אריק לביא
אריה (אריק) לביא (9 במרץ 1927 – 29 ביוני 2004) היה זמר, קומיקאי ושחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי.
![]() | |
אריק לביא בהופעה בערב התרמה בתל אביב, אפריל 1981 | |
לידה |
9 במרץ 1927 ה' באדר ב' ה'תרפ"ז ארפורט, רפובליקת ויימאר ![]() |
---|---|
פטירה |
29 ביוני 2004 (בגיל 77) י"א בתמוז ה'תשס"ד פתח תקווה, ישראל ![]() |
שם לידה | ליאו אלכסנדר האובן |
מקום קבורה |
בית העלמין ירקון ![]() |
מוקד פעילות |
![]() |
תקופת הפעילות | 1946–2004 (כ־58 שנים) |
סוגה |
זמר עברי, מוזיקת פופ ![]() |
סוג קול | בריטון |
שפה מועדפת |
עברית ![]() |
חברת תקליטים |
הד ארצי, NMC ![]() |
שיתופי פעולה בולטים | שוקולד מנטה מסטיק |
בן או בת זוג |
שושיק שני ![]() |
צאצאים |
נועה לביא, יעל לביא ![]() |
![]() ![]() |
ביוגרפיהעריכה
תחילת הדרךעריכה
לביא נולד בארפורט[1] שבגרמניה בשם ליאו אלכסנדר האופן (בגרמנית: Leo Alexander Hauven). הוא נולד לאם חד-הורית יהודיה צעירה בת 19, בשם אדית האובן. אביו, זלמן קיפמן היה סטודנט לרפואה מריגה שבלטביה שנטש אותו ואת אימו עוד לפני שנולד. אמו התחתנה עם איש לגיון צרפתי בשם פרנק אינזלסבכר והוא העניק לו את שם משפחתו. בשנת 1936, כשהיה בן 9, עלה לישראל יחד עם קרובי משפחה רחוקים (ללא הוריו) ולמד בכפר יהושע. בשנת 1945 התגייס למשטרת היישובים העבריים בבסיס קריית-חיים. בתקופה זו בהיותו נוטר, החל אריק לביא את הקריירה המוזיקלית שלו בהופעות בבית הקפה של חוף גליה בקריית ים. ב-1947 הצטרף ל"להקת הכרמל". הקריירה הבימתית העשירה שלו, שנמשכה עשרות שנים, החלה בשנות ה-50 במשחק בתיאטרון הקאמרי ובהרכב "שלושת המיתרים" (טריו ערבה), שהתמחה בשירי רועים. לאחר מכן החל בקריירת הסולו.
כזמרעריכה
במהלך הקריירה הקליט מאות שירים, הופיע על הבמה בשיריו ושיחק בהצגות, במחזות זמר ובסרטים.
בנוסף לשירי ארץ ישראל, היה לביא מהזמרים הראשונים שהחלו לשיר שירי פופ. בין שיריו המוכרים: "הסלע האדום" (אשר נאסר להשמעה בשנות החמישים, לאחר שנטען כי הוא עודד יציאת צעירים לפטרה בירדן), "שיר הקטר", "שיר ההד", "שיר סתיו" ("כל הנחלים הולכים לים"), "זה קורה", "נועה", "ניגון עתיק", "אני אשיר לך שיר" ועוד. לביא גם חידש שירים עבריים ישנים, בהם שירי פלמ"ח לתקליטו "הפרוטה והירח" אותו הקליט עם שלישיית שוקולד מנטה מסטיק, שירי תנועות הנוער (היה חלק מהלהקה אשר יצרה את האלבום "משירי תנועות הנוער" שיצא ב-1974) ושירים נוספים כמו "יש לי כנרת", "את חכי לי ואחזור" ו"אני מאמין" ("שחקי שחקי").
לביא הופיע רבות לפני החיילים במלחמות ישראל. בתקופת ההמתנה למלחמת ששת הימים נרתם לעידוד רוח העם ושר את הפזמון "נאצר מחכה לרבין" למילים של חיים חפר. לאחר סיום הקרבות הקליט את השיר "שוב לא נלך" (ראי רחל ראי) שביטא את תחושת הניצחון במלחמה והפך ללהיט גדול. לאחר מלחמת יום הכיפורים הקליט את "שיר הוא לא רק מילים" ובזמן מלחמת לבנון הראשונה שר את "האביר", שניהם שירי מחאה כנגד מלחמות ולמען השלום.
בסוף 1988 הוציא את האלבום הכפול "כל החלומות", כשאת שיר הנושא (אותו כתב ללחן של דוד קריבושי) ביצע בדואט עם בתו נועה.
ב-1990 הוציא את האלבום "אורח של הזמן הבורח" בו בלטו שיר הנושא, וגרסתו ל"באה מנוחה ליגע" (שיר העמק). לביא עצמו הפיק מוזיקלית ביחד עם גיא מרוז.
