אליהו לנקין
אליהו לַנְקִין (25 בספטמבר 1914 – 10 באוגוסט 1994, ה' בתשרי ה'תרע"ה – ג' באלול ה'תשנ"ד) היה מפקד האצ"ל בירושלים, חבר הכנסת בכנסת הראשונה מטעם תנועת החרות. נודע במיוחד כמפקד האונייה "אלטלנה".
 | |||||
| אליהו לנקין, 1949 | |||||
| לידה |
25 בספטמבר 1914 הומל, רוסיה הלבנה, האימפריה הרוסית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 באוגוסט 1994 (בגיל 79) ירושלים, ישראל | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1933 | ||||
| מקום קבורה | הר המנוחות, ירושלים | ||||
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||
| מפלגה |
תנועת החרות | ||||
| סיעה | חרות | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
| מדינה |
ישראל |
|---|---|
| כינוי | "אסף", "בנימין" |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| השתייכות |
 אצ"ל |
| תקופת הפעילות | 1933–1948 (כ־15 שנים) |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות | |
| הנצחה | |
| רחוב בשכונת תלפיות בירושלים | |
| | |
ביוגרפיה
עריכהלנקין נולד בהומל שברוסיה הלבנה, באימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) למשה וחנה לנקין. בעקבות מלחמת העולם הראשונה עברה משפחתו למנצ'וריה שם למד בגימנסיה הרוסית בחרבין. הוא הצטרף לבית"ר בשנת 1930 והיה לקצין נציבות בית"ר בסין. עלה לארץ ישראל בשנת 1933 והצטרף לאצ"ל. בשנים 1935–1939 היה מפקד גדוד בית"ר באזור בנימינה-זכרון יעקב[1] במקביל היה לנקין חבר בפלוגת נוטרים באזור זכרון יעקב[2], והיה אחראי מטעם האצ"ל להורדת מעפילים בחופי הארץ ("עליית אף על פי").
היה מפקד האצ"ל בירושלים בשנת 1944, והשתתף בחודש יולי בהתקפה על הבולשת המחוזית, אך הוסגר לבריטים על ידי "ההגנה" במהלך "הסזון" בדצמבר 1944[3] והוגלה למחנה מעצר בריטי באריתריאה. ממחנה המעצר באריתריאה ברח בנובמבר 1945 והגיע לצרפת בינואר 1947. בצרפת גייס את עזר ויצמן ובוריס סניור לשורות האצ"ל[4]. לנקין ארגן מצרפת את יציאתה של אנית הנשק אלטלנה לישראל. נשא את הכינויים המחתרתיים "אסף" ו"בנימין". לאחר הטבעת אלטלנה הוחזק במעצר בבית שאן ובמקומות סתר אחרים[5] עד סוף אוגוסט, ביחד עם ארבעה מפקדים נוספים של האצ"ל, אשר יחד כונו "עצורי בית שאן"[6].
לאחר שחרורו היה מראשי מפלגת תנועת החרות וחבר הכנסת הראשונה. לאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה העברית והוסמך כעורך דין בשנת 1954. לאחר עליית הליכוד לשלטון נתמנה לשגריר ישראל בדרום אפריקה, בין השנים 1981–1985[7].
כתב ספר אוטוביוגרפי בשם ספורו של מפקד אלטלנה (הוצאת הדר, ה'תשכ"ז).
נקבר בהר המנוחות בירושלים. על שמו נקרא רחוב בשכונת תלפיות בירושלים[8].
משפחתו
עריכהב-1933, עוד כשהיה בסין, קיבל לנקין אשרת עליה (סרטיפיקט) זוגית ועל מנת לנצלה נישא בנישואים פיקטיביים לבלה וגמן. לאחר עלייתם ארצה התיר את הקשר ברבנות (לאחר הגרושין נישאה בלה למרדכי אולמרט והיא אמו של אהוד אולמרט) ונישא לדוריס קפלן שהייתה גרושתו של חברו הטוב שמואל כץ ומקשר זה נולדה הבת לינור לנקין. בעלה של לינור היה הגאוגרף וההיסטוריון רוני אלנבלום.
אחיינו היה אבי לניר, טייס הקרב הבכיר שעונה למוות בשבי הסורי, ועוטר לאחר מותו בעיטור העוז.
אחיינית נוספת שלו היא גאיל לוין, רעייתו של פרופ' אריה לוין ואמו של שר המשפטים יריב לוין.
קישורים חיצוניים
עריכה- תיאור חייו באתר האצ"ל
אליהו לנקין, באתר הכנסת - אליהו לנקין, באתר כנסת פתוחה
- דוד תדהר (עורך), "אליהו לנקין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1838
- אליהו לנקין, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- סזון: הסגרת אליהו לנקין, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אליהו לנקין, נאום נשיא המדינה ראובן ריבלין באירוע לציון 20 שנה לפטירתו
- גילי איזיקוביץ, משולש האהבה הסודי של האצ"ל, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2013
אליהו הנביא, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ כינוס בית"ר בשומרון, דואר היום, 21 בנובמבר 1935
- ^ שוחררו הנוטרים מזכרון יעקב, הצופה, 5 בפברואר 1939
- ^ נאסר, המשקיף, 17 בדצמבר 1944
- ^ עזר ויצמן, לך שמים לך ארץ, הוצאת מעריב, תל אביב 1975, עמ' 43–42
- ^ הוצאה פקודת מאסר נגד הלל קוק, מעריב, 4 ביולי 1948
- ^ 5 עצורי בית שאן שוחררו, המשקיף, 27 באוגוסט 1948
- ^ Sasha Polakow-Suransky, The Unspoken Alliance, Vintage books, 2011, עמ' 204-205
- ^ רחוב אליהו לנקין, באתר עיריית ירושלים