איילון פיליפיני

איילון פיליפיני (שם מדעי: Tragulus nigricans; ידוע גם כאיילון בלבק, איילון שחור או פאלנדוק), הוא מין של פרסתן נדיר דמוי אייל זעיר במשפחת איילוניים, האנדמי לאיי הפיליפינים. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1892 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס. שמו המדעי נגזר מיוונית ומלטינית כדלהלן: "Tragulus" = תיש קטן - מתייחס לגודל הזעיר שלו; "nigricans" = "שחרחר" ומתייחס לצבע פרוותו הכהה יחסית למינים אחרים בסוגו.

איילון פיליפיני
איילון פיליפיני
מצב שימור
מצב שימור: בסכנת הכחדה סכנת הכחדה (EN)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
תת־סדרה:	מעלי גירה
משפחה:	איילוניים
סוג:	איילון
מין:	איילון פיליפיני
שם מדעי
Tragulus nigricans ‏תומאס, 1892
תחום תפוצה

טקסונומיה

האיילון הפיליפיני מסווג כמין בסוג איילון שבמשפחת האיילוניים ובתת-סדרת מעלי גירה. לצידו נמצאים בסוג חמישה מינים נוספים. בעבר, ההתייחסות המדעית למין זה הייתה כאל תת-מין של איילון גדול המצוי במלאיה ובורנאו - שכן שניהם דמו למדי בגודל ובסימונים שעל הפרווה, אף שחוקרים מסוימים חלקו על הנחה זו בהתחשב בצבעי הפרווה השונים; הוא הוכרז סופית כמין נפרד רק בשנת 2004 על בסיס הבדלים מורפולוגיים בגולגולת. בטרם היותו מין נפרד היו שסברו שהוא קרוב דווקא לאיילון ג'אווני מהאי ג'אווה ואחדים אף טעו וסיווגו אותו כמין בסוג מונטיאק; המדידות המורפולוגיות לעומת זאת הראו שגולגולתו דומה יותר למין הענק מאשר למין הג'אווני ובוודאי שאין קשר בינו לבין המונטיאק השייך למשפחת האיילים. למין זה אין תת-מינים.

אנטומיה

מורפולוגיה ומידות גוף

מבנה גופו של האיילון הפיליפיני קומפקטי בקיצוניות, ויש לו שדרה גמישה וקמורה המשווה לו מראה עגלגל. צווארו קצרצר מאוד ובשל כך נראה לעיתים כאילו הראש מהווה חלק מהגוף. ראשו של האיילון גדול יחסית ובעל צורה משולשת, והמצח מקושת ומסתיים בקצה מחודד; החרטום קמור ובולט מעט על רקע הפנים. פלג הגוף האחורי והשוקיים גדולים מאוד ביחס לפלג הקדמי, והרגליים דקיקות וקצרות ונראות כמקלות גפרורים (כנ"ל לגבי הפרסות). האף של האיילון דומה מאוד לזה של האיילים אך הוא בולט יותר לצדדים ומזכיר במעט את אף הבקר.

אחד הדברים הבולטים אצל האיילון הוא העיניים הענקיות שלו שמתאפיינות באישונים רחבים מאוד ובארובות בולטות וקירחות אשר תופסות חלק נכבד מהפנים. האוזניים קטנטנות ועגלגלות ולעיתים קרובות הן קירחות ברובן. הזנב קצר ורזה. האיילון הפיליפיני הוא חסר קרניים, אך כיתר קרוביו יש לו במקום זאת זוג ניבים קטנים שגדולים וארוכים יחסית לגולגולת ובולטים מהשפה כלפי חוץ; ניבים אלו משמשים ככלי הנשק ההגנתי העיקרי של האיילון. הניבים חדים ודקיקים - ובדרך כלל הם בולטים מהשפה לא יותר מסנטימטרים בודדים.

אורך ראשו וגופו של האיילון הפיליפיני 40–50 סנטימטרים, אורך זנבו 8 סנטימטרים וגובהו בכתפיים כ-18 סנטימטרים בלבד - כך שהוא קטן מקרובו האיילון הגדול וגדול מהאיילון הזוטר. אין מדידות זמינות על משקלו של מין זה.

כסות ומראה חיצוני

איילון פיליפיני בגן החיות של מלאקה

האיילון הפיליפיני הוא אחד מהאיילוניים הכהים ביותר בצבעם, עם פרווה בצבע כללי של חום כהה - בגוון שוקולד. לאיילון זה יש בפרווה קטעים בצבעים שונים חום, צהוב, כתום, זהב אדמוני, אפור ושחור; בסיס השיער בהיר בדרך כלל (החל מלבן עד חום אפרפר), אמצעיתו בצבע צהבהב או חום, והקצוות בצבע שחור. הקצוות הכהות נותנות למעיל של האיילון מראה אפל במיוחד בחלקים העליונים של גופו. העורף מהווה שילוב של שערות שחרחרות וצהבהבות ולעיתים יש שורות שחרחרות לא ברורות.