בשנת 1998 הוציא אלבום אוסף "המיטב" המכיל את מיטב להיטיו.
אלבומו האחרון היה "אריק לביא – בדרכי שלי: הקלטות נדירות". את האלבום, המכיל הקלטות נדירות משנות ה-70, הספיק לביא לערוך לפני מותו בשנת 2004. שיר הנושא שלו הוא גרסה לשיר "My Way" של קלוד פרנסואה הצרפתי שנודע במיוחד בגרסה של פרנק סינטרה, אותו תרגם לביא בעצמו על פי סיפור חייו.
השיר האחרון שהקליט לביא היה "קוטפי הקפה" בגרסה אלקטרונית, יחד עם להקת "היונים" (באלבום "אז היה אז").
כשחקן תיאטרון וקולנועעריכה
בתיאטרון השתתף אריק לביא בין השאר בהצגות "הוא הלך בשדות", "עוץ לי גוץ לי", "אופרה בגרוש", "המלך ואני" "גבירתי הנאווה", "הקוסם!", ו"אירמה לה דוס" (הן בישראל והן בברודוויי). בשנת 1963 העלה יחד עם אשתו, השחקנית שושיק שני, את הצגת הבידור המצליחה "הוא והיא" מאת אפרים קישון על הקשיים בחיי זוג נשוי. בראשית שנות ה-70 שהה בארצות הברית, שם הופיע עם שני במחזמר "לחיות עוד קיץ ולעבור עוד חורף". לאחר שובם של הזוג ארצה, העלו הצגה נוספת של קישון, "הו, הו יוליה", איתה הופיעו גם בגרמניה המערבית.
בקולנוע הוא שיחק בסרטים רבים, בהם: "מבצע יונתן", "השגעון הגדול", "המובטל בטיטו", "עליזה מזרחי", "סוסעץ", "גבעה 24 אינה עונה", "חור בלבנה", "מרגו שלי" ואחרים.
מותו והנצחתועריכה
בשנת 2004 נפטר לביא ממחלת לב קשה בבית החולים בילינסון בפתח תקווה. הוא נטמן בבית העלמין ירקון. השאיר אחריו את אשתו שושיק שני ושתי בנותיו, נועה לביא, שחקנית בעברה וכיום מרצה לסוציולוגיה וחוקרת טלוויזיה במכללה האקדמית תל אביב-יפו, ויעל לביא,[2] שעוסקת בעיתונות, בימוי ודוקומנטציה.
מכללת BPM למוזיקה והפקה מעניקה מלגה על שמו, לצורך הנצחת מורשתו המוזיקלית.
ביוני 2014, במלאת עשר שנים לפטירתו, במסגרת מיזם הנצחת אמנים של עיריית תל אביב, נקבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתם של אריק לביא ושושיק שני ברחוב בזל 38.
בשנת 2017 ביימה בתו, יעל לביא, סרט תיעודי על חייו בשם "למה לא אמרת לי?"[3]
-
לוחית זיכרון בכניסה לביתם של אריק לביא ושושיק שני בתל אביב
-
קברו של אריק לביא
לקריאה נוספתעריכה
- שושיק שני, שושיק שני ואריק לביא, אני אשיר לך, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012 (מצורף תקליטור של שירי אריק לביא)
קישורים חיצונייםעריכה
- אריק לביא, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- אריק לביא, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- אריק לביא, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- אריק לביא, באתר שירונט
- אריק לביא, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- אריק לביא, באתר Tab4u
- אריק לביא, באתר סטריאו ומונו
- אריק לביא, דף שער בספרייה הלאומית
- אריק לביא, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- אריק לביא, בארכיון הבימה
- אוסף שושיק שני ואריק לביא מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
- אריק לביא, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- ארכיון שושיק שני ואריק לביא - מבחר מייצג, בספרייה הלאומית
- מידע על אריק לביא בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
- שרי מקובר-בליקוב, נולד פרא, גדל פרא ונשאר פרא, באתר nrg, 26/8/2004
- ציפי שוחט, הזמר אריק לביא הובא למנוחות בבית העלמין ירקון, באתר הארץ, 30 ביוני 2004
- בן שלו, מה הפך את אריק לביא לאחד מגדולי הזמרים הישראלים?, באתר הארץ, 9 במרץ 2012
- יעקב בר-און, בגידות ההורים וההתכחשות למחלה: בתו של אריק לביא חושפת הכל, באתר מעריב אונליין, 19 באוקטובר 2017
- עמוס אריכא וציף ציף צף הקטר לא נשף האתר אימגו
- אריק לביא, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ דוד אסף, גלגולו של ניגון: אריק לביא שר ביידיש, באתר עונג שבת, 7 ביוני 2012
- ^ יעל לביא, באתר עברית
- ^ עמי פרידמן, הסרט על אריק לביא: דמות מרתקת שנותרה תעלומה, באתר ynet, 23 באוקטובר 2017