אום אל-פחם

עיר בישראל

אוּם אֶל-פַחֶם (וגם אֻם אֶל-פַחְם) (בערבית: أُمّ ٱلْفَحْم, תעתיק מדויק: אֻם אלְפַחְם, משמעות השם: "מקור הפחם" או "אם הפחם") היא עיר ערבית-מוסלמית בנפת חדרה של מחוז חיפה בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1984. העיר שוכנת בחלקה על רכס אמיר ומזרחית לכביש ואדי עארה. העיר נמצאת ליד עין איברהים (הממוקם מעבר לכביש של אום אל-פחם), ליד ערערה ומוצמוץ.

אום אל-פחם
סמל העיר
Umm Al-Fahm 004.JPG
אום אל-פחם
שם בערבית أمّ الفحم
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז חיפה
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה סמיר מחאמיד
גובה ממוצע[1] ‎310 מטר
סוג יישוב עיר 50,000‏–99,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אפריל 2022 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 58,051 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 36
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.5% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 2,228 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 105
תחום שיפוט[2] 26,060 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 71
32°31′09″N 35°09′06″E / 32.5191301758826°N 35.1516530980373°E / 32.5191301758826; 35.1516530980373
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2017[2]
2 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2019[2]
0.3849
    - דירוג מדד ג'יני 167
לאום ודת[2]
יהודים: 0%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 99.9%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 0.1%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2020
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 9.8%
גילאי 5 - 9 9.7%
גילאי 10 - 14 10.4%
גילאי 15 - 19 11.0%
גילאי 20 - 29 18.7%
גילאי 30 - 44 17.9%
גילאי 45 - 59 15.2%
גילאי 60 - 64 2.8%
גילאי 65 ומעלה 4.7%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2020
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 30
–  יסודיים 18
–  על-יסודיים 21
תלמידים 14,177
 –  יסודי 7,332
 –  על-יסודי 6,845
מספר כיתות 571
ממוצע תלמידים לכיתה 26.5
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תש"ף (2019-‏2020)
פרופיל אום אל-פחם נכון לשנת 2019 באתר הלמ"ס
http://www.umelfahem.org
ראש הכפר אום אל-פחם חותם בנוכחות אנשי הממשל הצבאי על שבועת אמונים למדינת ישראל, עם העברת הכפר לשלטון ישראלי (1949)
המסגד המרכזי בליבה ההיסטורי של העיר.
בית הספר התיכון "העתיד" (المستقبل) באום אל-פחם.
אחד מחדרי התצוגה ב"הגלריה לאמנות אום אל-פחם", מרץ 2007
מראה כללי של העיר.

פירוש השםעריכה

מקור שמו הנוכחי של היישוב בכמויות הרבות של הפחם שהופק בעיר במשך דורות ושימש, במקביל לחקלאות, כמקור ההכנסה העיקרי של התושבים. השם בתרגום מערבית משמעותו "אם הפחם" או "מקור הפחם". שם זה עלול כיום להתפרש בערבית באופן שלילי ("מקור השְחור"), ולכן מכנים אותה התושבים לפעמים "אום א-נוּר" (أمّ النّور – "מקור האור"). כפרים נוספים בשומרון נושאים שמות הקשורים בתעשיית הפחם, כגון פחמה (אנ') (פחם), דיר אל-חטב ובאקה אל-חטב.

גאוגרפיהעריכה

אום אל פחם חולשת על ואדי עארה. היא שוכנת על רכס הררי, ששיאו בהר אלכסנדר. רוב הכפרים הסמוכים הם כפרים ערביים–מוסלמיים. אום אל-פחם היא עיר גדולה ביחס לכפרים שסביבה, וכוללת מרכזים מסחריים רבים.

העיר שוכנת סמוך לגדר ההפרדה, דרומית-מערבית לעפולה וצפונית-מזרחית לכפר ערערה. אום אל-פחם יושבת בחלקה על רכס אמיר (שהוא שלוחה של הכרמל), וכמה רכסי הרים מקיפים את העיר. פסגתו של רכס אמיר הוא הר אלכסנדר, הגבוה ביותר באזור, בגובה של עד 527 מעל פני הים. מיקומה הגבוה מקנה לעיר חשיבות אסטרטגית מיוחדת – היא משקיפה על עמק יזרעאל, עפולה, הרי שכם, הכרמל (אוניברסיטת חיפה, דלית אל-כרמל, עספיא), חדרה, בנימינה, זכרון יעקב, ואפילו חוף קיסריה, שלו השפעה ותפקיד ראשי בתמיכה הצבאית ההיסטורית לאזור. העיר מתאפיינת בשפע של מעיינות מים הפזורים בשטחה.

