בוריס סניור

בוריס סניור (באנגלית: Boris Senior, כונה גם בוריס אלדור; מאי 1924 – 10 באפריל 2004) היה טייס יהודי ממוצא דרום-אפריקני, מאנשי מח"ל, ממייסדי חיל האוויר הישראלי.

בוריס סניור

דיוקנו של סניור במדי חיל האוויר, 1952
לידה	מאי 1924 דרום אפריקה
פטירה	10 באפריל 2004 (בגיל 79) י"ט בניסן ה'תשס"ד
מקום קבורה	כפר שמריהו
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1948 – 1952 (צה"ל)
דרגה	אלוף-משנה
תפקידים בשירות
טיס בטייסת 101 מפקד בסיס שדה דב מייסד חיל הנ"מ סגן מפקד חיל האוויר
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה   מלחמת העצמאות

ביוגרפיה

טייס במלחמת העולם השנייה

סניור נולד ביוהנסבורג שבדרום אפריקה לוולף סניור, יהודי יוצא ליטא ולאנני רובינסון. התחנך בדרום אפריקה בבית ציוני ולאחר סיום לימודיו התיכוניים, הוכשר כטייס בקורס טיס ברודזיה (כיום זימבבואה) והתגייס לחיל האוויר הדרום-אפריקני. במלחמת העולם השנייה, הצטרף בוריס לחיל האוויר המלכותי הבריטי, הוצב בבסיס פאיד שבמצרים ועבר שם הכשרה בהטסת מטוס הקרב ספיטפייר. לאחר מכן הוצב בפברואר 1945 בטייסת הקרב המדברית 250 "סודאן" בסרוויה. משם יצא בחודשיים הבאים במטוסי קיטיהוק למשימות תקיפה באיטליה.

מטוסו של סניור הופל ב-7 במרץ 1945, בעת שהפציץ אוניות גרמניות במפרץ ונציה. סניור צנח למימיו הקפואים של הים האדריאטי ונמשה אחרי שעות מספר על ידי צוות מטוס קטלינה אמריקאי במבצע נועז. כשחזר סניור לבסיסו התברר לו כי המפציץ שהטיס אחיו, ליאון, הופל אף הוא ולא נמצא. ליאון הוכרז נעדר ומעולם לא נודעו עקבותיו. לאחר האסון שב סניור לבית המשפחה בדרום-אפריקה.

באצ"ל ובמח"ל

לאחר סיום המלחמה הגיע סניור לביקור בארץ ישראל ובמהלכו הצטרף לשורות האצ"ל. לאחר מכן יצא לאנגליה ללימודי כלכלה באוניברסיטת לונדון. בעת לימודיו באוניברסיטה באנגליה פגש בעזר ויצמן, שלמד באנגליה באותה עת בקולג' לתעופה בלונדון. סניור שכנע את ויצמן להצטרף לאצ"ל בצרפת. בעת שהותו בלונדון התוודע סניור למראות השואה והחליט לחזור לארץ ישראל כדי להילחם לצד אנשי היישוב היהודי למען הקמת מדינה יהודית. סניור לא הגיע לכלל פעולה ממשית באצ"ל, אולם המשטרה הבריטית עקבה אחריו.

הוא עשה דרכו חזרה לארץ ישראל, בנובמבר 1947. לאחר שיחה עם מנחם בגין, שאמר לו שהאצ"ל לא יוכל לנצל כהלכה את כישוריו כטייס, הצטרף לשירות האוויר, בעודו מסתיר את העובדה שהשתייך לאצ"ל. כך, היה בוריס סניור מראשוני אנשי המח"ל (מתנדבים מחוץ לישראל).

בפברואר 1948 נשלח על ידי שירות האוויר לדרום אפריקה כפעיל רכש וגיוס מתנדבים. הוא יצר קשר עם הפדרציה הציונית בדרום אפריקה שהעמידה לרשותו משרד וסיפקה לו כספים לביצוע מטלותיו. הצטרפו אליו עוד שלושה פעילים, בהם יואל פלגי, וכולם עסקו בגיוס מתנדבים למח"ל וברכישת מטוסים וציוד. בין המתנדבים שגויסו נמנו לסלי שאגאם וסיד כהן, שניהם טייסים. סניור ועוזריו הצליחו לרכוש 13 מטוסים מסוגים שונים: חמישה מטוסי דקוטה, שני מטוסי "דראגון ראפיד" ,3 מטוסי פיירצ'יילד ארגוס (Fairchild Argus) קלים, שני מטוסי בוננזה ומטוס אוורו אנסון (Avro Anson). על מנת להוציא את המטוסים מדרום אפריקה נרשמו מטוסי הדקוטה בחברת תעופה פיקטיבית בשם Transport Westair, מטוסי הבוננזה נרשמו על שמם של סניור ולסלי שאגאם (שהטיסו אותם מאוחר יותר ארצה) ושאר המטוסים נרשמו על שמה של חברה לטיסות שכר בבעלות יהודים Pan African Air Charter. ב-5 במאי 1948 חזר סניור לארץ במטוס הבוננזה.

