אריק לביא

זמר ושחקן ישראלי

אריה (אריק) לביא (9 במרץ 192729 ביוני 2004) היה זמר, קומיקאי ושחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי.

אריק לביא
אריק לביא בהופעה בערב התרמה בתל אביב, אפריל 1981
אריק לביא בהופעה בערב התרמה בתל אביב, אפריל 1981
אריק לביא בהופעה בערב התרמה בתל אביב, אפריל 1981
לידה 9 במרץ 1927
ה' באדר ב' ה'תרפ"ז
ארפורט, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 ביוני 2004 (בגיל 77)
י"א בתמוז ה'תשס"ד
פתח תקווה, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה ליאו אלכסנדר האובן
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות 19462004 (כ־58 שנים)
סוגה זמר עברי, מוזיקת פופ עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול טנור
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים הד ארצי, NMC עריכת הנתון בוויקינתונים
שיתופי פעולה בולטים שוקולד מנטה מסטיק
בן או בת זוג שושיק שני עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים נועה לביא, יעל לביא עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

לביא נולד בארפורט[1] שבגרמניה בשם ליאו אלכסנדר האופןגרמנית: Leo Alexander Hauven). הוא נולד לאם חד-הורית יהודיה צעירה בת 19, בשם אדית האובן. אביו, זלמן קיפמן היה סטודנט לרפואה מריגה שבלטביה שנטש אותו ואת אימו עוד לפני שנולד. אמו התחתנה עם איש לגיון צרפתי בשם פרנק אינזלסבכר והוא העניק לו את שם משפחתו. בשנת 1936, כשהיה בן 9, עלה לישראל יחד עם קרובי משפחה רחוקים (ללא הוריו) ולמד בכפר יהושע. בשנת 1945 התגייס למשטרת היישובים העבריים בבסיס קריית-חיים. בתקופה זו בהיותו נוטר, החל אריק לביא את הקריירה המוזיקלית שלו בהופעות בבית הקפה של חוף גליה בקריית ים. ב-1947 הצטרף ל"להקת הכרמל". הקריירה הבימתית העשירה שלו, שנמשכה עשרות שנים, החלה בשנות ה-50 במשחק בתיאטרון הקאמרי ובהרכב "שלושת המיתרים" (טריו ערבה), שהתמחה בשירי רועים. לאחר מכן החל בקריירת הסולו.

כזמר עריכה

במהלך הקריירה הקליט מאות שירים, הופיע על הבמה בשיריו ושיחק בהצגות, במחזות זמר ובסרטים.

בנוסף לשירי ארץ ישראל, היה לביא מהזמרים הראשונים שהחלו לשיר שירי פופ. בין שיריו המוכרים: "הסלע האדום" (אשר נאסר להשמעה בשנות החמישים, לאחר שנטען כי הוא עודד יציאת צעירים לפטרה בירדן), "שיר הקטר", "שיר ההד", "שיר סתיו" ("כל הנחלים הולכים לים"), "זה קורה", "נועה", "ניגון עתיק", "אני אשיר לך שיר" ועוד. לביא גם חידש שירים עבריים ישנים, בהם שירי פלמ"ח לתקליטו "הפרוטה והירח" אותו הקליט עם שלישיית שוקולד מנטה מסטיק, שירי תנועות הנוער (היה חלק מהלהקה אשר יצרה את האלבום "משירי תנועות הנוער" שיצא ב-1974) ושירים נוספים כמו "יש לי כנרת", "את חכי לי ואחזור" ו"אני מאמין" ("שחקי שחקי").

לביא הופיע רבות לפני החיילים במלחמות ישראל. בתקופת ההמתנה למלחמת ששת הימים נרתם לעידוד רוח העם ושר את הפזמון "נאצר מחכה לרבין" למילים של חיים חפר. לאחר סיום הקרבות הקליט את השיר "שוב לא נלך" (ראי רחל ראי) שביטא את תחושת הניצחון במלחמה והפך ללהיט גדול. לאחר מלחמת יום הכיפורים הקליט את "שיר הוא לא רק מילים" ובזמן מלחמת לבנון הראשונה שר את "האביר", שניהם שירי מחאה כנגד מלחמות ולמען השלום.