היסטוריהעריכה

בחפירות ארכאולוגיות נמצאו באום אל-פחם והסביבה מערות ומבנים המעידים על יישוב קדום בן כ-5000 שנה, החל מן התקופה הכנענית. כמו כן נמצאו כמה קברים מאותה תקופה בשכונת חִ'רְבֶּת אל-גַטְסֶה ועֵין א-שַעְרַה.[3] ליד ח'רבת עין-זייתונה נמצאו עקבות של חאן קדום ומטבעות ערביים מתקופת בית אומיה. ביישוב קיימים גם שרידים של מספר טחנות מים עתיקות, וכן בית תפילה מוסלמי וקברו של שייח' איסכנדר בהר אלכסנדר.[4]

תולדות הכפרעריכה

אום אל-פחם נכבשה בידי בלדווין הרביעי, מלך ירושלים, בסוף המאה ה-12. הוא קרא למקום "בודוראנה", על שם אחת מנסיכות הממלכה. שם זה נשמר עד היום ככינוי לשכונת עין-ג'ראר בעיר.

בשנת 1265 נכבש הכפר על ידי הסולטן ביברס, והוא מוזכר בכתבי ההיסטוריון המוסלמי אל-מקריזי במסמך חלוקת הרכוש בין ביברס לבין סגנו, הנסיך ג'מאל אל-דין (ער'). תושביו התפרנסו מהפקת פחמי עץ מעצי החורש בסביבה, ומכאן שם הכפר. על פי אל-מקריזי, שטח הכפר השתרע עד לחוף קיסריה. בשנת 1596 התגוררו בכפר 24 משפחות.[5]

במהלך המאה ה-17 ניהל השליט הדרוזי פח'ר א-דין השני מספר קרבות נגד האימפריה העות'מאנית סביב העיר, עד שהובס בשנת 1633 בקרב ליד חאצביא. הוא הוצא להורג יחד עם בני משפחתו באיסטנבול בשנת 1635.

בשנים 1836 ו-1852 ביקר בכפר חוקר המקרא האמריקאי אדוארד רובינסון במהלך ביקורו בארץ ישראל, ודיווח כי מתגוררות בו כ-30 משפחות נוצריות. ויקטור גרן ביקר בכפר בשנת 1870 וכתב כי מתגוררים בו ובסביבותיו כ-1800 תושבים והוא מוקף בגני נוי.

בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1883 נכתב כי בכפר מתגוררים כ-500 תושבים, בהם כ-80 נוצרים.

לפי עדויות של אישים, כיעקב ספיר ויואל משה סלומון, במהלך המאה ה-19 היה הכפר מקור לגידול אתרוגים שהיו ידועים בטיבם.

במחצית הראשונה של המאה ה-20 חיו כמה משפחות נוצריות בעיר, המפורסמת בהן היא משפחת חדאד.

ימי קום המדינהעריכה

המרד הערבי הגדול פגע בכלכלת אום אל-פחם.[6] יוסוף אל-חמדאן (אנ'), ממנהיגי המרד ועוזרו של יוסוף אבו דורה, נולד באום אל-פחם, ומת בעיר בדצמבר 1939 במהלך חילופי אש נגד חיילים בריטיים.

בתקופת המנדט נכלל הכפר בנפת ג'נין ולפי סקר הכפרים משנת 1945 התגוררו בו 5,490 תושבים ושטחו כלל 77,242 דונמים.[7]

ב-1948 היו בכפר כ-4,500 תושבים. במלחמת העצמאות שלט בכפר הצבא העיראקי ואחר כך הלגיון הירדני. ב-20 במאי 1949 הועבר הכפר במסגרת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, לשטח מדינת ישראל (יחד עם כפרים ערביים אחרים באזור המשולש). תושבי הכפר קיבלו אזרחות ישראלית, אך היו נתונים לממשל צבאי עד שנת 1966. המושל הצבאי הראשון בכפר היה אפרים בן-נתן. לאחר ביטול הממשל הצבאי הפך הכפר ליישוב מרכזי באזור "המשולש".

