ויקיפדיה

אילן יגודה

מחנך ישראלי

אילן יגודה (נולד ב-5 באוגוסט 1958) הוא במאי ומפיק קולנוע ישראלי, המתמקד ביצירת קולנוע דוקומנטרי חברתי ופוליטי.

אילן יגודה
לידה 5 באוגוסט 1958 (בן 65)
גבעת שמואל, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי
מקום לימודים בית צבי עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג איילת גבאי יגודה
מספר צאצאים 2
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

אילן יגודה נולד וגדל בגבעת שמואל, בן למשפחת פועלים, להורים שעלו לישראל מפולין לאחר המלחמה. יגודה למד בתיכון חדש, בתל אביב. כבוגר תנועת הנוער "השומר הצעיר" הצטרף במהלך שירותו הצבאי לגרעין נח"ל לקיבוץ מגידו. החל לעסוק בקולנוע בעת שהותו בקיבוץ.

הוא בוגר בית ספר לאומנות הבמה והקולנוע "בית צבי" 1983, בהצטיינות יתרה. בתום תקופת לימודיו ביים שני סרטי גמר – תיעודי ("דודו מה יגידו" - סוף שבוע בחייו של רמי לבנה, אסיר פוליטי לשעבר, ומשפחתו על רקע מלחמת לבנון הראשונה ורצח אמיל גרינצווייג, סרט שמעלה שאלות על המחיר אותו אנו מוכנים לשלם עבור עמדותינו) ועלילתי ("ריקושטים" - על פועל יהלומים צעיר ששואף לשנות את אורח חייו). בתום לימודיו ריכז במשך שנתיים את מגמת הקולנוע ב"בית צבי".

לאחר סיום לימודיו החל לעבוד בערוץ 1 וביים עבורם כתבות תחקיר שונות למגזינים השונים, ובהן גם לתוכנית "מבט שני". במסגרת זאת ביים את הסרט "בעניין הבאסים", שחקר את התופעה של צמיחת מאות להקות רוק בישראל של תחילת שנות התשעים. הסרט חשף לראשונה בטלוויזיה את להקת "כנסיית השכל", וליווה את "זקני צפת", חמי רודנר ו"איפה הילד", ערן צור, ירונה כספי ותמיר אלברט בראשית דרכם. עשר שנים לאחר מכן חזר אל חלק מהמשתתפים בסרט המשך שנקרא "זר במקום מוכר", שביקש לבחון את תהליך ההתבגרות של הלהקות וחבריהן.

יגודה ביים כתבות רבות ל'תיק תקשורת' וליומן של ערוץ 2 בהנחיית ירון לונדון. עם ירון לונדון עבד גם במסגרת התוכנית "מסמך", במסגרתה ביים יחד עם נתן זהבי כתבה נרחבת על החיים ב"משולש אלנבי".

בסרטו "גשם 1949" (1996) חוזר יגודה לקיבוץ מגידו ומספר את סיפורם של פליטי השואה שהקימו את הקיבוץ (עם גרעין המייסדים נמנתה גם אמו) ושל פליטי הכפר הערבי לג'ון, שחיו שם קודם לכן. הסרט הוקרן בפסטיבלים רבים ברחבי העולם וזכה לפרסים ולציונים לשבח.

סרטו "מה שצפוי להיות" (2000) מספר את סיפורו של צעיר דרוזי שגדל בסביבה יהודית ונקרע בין שתי התרבויות. הוקרן בפסטיבל חיפה.

בשנים האחרונות סרטיו של יגודה עוסקים יותר בטבע האדם ובתהליכי חיים כמו ביחס שלנו למוות ולזקנה. סרטו "חסד" (2005) מלווה שישה תהליכים של פרידה מהחיים בהוספיס לחולי סרטן בתל השומר. הוקרן בפסטיבל דוקאביב שם זכה בפרס העריכה, הוקרן בפסטיבלים חשובים בעולם: הוטדוקס, קנדה. וויז'ונס דה ריל, ניון, שווייץ ונבחר לייצג את ישראל באינפוט העולמי.

סרטו "שכונה" (2013) מלווה שנה בחייהן של ארבע נשים יוצאות תימן שנפגשות מדי יום על ספסל בשכונת מגוריהן וחוות את השתנות העולם שסביבן. הסרט צולם בהוד השרון, בשכונה בה הוא מתגורר. הוקרן בפסטיבל דוקאביב ובפסטיבלים ברחבי העולם. היה מועמד לפרס הקולנוע הדוקומנטרי 2013.

סרטו "טיונינג"(כיוון, התכווננות) (2020) הוא סרט התבוננות שמלווה התרחשויות שמתחוללות סביב פסנתר כנף שמוצב בתחנת הרכבת מרכז בתל אביב. הסרט הוקרן בפסטיבל "דוקאביב" וכן בפסטיבלים חשובים בעולם: פיפאדוק, צרפת, ביוגרפילם, איטליה, היה מועמד לפרס הקולנוע הדוקומנטרי 2020.

הוא ביים את ההצגה "ציפור עיוורת", על פי מונולוג של חולת נפש שעובד להצגת יחיד בה שיחקה אשתו, איילת גבאי יגודה, ההצגה זכתה בפרס החממה בפסטיבל עכו, 1990.

יגודה הוא זוכה "פרס אמנות הקולנוע" מטעם משרד התרבות (2012).

הוא מורה לבימוי, מנחה סדנאות ואחראי על התחום הדוקומנטרי במגמת קולנוע במכללת "תל חי" (2021-1992). לימד בבי"ס לקולנוע "במעלה" ירושלים ובבית הספר לאמנות "מנשר", מלמד במדרשה לאמנות "בית ברל" וב"סמינר הקיבוצים".

