אירופה (אי)
האי אירופה (בצרפתית: Île Europa) הוא אי אטול טרופי בשטח 28 קמ"ר במצר מוזמביק. האי לא מיושב ומהווה טריטוריה צרפתית, כחלק מאיי אפארסה.
 | |
| האי אירופה מבט מלוויין | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
מצר מוזמביק  |
| קואורדינטות | 22°22′06″S 40°21′48″E / 22.368333333333°S 40.363333333333°E |
| סוג | אטול |
| שטח | 28 קמ"ר |
| אורך | 7 קילומטר |
| רוחב | 6 קילומטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 צרפת |
| אוכלוסייה | 0 (2021) |
| אזור זמן | UTC+3 |
| תאריך גילוי | 1764 |
|
(למפת אפריקה רגילה)   אירופה  | |
  | |
היסטוריה עריכה
האי תואר לראשונה ב-1764 על ידי אה"מ נורפוק. עשר שנים מאוחר יותר האי נמצא על ידי אה"מ אירופה ומספר שנים מאוחר יותר ניתן לאי שמה של האונייה. מ-1879 האי נשלט על ידי צרפת[1]. ב-1960 ניתקה ממשלת צרפת את איי אפארסה, בהם האי אירופה, מהטריטוריה של מדגסקר והעבירה אותם לניהול ישיר של השר הממונה על הטריטוריות מעבר לים. בשנת 2007 האיים הצטרפו כאחת מחמש הטריטוריות שצרפת מאגדת תחת הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת ולכן אינה מחולקת לקומונות ואינה משתייכת לאיחוד האירופאי. מאז שמדגסקר קיבלה את עצמאותה מצרפת בשנת 1968 היא טוענת לבעלות על האי ששיטחו אומנם קטן אך כולל אזור כלכלי בלעדי של מעל ל-127 אלף קמ"ר.
התיישבות אנושית עריכה
מספר פעמים בהיסטוריה האי היה מיושב, אולם ישנו תיעוד מועט על התיישבויות אלו. העדות הראשונה היא משנת 1860 כאשר צרפתי מגיע מהעיר טוליארה. לא ידוע מה הוא עשה על האי או כמה זמן הוא שהה שם אך החיות המבויתות שהוא הביא הפכו לחיות בר. הארנבים שהוא הביא, לא נראו אחרי 1948, התרנגולים החזיקו מעמד מעל מאה שנה אך נכחדו והיום נותרו כמה מאות של עזים שחורות מהחיות שהוא הביא[2].
בתחילת המאה העשרים היו שני ניסיונות להקים יישוב באי. ניסיון ההתיישבות הראשון הסתיים ב-1903 בגלל מחסור במי שתייה. התושבים ניסו לחזור למדגסקר בפירוג אך רבים מצאו את מותם בים. הניסיון השני התבצע על ידי שתי משפחות מאיי סיישל ושלושה פועלים שלהן ממדגסקר. לאחר מסע של הגברים למדגסקר, הם האשימו את הפועלים באונס נשותיהם והוציאו אותם להורג. הזוגות עצמם מתו במהלך 1910 והם נקברו בבית הקברות הקטן של האי שבו חמישה קברים בלבד[2]. במהלך השנים הגיעו בעיקר דייגים לאי שם צדו צבי ים ובעיקר את צב הים קרני שמטיל את ביציו על האי.
לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות התפתחות ענף התעופה, עלה הצורך להקים תחנות מטאורולוגיות ברחבי העולם. בעקבות זאת הוקם הארגון המטאורולוגי העולמי ובמסגרת זו הקימה צרפת תחנות מטאורולוגיות באיים הלא מיושבים שהיו בשליטתה ברחבי האוקיינוס ההודי, דבר שחיזק את נוכחותה באוקיינוס ההודי. בעקבות הקמת התחנה המטאורולוגית, הוקם גם מסלול טיסה באי שהחל לפעול ב-1950. בעקבות המהומות במדגסקר ב-1972, החליטה צרפת לחזק את אחיזתה באיים שבשליטתה הקרובים למדגסקר ויישבה מספר חיילים צרפתיים באי. החיילים נמצאים שם עד היום, אף על פי שהיום התחנה המטאורולוגית אוטומטית לחלוטין.
