פתיחת התפריט הראשי

אלי עמיר

סופר ישראלי

ביוגרפיהעריכה

אלי עמיר נולד בבגדד, עיראק, בשם פואד אליאס נאסח חלסצ'י. עלה לישראל לפני שמלאו לו 13 שנים, נקלט עם משפחתו בבית עולים, מעברה ומשם הצטרף לחברת נוער של עליית הנוער ויצא לקיבוץ משמר העמק. בראיון שנתן בפסטיבל מספרי הסיפורים וכן בספרו "תרנגול כפרות" טען כי במהלך שהותו בקיבוץ זכה ליחס מזלזל ולגזענות מצד יוצאי אירופה ששהו בקיבוצים. בשנת 1954 עבר לבדו לירושלים והחל ללמוד בבית ספר ערב לנערים עובדים ולעבוד כנער שליח במשרד ראש הממשלה. אחרי שסיים את לימודיו התגייס לצה"ל.

לדבריו, שנותיו במשמר העמק היו חשובות ומכריעות, רצופות קונפליקטים עם דמות הצבר ועם עצמו. עם זאת, היו אלה שנים מבורכות של היחשפות לתרבות הארץ והמערב. בתקופה זו נחשף לאבות המייסדים שראה בהם דמויות מופת. הוא טען שהכאב הגדול מכל עבורו הוא פסילת תרבותו של האחר. הכפייה התרבותית הייתה שגויה ומקוממת, לדעתו לא ניתן לתלוש את האדם משורשיו התרבותיים. הוא דוגל בתרבות המערבית אך השינוי חייב להיות איטי, מאוזן ובקצב המתאים לכל קבוצה ושבט והוא חייב לבוא כתוספת ולא במקום. בספריו ביטא בין היתר את ייסורי העלייה והקליטה, משבר התרבויות, מזרח ומערב, הזר והשונה, חלש מול חזק, ותיק ועולה שצריך לעצב את עצמו בחברה משתנה.

בשנת 2006 הציע הבלוגר אורי קציר יחד עם גורמים נוספים לבחור באלי עמיר לנשיא המדינה. ההצעה זכתה להדים רחבים בתקשורת הישראלית ובעיקר בתקשורת הערבית: השבועון המצרי הנפוץ "רוז אל-יוסוף" שיבח את ההצעה והדגיש כי יצירתו של עמיר מעוגנת בשפה ובתרבות הערבית. עמיר השיא משואה ביום העצמאות ה-69 של מדינת ישראל, שעמד בסימן יובל שנים לאיחוד ירושלים.

לעמיר שלושה ילדים.

קריירהעריכה

עם שחרורו מצה"ל עבד כמנהל הארכיון של משרד ראש הממשלה והחל את לימודיו באוניברסיטה בפקולטה למדעי המזרח בה למד ספרות ערבית ולימודי המזרח התיכון.[1] משנת 1964 ועד סוף שנת 1968 עבד כעוזר ראשי ליועץ לענייני ערבים לראש הממשלה, ומיד אחרי מלחמת ששת הימים ניהל את לשכת היועץ במזרח ירושלים. בסוף 1968 נקרא על ידי לובה אליאב, סגן שר הקליטה, להצטרף לצוות ההקמה של המשרד לקליטת עלייה בראשות השר יגאל אלון. היה עוזרם של לובה אליאב ושמעון פרס שר הקליטה אחרי יגאל אלון. כיהן בשורה של תפקידים במשרד כולל מנהל מחלקה, מחוז, סמנכ"ל, משנכ"ל ומ"מ מנכ"ל. תוך תקופה זו (1978-1975) כיהן כמנכ"ל הפדרציה הספרדית בארצות הברית ואחר כך כמתאם החזרת יורדים ארצה.

