איה בן רון

אמנית ישראלית

איה בן רון (נולדה ב־1967) היא אמנית רב תחומית ישראלית. עבודותיה כוללות פרויקטים תלויי־מקום, מיצבים, עבודות וידאו וסרטים דוקומנטריים, ומתמקדות בייצוגים ויזואליים של העולם הרפואי. מכהנת כפרופסור בבית הספר לאמנויות אוניברסיטת חיפה.

איה בן רון
בן רון, 2019
בן רון, 2019
לידה 1967 (בת 57 בערך)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלישראל ישראל
מקום לימודים
תחום יצירה ניו מדיה, מיצב, הדפס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס האמן הצעיר (2002)
פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול (2011) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.ayabenron.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
Hanging by Aya Ben Ron at The Berlin Museum of Medical History, Charité
Video still from Rescue by Aya Ben Ron
Still Life detail (Shift) by Aya Ben Ron

ביוגרפיה

עריכה

בן רון נולדה בחיפה. בסוף שנות השמונים עברה לתל אביב ולמדה אמנות במדרשה לאמנות ברמת השרון. היא בעלת תואר שני מאוניברסיטת גולדסמית', לונדון. מכהנת כפרופסור בבית הספר לאמנויות באוניברסיטת חיפה, ובנוסף מרצה בחוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים. מתגוררת ויוצרת בתל אביב.

עבודותיה

עריכה

עבודותיה של בן רון בוחנות ייצוגים ויזואליים של העולם הרפואי - מחלות, טראומה פיזית, טראומה רגשית ואתיקה רפואית בטכניקות דיגיטליות מגוונות כגון וידאו, איור ממוחשב ועוד.

בסדרת העבודות "עזרה ראשונה" (2003) או "עדיין בטיפול" (2005), לדוגמה, יצרה בן רון סצנות שמרכיביהן לקוחים מספרי רפואה, מחלות ועזרה ראשונה. סגנונן של הדמויות ותיאור הסביבה יוצרים מראה גרפי והרחקה רגשית של ההיבטים הפתולוגים של היצירה.[1]

סגנונה של בן רון מתאפיין באוצר דימויים ייחודי באמצעות טכניקות עבודה מורכבות המשלבות ציור נגיפים שונים, עיבודי מחשב של סדרות שיניים, צילום איברי גוף מוכפלים במחשב למוטציה ביזארית וכו'. בכל אחת מהקבוצות האלו הופיעו דימויים שנלקחו ממקורות שונים, ובאמצעות העיבוד שלה איבדו את ההקשר הראשוני שלהם כאילוסטרציות רפואיות לרוב. אופן הטיפול בדימויים הוא מעין מקבילה חזותית להנכחת הגוף האנושי בעבודות כתוצר מורכב של טכנולוגיה חדשה. הגוף הוא המשטח שעליו פועלת הטכנולוגיה והוא שהופך אותה לנראית. במהלך זה הוא נעשה דינמי ומשתנה (מוכפל ומועתק).[2]

שיתופי הפעולה שלה עם בתי חולים ומוסדות רפואיים בישראל ומחוצה לה כוללים את עבודתה עם הוולקאם טראסט לונדון, מוזיאון ברלין להיסטוריה של הרפואה בשאריטה, ברלין,[3] המרכז הרפואי מקסימה באינדהובן[4] ועוד.

עבודותיה הוצגו בין היתר בביאנלה של פוסאן, דרום קוריאה;[5] מוזיאון ישראל, ירושלים;[6] המוזיאון לאמנות מודרנית בוורשה, פולין;[7] המבורגר באנהוף, גרמניה;[8] המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ומוזיאון ארץ ישראל.[9] ב-2015, היא השיקה את Front, פלטפורמה אינטרנטית.

בית חולים שדה X בביאנלה בוונציה

עריכה

בן רון ייצגה את ישראל בביתן הישראלי בביאנלה ה-58 בוונציה, 2019,[10] שם הציגה את עבודתה "בית חולים שדה X"[11] אותה אצר אבי לובין. זהו מיצג (אף על פי שבן רון מעידה עליו שהוא "לא אינסטליישן ולא פרפורמנס"[12]) המדמה בית חולים שדה שמכוון לטפל ב"רעות החולות" של החברה. המסלול לקבלת הטיפול כולל שהייה בבית חולים מתוכנן היטב. במקום קטלוג מקבלים המטופלים "ערכות טיפול", המתבססות על ארבעה סרטים קצרים שיצרו אמנים שונים (בהם בן רון עצמה) וכל אחד מוקדש לרעה חולה אחרת.

