אליס מונרו

סופרת קנדית

אליס מונרואנגלית: Alice Ann Munro. שם נעוריה ליידלו, 10 ביולי 1931 – 14 במאי 2024) הייתה סופרת קנדית, זוכת פרס נובל לספרות, ונחשבת לאחת מטובי הסופרים בתחום הסיפור הקצר.

אליס מונרו
Alice Munro
לידה 10 ביולי 1931
וינגהם, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 במאי 2024 (בגיל 92)
Port Hope, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Alice Ann Laidlaw עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת מערב אונטריו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סיפור קצר עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות יותר מדי אושר, חיים יקרים, משהו שרציתי לספר לך עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1950–2024 (כ־74 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפעה מ ג'ון אפדייק עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • James Munro (19511972)
  • Gerald Fremlin (197617 באפריל 2013) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לספרות (2013)
  • פרס המושל הכללי לסיפורת אנגלית (1978)
  • פרס המושל הכללי לסיפורת אנגלית (1986)
  • פרס המושל הכללי לסיפורת אנגלית (1968)
  • פרס מולסון (1990)
  • פרס או. הנרי (2008)
  • פרס גילר של סקוטיה בנק (2004)
  • עמית החברה המלכותית לספרות (2002)
  • פרס גילר של סקוטיה בנק (1998)
  • Atwood Gibson Writers' Trust Fiction Prize (2004)
  • פרס או. הנרי (2006)
  • מדלית לורן פירס (1993)
  • פרס בוקר הבינלאומי (2009)
  • מסדר אונטריו (1994)
  • פרס טריליום לספרות (1990, 1998, 2013)
  • פרס ריאה לסיפור הקצר (2001)
  • אביר מסדר האמנויות והספרות (2010)
  • פרס מריאן אנגל (1986)
  • פרס חוג מבקרי הספרים הלאומי (1998)
  • פרס פן/מלמוד (1997)
  • פרס WH סמית' לספרות (1995)
  • פרס הכותבים של חבר העמים הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סיפוריה עוסקים במצב האנושי ובמערכות יחסים כפי שהן נשקפות מבעד לעדשת חיי היומיום. רוב עלילות סיפוריה מתרחשות בדרום מערב אונטריו, שרכשה לעצמה מוניטין עולמי בתחום הסיפור הקצר. מונרו היא כלת פרס נובל לספרות לשנת 2013, כלת "פרס הסיפור הקצר הקנדי" וזוכת פרס מאן בוקר הבינלאומי.[1]

ביוגרפיה

עריכה

אליס מונרו נולדה בווינגהם (אנ'), אונטריו, עיירה כפרית קטנה, למשפחה של מגדלי שועלים ועופות. אביה היה רוברט אריק ליידלו, ואמה, שהייתה מורה בבית ספר, הייתה אן קלארק ליידלו (שם נעוריה: צ'אמני). היא החלה לכתוב כבר בנעוריה וסיפורה הראשון "ממדי הצל", התפרסם בשנת 1950, בהיותה סטודנטית באוניברסיטת מערב אונטריו. בשנת 1951 עזבה את האוניברסיטה כדי להינשא לג'יימס מונרו ויחד עמו עברה לוונקובר שבקולומביה הבריטית. בין השנים 1953 – 1957 נולדו להם שלוש בנות, שילה, קתרין וג'ני. קתרין הלכה לעולמה חמש-עשרה שעות לאחר הלידה. בשנת 1963 עברו בני הזוג מונרו לוויקטוריה, ושם ייסדו את ההוצאה לאור מונרו בוקס. בשנת 1966 נולדה בתה אנדריאה, ובשנת 1972 התגרשה מבעלה ג'יימס. היא שבה לאונטריו ושם, בשנת 1976 נישאה לג'רלד פרמלין, אשר נפטר ב-2013.

ספרה הראשון, "ריקוד הצללים המאושרים", ראה אור בשנת 1968 וזכה בפרס הספרותי החשוב ביותר בקנדה.

מאז ראה ספרה הראשון אור, פרסמה מונרו עוד ארבעה עשר ספרים וזכתה בפרסים ספרותיים רבים ולשבחי הביקורות, בקנדה ובארצות אחרות. הניו יורק טיימס כתב עליה שהיא "בהחלט יכולה להיחשב לטובה מבין כותבי הסיפורת בצפון אמריקה". הבוסטון גלוב כתב שהיא מתעלה על ג'יימס ג'ויס ואנטון צ'כוב.

בספרה "בריחה" חושפת מונרו את סיפורן של שמונה נשים שונות, החוות אובדנים קשים והתנתקויות כואבות והתמודדותן עם כך. הלוס אנג'לס טיימס כתב על ספר זה, שהקריאה נעשית כדי לאתגר את הנחות היסוד והשקפות העולם של הקורא ובכך להעמיקן או לשנותן. בהקדמה לספר כותב ג'ונתן פרנזן על מונרו "כשאני קורא את מונרו, אני נכנס למצב של הרהור שקט שבו אני חושב על חיי שלי... היא אחת מקומץ סופרים... שאני חושב עליהם כשאני אומר שספרות היא הדת שלי.".

