איגנץ מושלס

(איזאק) איגנץ מושלס (בגרמנית: ‎ (Isaac) Ignaz Moscheles;‏ 23 במאי 1794 – 10 במרץ 1870) היה מלחין ופסנתרן וירטואוז יהודי-צ'כי יליד בוהמיה, שהקריירה שלו, אחרי שנותיו הראשונות, התנהלה תחילה בלונדון ואחר בלייפציג, שם החליף את חברו ותלמידו לשעבר, פליקס מנדלסון, בתפקיד ראש הקונסרבטוריון.

איגנץ מושלס
Ignaz Moscheles

לידה	23 במאי 1794 פראג, ממלכת בוהמיה
פטירה	10 במרץ 1870 (בגיל 75) לייפציג, הקונפדרציה הצפון-גרמנית
מוקד פעילות	ממלכת הבסבורג, האימפריה האוסטרית, האימפריה הרומית הקדושה
מקום לימודים	הקונסרבטוריון של פראג
שפה מועדפת	גרמנית
כלי נגינה	פסנתר
צאצאים	פליקס סטוֹן מוֹשלס, Clara Moscheles, Emily Moscheles, Serena Rosen
www.moscheles.org

ביוגרפיה

מקורות

חלק גדול מן הידוע לנו על חיי מושלס לקוח מאסופה של יומניו, ששרלוט, אשתו, התקינה לדפוס אחרי מותו והוציאה לאור בשנת 1874. האסופה הזו גם מתארת בצבעים חיים את תקופתו ואת בני זמנו בחוגי המוזיקה. לרוע המזל, היומנים עצמם אבדו מאז, אם כי קיימת עדיין האפשרות שיתגלו מחדש. עוד מקור חשוב מהווה חליפת המכתבים בין מושלס למנדלסון, שנשמרה באוסף ברדרטון באוניברסיטת לידס ובנו של איגנץ (ובן-סנדקותו של פליקס מנדלסון), פליקס מושלס, הוציא לאור בשנת 1888.

ילדות ונעורים

מושלס נולד בפראג למשפחת סוחרים יהודית אמידה. שמו הפרטי היה במקור איזאק. אביו ניגן בגיטרה והשתוקק שאחד מילדיו יהיה למוזיקאי. תחילה כיוון את ציפיותיו אל אחותו של איגנץ, אבל כשהסתייגה, הועברו שיעורי הפסנתר שלה אל אחיה. כבר בשלב מוקדם התלהב איגנץ מן המוזיקה לפסנתר של בטהובן (שנחשבה אז למהפכנית). מורו בקונסרבטוריון של פראג, בדז'יך ובר, שביכר את מוצרט, ניסה לרסן את התלהבותו ולהפנות אותו אל באך, מוצרט וקלמנטי. כישרונו המוזיקלי הבולט הביאו לווינה, אל לימודי קונטרפונקט ותאוריה אצל אלברכטסברגר והלחנה אצל סליירי. בתקופה זו שינה את שמו הפרטי מ"איזאק" ל"איגנץ". הוא היה מן הווירטואוזים הראשונים במעלה בווינה בתקופת קונגרס וינה, בשנים 16–1815, אז חיבר את "וריאציות אלכסנדר", אופוס 32, לפסנתר ותזמורת, יצירה וירטואוזית שנהנתה מפופולריות עצומה. בשנים הבאות הופיע עם "וריאציות אלכסנדר" בכל רחבי אירופה. בשנותיו בווינה התיידד עם מאיירבר (שהיה באותו זמן פסנתרן וירטואוז ועדיין לא מלחין) ואלתוריהם המשותפים על הפסנתר הנחילו להם תהילה רבה.

בתקופת חייו בווינה זכה מושלס לפגוש את אלילו, בטהובן, שהתרשם כל כך מכשרונותיו של הצעיר, עד שהפקיד בידו את התקנת האופרה שלו, פידליו. לפסנתר, לפי הזמנת בית ההוצאה לאור של יצירותיו, ארטאריה. בסוף כתב היד, לפני שהגיש אותו לבטהובן, כתב מושלס את המילים Fine mit gottes Hülfe (תם ונשלם בעזרת האל). בטהובן אישר את גרסתו של מושלס, אבל צירף תוספת משלו למילים: O Mensch, hilf dir selber (אדם, עזור לעצמך!). יחסיו הטובים של מושלס עם בטהובן התגלו כחשובים לשניהם בסוף חייו של בטהובן.

