אהרן צ'חנובר

רופא וביוכימאי ישראלי, חתן פרס נובל לכימיה

אהרן צ'חנובר (Aaron (Aharon) Ciechanover; נולד ב-1 באוקטובר 1947, ה'תש"ח) הוא ביוכימאי ישראלי והמדען הישראלי הראשון שזכה בפרס נובל. ביחד עם אברהם הרשקו ואירווין רוז, הוענק לו פרס נובל לכימיה לשנת 2004 "על גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים". חתן פרס א.מ.ת בקטגוריה מדעי החיים בתחום הרפואה לשנת 2002, וחתן פרס ישראל בחקר הביולוגיה לשנת תשס"ג (2003).

אהרן צ'חנובר
צ'חנובר בנובמבר 2004
צ'חנובר בנובמבר 2004
לידה 1 באוקטובר 1947 (בן 76)
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ביוכימיה
מקום מגורים ישראלישראל ישראל
מקום לימודים
מוסדות הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
תרומות עיקריות
גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פרופ' אהרן צ'חנובר נושא דברים בטכניון, פברואר 2018
פרופסור אהרון צ'חנובר נואם בהפגנה בחיפה בכיכר חורב נגד הרפורמה המשפטית בישראל 25 במרץ 2023

ביוגרפיה

עריכה

צ'חנובר נולד בחיפה למשפחה דתית ממעמד הביניים. משפחתו דגלה בחינוך, בפרט חינוך ליהדות ואהבת הציונות. אביו, יצחק, היה פקיד במשרד עורכי דין ולאחר מכן הפך לעורך דין, ואמו, בלומה (לבית לובשבסקי), עקרת בית ומורה לאנגלית. הוריו עלו ארצה מפולין מהעיר צ'חנוב (ומכאן שם משפחתו) לפני מלחמת העולם השנייה. גדל בהדר הכרמל ולמד בבית הספר "חוגים". כשהיה בן תשע התייתם מאמו וכעבור כשש שנים מת גם אביו. מאז גדל אצל דודתו מרים ואצל אחיו הבכור, יוסף (יוסי) צ'חנובר, הגדול ממנו ב-14 שנים, שלימים הפך לעו"ד, יועץ משפטי ומנכ"ל משרד החוץ.[1]

עם סיום לימודיו התיכוניים, הצטרף צ'חנובר לעתודה האקדמית, ולמד רפואה באוניברסיטה העברית. בשנת 1971 קיבל תואר מוסמך למדעי הטבע[2] ובשנת 1974 קיבל תואר דוקטור לרפואה מטעם בית הספר הדסה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1972 התחיל שיתוף פעולה עם הביוכימאי הישראלי אברהם הרשקו. החל משנת 1973 ועד לשנת 1976 שירת כרופא בצה"ל, תחילה בשייטת ספינות הטילים, ואחר כך ביחידת המחקר והפיתוח של חיל הרפואה.

עם סיום שירותו הצבאי הצטרף למחלקה לביוכימיה של הפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, כתלמיד לתואר שלישי. בשנים 19811984 שהה בהשתלמות לצורך פוסט-דוקטורט ב-MIT.

בשנת 1982 קיבל תואר דוקטור למדעים בהנחייתו של פרופ' אברהם הרשקו. מחקר זה, שלו היה שותף גם אירווין רוז מהמכון לחקר הסרטן בפילדלפיה, הוא שזיכה את השלושה בפרס נובל לכימיה כעבור יותר מעשרים שנה. במחקר זה גילו ותיארו את מערכת האוביקוויטין, האחראית לסימון חלבונים לפירוק בתוך התא, והביא לפריצת דרך בחקר הסרטן, מחלות ניווניות במוח ומחלות אחרות.[3] שני החוקרים הראו כי החלבונים בגופינו רגישים לשינויים סביבתיים ונהרסים בקלות ועל כן יש להחליפם, ובנוסף, בקרה של תהליכים בגוף דורשת סילוק של חלבונים המשמשים בלמים או זרזים לתהליך המדובר. המחקר של צ'חנובר עוסק במנגנון האחראי לסילוק חלבונים אלו שיש להחליפם. הם ראו כי חלבונים המיועדים לפירוק מסומנים על ידי חלבון הנקרא אוביקוויטין, אותו הם מכנים 'תג המוות'. חלבון זה נדבק ומסמן את כל החלבונים המיועדים לפירוק וכך הגוף יודע בצורה מדויקת באילו חלבונים אין צורך. החלבון המסומן מגיע בעזרת האוביקוויטין לאנזים גדול הנקרא פרוטאוזום, הוא מוכנס לחלל הפנימי שלו ושם הוא מתפרק ונהרס. כל המערכת הזאת פועלת בצורה בררנית, ישנם קולטנים המאפשרים רק לחלבונים שעליהם מודבק האוביקווטין לעבור תהליך זה ולהתפרק, כך לא נהרסים גם החלבונים הטובים.[1][4] תהליך זה חשוב מפני שאם בקרת החלבונים לא תעבוד בצורה נכונה ולא יתפרקו החלבונים שאין בהם צורך, החלבונים הפגומים יצטברו ובסופו של דבר יפגעו בתפקוד. הפרעות כאלה בתפקוד נמצאו במחלות מוח ניווניות ומחלות סרטן שונות. גילוי מערכת האוביקוויטין והבנת תפקודה הוא בעל משמעות רבה לעולם המדע ולפיתוח תרופות ונוגדנים למחלות רבות.[4]

בשנת 1984 מונה למרצה בכיר בפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, בשנת 1987 מונה לפרופסור חבר, ובשנת 1992 עלה לדרגת פרופסור מן המניין.