יישוב בישראלעריכה

בשנת 1960 הוכרז הכפר כמועצה מקומית, וצורף אל שטחה הכפר "עין איברהים" (عين إبراهيم) המהווה כיום שכונה בעיר, הממוקמת מעבר לכביש 65. בשנת 1985 הוכרז היישוב כעיר.[8]

אום אל-פחם נחשבת למרכז של התנועה האסלאמית. ראש העירייה הוא איש התנועה האסלאמית מאז 1989. לתנועה יש השפעה חברתית ותרבותית חזקה בקרב תושבי אום אל-פחם.

אום אל-פחם הייתה אחד המוקדים של אירועי אוקטובר 2000: הפגנות אלימות של תושבי העיר הביאו לחסימתו של כביש ואדי עארה. ביום הראשון לאירועים נהרגו שניים מהמפגינים מירי של המשטרה, ולמחרת נהרג מפגין נוסף. ועדת אור, שתפקידה היה לחקור את האירועים על כל היבטיהם, מתחה ביקורת קשה על שייח' ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית וראש עיריית אום אל-פחם בעת האירועים, וכן על אישי ציבור מחוץ לעיר ועל התנהלות המשטרה.

בשנת 2021, נחתם "הסכם גג" בין משרד האוצר לעיריית אום אל-פחם במסגרתו ייבנו 5,300 יחידות דיור בעיר[9].

אוכלוסייהעריכה

אום אל-פחם היא העיר הערבית השלישית בגודלה בישראל, אחרי נצרת ורהט.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אפריל 2022 (אומדן), מתגוררים באום אל-פחם 58,051 תושבים (מקום 36 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.5%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2020, לאום אל-פחם דירוג של 2 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2017. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תש"ף (2019-‏2020) היה 63.3%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 5,361 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[10]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב.

יש בה ארבע חמולות גדולות (אגבאריה, ג'בארין, מחאג'נה, מחאמיד) שבכל אחת מהן משפחות רבות שלא בהכרח יש ביניהן קשר דם או קרבה.

משפחות ביישוב:

  • מחאג'נה: אבו שאקרה, כילאני, טמיש, אבו רעד, אבו ח'ליל, בדיר, דעדוש, אבו גזאלה
  • מחאמיד: כיואן, טאהר, מנאסרה, חמאמדֶה, קרם, ח'דור, דאוד
  • ג'בארין: סואלחה, חסיניה, ג'ואברה, ינסי, סקר
  • אגבאריה: בשיר, אבו סעאדֶה, מוסא, אבו סמרא, מסארווה, גג'בור, קרמטה, ח'ליפה, חביטי

כלכלה ותרבותעריכה

העיר אום אל-פחם נחשבת למרכז מסחרי לאזור ואדי עארה, עיר המושכת לקוחות מכל רחבי ישראל שקונים, בין היתר, רהיטים, דבר שהפך את העיר למקום המושך בעלי עסקים ומשקיעים. העיר מהווה מרכז למתן שירותים ציבוריים למשולש הצפוני.
רוב כוח האדם שבעיר מתפרנס מעבודות פיזיות כמו בניין, מסעדנות ובתי מלון.

בעיר פועלת מאז 1996 "הגלריה לאמנות אום אל-פחם" שהקים האמן סעיד אבו שקרה. בשנת 2007 העניקה העירייה מגרש שעליו מתוכנן לקום מוזיאון לאמנות ערבית בתכנון של אדריכל סנאן עבד אל-קאדר. בעיר מופיעים שלושה עיתונים שבועיים: "אלפחמאוי", "אלמדינה" ו"אלמסאר". יש בה גם תחנת טלוויזיה מקומית בשם "מיס אלרים".

ספורטעריכה

באום אל-פחם פועלות מספר קבוצות כדורגל – עירוני סעיד, מכבי וביתר. המוכרת שבהן הפועל אום אל-פחם, אשר התפרקה בשנת 2009 וקמה מחדש לאחר כשנתיים. היא עלתה לראשונה לליגה הלאומית בשנת 2019 ונכון לשנת 2022 היא עוד משחקת שם. קבוצה נוספת, מכבי אום אל-פחם, מתמודדת בליגה א' צפון.

