איוואן באסו
איוואן באסו (נולד ב-26 בנובמבר 1977) הוא רוכב אופניים איטלקי שהיה פעיל בשנים 1999–2015. באסו נחשב לאחד הרוכבים הבולטים במרוצי אופני כביש בשנות האלפיים ובמיוחד במרוצי הגרנד טורס. השגי השיא שלו הם שתי זכיות בג'ירו ד'איטליה ב-2006 וב-2010, מקום שני בטור דה פראנס ב-2005 ומקום שלישי בטור דה פראנס ב-2004. על הישגיו מעיבה הדחתו מקבוצתו ערב זינוק הטור דה פראנס של 2006 לאחר שנמסרו להנהלת הקבוצה, על ידי שלטונות החוק הספרדים, ראיות הקושרות את באסו לרופא ספורט ספרדי החשוד במתן חומרים האסורים בשימוש לעשרות רוכבי אופניים וספורטאים מענפים אחרים.
 | |
| איוואן באסו בג'ירו ד'איטליה, 2006 | |
| לידה |
26 בנובמבר 1977 (בן 46) גלראטה, איטליה  |
|---|---|
| כינוי | Ivan the Terrible |
| גובה |
182 ס״מ |
| משקל |
69 ק"ג |
| תחום | כביש |
| התמחות | רב גוני |
| קבוצות עבר | פאסה בורטלו,CSC, ליקוויגאס, טינקוף-סקסו בנק |
| הישגי שיא |
ניצחון בקטע אחד בטור דה פראנס |
|
www | |
  | |
קריירה עריכה
ראשית הקריירה עריכה
נולד בגלראטה (אנ') שבנפת וארזה בחבל לומברדיה. גדל בשכנות לקלאודיו קיאפוצ'י מהרוכבים האיטלקים הבולטים בשנות התשעים. הישגו הבולט הראשון בזירה הבינלאומית היה ב-1995 עת זכה במקום השני באליפות העולם לנערים. ב-1998 זכה בתואר אלוף העולם עד גיל 23 במרוץ הכביש שהתקיים בפולקנברג שבהולנד, לאחר שתקף לבדו את הדבוקה מספר קילומטרים לפני הסיום והצליח לשמור על יתרונו. בטרם הפך לרוכב מקצועי, דרשו הוריו שישלים את לימודיו באוניברסיטה. ב-1999 הוא הפך למקצוען בקבוצת ריסו סקוטי-וינאוויל. הוא השתתף בג'ירו ד'איטליה באותה שנה, אך לא הצליח לסיים את המרוץ. בשנת 2000 עבר לקבוצת אמיקה צ'יפס ובה זכה לניצחונו הראשון כמקצוען, בקטע במרוץ רג'ו טור.
בשנת 2001 עבר לקבוצת פאסה בורטולו, אחת מהקבוצות החזקות ביותר בדבוקה המקצוענית באותה עת. בהדרכתו של המנהל הספורטיבי הוותיק, ג'נקרלו פרטי, הגיע באסו למספר הישגים נאים. הוא השתתף, לראשונה, בטור דה פראנס ואף יזם בריחה אשר מתוכה יצא המנצח בקטע. אלא שבאסו נפל בעיקול בירידה באותו קטע, נפצע ונאלץ בהמשך לפרוש מהמרוץ. ב-2002 סיים במקום ה-11 בטור דה פראנס וזכה בחולצה הלבנה היוקרתית השמורה לרוכב בעל הדירוג הגבוה ביותר בדירוג הכללי, אשר טרם מלאו לו 25 שנים.
