אלי עמיר
אלי עמיר (נולד ב-26 בספטמבר 1937) הוא סופר ישראלי. פעל למען צמצום הפערים בחברה הישראלית, טיפול בנוער ובמשפחות במצוקה ומתן ביטוי לתרבויות יהודי ארצות ערב.
לידה |
26 בספטמבר 1937 (בן 85) בגדאד, ממלכת עיראק ![]() |
---|---|
מדינה |
ישראל ![]() |
לאום | ישראלי |
מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים ![]() |
שפות היצירה |
עברית ![]() |
פרסים והוקרה |
|
![]() ![]() |
ביוגרפיהעריכה
אלי עמיר נולד בבגדאד, עיראק, בשם פואד אליאס נאסח חלסצ'י. עלה לישראל לפני שמלאו לו 13 שנים, נקלט עם משפחתו בבית עולים, מעברה ומשם הצטרף לחברת נוער של עליית הנוער ויצא לקיבוץ משמר העמק. בראיון שנתן בפסטיבל מספרי הסיפורים וכן בספרו "תרנגול כפרות" טען כי במהלך שהותו בקיבוץ זכה ליחס מזלזל ולגזענות מצד יוצאי אירופה ששהו בקיבוצים. בשנת 1954 עבר לבדו לירושלים והחל ללמוד בבית ספר ערב לנערים עובדים ולעבוד כנער שליח במשרד ראש הממשלה. אחרי שסיים את לימודיו התגייס לצה"ל.
לדבריו, שנותיו במשמר העמק היו חשובות ומכריעות, רצופות קונפליקטים עם דמות הצבר ועם עצמו. עם זאת, היו אלה שנים מבורכות של היחשפות לתרבות הארץ והמערב. בתקופה זו נחשף לאבות המייסדים שראה בהם דמויות מופת. הוא טען שהכאב הגדול מכל עבורו הוא פסילת תרבותו של האחר. הכפייה התרבותית הייתה שגויה ומקוממת, לדעתו לא ניתן לתלוש את האדם משורשיו התרבותיים. הוא דוגל בתרבות המערבית אך השינוי חייב להיות איטי, מאוזן ובקצב המתאים לכל קבוצה ושבט והוא חייב לבוא כתוספת ולא במקום. בספריו ביטא בין היתר את ייסורי העלייה והקליטה, משבר התרבויות, מזרח ומערב, הזר והשונה, חלש מול חזק, ותיק ועולה שצריך לעצב את עצמו בחברה משתנה.
בשנת 2006 הציע הבלוגר אורי קציר יחד עם גורמים נוספים לבחור באלי עמיר לנשיא המדינה. ההצעה זכתה להדים רחבים בתקשורת הישראלית ובעיקר בתקשורת הערבית: השבועון המצרי הנפוץ "רוז אל-יוסוף" שיבח את ההצעה והדגיש כי יצירתו של עמיר מעוגנת בשפה ובתרבות הערבית. עמיר השיא משואה ביום העצמאות ה-69 של מדינת ישראל, שעמד בסימן יובל שנים לאיחוד ירושלים.
לעמיר שלושה ילדים.
קריירהעריכה
עם שחרורו מצה"ל עבד כמנהל הארכיון של משרד ראש הממשלה והחל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למדעי המזרח, בה למד ספרות ערבית ולימודי המזרח התיכון.[1] משנת 1964 ועד סוף שנת 1968 עבד כעוזר ראשי ליועץ לענייני ערבים לראש הממשלה, ומיד אחרי מלחמת ששת הימים ניהל את לשכת היועץ במזרח ירושלים. בסוף 1968 נקרא על ידי לובה אליאב, סגן שר הקליטה, להצטרף לצוות ההקמה של המשרד לקליטת עלייה בראשות השר יגאל אלון. היה עוזרם של לובה אליאב ושמעון פרס שר הקליטה אחרי יגאל אלון. כיהן בשורה של תפקידים במשרד כולל מנהל מחלקה, מחוז, סמנכ"ל, משנכ"ל ומ"מ מנכ"ל. תוך תקופה זו (1978-1975) כיהן כמנכ"ל הפדרציה הספרדית בארצות הברית ואחר כך כמתאם החזרת יורדים ארצה.
