָה; וְהִנֵּה-שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת, מְבַכּוֹת אֶת-הַתַּמּוּז.

ההתייחסות היוונית המוכרת ביותר לאדוניס באה משיר של המשוררת סאפפו מלסבוס (בערך 630–570 לפני הספירה)[2], בו מקהלת נערות צעירות שואלת את אפרודיטה מה הן יכולות לעשות כדי להתאבל על מות אדוניס. אפרודיטה עונה שעליהן להכות על שדיהן ולקרוע את הטוניקות שלהן[2]. פולחן אדוניס תואר גם כמתאים לפולחן האל הפיניקי בעל[3].

התאריך המדויק בו השתלב פולחן אדוניס בתרבות היוונית עדיין שנוי במחלוקת. ההשפעה המשמעותית של תרבות המזרח הקרוב על הדת היוונית הקדומה בכלל, ועל פולחן אפרודיטה בפרט, מתוארכת למאה השמינית לפני הספירה, כאשר יוון הארכאית הייתה בשולי ה"אימפריה הנאו-אשורית" (אנ').

פסטיבל אדוניסעריכה

אדוניס היה דמות מרכזית בפולחן הנשים ביוון העתיקה. במסגרת פסטיבל בן יומיים, שכונה ״הגנים של אדוניס״, שתלו נשים, בשיא הקיץ, זרעי צמחים שונים בעציצים. לאחר מכן הן טיפסו על סולמות לגגות בתיהן, שם הניחו את הזרעים בחום השמש. זרעים אלו נבטו במהירות רבה בשל החום אך גם קמלו במהירות מאותה הסיבה - קמילה שסימלה את מותו בטרם עת של אדוניס.

בזמן שחיכו שהצמחים יקמלו, הנשים הבעירו קטורת לאדוניס והתאבלו בקול על מותו. ברגע בו הצמחים קמלו, הן קרעו את בגדיהן והכו על שדיהן במפגן צער ציבורי. אחר כך נשאו את "פסל דמות" (אנ') אדוניס יחד עם כל הצמחים הנבולים כמסע לוויה. הפסטיבל הסתיים בהשלכת פסל הדמות והצמחים לים.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אדוניס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הגיית השם ביוונית: אדוניס, במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה הראשונה); בלטינית: אדוניס, במלעיל (ההטעמה בהברה השנייה).
  2. ^ 1 2 West (1997) p. 530–531
  3. ^ West (1997) p. 57