פתיחת התפריט הראשי

איסור סירוס הוא מצוות לא תעשה מהתורה האוסרת על ביצוע סירוס לזכרים מכל היצורים החיים. כמו כן נפסק ש"המסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים, פטור אבל אסור"[1]. האיסור הוא לאו מדאורייתא שנלמד מהפסוק: "וּמָע֤וּךְ וְכָתוּת֙ וְנָת֣וּק וְכָר֔וּת... וּֽבְאַרְצְכֶ֖ם לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ"[2].

איסור סירוס
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק כ"ד
תלמוד בבלי מסכת שבת, דף ק"י, עמוד ב'; מסכת מנחות, דף נ"ו, עמוד ב'
משנה תורה הלכות איסורי ביאה, פרק ט"ז, הלכות י'-י"ג
שולחן ערוך אבן העזר, סימן ה', סעיפים י"א-י"ד
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו שס"א
ספר החינוך, מצווה רצ"א
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הגדרת סירוסעריכה

הסירוס אסור בקרב כל בעלי החיים, בהמות, חיות, עופות, ובתלמוד נאמר שאיסור זה נאמר גם על בני אדם[3].

סירוס על ידי פעולה חיצונית, שאינה כרורכה במגע פיזי עם האיברים (גלולות,"כוס של עיקרין"), אסורה בגבר, ומותרת באשה[4], בעקבות כך דנו הפוסקים בהיתר לקיחת גלולות למניעת היריון.

קשירת צינורות הזרע נחשבת הלכתית כסירוס ואסורה, אף על פי שבכ-50% מהמקרים ניתן לחזור לתפקוד על ידי פתיחת הקשירה. אף לו היה ניתן להגיע ל-100% חזרה לתפקוד, היה אסור מכיוון שסירוס לזמן מוגבל, אם לא מתרפא מעצמו (כמו כאן שצריך פעולה נוספת כדי להתיר), נחשב סירוס בכל מקרה.[5]

סירוס על ידי גויעריכה

התנאים נחלקו האם האיסור חל גם על בני אדם שאינם יהודים כתוספת לשבע מצוות בני נח[6]. גם להלכה נחלקו הראשונים בשאלה זו כאשר הרא"ש, הרשב"א והריצב"א פסקו שבן נח אינו מצווה על הסירוס. ואילו רב אחאי גאון, הראב"ד והסמ"ג פסקו שגם בן נח בכלל האיסור. הרמב"ם לא הזכיר איסור זה כחלק משבע מצוות בני נח[7], אולם פסק[8] "שאין לומר לגוי לסרס בהמה שלנו" משום איסור שבות[9].

פצוע דכאעריכה

גבר שסורס נקרא, בדרך כלל, פצוע דכא[10] ובשל כך אסור לבוא בקהל[11]. הרמב"ם סובר[12] שפצוע דכא מותר בפסולי הספיקות כמו גם בגיורת, משוחררת ונתינה, אך אסור בממזרת ודאית. לעומתו הראב"ד והרשב"א[13] מתירים פצוע דכא גם בממזרת ודאית.

סירוס אשהעריכה

בתוספתא (וכן בתורת כהנים[14]) מובאת מחלוקת בין תנא קמא לרבי יהודה (שפוסקים הלכה כמותו):

המסרס את האדם ואת הבהמה ואת החיה ואת העוף, בין גדולים בין קטנים, בין זכרים ובין נקבות – הרי זה חייב (מלקות). רבי יהודה אומר: מסרס את הזכרים – חייב, ואת הנקבות – פטור (מהתורה, אבל אסור מדרבנן).

תוספתא, מכות, ד, ד

לדעת רוב הפוסקים[15], וכך פסק הרמב"ם והובא בשולחן ערוך, איסור סירוס נקבה הוא מדרבנן, אך לדעת הגר"א אמנם אין איסור לאו בסירוס, אך המסרס אשה עובר בעשה מן התורה.

לדברי המגיד משנה כריתת רחם או הרס רירית הרחם מוגדרים כסירוס אישה בידיים, אסורים מן התורה באיסור לאו לדעת תנא קמא, ואסורים מדרבנן לדעת רבי יהודה, שכאמור פוסקים כמותו. לעומת זאת לדברי הגר"א בנושא פעולות אלו, הלכה כתנא קמא, כלומר אסור מן התורה.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ה', סעיף י"א
  2. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק כ"ד.
  3. ^ דעת רבי חנינא תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"י, עמוד ב'
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ט"ז, הלכה י"ב
  5. ^ שו"ת בנושא איסור סירוס, באתר "דין"
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ו, עמוד ב'
  7. ^ כך למד המגיד משנה
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ט"ז, הלכה י"ג
  9. ^ כך הסביר את האיסור המגיד משנה, מנגד דעת המבי"ט, בספרו קרית ספר על הרמב"ם (ט"ז, יג) שהסיבה שאין לומר לגוי לסרס בהמה שלנו משום איסור לפני עיוור לא תיתן מכשול, שלדעתו, בן נח מצווה על הסירוס
  10. ^ סירוס באמצעות חיתוך דרכי הזרע בתוך הבטן התחתונה איננו יוצר מצב של פצוע דכא, למרות שפגיעה כזו נוטלת מן הגבר את יכולת ההולדה ובכך הופכת אותו לסריס. במילים אחרות, זו דוגמה לביצוע פעולה של סירוס שאיננה יוצרת מצב של פצוע דכא (עיין בחזון איש, אישות, סי' יב).
  11. ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ב'
  12. ^ הלכות איסורי ביאה ט"ז, א-ב
  13. ^ דעת הראב"ד בהשגות הראב"ד, שם. ודעת הרשב"א הובאה בכסף משנה, שם.
  14. ^ פרשת אמור פרשתא ז, פרק ז, אות יב.
  15. ^ החיד"א בברכי יוסף, אבהע"ז ה, ס"ק יד; אגרות משה אבהע"ז חלק ד סי' לד בדעת המגיד משנה על הרמב"ם שם, ובדעת פירוש רבנו הלל על הספרא, רע"ב (הובא בשו"ת יביע אומר חלק ח, אבהע"ז סי' יד אות ו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.