המבקר התחיל את דרכו במיצג בהמתנה, בדומה להמתנה בחדר מיון. בן רון הבהירה כי ערך השוויון עומד בבסיסו של הפרויקט, והמשמעות היא שלאף אחד אין עדיפות בתור, גם לא לתורמים או לאנשים שהם חלק מהפרויקט. בעת ההמתנה יכול המבקר לבחון עלוני מידע על ערכות הטיפול השונות, או לצפות בסרט ההדרכה שהוכן לאירוע ומפרט את השלבים השונים בעזרת ה"פרזנטורית" הרשמית של בית החולים, אמנית הקול ויקטוריה חנה. לבית החולים יש גם הנהלה של ממש, הכוללת את בן רון, האוצר אבי לובין והמפיק מיקי גוב. לפי בן רון, בית החולים מחייב את הצופה לשנות קצב. אי אפשר להציץ בתערוכה וללכת, אלא כדי לחוות את העבודה צריך להמתין, והרבה, במעברים בין התחנות השונות.

רעיון התערוכה נבנה וגובש סביב הסרט No Body של בן רון משנת 2017, שהוא גם אחד מארבעת הסרטים שהוצגו ב"בית החולים". הסרט עוסק בהתעללות במשפחה דרך סיפורה האישי של בן רון, וזוהי גם אחת מהרעות החולות בחברה, לה מוצע טיפול. לצד סרט זה הוצגו עוד 3 סרטים, או "ערכות טיפול": Institutional Abduction של עידית אברהמי העוסק בחטיפת ילדי תימן, HABIT של אמן פלסטיני אנונימי שעוסק בכיבוש, ו-Block of Clay של רועי ויקטוריה חפץ וזוהר מלינק עזרא, על סיפורה של חפץ, אישה טרנסג'דרית.

כשמגיע תורו של המבקר במתחם הקבלה עליו לבחור במסלול אחד, וכל מסלול מוביל אותו לטיפול אחד בלבד. לפני הצפייה בסרט עוצר המבקר בתחנה, "היחידה הבטוחה", בה הוא נמצא לבד בחדר אטום לרעש ומאזין להדרכה קולית של ויקטוריה חנה כיצד משחררים "צעקה שמכילה את עצמה", כלומר איך להפעיל את מיתרי הקול בצורה אפקטיבית שאינה מאמצת אותם, ומונעת צרידות. המבקר מוזמן להתנסות בעצמו ולצעוק. לאחר הצפייה בסרט מתאפשר לצופה לצפות גם ב"דעה שנייה", תיעוד של צופים אחרים בסרט, ותגובתם הספונטנית. המטרה המוצהרת של בן רון היא "כדי שכשנצא משם, ונוכל להתחיל לדבר".

על התערוכה כתבו ליאת סידס וקציעה עלון בכתב העת "ערב רב": "בית חולים שדה X עלול להתפרש בקונסטלציה הנוכחית של הבינאלה ה-58 של ונציה, המונחית על-פי המחשבה הרוגופית, כדימוי פשטני ומובן מאליו - מתקן רפואי-קליני כהצעה לטיפול אפשרי וריפוי של חברה מדממת וחולה. הפרדיגמות המרכזיות עליהן נשען הביתן מבחינה רעיונית ידועות לכל: האומנות כרפואה חברתית, האמן כמרפא הגדול, כשאמן המייצר בכוח אישיותו, אמונתו ופעולותיו מזור מחודש, יוצר שינוי חברתי ומחולל תהליכי החלמה, הבראה, שיקום, סליחה ופיוס של יחידים עם עצמם ועם העולם. אולם החשד שמא נקלענו אל אזורי הבנאליות, המובן מאליו והצפוי, מתפוגג עם לקיחת המספר וההמתנה הממושכת באולם הקבלה שבקומת הכניסה של בית החולים. שם מצפה למבקר וידאו ערוך ומוקפד המוקרן משני מסכי טלוויזיה - אסתטיקה שכיחה ומוכרת במסגרות שונות ובמוסדות בריאות בישראל ומחוצה לה. הווידאו המתעתע הוא מעין סרט הסברה למבקר-צופה-חולה, שהשליך עצמו אל החיים, החוויות והמהמורות של המרחב הזמני של הביאנלה, ושהגיע לביתן הישראלי בתקווה למצוא מזור לחוליו ולהיגאל מייסוריו המודעים יותר או פחות".[13]

בפברואר 2022 הוצגה התערוכה במוזיאון ארץ ישראל. אוצר: אבי לובין.[14][15]

השכלה

עריכה
  • 1992: המדרשה לאומנות, רמת השרון, ישראל.
  • 19981999: M.A. באומנות, גולדסמית קולג' אוניברסיטת לונדון, לונדון, אנגליה.