במלחמת העצמאות

בעקבות נפילתו של דניאל בוקשטיין בהתרסקות מטוסו, נתמנה סניור כמפקד בסיס שדה דב בצפון תל אביב. באותה תקופה היה זה שדה התעופה המבצעי היחיד של שירות האוויר. במסגרת תפקידו ארגן סניור את טייסת א' וחילקה לשני גפים, הקים מערך תחזוקה לטיפול ותיקון המטוסים ופרסם פקודות קבע ופקודות יום. בעקבות התקפת חיל האוויר המצרי את השדה ב-15 במאי החליט סניור לפזר את המטוסים שחנו בשדה באתרים שונים. סניור נטל גם חלק בטיסות מבצעיות עם מטוס הבוננזה, אחת מהן הייתה הפצצת ארמונו של המלך עבדאללה ב-1 ביוני. בשני מקרים של הפלת מטוסים מצריים (בחוף הרצליה וליד קיבוץ דליה) יצא סניור לאתר ההתרסקות ואסף את הטייסים.

ב-22 ביוני עבר למטה חיל האוויר ומונה לסגן מפקד אגף המבצעים (מפקדו היה דן טולקובסקי). ב-24 ביולי התמנה כמנהל תכנון פעולות חיל האוויר. בתחילת חודש אוגוסט התמנה סניור למפקד מחנה סירקין (כנף 3), אולם מטה חיל האוויר החליט לאחר מכן שלא להשתמש בשדה שבו בגלל קרבתו לכוחות הלגיון הירדני, שאף הפגיזו אותו.

ב-25 באוגוסט נשלח לצ'כוסלובקיה יחד עם הימן שמיר לשם בדיקת מטוסי הספיטפייר שנרכשו בה. סניור, סאם פומרנץ ודוד פנר ריכזו את המטוסים וכן חלקי חילוף עבורם בקונוביצה. שם ביצעו גם תיקונים והתקנות שונות. במסגרת מבצע ולוטה תאם וארגן סניור את הטסת המטוסים לישראל וכן טס בעצמו במטס הראשון. בטיסה זו נחתו סניור ומודי אלון בנחיתת חרום ביוון, בה התחוללה אז מלחמת אזרחים, בגלל מחסור בדלק. עקב כך נחקרו ונעצרו בחשד שהם מורדים. השניים שוחררו ושבו לישראל ב-12 באוקטובר אותה שנה. לאחר חזרתו שובץ כטייס בטייסת הקרב 101. בתקופה שבין אוקטובר וינואר 1949 (תום המלחמה) הפיל סניור עוד שני מטוסים מצריים.

לאחר מלחמת העצמאות

לאחר תום המלחמה ייסד את מערך הנ"מ והשתחרר מצה"ל בשנת 1952 בדרגת אלוף-משנה. בין היתר, סניור הוא שהציע את סמל חיל האוויר הקיים כיום. לאחר שהשתחרר משירותו הצבאי פנה לעסקים כתעשיין צעיר. סניור שירת במילואים במלחמת סיני ובמלחמת ששת הימים.

בשנת 1998 פרסם את ספרו "שמיים חדשים" המגולל את סיפורו האישי וכרוך בהקמת חיל האוויר הישראלי.

קברו של בוריס סניור, בבית הקברות בכפר שמריהו

בוריס סניור נפטר בכפר שמריהו, שם התגורר מאז עלייתו ארצה. הוא הותיר אחריו ארבעה ילדים ושמונה נכדים. הגרסה האנגלית של הספר (New Heavens) ראתה אור בארצות הברית זמן קצר לאחר מותו. בתו, אילת, הייתה נשואה ליובל רבין בנם של יצחק ולאה רבין. גרושתו רות (פוריה) נישאה לאיש מח"ל חיל אוויר ג'ולס קוברניק.

ב-2015 הוקרן סירטן התיעודי של ננסי ספילברג (מפיקה) ורוברטה גרוסמן (במאית) "Above & Beyond" ("מעל ומעבר: טייסת הקרב הראשונה") המביא את סיפורם של מתנדבי חוץ לארץ (מח"ל) בטייסת 101 כמו ג'ורג' ליכטר, לו לנרט, קולמן גולדשטיין, גדעון ליכטמן ואחרים.

ספרו

• שמים חדשים, הוצאת זמורה ביתן, 1998, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
• New Heavens, My Life as a Fighter Pilot and a Founder of the Israel Air Force, Potomac Books, 2005

קישורים חיצוניים

• ארנון ברוך, ‏ההברחה הגדולה, בטאון חיל האוויר 91, יולי 1973, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
• אבינעם מיסניקוב, ‏אל"מ בוריס סניור ז"ל, באתר "מרקיע שחקים"
• גיל שני, ‏הלך לעולמו בוריס סניור, מראשוני חיל–האוויר, באתר חיל האוויר הישראלי
• בית סניור (ע"ש ליאון סניור), אתר מוזיאון הראשונים בכפר שמריהו - מרכז וייל
• דן ארקין, שלוש נחיתות אל מול המוות, מעריב, 16 ביולי 1970
• אורי דרומי, כשהצטווה להפציץ את "אלטלנה", שקל להחטיא - בוריס סניור, באתר הארץ, 21 באפריל 2004