אמונות

מושלס עוד היה יהודי שומר מצוות בשנת 1816, כאשר כתב לקהילה היהודית בווינה אורטוריה לכבוד השלום. במשך כל חייו שמר (כמו מוזיקאים רבים ממוצא יהודי) על קשרים עם חוגי המוזיקאים היהודים במוצאם (למשל פליקס מנדלסון, אנטון רובינשטיין, יוזף יואכים, פרדיננד הילר) ועם נותני חסות יהודים (משפחת אסקלס בווינה, משפחת לאו בפריז ומשפחת הבנקאים רוטשילד מאנגליה). בשנת 1825 נשא לאישה בבית הכנסת של פרנקפורט את שרלוט אמדן, בת לבנקאי יהודי ודודנית של היינריך היינה. עם זאת, לאחר שהשתקע באנגליה מצא לנכון להצטרף, באופן טכני לפחות, לכנסייה. ילדיו הוטבלו כולם סמוך ללידתם והוא ואשתו הוטבלו ב-1832. מושלס לא התכחש מעולם למוצאו היהודי ולקח לעיתים קרובות את משפחתו לביקורים אצל קרובי משפחתו בפראג, ששמרו כולם אמונים לדת היהודית.

הפגישה עם מנדלסון ותקופת החיים בלונדון

אחרי התקופה שעשה בווינה יצא מושלס לסדרה רבת-רושם של מסעות קונצרטים באירופה - ההאזנה לנגינתו של מושלס בקרלסבאד היא שהלהיטה ברוברט שומאן את התשוקה להיות לפסנתרן וירטואוז בעצמו. אבל קבלת פנים חמה במיוחד מצא מושלס בלונדון, שם קיבל בשנת 1821 חברות כבוד באקדמיה למוזיקה של לונדון (בהמשך האקדמיה המלכותית למוזיקה). בסוף אותה שנה כתב ביומנו "אני מרגיש יותר ויותר בבית באנגליה", ולא היסס אף רגע בבואו להשתקע שם לאחר נישואיו.

עוד קודם כן, בשנת 1824, נענה להזמנתו של אברהם מנדלסון ברתולדי לבוא אל ביתו בברלין ולתת שיעורי מוזיקה לילדיו, פליקס ופאני. ואלה היו הדברים שכתב לאחר פגישתו עמם:

זו משפחה, שכמוה לא פגשתי מעודי. פליקס, נער בן חמש-עשרה, הוא תופעת טבע. מה הם כל ילדי הפלא בהשוואה אליו? ...כבר עכשיו הוא אמן בוגר. גם אחותו הבכירה פאני מחוננת במידה שאינה מצויה.

כעבור שבועות אחדים כתב:

היום אחר הצהריים... נתתי לפליקס מנדלסון את השיעור הראשון. אף לרגע אחד לא שכחתי, שאני יושב ליד רב-אמן, לא תלמיד.

כך החלה מערכת יחסים יוצאת דופן בעוצמתה, שנמשכה כל חייו של מנדלסון ואף מעבר להם (הוא נפטר בשנת 1847). למושלס היה חלק רב וחשוב בהבאת פליקס ללונדון בפעם הראשונה בשנת 1829 - אברהם הפקיד את פליקס בידיו בביקור זה. מושלס התכונן אליו בקפידה. בלונדון, לצד הופעותיו הסדירות כפסנתרן מצליח ותפקידו כיועץ מוזיקלי לערביות של משפחת רוטשילד, שימש מושלס כעוזר שאין ערוך לחשיבותו לסר ג'ורג' סמארט והאגודה הפילהרמונית המלכותית. במסגרת תפקידו חיווה את דעתו בנושא כשרונותיהם של מוזיקאים אירופאים שפגש במסעות הקונצרטים שלו עצמו. כשסמארט עצמו יצא לסיור באירופה בשנת 1825, לאתר חידושים במוזיקה ובנגנים בשביל האגודה, סיפק לו מושלס רשימה של אנשי קשר ומכתבי המלצה, שכללו הן את בטהובן והן את מנדלסון. (בפראג פעל אחיו של מושלס כמדריך לסמארט). סמארט ביקר את מנדלסון בברלין והתרשם הן מפליקס והן מפאני. פגישה זו הביאה בסוף של דבר להזמנת מנדלסון לנצח על האגודה הפילהרמונית בביקורו בשנת 1829.