בשנת 1984 נבחר לכהן כמנכ"ל עליית הנוער בסוכנות היהודית והמשיך בתפקידו במשך עשרים שנה. טיפל בנוער ישראלי במצוקה ועם זאת דאג לקלוט בין היתר את עולי אתיופיה וחבר המדינות. בתקופתו הפכה עליית הנוער לגדולה ביותר מאז שנוסדה, לראשונה בתולדותיה דרש ממשרד החינוך תגבור לימודי והגשת חניכי עליית הנוער, כיתר התלמידים בארץ, לבחינות בגרות, כולל עולים חדשים מאתיופיה וחבר העמים, הוא דאג לשלב את הורי התלמידים בתהליך החינוכי של בניהם. הטיף לחניכי עליית הנוער להיות סובלניים לשונה ולזר, למיעוטים ולעולים החדשים, לתרום לחברה ולמדינה ולהיות פתוחים לתרבויות של האחרים. היה בין מקימי הקהילה החינוכית התיישבותית ניצנה יחד עם לובה אליאב ואורי גורדון וכיהן כיו"ר הוועד המנהל שלה במשך עשרים שנה עד פרישתו לגמלאות.
כיהן כמרצה אורח באוניברסיטאות בישראל ובחו"ל ומרצה בתחומים שונים. כתב לעיתונות בישראל ובעולם, במשך שנים רבות השתתף בתוכנית רדיו שבועית ברשת ב' יחד עם גאולה כהן שנודעה בשם "על ימין ועל שמאל".
עמיר פעל שנים רבות למען צמצום הפערים בחברה הישראלית, טיפול בנוער ובמשפחות במצוקה, מתן ביטוי לתרבותם של יהודי ארצות ערב והנהגת לימודי ההיסטוריה שלהם בבתי הספר. היה חבר בוועדות ציבוריות וממשלתיות רבות וביניהן "ועדת ראש הממשלה לילדים ובני נוער במצוקה" בראשות גולדה מאיר. הטיף ללימוד השפה הערבית, הכרת הספרות, התרבות והמוזיקה של ארצות ערב. כל חייו פעל למען שלום והידברות עם ארצות ערב והשתתף בעשרות כנסים עם פלסטינים ומשלחות מארצות ערב. בין היתר כיהן כנציג ישראל בוועדה המולטילטרלית למען פליטים ערבים במסגרת הסכם אוסלו.
אלי עמיר חבר בוועד המנהל של אגודת אכסניות הנוער בישראל משנת 2008. כמו כן, חבר בוועדת חינוך של אנ"א. חבר המועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל.
פרשן בקול ישראל בערבית "אחרי מלחמת ששת הימים"[דרושה הבהרה].
בספטמבר 2020 קיבל עמיר תואר "עמית כבוד" לשנת 2020 של מכללת בית ברל.
עיריית נהריה קראה רחוב על שמו של אלי עמיר בשכונת יצחק נבון.
קריירה ספרותיתעריכה
בריאיון למוסף הספרותי של "הארץ" ב-8 בפברואר 1985 סיפר בין היתר כי החל לכתוב בשנת 1970 וכי אינו קל כתיבה.
ספריו היו רבי מכר, תורגמו לשפות רבות כולל ערבית וזכו להצלחה והד נרחב. הוא זכה בפרסים רבים, בין היתר בפרס יגאל אלון למעשה מופת על מעשה מופת חלוצי ופרס ברנר לשנת 2019.[2] הוכתר כיקיר העיר ירושלים וכאזרח כבוד של תל אביב. דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בר-אילן.
בשנת 2011 יצא לאור בהוצאת עם עובד ספרה של רחלי אברהם-איתן: "מבגדאד לישראל: עיון בטרילוגיה מפריח היונים, תרנגול כפרות ויסמין".
השבועון הגרמני ״דר שפיגל״ השווה אותו לנגיב מחפוז המצרי בכתבה על ספרו מפריח היונים, כך כתב גם הנויה צירכר צייטונג השווייצרי וכן עשה אוקטובר המצרי שפרסם עליו כתבה נרחבת וגם הוא כינה אותו מחפוז הישראלי.
ספריועריכה
- תרנגול כפרות, ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, 1983. (הספר בקטלוג ULI) הספר הומחז והוסרט לטלוויזיה הישראלית.
- מפריח היונים, ספריה לעם, הוצאת עם עובד, 1992 (הספר בקטלוג ULI). נוסח מקוצר לתלמידים ועולים הופיע בשנת 1999. הספר הוסרט תחת אותו שם בשנת 2013.
- אהבת שאול, הוצאת עם עובד, 1998.(הספר בקטלוג ULI) ספר על תקופת הקמתה של סיירת מטכ"ל וגיבורו מבוסס על דמות רס"ן יחיאל אמסלם שנפל במלחמת ששת הימים.
- פגישה עיוורת, הוצאת כתר, 2000. (הספר בקטלוג ULI)
- יסמין, הוצאת עם עובד, 2005 (הספר בקטלוג ULI).
- מה שנשאר, הוצאת עם עובד, 2011. (הספר בקטלוג ULI)
- נער האופניים, הוצאת עם עובד, 2019 (הספר בקטלוג ULI). זוכה פרס ברנר.
לקריאה נוספתעריכה
- אלי עמיר, מפריח היונים, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 219–224, הוצאת כרמל, 2017. (הספר בקטלוג ULI)
- נורית גוברין, "אלי עמיר: שתי פנים ללב" על הספר: 'מה שנשאר'. בתוך: נורית גוברין: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ו', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה/2015. (הספר בקטלוג ULI)
- בר-און יקב, ליבו במזרח, במוסף שבת, "מקור ראשון", ז' באדר א' תשע"א, 11 בפברואר 2011.
- רחלי אברהם-איתן, מבגדאד לישראל: עיון משווה בטרילוגיה של אלי עמיר: יסמין מול מפריח היונים ותרנגול כפרות, עם עובד, 2011. (הספר בקטלוג ULI)
- נורית גוברין, "הוא יהיה בגדאדי בביתו ובן המערב בצאתו" - על ספרו של אלי עמיר: 'נער האופניים'. 'הארץ. תרבות וספרות', כ"ד באדר א' תשע"ט (1.3.2019) עמ' 1; 4. עם איור של אלי עמיר פרי מכחולו של ערן וולקובסקי.
קישורים חיצונייםעריכה
- מידע על אלי, עמיר בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
- אלי עמיר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- אלי עמיר, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"(הקישור אינו פעיל, 27.10.2019)
- אלי עמיר, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- הספרים של אלי עמיר, באתר "סימניה"
- אלי עמיר, במאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי "אידיבי"
- שושנה ויג, ספרות ופוליטיקה - ריאיון עם הסופר אלי עמיר, באתר "אימגו"
- מתי שמואלוף, כל הזמן אתה עוסק באחר: ריאיון עם אלי עמיר, העיתון "אנשים", 6 בפברואר 2007, ע' 20–22
- שירי לב-ארי, עכבר העיר אונליין, לקרוא רומנים זה כמו להתקרב לאויב, באתר הארץ, 1 ביולי 2008
- הרצל ובלפור חקק, "ספריי הופכים יחד לסיפור יציאת מצרים", חדשות מחלקה ראשונה, 25 במרץ 2009
- כרמית ספיר ויץ, מפריח יונה לבנה, באתר nrg, 28 במרץ 2010
- שירי לב-ארי, התרנגול עדיין קורא: ריאיון עם אלי עמיר, באתר ynet, 16 באפריל 2010
- בועז כהן, "היום איש לא פנוי לזולתו", באתר גלובס, 22 בנובמבר 2010
- יעקב בר-און, לבו במזרח, מקור ראשון, מוסף "שבת", 16 בפברואר 2011
- מירון ח. איזקסון, מפגשים מהסוג היהודי: אלי עמיר, בערוץ "אורות – טלוויזיה יהודית", 29 במרץ 2011
- יניב מגל, אלי עמיר: "מקווה שיקשיבו לאובמה ויחוללו מחאה מדינית", באתר גלובס, 29 במרץ 2013