פרסים והוקרה

עריכה

תערוכות יחיד

עריכה
  • 1993: "כתרים", מיצב בפקולטה לרפואת שיניים, הדסה עין-כרם, ירושלים.
  • 1994: "ובכן ניפטר מזה, לא?", הסטודיו בבורוכוב, תל אביב.
  • 1995: "עבודות" צילום ומחשב, האקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה על שם נרי בלומפילד, חיפה.
  • 1997: "איה בן רון – תמונות נעות", בית הספר לאומנות חזותית: אמנו, תל אביב.
  • 1998 - אמרתי לך, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
  • 2001 - Hanging, וולקאם טראסט, לונדון
  • 2002 - Hanging, המוזיאון הלאומי למדעי הטבע, טאיצ'ונג
  • 2003: "עזרה ראשונה", המרכז הישראלי לאומנות דיגיטלית, חולון.
  • 2005 - עדיין בטיפול, גלריה שלוש, תל אביב[16]
  • 2007 - מרגלית, גלריה שלוש, תל אביב[17]
  • 2010 - משמרת, Aando Fine Art, ברלין[18]
  • 2010 - משמרת, Parasite / דיאנה דלל, Noga Star Project, תל אביב[19]
  • 2012: "עבודת קיר |||: איה בן רוצה, הצלה", מוזיאון ישראל, ירושלים.
  • 2012 - הצלה, מוזיאון ישראל, ירושלים[6]
  • 2012 - תחנת עזרה ראשונה - המסע לקיתרה, Aando Fine Art, ברלין[20]
  • 2012 - המסע לקיתרה, מוזיאון ברלין להיסטוריה של הרפואה, ברלין[3]
  • 2013 - All is Well, המרכז הרפואי מקסימה, אינדהובן[4]
  • 2015 - המסע האחרון לקיתרה, Front, פרויקט אונליין
  • 2019 - בית חולים שדה X, הביתן הישראלי, הביאנלה של ונציה.
  • 2022 - בית חולים שדה X, מוזיאון ארץ ישראל