בשנת 1827 פעל מושלס כמתווך בין האגודה הפילהרמונית לבין בטהובן הגווע. הוא שכנע את האגודה לשלוח לבטהובן כספים שהמלחין נזקק להם נואשות בעת מחלתו. בתמורה לכך הציע בטהובן לכתוב לאגודה את הסימפוניה העשירית שלו. היצירה לא הגיעה לכלל השלמה.

להצלחתו הכבירה של מנדלסון באנגליה, משנת 1829 עד מותו, היו השלכות חיוביות גם לגבי ידידו. אומנם המוזיקה של מושלס נחשבה כבר למיושנת מעט, אבל הייתה דרישה עצומה לשירותיו כמורה למוזיקה ובין תלמידיו היו ילדים רבים מחוגי הממון והאצולה. כמו כן התמנה ל"פסנתרן בשירות הנסיך אלברט" משרה ללא יגיעה, שבכל זאת היה בה כדי לבצר את מעמדו.

מושלס לא חדל מעולם מקידום המוזיקה של בטהובן והגיש רסיטלים רבים של יצירותיו; ב-1832 ניצח על ביצוע הבכורה הלונדוני של המיסה סולמניס וכן תרגם את הביוגרפיה של בטהובן מאת שינדלר לאנגלית. הוא היה מתומכיו המוקדמים של רסיטל הפסנתר - קונצרט של מוזיקה לפסנתר בלבד, חידוש שיש מחלוקת בשאלה, אם לייחס אותו לליסט או למושלס. מושלס נודע בהשבת הצ'מבלו ככלי לרסיטל סולו. הוא הופיע לעיתים קרובות עם מנדלסון, הן בלונדון והן במקומות אחרים - בין היצירות שהיו חביבות על שני המוזיקאים היו הקונצ'רטי של באך לכלי מקלדת שונים. בהזדמנויות אלה התחרו מנדלסון ומושלס ביניהם בקדנצות מאולתרות. היו גם ביצועים של הקונצ'רטו לשלושה צ'מבלי, פעם עם תאלברג בצ'מבלו השלישי, בפעם אחרת עם קלרה שומאן. מושלס הופיע לא פעם במנצח, בייחוד ביצירות בטהובן.

השנים בלייפציג

במשך כל התקופה הזו המשיך אומנם מושלס לכתוב מוזיקה ולצאת לסיורי קונצרטים, אך לפרנסתו הסתמך במידה רבה על הוראת מוזיקה, שהכבידה עליו לא מעט. על כן, כשמנדלסון ייסד קונסרבטוריון בלייפציג בשנת 1841, היה נחוש בדעתו למשוך אליו את ידידו מושלס כעמית, בהבטיחו לו שפע זמן פנוי בלוח השעות שלו להופעות בקונצרטים ולכתיבת מוזיקה. מושלס נענה בשמחה ולאחר מותו של מנדלסון בשנת 1847 קיבל עליו את ניהול המוסד.

הקונסרבטוריון היה למעשה למקדש המנציח את מורשת מנדלסון. המבקר והפסנתרן אדוארד דאנרויטר, שלמד אצל מושלס בלייפציג בשנים 1859 - 1863, כתב לאחר זמן:

היו שלחשו, כי שני פסנתרי הכנף בחדר הפסנתרים בקונסרבטוריון נוהגים להתאמן בנגינת הקונצ'רטו ברה מינור של מנדלסון לגמרי לבדם, משעה חצות וחצי בלילות יום א' ועד קריאת התרנגול. כוחו של הרגל, כנראה.