בשנת 1985 היה פרופסור אורח במכון דנה-פרבר לחקר הסרטן בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד שבבוסטון.

בשנת 1987 היה פרופסור אורח בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון שבסנט לואיס.

בשנים 19942000 שימש מנהל המכון למחקר במדעי הרפואה על שם משפחת רפפורט בטכניון בחיפה.

משנת 1996 עד שנת 2007 היה חבר מועצה בארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית.

בשנת 2000 שימש פרופסור אורח באוניברסיטת קיוטו שביפן.

בשנת 2002 התמנה לפרופסור מחקר. עיקר מחקרו עוסק במנגנוני פירוק החלבונים בתא ובמעורבות של הליך זה בגרימת מחלות.

בשנת 2003 עבד כפרופסור-אורח בנושא חלוקה ריאתית וטיפול רפואי קריטי בבית הספר לרפואה באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו.[3]

צ'חנובר חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2004, חבר באקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית) משנת 2007, חבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים משנת 2008 וחבר באקדמיה האפיפיורית למדעים משנת 2008.[5] מאז זכייתו בפרס נובל קיבל כ-46 תוארי דוקטור לשם כבוד ממוסדות אקדמאיים ברחבי העולם (נכון לנובמבר 2011).

בשנת 2011 התמנה צ'חנובר לדיקן מכון המחקר למדעי הכימיה וביו-פרמצבטיקה באוניברסיטת נאנג'ינג בעיר נאנג'ינג שבסין.[6]

צ'חנובר חבר במועצה של הקרן החדשה לישראל.[7]

כ-11 שנים לאחר זכייתו בפרס נובל, פרסם צ'חנובר מאמר העוסק בגילוי של שני חלבונים שיוצרת מערכת האוביקוויטין המעכבים סרטן. מחקר זה הוא המשך לתגלית האוביקוויטין, והוא בוצע בהובלת ד"ר ילנה קרבצובה איבנצב.[8]

בשנת 2015 עופר בינה וחברת סאן-פארמה החלו בפיתוח תרופה על בסיס רעיונות של צ'חנובר.[9]

ב-2016 השתתף במשלחת של חתני נובל לצפון קוריאה, שם ביקרו באוניברסיטאות ומכוני מחקר.

בחודש פברואר 2023 במסגרת ראיון עם חתני פרס נובל, הביע את דעתו בנושא הרפורמה המשפטית בישראל. הוא כינה אותה כ"משבר החמור ביותר בישראל בכל שנותיה" והתריע כי תרסק את המדע ותגרום לבריחת מוחות מישראל. צ'חנובר והרשקו חתמו, לצד חמישה חתני פרס נובל נוספים, על עצומה שקוראת לנשיא המדינה להשמיע את קולו ולמנוע את חקיקת הרפורמה.[10]

חיים אישיים

עריכה

צ'חנובר מגדיר את עצמו "אדם דתי" אף שאיננו שומר מצוות במובן המקובל: בערב שנערך לכבודו לאחר זכייתו בפרס נובל אמר כי "בעולמו של הקב"ה אני בסך הכול תייר שהזדמן לו להציץ ולהיות שותף לתגלית שהייתה כאן מאז ימי הבריאה. לא המצאתי דבר. התגלית שלנו היא לטובת האנושות כולה ואני מודה לאלוהים על כך".[11] כאשר נשאל האם הוא מאמין בחיים שלאחר המוות או בתודעה אלוהית - ענה בשלילה מוחלטת, וציין כי בארנקו מצוי כרטיס "אדי" לתרומת איברים וכן אמר: "אני לא מאמין בשום דבר שהוא מעבר לחיים. אני מאמין שאנחנו נולדים, ואז יש עובדה ודאית אחת: אנחנו הולכים למות. זו העובדה היחידה שאני מאמין בה. עם זאת, אני מאוד יהודי. אולי יהודים דתיים לא יקבלו זאת... אולי הם מרגישים אחרת על אלוהים ועל הטקסים והתפילות והציוויים והחיים. לגבי - לא. זו תרבות".[12]

צ'חנובר נשוי לד"ר מנוחה צ'חנובר, שניהלה את המחלקה הגריאטרית במרכז הרפואי כרמל, ולזוג בן.

פרסים ואותות הוקרה

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • שי חורב, אהרן צ'חנובר, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 304–305, 2018.
  • גדי בלום וניר חפץ, חינוך ואקדמיה - אהרן צ'חנובר, ישראל לאן - 18 שיחות עם האישים שמעצבים את פני המדינה, ידיעות אחרונות ספרי חמד, תל אביב, 2008, עמ' 235 - 267.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה