אופרה בגרוש

מחזה מאת ברטולט ברכט

אופרה בגרושגרמנית: Die Dreigroschenoper, "האופרה בשלושה גרושן") הוא מחזה מוזיקלי מאת המחזאי הגרמני ברטולט ברכט והמלחין קורט וייל, בהשתתפות עוזרתו של ברכט אליזבת האופטמן. המחזה הוא עיבוד משנת 1928 ל"אופרת הקבצנים" של ג'ון גיי ויוהאן כריסטוף פפוש משנת 1728. ארבעה שירים נכתבו על ידי המשורר הצרפתי פרנסואה ויון ותורגמו על ידי קארל אנטון קלמר.[1]

אופרה בגרוש
Die Dreigroschenoper
"אופרה בגרוש" בתיאטרון אהל (1933)
"אופרה בגרוש" בתיאטרון אהל (1933)
"אופרה בגרוש" בתיאטרון אהל (1933)
כתיבה ברטולט ברכט, אליזבת האופטמן עריכת הנתון בוויקינתונים
מילות השירים ברטולט ברכט עריכת הנתון בוויקינתונים
מבוסס על "אופרת הקבצנים" מאת ג'ון גיי ויוהאן כריסטוף פפוש משנת 1728
ליברטיסט ברטולט ברכט
מוזיקה קורט וייל
מקום ההתרחשות סוהו, לונדון
תקופת ההתרחשות מאה ה-18
סוגה קומדיה, מחזה עריכת הנתון בוויקינתונים
הצגת בכורה 1928
שפה אנגלית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סצנה מתוך המערכה החמישית של "אופרת הקבצנים" של גיי ופאפוש

עלילה עריכה

עלילת המחזה מתרחשת במאה ה-18 בסוהו, רובע בעיר לונדון, שזוהה בתקופה זו עם העולם התחתון הלונדוני. העלילה מתמקדת בקבצנים, בפושעים ובעלובי החיים. בין הדמויות ג'ונתן פיצ'ם, שמנהל חנות לקבצנים (בה הוא מוכר אביזרים הכרחיים לכל קבצן, כגון גדמי רגליים וידיים, בובות סמרטוטים דמויי תינוקות, כלי נגינה למיניהם), בתו פולי היפה, ג'ני הזונה, (הזהה אולי לג'ני "כלת הפירטים", העובדת בבית מלון עבור שכר נמוך ובתנאים ירודים), ו"מקי סכין", סכינאי, שודד ורוצח אכזר שאינו בוחל באמצעים, ומוכן לעשות הכול בעבור כסף. הדמויות נעות בין מניעים של תאוות בצע לרצון לשרוד את החיים בצד הפחות יפה של קו העוני. פולי, בתו היחידה של פיצ'ם, "חוצה את הקווים" ונישאת למנהיג השודדים מקי סכין. אביה אינו בוחל באמצעים כדי להעביר את רוע הגזירה, ומפעיל אמצעי סחיטה על בראון הנמר, מפקד משטרת לונדון וידידו של מקי, על מנת שיביא את מק ידידו אל הגרדום. במהלך אופראי-מלאכותי, מצילים ברכט ווייל את גיבורם השודד מן הגרדום, על מנת שלא ייראה ניצחונו השרירותי של הקפיטליזם על השוד. שליח המלכה בא על סוסו הלבן ומכריז על חנינה למקי:

לכבוד חג ההכתרה מצווה הוד מלכותה שקפטן מקהית' ישוחרר מיד. (קריאות שמחה). כמו כן היא מעלה אותו ואת יורשיו למעלת דוכס. (כולם מריעים). הוא מקבל את טירת מַרמָרֶל, וכן קִצבה שנתית של עשרת אלפים סטרלינג עד סוף ימיו. ולכל בני הזוג הנוכחים כאן שולחת הוד מלכותה איחולי מלכות וברכות אושר.

מגרמנית: אברהם עוז

היסטוריה עריכה

המחזה הוצג לראשונה ביום 31 באוגוסט 1928 (לפי גרסה אחרת ב-28 באוגוסט באותה השנה) בתיאטרון Am Schiffbauerdam בברלין. בין המעורבים בהעלאת המחזה נמנים אשתו של קורט וייל השחקנית לוטה לניה וכן השחקן והבמאי הגרמני קורט גרון. בשנת 1931 הוסרט המחזה בבימויו של פאבסט. את התפקיד של פולי שיחקה קרולה נהר, בשנת 1954 הועלה המחזה בברודוויי עם לוטה לניה ועם תרגום והתאמה לאנגלית של מארק בליצשטיין.

חנה ארנדט כתבה בספרה "מקורות השלטון הטוטליטרי" כי השפעת המחזה הייתה הפוכה מכוונתו המקורית של ברכט, שביקש לחשוף את הצביעות הבורגנית. השפעתו הפוליטית היחידה של המחזה התבטאה לדבריה בכך שעתה "יכול כל אחד להסיר את המסכה הלא-נוחה של הצביעות ולהתנהג בדרכם של ההמונים בפומבי".

השירים במחזה, דוגמת השיר "מקי סכינאי" (או "מקי סכין" בתרגומו של אברהם עוז), שבוצע על ידי אומנים רבים, ביניהם אלה פיצג'רלד, בובי דרין, לואי ארמסטרונג, פרנק סינטרה, ואריק לביא, הולחנו במלואם על ידי קורט וייל, ששיתף פעולה רבות עם ברכט.

בשנת 1990 חודש הסרט, ושיחקו בו גם ג'ולי וולטרס ורוג'ר דלטרי (סולנה של להקת המי).

המחזה הועלה בארץ מספר פעמים, לראשונה ב"האהל" ב-1933, שוב ב"האהל" ב-1952, בשנת 1960 בתיאטרון הלאומי ושוב ב-1982[2][3], ב-1971 בתיאטרון העירוני חיפה, בשנת 1977 בתיאטרון באר שבע, ב-2002 ב"תיאטרון גשר"[4], וב-2015 בתיאטרון הקאמרי[5].

ליצירה חמישה תרגומים שונים לעברית: של אברהם שלונסקי, שמעון זנדבנק, דורי פרנס, אהוד מנור ואברהם עוז.

גלריה עריכה

תרגומים עבריים עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אופרה בגרוש בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ The Cambridge companion to Brecht, Cambridge [England]: Cambridge University Press, 1994, ISBN 0-521-41446-6
  2. ^ "אופרה בגרוש" ב" הבימה", למרחב, 26 בספטמבר 1960
  3. ^ שוש אביגל, איך בגדו בברכט, כותרת ראשית, 22 בדצמבר 1982
    הברוך של ברכט, "העולם הזה", גיליון 2368 מ-19 בינואר 1983, עמוד 62
  4. ^ ביקורות:
    מיכאל הנדלזלץ, אופרטה מייגעת, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2002
    נילי ברקן, ‏מה גשר היו צריכים את זה, באתר גלובס, 1 בדצמבר 2002
  5. ^ ביקורות:
    מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, אופרה בגרוש: לאן נעלמה האפלה?, באתר הארץ, 16 ביולי 2015
    רון שוורץ, ‏ברכט, גרסת הקומיקס, באתר גלובס, 23 ביולי 2015
    שי הרלב, מהפכה חברתית בגרוש: רק בהצגות אפשר להילחם בבנקים, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2015