- אלי עמיר, במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל
- עוזי ברוך, מפריח היונים - ראיון מיוחד עם הסופר אלי עמיר, באתר ערוץ 7, 23 באפריל 2014
- ריקי רט, דיוקן, אלי עמיר: אם צריך, אשב גם עם החמאס, באתר nrg, 16 במאי 2014
- איילת קליין כהן, אלי עמיר: הכיבוש הורס את התדמית שלנו, באתר nrg, 25 בספטמבר 2015
- כרמית ספיר ויץ, אלי עמיר: "כל מי שסוטה מהתוויות שרה"מ מתווה, הופך אוטומטית לשמאל", באתר מעריב אונליין, 3 בנובמבר 2015
- שגיא בן נון, אלי עמיר: "כל הסיפור של עלייה לקברי צדיקים הוא עבודת אלילים", באתר וואלה!, 4 באוקטובר 2016
- כרמית ספיר ויץ, "המדינה הפכה פוליטית מדי": אלי עמיר מדליק משואה ומדבר, באתר מעריב אונליין, 1 במאי 2017
- שרי מקובר-בליקוב, הסופר והצללים, באתר "ידיעות אחרונות", 13 בפברואר 2019
- יאיר שלג, שיר במונית ביום גשם, בעיתון מקור ראשון, 12 ביוני 2019
- אורי דגול, מנכ"ל אגודת אכסניות הנוער מראיין את אלי עמיר על ספרו "נער האופניים". התקיים באספה הכללית השנתית של אנ"א, אפריל 2019
- גיל פלוטקין, ״אין צל של ספק. אנשים מחפשים אידאה״, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 17 באפריל 2020
- על כתביו
- דורון קורן, הרבה בדמיון, מעט בחיים, באתר ynet, 6 בדצמבר 2010
- עמרי הרצוג, "מה שנשאר" מאת אלי עמיר, גילה את לבו, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2010
- אריק גלסנר, על "מה שנשאר", של אלי עמיר, הוצאת "עם עובד", פורסם ב"מעריב" בדצמבר 2010
- אדמית פרא, עובר כל גבול : דמותו של המזרחי בספריו של אלי עמיר, בלוג אדמה, 30 באפריל 2013
- ניצה בן-דב, "שפה, מחסום ואהבה ביסמין של אלי עמיר", בתוך חיי מלחמה: על צבא, נקמה, שכול ותודעת המלחמה בפרוזה הישראלית (שוקן, 2016), עמ' 195–236
- איתמר דרורי, בבל כפנטזיה, כתסביך וכממשות : על מפריח היונים לאלי עמיר, מכאן י"ז, ספטמבר 2017, עמ' 201–224
- ירון אביטוב, מחלק העיתונים של ראש הממשלה - על הספר "נער האופניים", בעיתון מקור ראשון, 14 בפברואר 2019
- עופרה עופר אורן, "נער האופניים": מה האור שהוא שופך על שנות הקמת המדינה, בבלוג "סופרת ספרים", 25 בפברואר 2019
- גלעד מלצר, "נער האופניים" של אלי עמיר: ציונות ברוטב חמוץ מתוק, באתר הארץ, 25 באפריל 2019
- נילי כהן, סוגיית השם ב"נער האופניים", באתר הארץ, 17 באוקטובר 2019
- אלי עמיר, זיכרון מן הימים שהרומאן "יסמין" יצא לאור במצרים, באתר הארץ, 14 באפריל 2020
- חגי קמרט, ריאיון עם הסופר אלי עמיר על ספרו: נער האופניים, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
- מכתביו
- אלי עמיר, פותחים ספר: מה שנשאר, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2010
- אלי עמיר, שנים טיאטאו את בעיית הפליטים היהודים, באתר ynet, 1 בדצמבר 2014
- אלי עמיר, סיפור: מנוולת, כלבה, סנובית, הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת, באתר הארץ, 19 ביוני 2020
הערות שולייםעריכה
- ^ אלי עמיר, library.osu.edu
- ^ יובל פלוטקין, אלי עמיר זכה בפרס ברנר לספרות לשנת 2019, באתר ynet, 1 בספטמבר 2019