גאוגרפיה עריכה
האי אירופה נמצא בדרום מצר מוזמביק קרוב למרכז המצר. כ-300 ק"מ מחוף מדגסקר וכ-500 ק"מ מיבשת אפריקה, האי ממוקם על הקו המחבר בין טוליארה שבמדגסקר לביירה. האזור הכלכלי הבלעדי של האי כולל 127,300 קמ"ר והוא צמוד לאזור הכלכלי הבלעדי של באסאס דה אינדיה שנמצא צפונית אליו.
האי ממוקם 1,500 ק"מ מראוניון, מקום מושבו של מושל הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת שהאי שייך אליו. וכ-8,700 ק"מ מדרום מזרח לפריז.
צורתו של האי הוא אליפסה כאשר הקוטר צפון דרום הוא 7 ק"מ, ומזרח-מערב הוא 6 ק"מ. שטח האי 28 קמ"ר והיקפו 22 ק"מ. החלק הצפון מזרחי הוא לגונה שתופסת כחמישית משטח האי.
האי אירופה, כמו איים רבים במצר מוזמביק, הוא אי שנוצר מלוע געשי קדום שעליו התיישבו אלמוגים. הסלעים העתיקים באי מתוארכים ב-96,000 שנים[3]. האי נוצר בין שתי תקופות קרח לפני 100,000 שנה, תקופה בה מפלס הים היה גבוה כך שאטול היה יכול להגיע לרום משמעותי. נסיגת הימים ולאחר מכן עליית מפלס הים שהתרחשה לפני 6000 שנה עיצבו את האי לצורה הנוכחית שלו.
בצפון האי נמצאת הלגונה כאשר בגבהים מעט גבוהים יותר שבהם יש הצפות קיימים יערות מנגרובים, בשטחים פנימיים יותר שבהם אין הצפות ישנם סוקולנטים ומרבדים של דגניים. בשטח הפנימי של האי שמגיע לגובה של מטרים בודדים נמצאת שכבת קרסטית שמקורה בקי קדום. תופעה זו קיימת בחלק הצפוני והמערבי של האי וניתן לראות בו סלעים מחורצים שנוצרו בתהליך הבלייה של שכבת הקרסט. בעקבות סופות הציקלונים שמאפיינות את האזור, על האי נוצרו דיונות בחופים. בגלל הסלע הגירני והחול, עתידו של האי הוא כשל כל אטול וסופו שתהליך הבלייה ייצור מסגרת של שוניות ובמרכז תשתלט הלגונה כמו באסאס דה אינדיה.
אקלים עריכה
האקלים באי הוא אקלים צחיח למחצה חם ובו רוחות הסחר. התחנה המטאורולוגית שעל האי מספקת נתונים משנת 1951. כמות המשקעים האי יורדות ועומדות כיום על כ־540 מ"מ בשנה ומרוכזות בעונת הגשמים בין נובמבר למאי. בדרך כלל המשקעים יורדים בפרקים מצומצמים אך משמעותיים בצורת סופת רעמים או ציקלון. הטמפרטורה בעונה הגשומה גבוהה וסובבת סביב 30° ובעונה היבשה סביב ה־25° כאשר הטמפרטורה עלולה לרדת עד ל־10°.
