אהבת שאול
אהבת שאול הוא רומן מאת הסופר הישראלי אלי עמיר, שיצא לאור במסגרת "ספריה לעם" של הוצאת עם עובד בשנת 1998. זהו הרומן השלישי של אלי עמיר. בספר מתוארים ימיה הראשונים של סיירת מטכ"ל[1], בשנים 1961–1959, ודמותו של אבשלום קהתי, שעל פי עדותו של עמיר מבוססת על דמותו של רס"ן יחיאל אמסלם מפקד הצוות הראשון ביחידה שבין חייליו נמנה אהוד ברק. בנוסף מופיעות דמותו של דורון ברקאי, שמתבססת על דמויותיהם של דב תמרי, אהוד ברק ויוני נתניהו, ודמותו של מפקד היחידה, מודי אדלמן, אשר מתבססת על דמותו של אברהם ארנן[2]. עלילת הספר משתרעת למן הקמת מדינת ישראל ועד שנת 1992, ובין היתר מתארת את מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, משפט אייכמן ואת השסע העדתי בישראל.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אלי עמיר  |
| שפת המקור |
עברית |
| הוצאה | |
| הוצאה |
עם עובד |
| תאריך הוצאה |
1998 |
| מספר עמודים | 341 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001780430, 002636043 |
  | |
סיפור העלילה
עריכהשאול בר אדון, גבר ירושלמי ממוצא ספרדי, מספר את סיפור חייו למן תחילתם ועד התקופה בה מתרחשת העלילה, שנת 1992, והוא כבר גבר כבן חמישים. בר אדון מתאר את ילדותו בירושלים כבנו של איש אצ"ל, שגדל בבית התומך במחנה הרוויזיוניסטי והיה חניך בתנועת בית"ר. בהמשך מתאר בר אדון כיצד למד בבית הספר התיכון במגמת ערבית בשל רצונו להתגייס ליחידת מודיעין בצה"ל. עם גיוסו לצה"ל נשלח בר אדון להכשרה כלוחם בנח"ל ובהמשך עבר קורס מ"כים חי"ר. הדבר גרם לבר אדון תסכול רב, שהרי שאף לשרת במודיעין, ועל כן כתב למורהו במגמת ערבית, אבנון שמו, במחאה. המורה אבנון, אשר בצבא שירת בצנחנים ובחיל המודיעין, ממליץ על בר אדון כמועמד ליחידת מודיעין נבחרת שאך זה הוקמה. מפקד היחידה, איש הפלמ"ח, רס"ן מרדכי "מודי" אדלמן, מראיין את בר אדון ומגייס אותו ליחידה. ביחידה פגש בר אדון את מפקד הצוות שלו, סגן אבשלום קהתי, המכונה "אבשי". קהתי, גבר תמיר וחסון ממוצא תימני, בוגר מצטיין של הפנימייה הצבאית בחיפה, אשר שירת בעבר כלוחם ומפקד בצנחנים[3], ולו צל"ש על סיור מודיעין עליו פיקד לחצי האי סיני[4]. ביחידה עובר בר אדון, תחת פיקודו של קהתי, הכשרה בניווטים, בסיערוב ובלוחמת קומנדו. במהלך האימונים הופך בר אדון לחברם הטוב של קהתי וזכי סיטון, ואף מסייע לאחרון להתחתן עם חברתו.
לאחר שחרורו מן הצבא הופכים קהתי ובר אדון לשותפים לדירה וסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים. באותה עת מתאהב בר אדון בחיה, ניצולת שואה, הלומדת באוניברסיטה ועוסקת ללא הרף במשפט אייכמן. קהתי מצדו מתחתן עם מזי, אחותו של זכי חברם ליחידה. אהבתם של חיה, האשכנזיה ובר אדון נידונה לכישלון בגלל הוריה של חיה הרוצים כי תינשא לגרשון אברמסקי, טייס קרב בחיל האוויר, אשכנזי אף הוא. קונפליקט נוסף המתבטא בספר הוא במישור הצבאי בו חש קהתי כי אינו מקודם לתפקיד מפקד היחידה בשל היותו ספרדי, בניגוד למפקד הפלוגה דורון ברקאי, המכונה "הבלונדיני" על שום מוצאו האשכנזי[5]. לאחר שחיה עוזבת אותו, כדי להינשא לגרשון, עובר בר אדון לארצות הברית, כדי ללמוד בקליפורניה, ונעשה חלוץ בתעשיית ההיי טק. קהתי, שפרש מן הצבא לאחר שלא מונה למפקד היחידה, הפך לקבלן לעבודות עפר ועשה חיל בביצור קו בר-לב. במהלך לימודיו באוניברסיטת סטנפורד, שב בר אדון לישראל לחופשות וגם כדי לקחת חלק כאיש מילואים ביחידה במלחמת ששת הימים, ובמהלך הקרבות ברמת הגולן מציל את חיי קהתי, מפקדו[6]. בר אדון שב לישראל גם במלחמת יום הכיפורים ולחם בקרבות חזית הדרום, כמפקד טנק בגדוד שריון שבפיקוד אלישיב שמשי. במלחמת יום הכיפורים נהרג חברו הטוב, קהתי, בעת שפיקד על חיילי היחידה בכיבוש החרמון[7].