באזור הבטן המעיל בדרך כלל בצבע חום-כתום, ובקצוות השערות יש צבע שחור. הגחון, המפשעה, ופנים הירכיים בצבע לבן. על הרגליים האחוריות יש פס לבן לאורך החזית שלהם המשתרע מן החלק העליון של הירך עד למפרק הקרסול; שאר הרגל בצבע כתום עמום. המשטחים הפנימיים של הרגליים הקדמיות אף הם לבנים, וכתם לבנבן משתרע על פני החזה ובין הרגליים הקדמיות. צבעו של הזנב חום כהה עם קצה לבן.

הסימונים הבולטים ביותר אצל האיילונים הפיליפינים הם על הגרון: ישנם שלושה פסים לבנים צרים הנמשכים מכתם לבן שבתחתית הסנטר ומתארכים כלפי מטה לכיוון החזה והצדדים בצורת ש הפוכה; בניגוד עז לפסים הלבנים והברורים, שאר הגרון הוא שחור משחור; אצל פרטים מסוימים נצפו גרונות שחורים שאפילו טשטשו את הפסים הלבנים. באזור החזה, הפסים הלבנים והצבע השחור נמוגים לתוך להקת שיער חומה רחבה שחוצה את תחתית הגרון.

הראש עצמו כהה בדרך כלל בצבעו מאשר שאר הגוף ולעיתים דווקא דהוי יותר. בצדדי הראש ישנן רצועות בהירות דמויות "גבות" הנמשכות מהזוויות הקדמיות של העיניים עד לבסיס אוזניים, ומשתנות בצבען החל מאדמדם וכתום בוהק, ועד צבע תפוז, זהב או צהוב בוהק. את הרצועות הבהירות הללו חוצה משולש שחור או חום כהה במצח שגולש לרוב גם לעבר גשר האף והחרטום; משולש זה נוטה להיות עשיר יותר בצבעו באזור הקודקוד בהתאם לצפיפות השערות. הרצועות הכתמתמות-אדמדמות נוטות להתפשט לעבר הלחיים וסביב האוזניים - ולעיתים הן מכסות את מרבית הפנים. האזור שסביב האף והלוע קירח משיער וסביב הסנטר יש כתם לבן בולט שמתפשט לעיתים עד החלק העליון של הגרון.

תפוצה ובית גידול

האיילון הפיליפיני אנדמי לאי הגדול בצד השמאלי של המפה (בלבק), ולשני האיים שמעליו (ראמוס ובוגסוק).

האיילון הפיליפיני כשמו אנדמי לפיליפינים. תפוצתו מוגבלת בעיקר לאי הדרומי של שרשרת פלאוואן - בלבק ושני האיים הסמוכים לו - ראמוס ובוגסוק, אשר שלושתם יחד ממוקמים בין האי פאלאוון לאי בורנאו; מספר ניסיונות שנעשו בעבר כדי להביא את המין לאי פאלאוון לא צלחו, אך ישנם דיווחים לא מאומתים על אוכלוסייה שהתאזרחה בדרומו של האי. האיילון הפיליפיני הוכנס בעבר לאיים קאלאוויט ואפיוליט בפיליפינים; תוכניות לרבייה בשבי של המין באי קאלאוויט הצליחו להגיע למעמד של אוכלוסייה משמעותית במהלך השנים, ומספר פרטים שברחו מהשבי יצרו אוכלוסיית בר קטנטנה שגודלה מוערך בכ-21 פרטים (נכון לשנת 2006). זהותה של אוכלוסיית האיילונים באי פולאו בנגי המלזי אינה ידועה.

בית גידולו של האיילון הפיליפיני מורכב מיערות טרופיים ראשוניים ומשניים ויערות שפלה בגובה של כ-100 מטר מעל פני הים הכוללים צמחייה צפופה וסבוכה ומספקים לו מחסה ומגן מפני טורפים. מדי פעם הוא נראה גם בשברי יער, בקרחות יער, מעטי קוקוס, יערות מנגרובים או על שפת הים. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 20–30 מעלות וכמות המשקעים הממוצעת היא 2,000 מילימטר לשנה.

אקולוגיה

האיילון הפיליפיני הוא בעל חיים פעיל לילה מטבעו, ובעוד שביום הוא נוטה לשהות בצמחייה הצפופה של היער המספקת לו מחסה, בלילה הוא נוהג לצאת ממחבואו ולבקר גם בקרחות יער ואזורים גלויים יותר. מרבית המפגשים בין בני האדם והאיילונים מתרחשים לאורך הכבישים בלילה, וצוין שהאישונים הגדולים שלהם מחזירים ברק בעת השתקפות פנסי רכב עליהם. האיילון נוטה לקפוא במקומו ולבהות באור למשך זמן רב בטרם ימלט מהאזור. בדומה לרוב האיילונים, האיילון הפיליפיני בודד בדרך כלל ולעיתים ניתן לצפות בזוג איילונים. התזונה של האיילון מורכבת ברובה מעלים, וכן מפרחים ומצמחיה קרקעית אחרת. הזכרים נאבקים ביניהם על השליטה בטריטוריה באמצעות הניבים החדים.