היה זה איפוא תפקידו של מושלס להוביל את התקפת הנגד על וגנר בעקבות התקפתו המרושעת של וגנר על מנדלסון (ומאיירבר) במאמר הנודע לשימצה שלו, Das Judenthum in der Musik ("היהדות במוזיקה"). הוא דרש, שהמו"ל של וגנר, ברנדל, יתפטר ממועצת המנהלים של הקונסרבטוריון. מושלס, כמוהו כמנדלסון, גרס שהמוזיקה הגיעה לתור הזהב שלה בתקופה שבין באך לבטהובן וחשד במגמות חדשות כאלה שהציגו וגנר, ליסט וברליוז (אם כי לא בהכרח התנגד להן). עם זאת, יחסיו האישיים עם מלחינים אלה (פרט אולי לווגנר) נשארו לבביים. מורשת מנדלסון בבריטניה הביאה לכך, שהקונסרבטוריון בלייפציג נהנה ממוניטין רמים בחוגי המוזיקה באנגליה ובין תלמידי המוסד בתקופתו של מושלס היו ארתור סאליבן וצ'ארלס ויליירס סטנפורד.

מושלס מת בלייפציג ב-10 במרץ 1870, תשעה ימים אחרי שהשתתף בחזרה האחרונה שלו עם תזמורת הגוונדהאוס של לייפציג.

מוזיקה

בין 142 מספרי האופוס שלו, כתב מושלס כמה וכמה יצירות סימפוניות. פרט לאוברטורה וסימפוניה, כולן מיועדות לפסנתר ותזמורת. שמונה קונצ'רטי לפסנתר (שהאחרון בהם הגיע לימינו בקטעים בלבד, ללא תפקידי תזמורת, שאבדו עם הזמן) וקבצים של וריאציות ופנטזיות על שירי עם. הנושא העיקרי של פרק הסיום בקונצ'רטו הרביעי שלו לפסנתר מבוסס על הנעימה "גרנדירים בריטים".

עוד הניח אחריו מושלס כמה יצירות קאמריות (בהן שלישיית פסנתר שהוקלטה), ומספר רב של יצירות לפסנתר סולו, בהן סונאטות ואטיודים, שתלמידים מתקדמים המשיכו לתרגל גם כשהמוזיקה של מושלס נשכחה מלב. הוא כתב גם מוזיקה לכמה שירים.

בעשור האחרון, הודות להתחדשות העניין ביצירות של מלחין זה ושל עמיתיו, אפשר להשיג עוד מיצירותיו של מושלס על גבי תקליטורים, בייחוד בהוצאת חברות הקלטה קטנות ועצמאיות. כל היצירות הגמורות - הקונצ'רטי לפסנתר והפנטזיות לפסנתר ותזמורת הוקלטו וזמינים למכירה בחברת היפריון, בביצוע הווארד שלי, שגם מנצח על התזמורת הסימפונית של טסמניה; היפריון גם הוציאו את מכלול תרגילי הפסנתר, בנגינת פייר לאן. גם איאן רובסון הקליט את ששת הראשונים וכלל גם צמד וריאציות, ששלי לא הקליט.

ראו גם

• פנטזיה ברילאנטית עם וריאציות

לקריאה נוספת

• Charlotte Moscheles, tr. A. D. Coleridge, Life of Moscheles, 2 vols. London 1873
• Felix Moscheles (ed.), Letters of Felix Mendelssohn to Ignaz and Charlotte Moscheles, London, 1888.
• Felix Moscheles, Fragments of an Autobiography. London, 1899

• שרלוט מושלס, תרגום א. ד. קולרידג', "חיי מושלס", 2 כרכים, לונדון 1873
• פליקס מושלס (עורך), "מכתבי פליקס מנדלסון אל איגנץ ושרלוט מושלס", לונדון 1888
• פליקס מושלס, "קטעי אוטוביוגרפיה", לונדון, 1899

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איגנץ מושלס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של איגנץ מושלס
• איגנץ מושלס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי איגנץ מושלס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• איגנץ מושלס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• איגנץ מושלס, באתר Discogs (באנגלית)
• איגנץ מושלס (1794-1870), דף שער בספרייה הלאומית