תערוכות קבוצתיות

עריכה
  • 1992: "איה בן רון, איתי גורל, גל ורטמן, אברהם פסו, מירה צדר, פנינה רייכמן", גלריה שרה קונפורטי, יפו.
  • 1994: "הפרעה ברצף", גלריית הסדנה לאומנות, יבנה.
  • 1996: "ממציאות, מציאות בדויה בצילו הישראלי", גלריה הסדנא לאומנות, יבנה.
  • 1996: "מאגן הים התיכון: אמנים מטורקיה ומישראל", מוזיאון בת ים לאומנות עכשווית, בת ים.
  • 1998: דו"ח מצב: צילום בישראל היום", מוזיאון ישראל, ירושלים.
  • 1998: "התקוות - אוסף עבודות וידאו ארט", בית הספר לאומנות – המדרשה, מכללת בית ברל.
  • 2003: "אוברקרפט: אובססיה, דקורציה ויופי נשכני", אוניברסיטת חיפה, הגלריה לאומנות, הפקולטה למדעי הרוח, חיפה.
  • 2003: "הלכות שכנים פרק א", המרכז הישראלי לאומנות דיגיטלית, חולון.
  • 2004: "אוברקרפט. אובססיה, דקורציה ויופי נשכני", בית האומנים על שם יוסף זריצקי, תל אביב.
  • 2005: "להתבונן בעין אחת, מקרוב...", מוזיאון אשדוד לאומנות, מרכז מונארט, אשדוד.
  • 2005: "מה את שותקת?", מוזיאון הרצליה לאומנות עכשווית, הרצליה.
  • 2005: "מצב לא ברור", גלריה שלוש לאומנות עכשוית, תל אביב.
  • 2005: "פצעים וחבישות", גלריה לאומנות אום אל פחם, אום אל-פחם.
  • 2005: "Why Don't You Say SO?", מוזיאון הרצליה לאומנות עכשווית, הרצליה
  • 2005: "בין אדם למקום - תערוכת אומנות עכשווית מקוריאה וישראל", תערוכה במחוץ לישראל.
  • 2006: "הזוכים 2005 – פרס משרד החינוך התרבות והספורט לאומנות", מוזיאון ישראל, ירושלים.
  • 2006: "דו"ח מחלה – ייצוגים דל גוף פגוע או חולה בעבודות", אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע.
  • 2006: "בשם העושר", מוזיאון פתח תקווה לאומנות, פתח תקווה.
  • 2006: "בין מקומות – אומנות חדשה מישראל", מחוץ לישראל.
  • 2007: "דמיון – תערוכת אומנות ישראלית", בניין ההנהלה, בנק הפועלים, תל אביב.
  • 2007: "בזעיר אנפין", סדנת ההדפס ירושלים, ירושלים.
  • 2007: "רשמים 3, הביאנלה הארצית לרישום.", בית האמנים, סדנת ההדפס ירושלים, ברובור, אגריפס 12 – גלריה שיתופית, ירושלים.
  • 2008: "חריטות ושריטות – דמות החייל בדפוסים משתנים", מוזיאון פתח תקווה לאומנות, פתח תקווה.
  • "בתים של אחרים: וידאו וצילום ישראלי", מוזיאון ישראל, ירושלים.
  • 2008: "זמן אמת: אומנות בישראל 1998-2008", מוזיאון ישראל, ירושלים.
  • 2008: "מציאות עקומה", המרכז הישראלי לאומנות דיגיטלית, חולון.
  • 2008: "אירופה, אירופה?", גלריה לאומנות במרכז ההנצחה, קריית טבעון.
  • 2009: "דף הבית", גלריה שלוש לאומנות עכשווית, תל אביב.
  • 2009: "הזוכים 2008, פרסי משרד התרבות והספורט לאומנות ולעיצוב", המשכן לאומנות על שם חיים אתר, קיבוץ עין חרוד.
  • 2011: "החיים: הוראות שימוש", מוזיאון ישראל, ירושלים.
  • 2011: "עולם אחר אפשרי", יפו 23, ירושלים.
  • 2012: "הדמ רותח", סדנת ההדפס ירושלים, ירושלים.
  • 2012: "מרחבים: רכישות חדשות+ עבודות מהאוסף", מוזיאון ישראל, ירושלים.
  • 2014: מיתוס סדנה: ארבעה עשורים קם על יוצרו", סדנת ההדפס ירושלים, ירושלים.
  • 2017: "יריד ספרי אמן", ארטפורט, תל אביב.
  • 2018: "הדרך", בית האמנים על שם יוסף זריצקי, תל אביב.
  • 2018: "אנו מכריזים בזאת: פרסי משרד התרבות והספורט לאומנות ועיצוב 2016", מובי – מוזיאוני בת ים, בת ים.
  • 2018: "#Metoo", גלריה בנימין, תל אביב.
  • 2018: "No pasaran: שמונים שנה למלחמת האזרחים בספרד", סדנת ההדפס ירושלים, ירושלים.
  • 2018: "קריות שדרות: צליל מקום, שנות ה-70-שנות ה-90", בית האומנים על שם יוסף זריצקי, תל אביב
  • 2018: "נכסים", ירושלים.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא איה בן רון בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מרכז מידע לאמנות ישראלית | מוזיאון ישראל, ירושלים, באתר museum.imj.org.il
  2. ^ ורד מימון, אמרתי לך / איה בן רון, הרצליה: מוזאון הרצליה לאמנות, 1998
  3. ^ 1 2 Aya Ben Ron: A VOYAGE TO CYTHERA, Berlin Museum of Medical History at the Charité
  4. ^ 1 2 Aya Ben Ron at Máxima Medical Centre Eindhoven, e-flux
  5. ^ Artists & Artworks, Busan Biennale
  6. ^ 1 2 איה בן רון - עבודת קיר, באתר מוזיאון ישראל
  7. ^ BLACK AND WHITE, Museum of Modern Art in Warsaw
  8. ^ Schmerz / Pain, artmap
  9. ^ בית חולים שדה X, באתר מוזיאוןן ארץ ישראל, ‏מרץ 2022
  10. ^ מיה אשרי, האמנית איה בן רון והאוצר אבי לובין ייצגו את ישראל בביאנלה בוונציה, באתר הארץ, 1 ביולי 2018
  11. ^ לאתר היצירה.
  12. ^ מיה אשרי, בבית חולים כזה עוד לא ביקרתם: עבודת האמנות הישראלית בבינאלה בונציה, באתר ynet, 23 באפריל 2019
  13. ^ "בית חולים שדה X": הצעה לחיים בשדה של "זמנים מעניינים", באתר ערב רב Erev Rav
  14. ^ הרשימה המשותפת, באתר מגזין פורטפוליו, ‏2022-02-17
  15. ^ מהביאנלה בוונציה לתל אביב: התערוכה שלא דומה לשום דבר שראיתם, באתר טיים אאוט
  16. ^ עדיין בטיפול, באתר גלריה שלוש
  17. ^ מרגלית, באתר גלריה שלוש
  18. ^ Aya Ben Ron: Shift, Aando Fine Art
  19. ^ Shift, Parasite
  20. ^ First Aid Station - A Voyage To Cythera, Aando Fine Art