מעט מאוד ידוע על האקולוגיה והביולוגיה של מין זה. חוקרי טבע דיווחו כי קיימת עונת רבייה מוגדרת (אם כי לא ציינו מתי היא מתרחשת) וכי גודל ההמלטה הוא כמעט תמיד של עופר אחד ורק לעיתים רחוקות של תאומים. למינים בסוג איילון יש תקופת הריון של 140–177 ימים והעופר מגיע לבגרות לאחר 5 חודשים. תוחלת החיים היא לרוב עד 14 שנים. סביר להניח שמאפיינים ביולוגים אלה זהים גם אצל המין הפיליפיני.

מצב

בשל פעולות האדם, מטעי קוקוס דוחקים באיים את היערות המקוריים שבהם מצוי האיילון.

האיילון הפיליפיני מסווג על ידי IUCN במצב השימור "סכנת הכחדה" (EN), בשל ההיקף הקטן של תפוצתו הכולל פחות מ-5,000 קמ"ר בשלושה איים מבודדים. המין חווה ירידה מתמשכת מאחר שהוא נתון לציד עבור מזון ומושפע מאובדן בית הגידול עקב המרה של שטחי יערות לשעבר למטעי קוקוס וגידולים חקלאיים אחרים. מלבד הציד למזון, יש גם סחר מקומי בבעלי חיים כדוגמת האיילון עבור גני חיות מקומיים ואספנים פרטיים. מכיוון שאיבריו של האיילון שבריריים ועדינים, מספר לא ידוע של פרטים נספה במהלך ההובלה מחמת שבירת גפיים בעת שהם מועברים בארגזים שאינם מתאימים עבורם.

האיילון הפיליפיני נכלל בקמפיין שימור חינוכי של קרן קאטאלה שנעשה באי בוגסוק כחלק מתוכנית שימור הקקדו הפיליפינית. המין מוגן באופן מלא תחת החוק הלאומי הפיליפיני וברשויות המקומיות (מחוזיות ועירוניות) אולם לרוב הם סובלים מחוסר אכיפה מספקת. המין ללא ספק נהנה מהקמת אזורים מוגנים ביעילות ואכיפה כללית משופרת של החוקים על הציד והמסחר. יש צורך במחקר על דרישות בית הגידול שלו, וכל על האיומים וצרכי השימור שלו ברחבי התפוצה המצומצמת שלו; האי בוגסוק נמצא ברובו בבעלות פרטית ואינו נגיש לחוקרי הטבע ללא קבלת אישור מראש. קיימות אוכלוסיות בשבי של מין זה אשר יכולות להיות מנוצלות לשאיבת מידע רב יותר על המין והרגליו כדי שיהא בסיס מוצק לתוכניות רבייה בעתיד.

הסקר האחרון של ממדי האוכלוסייה נערך בשנת 1993, כאשר האוכלוסייה הייתה נחשבה כיציבה למדי והמידע הזמין הצביע שהאיילונים הפיליפינים מסוגלים לכאורה לעמוד בלחץ ציד מתמשך. עם זאת, מידע עדכני יותר מציידים מקומיים מראה, כי תפיסת האיילון הופכת להיות שכיחה פחות ופחות עם הזמן - דבר המצביע על ירידה במספריו. למרות היותו מוגן ברמה הלאומית והמחוזית, עדיין ציד של איילונים נחשב לנסבל כל עוד לא ניצודות נקבות הרות. ציד חוקי מוגבל מאוד מתרחש על האי בוגסוק אשר נשכר מהממשלה על ידי מספר אנשים לצורך הקמת חוות פנינים בחופיו. האי נתון באופן קבוע תחת אבטחה והגישה הפרטית אליו מוגבלת. במהלך עבודת שטח עבור תוכנית השימור קקדו הפיליפינית, חוקרי הטבע נתקלו בו באופן קבוע על האי, אך אין אומדני אוכלוסייה זמינים משם או מהאיים בלבק וראמוס. סביר להניח שהאי בוגסוק מהווה מעוז חשוב עבור המין בשל אי אפשרות של גישה לציידים.

בתרבות

האיילון הפיליפיני מצטייר בפולקלור הפיליפיני כיצור נוכל. הילידים של הפיליפינים מאמינים שלאיילון הפיליפיני יש מערכת יחסים הדדית עם מינים של פיתון; לדבריהם, כאשר האיילון נרדף על ידי טורף טבעי או על ידי כלבי ציד הוא מסתתר בתך מאורת הפיתון, וכאשר הטורף נכנס אליה במרדף אחריו הפיתון אוכל את הטורף. באיים שבהם הוא מצוי, בשרו נחשב למעדן ועורו העדין משמש כחומר גלם לבגדי עור.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איילון פיליפיני בוויקישיתוף

• איילון פיליפיני, באתר ITIS (באנגלית)
• איילון פיליפיני, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• איילון פיליפיני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• איילון פיליפיני, באתר GBIF (באנגלית)
• ‏ איילון פיליפיני באתר הרשימה האדומה של IUCN
• ‏ מידע ותמונות של איילון פיליפיני באתר Ultimate Ungulate