בסיומו של הספר מקימים בר אדון וחבריו מצבה לקהתי במעלה סיירים בהרי אילת ועליה חקקו- "גלעד לזכרו של אבשלום (אבשי) קהתי ז"ל, מפקד וחבר, שהוליכנו בהרים ובשבילים האלה, להכין אותנו למלחמה ולשלום. חיילים ורֵעים"[8]. לאחר מכן מצפה בר אדון לביקורה של מזי, אלמנתו של קהתי, מרצה לאגרונומיה הפעילה במפלגת מרצ, ומציין כי התפכח מאמונתו בדרך מחנה הימין ושאולי הגיעה העת לעליית מפלגת העבודה לשלטון[9].
יחיאל אמסלם כגיבור הספר "אהבת שאול"
עריכהבהתייחסו לספרו, סיפר אלי עמיר "כשהרומן התפרסם החלו אנשי צבא למיניהם, מראשוני סיירת מטכ"ל, לומר לי שהם מזהים שאבשי הוא למעשה יחיאל אמסלם ז"ל. הם לגמרי צדקו. היה זה לפני כעשר שנים שד"ר רון לוי, אל"ם בדימוס ואחד מראשוני סיירת מטכ"ל, לקח את עמיר לבקר באנדרטה שבהרי אילת. שם, במעלה הסיירים אל מול הר תמנע, מהמקום הצופה על נחל עתק ומשקיף על הרי אדום, כשהחול המדברי מסמא את העיניים והרוח משתולל, החל הרומן "אהבת שאול" לקרום עור וגידים. עמיר: "האנדרטה והאיש מאד סקרנו אותי. האנדרטה נתנה לי השראה וללא ספק, הייתה הטריגר לכתיבת הרומן"[10].
יחיאל "אמסה" אמסלם (21 באוקטובר 1939 – 5 ביוני 1967) נולד בחיפה בוגר מצטיין של הפנימיה הצבאית לפיקוד בבית הספר הריאלי, מ"כ בגולני ומפקד הצוות הראשון בסיירת מטכ"ל. בוגר תואר ראשון במדעי המזרח והמדינה באוניברסיטה העברית. שימש כקצין מודיעין של חטיבת הצנחנים. במלחמת ששת הימים פיקד על פלוגה ב' בגדוד 202 בצנחנים. אמסלם נפל ביום הראשון למלחמה בקרב רפיח.
כספרים אחרים של עמיר, הספר כתוב בשפה עשירה, שמתובל בה הומור דק.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- לי-טל תייר, שישה ימים וזיכרון, ביטאון ביבשה גיליון 2, יוני 2007
- בר-און יקב, ליבו במזרח, במוסף שבת, "מקור ראשון", ז' באדר א' תשע"א, 11 בפברואר 2011
הערות שוליים
עריכה- ^ יעקב בר-און, "לבו במזרח" במוסף "שבת" של מקור ראשון, 11 בפברואר 2011
- ^ עפר דרורי, רומן ישראלי מקורי, מתוך אתר "גלובל ריפורט", 23 במרץ 2009
- ^ אלי עמיר, "אהבת שאול", עם עובד, 1998, עמוד 17
- ^ אלי עמיר, "אהבת שאול", עם עובד, 1998, עמוד 219
- ^ אלי עמיר, "אהבת שאול", עם עובד, 1998, עמודים 265–267
- ^ אלי עמיר, "אהבת שאול", עם עובד, 1998, עמוד 220
- ^ אלי עמיר, "אהבת שאול", עם עובד, 1998, עמודים 283–286
- ^ אלי עמיר, "אהבת שאול", עם עובד, 1998, עמוד 309
- ^ אלי עמיר, "אהבת שאול", עם עובד, 1998, עמוד 337
- ^ Israeli Ground Forces - אתר זרוע היבשה, באתר web.archive.org, 12 באפריל 2016