חבר הנהלת "פורום היוצרים הדוקומנטריים" (2000–2004).

אילן יגודה נשוי לאיילת גבאי יגודה, שחקנית במקצועה, להם שני בנות (עלמה ומיכאל) והם מתגוררים בהוד השרון.

תסריט ובימוי עריכה

  • "דודו מה יגידו" – דוקומנטרי. 20 דק'. 1983. הוקרן בפסטיבלים בישראל ומחוצה לה.
  • "ריקושטים" – עלילתי. 15 דק'. 1984.
  • "הביקור" – עלילתי. 28 דק'. 1987. (שני צעירים שחולמים חלום של התעשרות מהירה שמתנפץ באכזריות.)
  • "בעניין הבאסים" – סרט דוקומנטרי. 44 דק', 1992, עבור ערוץ 1.
  • "משולש אלנבי" – דוקומנטרי. 25 דק'. 1995. עבור ערוץ 2.
  • "הצ'ולנט של אמא" – דוקומנטרי. 13 דק'. בהפקת שירות הסרטים הישראלי. 1997.
  • "גשם 1949" – דוקומנטרי. 53 דק'. בהפקת שירות הסרטים הישראלי ובסיוע הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים בחיפה וצוין לשבח. הוקרן בפסטיבלים רבים ברחבי העולם בהם זכה לפרסים ולציונים לשבח. הוקרן בערוץ 1. 1999.
  • "מה שצפוי להיות" – דוקומנטרי. 40 דק'. הוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה. הוקרן בערוץ 2. 2000.
  • "זר במקום מוכר" – דוקומנטרי. 52 דק'. הוקרן בפסטיבל חיפה. הופק עבור ערוץ 1. 2001.
  • "חסד" - דוקומנטרי. הוקרן בפסטיבל דוקאביב שם זכה בפרס העריכה. הוקרן בפסטיבלים: הוטדוקס, קנדה. וויז'ונס דה ריל, ניון, שווייץ. נבחר לייצג את ישראל באינפוט העולמי שנערך בטייוואן. הופק בתמיכת קרן רבינוביץ' והוקרן בערוץ 8. 2005. הפקה ובימוי.
  • "שכונה" – דוקומנטרי. הופק בתמיכת קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, קרן "רבינוביץ'", "מועצת הפיס לתרבות ואמנות" וערוץ 8. הוקרן בפסטיבל דוקאביב 2012. מועמד לפרס הקולנוע הדוקומנטרי 2013. הפקה ובימוי.
  • "טיונינג (כיוון, התכווננות)" – דוקומנטרי. הופק בתמיכת קרן "רבינוביץ'" ו"מועצת הפיס לתרבות ואמנות". הוקרן לראשונה בפסטיבל דוקאביב 2020 וכן בפסטיבלים "פיפא-דוק" צרפת, "ביוגרפילם" איטליה. מועמד לפרס הקולנוע הדוקומנטרי 2020. הפקה ובימוי.

הפקה עריכה

  • "תל אביב מעולם לא הייתה קטנה" – סדרה דוקומנטרית על תל אביב. במאי: עידו צוקרמן. 100 דק'. עבור ערוץ 1 (שותף בכתיבת התסריט) 1991.
  • "דודא"– דוקומנטרי. במאית: ענת אבן. 63 דק'. הוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים, בפסטיבל לייפציג בגרמניה ובפסטיבלים נוספים בעולם 1994.
  • "השמים הם גבול" – דוקומנטרי. במאי: אמנון בנימין. 24 דק'. עבור ערוץ 2. 1998.
  • "חסד" – דוקומנטרי 2005.
  • "שכונה" – דוקומנטרי 2012.
  • "טיונינג (כיוון, התכווננות)" – דוקומנטרי. 2020.

פרסים וציונים לשבח עריכה

  • זוכה "פרס אמנות הקולנוע 2012" מטעם משרד התרבות, 2012.
  • מועמדות לפרס הקולנוע הדוקומנטרי לסרט "טיונינג", 2020.
  • מועמדות לפרס הקולנוע הדוקומנטרי לסרט "שכונה", 2013.
  • פרס העריכה ל"חסד" בפסטיבל דוקאביב ישראל, 2005.
  • Gold Panda ל"גשם 1949" פסטיבל SCTVF סין, 2001.
  • Honorable Mention ל"גשם 1949" פסטיבל "קולומבוס אינטרנשיונל" ארצות הברית, 2000.
  • ציון לשבח לגשם 1949 בפסטיבל חיפה, ישראל, 1999.

לקריאה נוספת עריכה

אודות הסרט "חסד"

  • אושרה שוורץ, "דוק של דמעות", בעיתון Time Out תל אביב, 31 במרץ – 7 באפריל 2005, עמ' 64
  • אושרה שוורץ, "החיים שאחרי" – ריאיון עם אילן יגודה, בעיתון Time Out תל אביב, 7 – 14 באפריל 2005, עמ' 58
  • חנה קליימן, "מת לחיות", בעיתון צומת השרון, 6 באפריל 2005
  • Christine Bloch, DISTRICT NYON (20 April, 2006)

אודות הסרט "גשם"

  • Greer Fay Cashman, 'Rain 1949': A disturbing documentary, The Jerusalem Post, February 5, 1999

אודות הסרט "שכונה"

  • טל מילר, "שחקניות ספסל", בעיתון "ידיעות השרון", 14 בפברואר 2014, עמ' 256–258
  • דורון ברוש, "שכונה" – לראות, במוסף סופשבוע של העיתון מעריב.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אילן יגודה בוויקישיתוף
אודות הסרט "שכונה"
אודות הסרט "חסד"
אודות הסרט "גשם 1949"
אודות הסרט "זר במקום מוכר"
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אילן_יגודה&oldid=37937247"