בשנת 1984 נבחר לכהן כמנכ"ל עליית הנוער בסוכנות היהודית והמשיך בתפקידו במשך עשרים שנה. טיפל בנוער ישראלי במצוקה ויחד עם זאת דאג לקלוט בין היתר את עולי אתיופיה וחבר המדינות. בתקופתו הפכה עליית הנוער לגדולה ביותר מאז שנוסדה, לראשונה בתולדותיה דרש ממשרד החינוך תגבור לימודי והגשת חניכי עליית הנוער, כיתר התלמידים בארץ, לבחינות בגרות, כולל עולים חדשים מאתיופיה וחבר העמים, הוא דאג לשלב את הורי התלמידים בתהליך החינוכי של בניהם. הטיף לחניכי עליית הנוער להיות סובלניים לשונה ולזר, למיעוטים ולעולים החדשים, לתרום לחברה ולמדינה ולהיות פתוחים לתרבויות של האחרים. היה בין מקימי הקהילה החינוכית התיישבותית ניצנה יחד עם לובה אליאב ואורי גורדון וכיהן כיו"ר הוועד המנהל שלה במשך עשרים שנה עד פרישתו לגמלאות.

כיהן כמרצה אורח באוניברסיטאות בישראל ובחו"ל ומרצה בתחומים שונים. כתב לעיתונות בישראל ובעולם, במשך שנים רבות השתתף בתוכנית רדיו שבועית ברשת ב' יחד עם גאולה כהן שנודעה בשם "על ימין ושמאל".

פעל שנים רבות למען צמצום הפערים בחברה הישראלית, טיפול בנוער ובמשפחות במצוקה, מתן ביטוי לתרבותם של יהודי ארצות ערב והנהגת לימודי ההיסטוריה שלהם בבתי הספר. היה חבר בוועדות ציבוריות וממשלתיות רבות וביניהן "ועדת ראש הממשלה לילדים ובני נוער במצוקה" בראשות גולדה מאיר. הטיף ללימוד השפה הערבית, הכרת הספרות, התרבות והמוזיקה של ארצות ערב. כל חייו פעל למען שלום והידברות עם ארצות ערב והשתתף בעשרות כנסים עם פלסטינים ומשלחות מארצות ערב. בין היתר כיהן כנציג ישראל בוועדה המולטילטרלית למען פליטים ערבים במסגרת הסכם אוסלו.

קריירה ספרותיתעריכה

בראיון למוסף הספרותי של "הארץ" ב-8 בפברואר 1985 סיפר בין היתר כי החל לכתוב בשנת 1970 וכי אינו קל כתיבה.

ספריו היו רבי מכר, תורגמו לשפות רבות כולל ערבית וזכו להצלחה והד נרחב. הוא זכה בפרסים רבים, בין היתר בפרס יגאל אלון למעשה מופת על מעשה מופת חלוצי ופרס ברנר לשנת 2019.[2] הוכתר כיקיר העיר ירושלים וכאזרח כבוד של תל אביב. דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בר-אילן

בשנת 2011 יצא לאור בהוצאת עם עובד ספרה של רחלי אברהם-איתן: "מבגדאד לישראל: עיון בטרילוגיה מפריח היונים, תרנגול כפרות ויסמין".

ספריועריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אלי עמיר, מפריח היונים, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 219–224, הוצאת כרמל, 2017
  • נורית גוברין, "אלי עמיר: שתי פנים ללב" על הספר: 'מה שנשאר'. בתוך: נורית גוברין: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ו', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה/2015
  • בר-און יקב, ליבו במזרח, במוסף שבת, "מקור ראשון", ז' באדר א' תשע"א, 11 בפברואר 2011
  • רחלי אברהם-איתן, מבגדד לישראל: עיון משווה בטרילוגיה של אלי עמיר: יסמין מול מפריח היונים ותרנגול כפרות, עם עובד, 2011

קישורים חיצונייםעריכה

על כתביו
מכתביו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אלי עמיר, library.osu.edu
  2. ^ יובל פלוטקין, אלי עמיר זכה בפרס ברנר לספרות לשנת 2019, באתר ynet, 1 בספטמבר 2019