ב-2003 שוב זכה להישג נאה בטור דה פראנס, כאשר סיים במקום השביעי בדירוג הכללי. ההישג זכה להערכה רבה בעקבות כך שקבוצתו הקדישה את כל מאמציה לתמיכה במאיץ הבכיר בקבוצה, אלסנדרו פטאקי (אשר ניצח בארבעה קטעים) ובאסו לא זכה כמעט לתמיכת הקבוצה במהלך המרוץ. למרות הישגיו בטור דה פראנס, התאכזב פרטי מבאסו, אשר לא סיפק לקבוצה מספיק ניצחונות, והיחסים בין השניים עלו על שרטון. באותה עת רווחו שמועות על כך שבאסו עומד להצטרף לקבוצת הדואר האמריקאי - קבוצתו של לאנס ארמסטרונג, אולם הוא חתם חוזה עם הקבוצה הדנית CSC והחל לרכוב בשורותיה בשנת 2004.
ההצלחה בקבוצת CSC עריכה
בהדרכתו של מנהלה הספורטיבי של CSC, ביארנה ריס, שיפר באסו את יכולתו בדיסציפלינה של רכיבה נגד השעון. הוא עבר סדרת ניסויים במנהרת רוח באוניברסיטת MIT במסצ'וסטס אשר הביאה לשינוי בתנוחת הרכיבה שלו ולשיפור ניכר ביכולתו ברכיבה נגד השעון. בטור דה פראנס ב-2004 הוא ניצח בקטע הררי כשהיה הרוכב היחידי שהצליח להצמד לארמסטרונג וחלף על פניו לפני קו הסיום בלה מונז'י. בסיום המרוץ דורג באסו במקום השלישי לאחר ארמסטרונג המנצח וקלודן שסיים שני כשהוא מקדים את באסו ב-21 שניות בלבד. במהלך המרוץ נודע לבאסו כי אמו אובחנה כחולה בסרטן הלבלב. הוא פנה לארמסטרונג, אשר החלים ממחלת הסרטן בעצמו לשם קבלת ייעוץ. בסוף עונת 2004 עמדה הקבוצה בפני קשיים כספיים ונאלצה לשחרר מספר רוכבים. למרות שקיבל הצעה כספית גבוהה מקבוצתו החדשה של ארמסטרונג - דיסקברי, העדיף באסו להישאר בקבוצה הדנית.
לאחר שאמו נפטרה ממחלתה בינואר 2005 החליט באסו להתמקד בג'ירו ד'איטליה כמחווה לזכרה. הוא אף החליט, בעידודו של ביארנה ריס, להתמודד גם בטור דה פראנס באותה שנה. ניסיון לנצח בשני המרוצים החשובים ביותר בעולם האופניים באותה עונה נחשב באותה עת יומרני, על רקע גישת ההכנה הקפדנית והמדעית לשיא אחד בלבד בעונה שהביאו ארמסטרונג ומנהלו הספורטיבי יוהאן ברוינל. בחלק הראשון של הג'ירו ד'איטליה התנהל המרוץ בהתאם לתוכניותיהם של באסו וריס ובאסו אף לבש במשך יומיים את חולצת המוביל, החולצה הוורודה. אולם, בסיום השבוע השני של המרוץ חלה באסו והפסיד כ-40 דקות בקטע הררי שכלל את מעבר הסטלביו. מלבד איבוד חולצת המוביל, הוא איבד למעשה כל סיכוי להתמודד על מקום מכובד בדירוג הכללי ועל כן, התמקד לאחר התאוששותו בניסיונות לנצח קטעים בודדים. הוא הצליח לנצח בקטע הררי ולמחרת הצליח לנצח קטע נגד השעון. הישג זה המחיש את השיפור הניכר שעשה באסו בתחום הרכיבה נגד השעון.
בטור דה פראנס באותה שנה שוב הצליח באסו להצמד לארמסטרונג ברוב קטעי ההרים. הוא אף עשה מספר מועט של ניסיונות לתקוף את ארמסטרונג בהרים, אך ללא הצלחה. למרות ההתקדמות שעשה ברכיבה נגד השעון, עדיין פיגר בתחום זה מול ארמסטרונג ובקטעים אלו הצליח ארמסטרונג לפתוח פער זמנים מול באסו. בסיום המרוץ דורג באסו במקום השני, אחרי לאנס ארמסטרונג שניצח במרוץ בפעם השביעית ברציפות ופרש.