סיפורה "הדוב שהגיע מההר" עובד לסרט "הרחק ממנה" בכיכובה של ג'ולי כריסטי, שהוצג בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו בשנת 2006.

בשנת 2013 זכתה בפרס נובל לספרות על היותה "אמנית הסיפור הקצר המודרני".[2]

בשנים שקדמו למותה, התגוררה בעיירה קלינטון.

ביולי 2024 טענה בתה אנדריאה כי הייתה קורבן לתקיפה מינית מצד פרמלין בשנת 1976, כאשר הייתה בת תשע, ושאמה ידעה זאת, אך בחרה בכל זאת להישאר איתו[3].

כתיבתה

עריכה

רבים מסיפוריה של מונרו מתרחשים בכפרים ובעיירות הקטנות של אונטריו, קנדה, ובעיקר במחוז הוּרון. עובדה זאת הפכה לאחד המאפיינים הבולטים בכתיבתה; הדמויות שבספרה מתעמתות לעיתים קרובות עם מנהגים מושרשים ודעות קדומות של אנשים שגרים במקומות קטנים.

מאפיין חשוב נוסף הוא נקודת המבט של המספר היודע-כל, נקודת מבט שמשמשת אותה כדי להכניס סדר והיגיון בעולמה. הסופרת האמריקנית סינתיה אוז'יק כינתה אותה "צ'כוב שלנו". כמו ביצירותיו, גם בסיפוריה העלילה היא משנית, וההתרחשות האמיתית מתחוללת בנפשן של הדמויות. אחד הנושאים השכיחים בכתיבתה הוא הדילמות של נערה מתבגרת הלומדת להשלים עם משפחתה ועם העיירה שבה גדלה. בספריה האחרונים העבירה את מוקד התעניינותה לגיל המעבר ולמצוקותיו. בכל מקרה, על אף המוטיבים החוזרים, כל סיפור אצל מונרו הוא עולם בפני עצמו, כשהדמיון והמקוריות מספקים את העניין בסיפור החדש.
עבודתה של מונרו הוגדרה כמהפכה ארכיטקטונית במבנה הסיפור הקצר, בייחוד בדרך שבה הוא נוסע קדימה ואחורה בזמן. הסיפורים שלה תוארו ככאלו שמגלמים יותר מאשר מתארים, חושפים יותר מאשר מתעדים. בסיפורה: "ספרות יפה" (Fiction) שנכלל בספר "יותר מדי אושר", מתארת מונרו ביותר משמץ של אירוניה את גישתם של הקוראים אל סיפורים קצרים. הגיבורה קונה ספר שיצא לאחרונה על ידי אחת ממכרותיה, והסתבר לה שזהו ספר שמכיל סיפורים קצרים בלבד. ואז היא מהרהרת לעצמה: "זה כשלעצמו מהווה אכזבה [שהספר מכיל סיפורים קצרים ולא רומן]. העובדה הזו, לכאורה, מפחיתה את הסמכות של הספר והופכת את הסופר למישהו שרק עומד בשעריה של הספרות ולא כאחד שכבר מעורה היטב בפנים".[4]
כשהוענק למונרו פרס נובל על סיפוריה הקצרים היא אמרה דבר דומה: "במשך שנים על גבי שנים חשבתי שהסיפורים הקצרים הם רק אימון לקראת כתיבת הרומן... ואז הבנתי שזה כל מה שאני יכולה לעשות, אז השלמתי עם זה. אני מניחה שהעובדה שאני מכניסה כל כך הרבה בסיפורים זאת דרך לפצות על כך".[5]

ספריה שתורגמו לעברית

עריכה
  • ריקוד הצללים המאושרים (1968), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2014.
  • חיי נערות ונשים (1971), תרגמה שרה ריפין, זמורה ביתן, 1991. תרגום נוסף: אורטל אריכה, 2011.
  • סודות גלויים (1994), תרגמה ליטל ידין, מודן, 2007.
  • אהבתה של אישה טובה (1998), תרגם אמנון כ"ץ, מודן, 2000.
  • שנאה, ידידות, חיזור, אהבה, נשואים (2001), תרגמה עדי גינזבורג-הירש, מודן, 2005.
  • בריחה (2004), תרגמה עדה פלדור, מחברות לספרות, 2008.
  • יותר מדי אושר (2009), תרגמה דנה אלעזר-הלוי, מחברות לספרות, 2010.
  • המראה מקאסל רוק (2006), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2011.
  • חיים יקרים (2012), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2013.
  • משהו שרציתי לספר לך (1974), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2015.
  • מי את חושבת שאת? (1978), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2017.
  • הירחים של יופיטר (1982), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2017.
  • גלגולי האהבה (1986), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2018.
  • חברת נעורי (1990), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2019.

קישורים חיצוניים

עריכה


מכּתביה:

על כתביה:

בריחה:

יותר מדי אושר:

המראֶה מקאסל רוק:

חיי נערות ונשים:

חיים יקרים:

ריקוד הצללים המאושרים:

אל מול האגם:

מי את חושבת שאת?:

הירחים של יופיטר:

חברת נעורי:

הערות שוליים

עריכה