תחבורה ציבוריתעריכה

על עיקר התחבורה הציבורית בעיר ובפרט על 2 הקווים הפנימיים בעיר אחראית חברת קווים. בנוסף חברת הנסיעות והתיירות נצרת מפעילה קווים לנצרת עילית ולנצרת וחברת סופרבוס מפעילה קווים לחיפה, עפולה, ועמק יזרעאל. בנוסף לכך בכניסה לעיר עובר שירות חולף של חברת אגד שעוצר בכניסה אך לא נכנס לעיר עצמה. תחבורה בין עירונית מרוכזת במסוף אום אל פחם שממוקם בכניסה לעיר.

אתרוגי אום אל פחםעריכה

במאה ה-19 גודלו במקום אתרוגים שהיו ידועים בטיבם. כך למשל סיפר הרב יעקב הלוי ספיר שביקר שם ב-1853:

זיכני אדון עולם יתברך לתור ולסבב בארצנו הנבחרת במקום אחד נכבד אשר לא שערוהו מודדי הארץ ולא הביאו בספריהם, כי לא ראוהו. היא העיר העליזה אום אל פאחם ובנותיה, אשר הלכתי שמה כמה פעמים לחתוך משם פרי עץ הדר... כי שם מקום גידולם לרוב... העיר הגדולה הזאת עומדת בראש הר גבוה ותלול ויושביה ישמעאלים תוגרים מחמעדים כמה אלפי בעלי בתים... ויהודים אין איש. רק הבאים לסחור שמה... אין שמה שוטר ומושל רק שייח' הוא זקן העיר ובכל רחוב... ויש בה מעט חנויות סוחרים, כי אך לפלאחים, הם עובדי אדמה יחשבו רובם ככולם. ובתיהם מלאים מכל טוב, גם כסף וזהב ואוכלים למעדנים כי יש להם צאן ובקר לרוב, עדרים עדרים וסוסים מזוינים מובחרי המין במו ימצאו. וגמלים וחמורים אין מספר. סביבות העיר עמקים גדולים, מעינותיהם, שדותיהם גנותיהם, פרדסיהם ומרעיהם הרחק מהעיר... ומשלושת עבריה... יסובבו יערים גדולים שבארץ ישראל ... ויש מקומות ביער שהולכים בתוכם כמה שעות תחת מכסה האילנות באופל יהלוך ושודדי יום תחת צילם יחבאו.

ומוסיף יואל משה סלומון בשנת 1878:

ולא לחינם בחרו אבותינו רבנינו וגאונינו מדור לדור לברך אך על אתרוגי אום אלפחם, כי הגנים האלה נשארו לנו במסורה קדומה מדור לדור כי המה פרי הארץ לגאון ולתפארת... המראה הנעימה הלזה הייתה לנו לפתח תקווה ולעד נאמן, כי הארץ הנשמה הלזו תחכה בכיליון עיניים אל בניה מארץ מרחקים ואך בנטותם ידיים אליה תרום קרנה ותלבש הוד והדר

ראשי העירעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה ביישובים בעלי 2,000 תושבים ומעלה, ובמועצות האזוריות לפי אומדן סוף פברואר 2022 באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ביישובים פחות מ-2,000 לפי טבלת יישובים של למ"ס נכון לסוף 2020.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2020
  3. ^ אדם זרטל, בספר סקר הר מנשה, The Manasseh Hill Country Survey, באתר גוגל ספרים.
  4. ^ ד"ר מוחמד עקל, الحياة للاطفال (בערבית).
  5. ^ Andrew Petersen, Gazetteer of Buildings in Muslim Palestine, ‏2002 (באנגלית).
  6. ^ יהואש, סיור בכפרים ערבים, דבר, 21 במאי 1940
  7. ^ האוכלוסייה והשטח כללו גם את הכפרים הסמוכים עין איברהים, מועאוויה, מושיריפה, מוסמוס ולג'ון
  8. ^ מאיר הראובני, ראש העיר הורה על הכסאות הריקים ובירר את הנעדרים, מעריב, 12 בנובמבר 1985
  9. ^ ציאון, הילה (2021-09-13). "הסכם גג ראשון ברשות ערבית: פוטנציאל ל-15 אלף דירות באום אל פאחם". Ynet. נבדק ב-2021-12-09.
  10. ^ פרופיל אום אל-פחם באתר הלמ"ס