מסתערבים

אנשי כוחות הביטחון הפועלים בקרב אוכלוסיה ערבית במסווה של ערבים

מִסְתַּעַרְבִים הוא כינוי לאנשי כוחות הביטחון המסווים את עצמם כערבים על מנת להיטמע בקרב אוכלוסייה ערבית טיפוסית, בדרך כלל לצורך השגת מטרות ביטחוניות כלשהן. בישראל יש מספר יחידות מסתערבים המשתייכות לגופי ביטחון שונים.

לא כל פעילותן של היחידות המסוערבות נעשית תחת תחפושת חשאית. גם בפעילויות בהן משתמשים בהתחפשות ובהיטמעות, משמשים חלקים נרחבים מהיחידה הלוחמת ככוחות גיבוי שנכנסים לפעולה רק לאחר היחשפות הכוחות - ומשכך, אינם מתחפשים.

מקור המילה בערבית, שורש ע-ר-ב בבניין עשירי. שם זה ניתן לעדת המסתערבים היהודים שחיו בארצות ערב ולא נבדלו משכניהם. פירושו היטמעות בין הערבים בלבוש, שפה ואורח חיים.

יחידות מסתערבים

עריכה

בעבר

עריכה

בהווה

עריכה

היסטוריה

עריכה

מסתערבים לפני הקמת המדינה

עריכה

המחלקה הסורית הייתה יחידת המסתערבים הראשונה של ההגנה, ופעלה במסגרת הפלמ"ח ובשיתוף פעולה עם ה-SOE הבריטי בשנים 1941-1943, ימי מלחמת העולם השנייה. בשלב הראשון נועדה לפעולות מודיעין וחבלה במסגרת הפלישה לסוריה וללבנון (מבצע אקספורטר, יוני-יולי 1941). מסתערבים נוספים נשתלו בסוריה ובלבנון אחרי הכיבוש הבריטי, במטרה להכין תשתית למודיעין ולפעולות חבלה למקרה של כיבוש גרמני. אחרי שהמלחמה התרחקה מארץ ישראל, הסתיימה תקופת השיתוף עם הצבא הבריטי, והמחלקה פורקה באוגוסט 1943.

לאחר פירוק המחלקה הסורית נוסדה המחלקה הערבית, שנודעה גם בכינויה "מחלקת השחר" או "המסתערבים". היא החלה את דרכה כיחידה של הפלמ"ח ובהמשך הייתה יחידה במחלקת המודיעין של צה"ל בשם שירות מודיעין 18. אנשיה עסקו בריגול וחבלה בקרב ערביי ישראל ובמדינות השכנות. היחידה פעלה משנת 1943 עד 1950.

יצחק נבון הקים יחידת מסתערבים ב-1946. כשהיה בן 25, הוטל על יצחק נבון לשמש ראש המחלקה הערבית של הש"י, שירות הידיעות של ה'הגנה', באזור ירושלים, שהשתרע מחברון בדרום עד רמאללה בצפון, ומיריחו במזרח עד לטרון במערב. נבון הפעיל מודיעים יהודים וערבים, אך המרחב הגדול שהיה נתון לאחריותו היה מעל כוחותיו של אדם אחד. לפיכך, כעבור שנה הוא קיבל עוזר. נבון אף הקים יחידת מסתערבים קטנה. עם פרוץ הקרבות אחרי 29 בנובמבר 1947, נסתם כמעט לחלוטין מאגר המידע שסיפקו המודיעים הערבים, שחששו להגיע לפגישות. כך החלה התקופה השנייה בפעילות מחלקת המודיעין, שבמהלכה נאסף המידע המודיעיני בעיקר מהאזנה לטלפונים של מפקדות הערביות. קרבות קשים בירושלים, דוגמת הקרב על מנזר סן סימון באפריל 1948 והקרב על מחנה אלנבי במאי 1948, הוכרעו הודות למידע שהגיע לאנשי המחלקה אשר האזינו לתשדורות שהחליפו הערבים.[1]

פרשת המסתערבים בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20

עריכה

בשנת 1952 הקים שמואל מוריה, בהוראת איסר הראל, את יחידת המסתערבים בשב"כ. הראל ביקש כי תהיה זו יחידה של צעירים שייטמעו באוכלוסייה הערבית כסוכנים רדומים, ויחיו בקרבה לאורך זמן, לשם הפעלתם בעתיד, לכשיידרש הדבר. מוריה גייס ליחידה כמה עשרות צעירים, רובם עולים חדשים ממדינות ערב. הכשרתם של הסוכנים נמשכה כשנה, בה התאמנו והתגוררו בבסיס הדרכה ברמלה ונשלחו לעבודה במפעלים שונים בארץ, שם למדו ערבית פלסטינית ודרכי התנהגות מקומיים. בתום שנה של הכשרה הוחדרו המסתערבים, בזהותם החדשה, לישובי הערבים בישראל.

מרביתם נישאו לנשים מוסלמיות שלא היו מודעות לזהותם האמיתית. בשנת 1964, כשפורקה היחידה, הוחלט לגלות את הסוד לבני משפחותיהם הערבים וליישב את המשפחות מחדש בסביבה יהודית בישראל. הדבר נפל כתדהמה על הנשים. על פי בקשת השב"כ הקים הרב הראשי לצה"ל, האלוף שלמה גורן, בית דין של שלושה רבנים בראשותו, שהציעו לנשים להתגייר בהליך מהיר, אך לא כל הנשים הסכימו לכך.[2]

ההחלטה לפרק את היחידה התקבלה לאחר שראשי השב"כ והמוסד הבינו שהיא איננה מביאה תועלת רבה. מיכאל בר-זוהר ונסים משעל כותבים על כך בספרם "לוחמות המוסד":

"התברר שתועלתם... הייתה זעומה, והם ממש הוקרבו. כל המבצע היה טעות. המסתערבים חיו שנים רבות חיי שקר על מנת להשיג מידע חסר חשיבות ברובו."

לוחמות המוסד, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2020, עמ' 128

מסתערבים מאז האינתיפאדה הראשונה

עריכה

בעקבות האינתיפאדה הראשונה הוקמו מחדש יחידות מסתערבים בצה"ל ומשמר הגבול. תפקידיהם כללו איסוף מודיעין, מעצר וחיסול מחבלים, לוחמה בטרור וטיפול בהפרות סדר.

בצה"ל הוקמו יחידת דובדבן שפועלת ביהודה ושומרון ויחידת שמשון שפעלה ברצועת עזה. במשמר הגבול הוקמו 3 יחידות מסתערבים (ימ"ס): ימ"ס ירושלים, ימ"ס איו"ש וימ"ס דרום (לשעבר ימ"ס עזה)בנוסף הוקמה יחידת מתיל"ן ירושלים שלימים מוזגה עם ימ"ס י-ם. במשטרת ישראל הימ"מ ויחידת הגדעונים מפעילות גם הן מסתערבים.

יחידות המסתערבים נחשבות ליחידות עילית מצטיינות. היחידות והלוחמים שבהן זכו לצל"שים ועיטורים רבים, הן מטעם צה"ל והן מטעם המשטרה.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שמעון אביבי, בול פגיעה (עמ' 30), באתר מבט מל"מ, ‏מרץ 2017
  2. ^ מרינה גולן, ‏הזהות הכפולה של המסתערבים, באתר "IsraelDefense‏", 30 באוגוסט 2013