בסוף 1988 הוציא את האלבום הכפול "כל החלומות", כשאת שיר הנושא (אותו כתב ללחן של דוד קריבושי) ביצע בדואט עם בתו נועה.

 
אריק לביא מימין וספי ריבלין משמאל בסרט "השגעון הגדול". (צילם יוני המנחם)
 
לביא בתפקיד דן שומרון, בצילומי הסרט "מבצע יונתן", 22 בדצמבר 1976

ב-1990 הוציא את האלבום "אורח של הזמן הבורח" בו בלטו שיר הנושא, וגרסתו ל"באה מנוחה ליגע" (שיר העמק). לביא עצמו הפיק מוזיקלית ביחד עם גיא מרוז.

בשנת 1998 הוציא אלבום אוסף "המיטב" המכיל את מיטב להיטיו.

אלבומו האחרון היה "אריק לביא – בדרכי שלי: הקלטות נדירות". את האלבום, המכיל הקלטות נדירות משנות ה-70, הספיק לביא לערוך לפני מותו בשנת 2004. שיר הנושא שלו הוא גרסה לשיר "My Way" של קלוד פרנסואה הצרפתי שנודע במיוחד בגרסה של פרנק סינטרה, אותו תרגם לביא בעצמו על פי סיפור חייו.

השיר האחרון שהקליט לביא היה "קוטפי הקפה" בגרסה אלקטרונית, יחד עם להקת "היונים" (באלבום "אז היה אז").

כשחקן תיאטרון וקולנוע עריכה

בתיאטרון השתתף אריק לביא בין השאר בהצגות "הוא הלך בשדות", "עוץ לי גוץ לי", "אופרה בגרוש", "המלך ואני" "גבירתי הנאווה", "הקוסם!", ו"אירמה לה דוס" (הן בישראל והן בברודוויי). בשנת 1963 העלה יחד עם אשתו, השחקנית שושיק שני, את הצגת הבידור המצליחה "הוא והיא" מאת אפרים קישון על הקשיים בחיי זוג נשוי. בראשית שנות ה-70 שהה בארצות הברית, שם הופיע עם שני במחזמר "לחיות עוד קיץ ולעבור עוד חורף". לאחר שובם של הזוג ארצה, העלו הצגה נוספת של קישון, "הו, הו יוליה", איתה הופיעו גם בגרמניה המערבית.

בקולנוע הוא שיחק בסרטים רבים, בהם: "מבצע יונתן", "השגעון הגדול", "המובטל בטיטו", "עליזה מזרחי", "סוסעץ", "גבעה 24 אינה עונה", "חור בלבנה", "מרגו שלי", "אודות המוניטין" ואחרים.

מותו והנצחתו עריכה

בשנת 2004 נפטר לביא ממחלת לב קשה בבית החולים בילינסון בפתח תקווה. הוא נטמן בבית העלמין ירקון. השאיר אחריו את אשתו שושיק שני ושתי בנותיו, נועה לביא, שחקנית בעברה וכיום מרצה לסוציולוגיה וחוקרת טלוויזיה במכללה האקדמית תל אביב-יפו, ויעל לביא,[2] שעוסקת בעיתונות, בימוי ודוקומנטציה.

מכללת BPM למוזיקה והפקה מעניקה מלגה על שמו, לצורך הנצחת מורשתו המוזיקלית.

ביוני 2014, במלאת עשר שנים לפטירתו, במסגרת מיזם הנצחת אמנים של עיריית תל אביב, נקבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתם של אריק לביא ושושיק שני ברחוב בזל 38.

בשנת 2017 ביימה בתו, יעל לביא, סרט תיעודי על חייו בשם "למה לא אמרת לי?"[3]

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ דוד אסף, גלגולו של ניגון: אריק לביא שר ביידיש, באתר עונג שבת, ‏7 ביוני 2012
  2. ^ יעל לביא, באתר עברית
  3. ^ עמי פרידמן, הסרט על אריק לביא: דמות מרתקת שנותרה תעלומה, באתר ynet, 23 באוקטובר 2017