בשנת 2006 הצהיר באסו שוב על כוונותיו להתמודד על ניצחון גם בג'ירו ד'איטליה וגם בטור דה פראנס. הוא הגיע לג'ירו ד'איטליה בכושר מצוין ועם קבוצה חזקה. הוא זכה תחילה, יחד עם קבוצתו, בקטע הקבוצתי נגד השעון ולאחר מכן, בקטע השמיני, זכה בניצחון בקטע הראשון שהסתיים בפסגה. ניצחונו זה הביא אותו לראשות הדירוג הכללי והוא לבש את החולצה הוורודה מסיום קטע זה ועד סיום המרוץ במילאנו. בקטע האישי נגד השעון הצטיין באסו וסיים שני, אחרי יאן אולריך, תוך שהוא מגדיל את הפער מיריביו בדירוג הכללי. גם בשבוע האחרון של המרוץ, אשר נחשב כקשה ביותר וכלל פסגות רבות ומפורסמות, הצליח באסו להגדיל את הפער ממתחריו וניצח בשני קטעים נוספים. הוא הפגין, לאורך כל המרוץ, עליונות מוחלטת על יריביו וסיים בפער של 9.18 דקות מהמקום השני בו זכה חואן אנריקה גוטיירז (הפער השני בגודלו בין מקום ראשון ושני במרוץ מאז מלחמת העולם השנייה). הוא הקדים בדקות רבות יריבים אשר זכו בעבר במרוץ דוגמת סימוני, קונגו וסבולדלי.
המעורבות ב"פרשת פוארטו" עריכה
לאחר ניצחונו המרשים בג'ירו ד'איטליה, ציפו רבים לניצחונו גם בטור דה פראנס. אולם, יום לפני הזינוק לטור דה פראנס, הושעה באסו על ידי קבוצתו CSC, לאחר שבעקבות מבצע פוארטו נמסרו לראשי הקבוצה מסמכים הקושרים אותו לרופא הספורט הספרדי, אופמיאנו פואנטס ומוכיחים לכאורה כי היה מעורב בנטילת חומרים אסורים ומאוחר יותר, הסכימו באסו וקבוצתו לסיים את החוזה ביניהם.
בנובמבר 2006 הודיעה קבוצתו של רוכב העבר, לאנס ארמסטרונג, על חתימתה על הסכם לצירופו של באסו לשורותיה למשך שלוש שנים. אולם, לפני שהספיק להתחרות במרוצים חשובים במדי קבוצתו החדשה, הוא הושעה על ידה, לאחר שנפתחה נגדו חקירה של ועדה מטעם הוועד האולימפי האיטלקי. ב-7 במאי 2007 הודה באסו במעורבות בפרשת מבצע פוארטו והושת עליו עונש השעיה לשנתיים שהסתיים באוקטובר 2008.
שיבה למרוצים עריכה
עם תום השעייתו החל להתחרות במדי קבוצת "ליקוויגז" האיטלקית בה חתם חוזה בן שנתיים לעונות 2009–2010. ניצחונו הראשון של באסו לאחר ההשעייה היה באפריל 2009 בג'ירו דל טרנטינו. כחודש לאחר מכן, הוא סיים את הג'ירו ד'איטליה במקום הרביעי בדירוג הכללי (המנצח היה דניס מנצ'וב) ובספטמבר 2009 סיים את הוואלטה אספניה במקום הרביעי (אלחנדרו ולוורדה היה המנצח). לג'ירו ד'איטליה ב-2010 הגיע באסו יחד עם סגל קבוצתי חזק של "ליקוויגז", שניצח בקטע קבוצתי נגד השעון, והוכיח עליונות בדבוקת הרוכבים לכל אורך המרוץ. במיוחד בלט בקבוצה וינצ'נזו ניבאלי שסיים את המרוץ במקום השלישי בדירוג הכללי. אולם, בקטע ה-11 ההררי נקלעו המועמדים המובילים במרוץ, ובאסו בתוכם, לפיגור של כ-12 דקות אחרי קבוצת רוכבים גדולה שכללה מספר רוכבים בכירים (קרלוס סאסטרה ביניהם) וכל מאמצי הרודפים להדביק את הפיגור עלו בתוהו. בקטע ה-15 במרוץ, שהסתיים בפסגת מונטה זונקולן, ניצח באסו וצמצם את הפיגור לרוכבים שדורגו לפניו. את ההובלה במרוץ הוא נטל מהספרדי דוויד ארויו לאחר הקטע ה-19 שעבר בפסגת המורטירולו (באסו סיים בקטע במקום השני לאחר מיקלה סקרפוני) והצליח לשמור על חולצת המוביל הוורודה עד לסיום בוורונה.