| אקלים באי אירופה | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 31 | 31 | 31 | 29 | 27 | 26 | 25 | 26 | 26 | 28 | 29 | 30 | 28.25 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 25 | 25 | 24 | 23 | 21 | 19 | 18 | 18 | 19 | 21 | 22 | 23 | 21.5 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 123 | 111 | 63 | 28 | 25 | 15 | 10 | 8 | 7 | 10 | 33 | 103 | 536 |
החי באי עריכה
האי מאוכלס במושבות של עופות ימיים. המושבות הגדולות באוקיינוס ההודי של סולה אדומת-רגל, שחפית כהה, פריגט קטן, פתון אדום-זנב ופתון לבן-זנב, שבאי נמצא תת-מין אנדמי פתון לבן-זנב אירופה Phaethon lepturus europae. בסך הכל באי מקננים 13 מינים של עופות, בהם 3 עופות יבשתיים (תנשמת לבנה, עורב צבוע ותת-מין אנדמי Zosterops maderaspatanus voeltzkowi). בנוסף למינים שמקננים באי, באי חולפים מינים רבים של עופות נודדים ומינים שחורפים באי כמו ארנריה אדמונית. הלגונה שבאי לעיתים מאוכלסת בפלמינגו מצוי.
האי הוא מקום חשוב לא רק לבעלי כנף. האי משמש שמרכז הטלה עיקרי של צב ים ירוק שבכל שנה מגיעות בין 2,000 ל-11,000 צבות להטיל בו את ביציהן. מהטלות אלו יוצאים לים בין 700 אלף ל-2 מיליון צבי ים. הצבים שנולדו מתמודדים כבר בלידתם עם טורף. הפרגטה טורף את צבי הים בדרכם לים, מכיוון שהפרגטה פעיל ביום, הצבים שיוצאים בלילה יגיעו לים בשלום. לעומתם, צבים אשר יצאו מהחול בין הערבים או במהלך היום בעקבות עננות שעוברת שם, יותקפו על ידי הפרגטה ובדרך כלל לא יצליחו להגיע לים. צבי הים שמגיעים לים נשארים בלגונה שם הם ניזונים מאצות ומרכיכות שנמצאות בין עצי המנגרובים, ושם הם מוגנים. בנוסף למין זה, ניתן למצוא באי ובסביבתו גם את המין צב ים קרני.
באי קיימים שני מיני יונקים, שניהם הובאו על ידי בני האדם. המין הראשון שהובא היה חולדה מצויה שככל הנראה הובאה על ידי ספינות שעגנו באי והמין השני הוא עז הבית שמאות פריטים בצבע שחור ממין זה חיים ברחבי האי. אין יונקים ימיים בסביבות האי. מדי פעם דווח על לווייתן גדול-סנפיר שנראה בסביבת האי וכן ב-1950 נמצאו שרידים של תחש המשכן בלגונה אך לא דווח על מופע חי שן מין זה.
בעל החוליות היחיד שמקורו באי הוא הלטאה. לפחות שלושה מיני לטאות נמצאים על האי. שני מיני חומטיים. המין Trachylepis infralineata שהוא מין אנדמי לאי והמין Cryptoblepharus boutonii שנמצא גם במאוריציוס. ומין של שממיתיים Lygodactylus verticillatus שנמצא באי ובדרום מדגסקר. בנוסף ישנם כמה מיני שממית מהסוג Hemidactylus שככל הנראה הובאו על ידי האדם.
בתקופות הלחות והחמות, האי מוצף בלילה ביתושים מהמין Ochlerotatus fryeri. בין השנים 1923–1948 היו דיווחים להמצאות המין Eretmapodites plioleucus אולם לא דווח לאחרונה על המצאות מין זה באי. כמו כן, בחופי האי נפוץ המין Coenobita perlatus של סרטן נזיר.
קישורים חיצוניים עריכה
- מידע על האי אירופה (אורכב 26.07.2015 בארכיון Wayback Machine) מאתר הרשמי של הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת
הערות שוליים עריכה
- ^ מידע על האי מאתר worldfact
- ^ 1 2 Les îles Éparses, histoire et découverte מאת Alain Hoarau (בצרפתית)
- ^ מצוטט מרנה בטיסטיני ב-Observations écologiques et climatologiques dans les îles Europa, Glorieuses, Tromelin מאת René Delépine, L.-A. Maugé, A. Padovani 1973, עמוד 87 (בצרפתית)