בתחילת אוגוסט 2010 ניצח במרוץ החד-יומי הנערך בלומברדיה, "Gran Premio Industria Commercio Artigianato Carnaghese".
בתחילת 2011 ניצח באסו במרוץ החד-יומי "גראן פרמיו די לוגאנו". הוא ויתר על השתתפות בג'ירו עקב כושרו הבלתי מספק ערב המרוץ,[1] והתמקד בטור דה פראנס, בו סיים במקום ה-8 בדירוג הכללי. לקראת סיום העונה, הוא ניצח במרוץ הקטעים החדש, "ג'ירו די פדאניה". ב-2012 סיים באסו במקום החמישי בדירוג הכללי בג'ירו ד'איטליה. בטור דה פראנס באותה שנה הוא רכב כפועל של וינצ'נזו ניבאלי, הרוכב המוביל של קבוצת ליקוויגז, שסיים במקום השלישי בדירוג הכללי. בסיום העונה ניצח באסו במרוץ החד-יומי, "גביע יפן". בשנים 2013 ו-2014 המשיך לרכוב באותה קבוצה ששינתה את שמה ל"קנונדייל" אך לא זכה להישגים בולטים ובחלק מהמרוצים החשובים תפקד בעיקר כ"פועל". ב-2015, עם פירוק "קנונדייל", חתמו כוכב הקבוצה, פטר סאגאן, ואיוואן באסו בקבוצת "טינקוף-סקסו בנק". הוא רכב בתחילת עונת 2015, אך ביולי 2015, לאחר נפילה במהלך הטור דה פראנס, אובחן שחלה בסרטן האשכים. הוא נותח וטופל בהצלחה ובספטמבר הודיעה קבוצתו על החלמתו המלאה ועל חזרתו למרוצים. למרות זאת, לאחר התייעצות עם מנהלי הקבוצה, הודיע באסו באוקטובר על פרישה מרכיבה מקצוענית.
באסו חי בקסאנו מניאגו (אנ') שבנפת וארזה עם אשתו מיקאלה וארבעת ילדיהם.
מאפיינים כרוכב עריכה
נחשב כרוכב שקט וצנוע. מצטיין במיוחד בטיפוס בהרים, גם בטיפוסים אשר מגיעים לשיפועים חזקים. בקטעים המאוחרים בקריירה שלו שיפר בצורה משמעותית את יכולתו בתחום הרכיבה האישית נגד השעון. חסרונותיו העיקריים היו הקושי שלו להאיץ את מהירותו בבת אחת וחולשתו במאוצים אל קו הסיום. שתי חולשות אלו הקשו עליו את ההצטיינות במרוצים חד-יומיים וניתבו אותו אל מרוצי הקטעים ובמיוחד אל מרוצי הגרנד טור בהם התבטאה גם יכולת ההתאוששות שלו, החיונית כל כך במרוצים אלו.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של איוואן באסו- איוואן באסו, באתר Cycling Archives
- סטטיסטיקת ניצחונות(הקישור אינו פעיל)
הערות שוליים עריכה
- ^ IVAN: "WITH A HUGE DISAPPOINTMENT I WON'T BE AT THE GIRO", האתר הרשמי של איוואן באסו, 22 באפריל 2011