אמית

רשת בתי ספר תיכוניים
(הופנה מהדף אמי"ת)
Disambig RTL.svg המונח "אמית" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו אמית (פירושונים).

רשת אמית[1] היא רשת חינוך ישראלית, המאגדת בתי ספר ממלכתיים-דתיים, ממלכתיים וחינוך חרדי. על פי פרסומים רשמיים דורגה כרשת המובילה בישראל בשנים 2017-2019[2]. הרשת שהוקמה בשנת 1925 ביוזמת "נשי אמית" מארצות הברית ומישראל, מונה כ-107 מוסדות חינוך בכל רחבי ישראל, בדגש על הפריפריה, בהם לומדים כ-44.276 תלמידים[3].

אמית
לוגו רשת אמית חדש.png
מדינה ארצות הברית וישראל
מטה הארגון ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1925–הווה (כ־97 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.amit.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סמלילה הקודם של הרשת, הכולל גרשיים לסימון ראשי התיבות, אשר הוסרו בסמליל שהונהג ב-2020

על הרשתעריכה

רשת אמית מפעילה ומנהלת תיכוניים שש-שנתיים, מכללות טכנולוגיות, ישיבות ואולפנות, כפרי נוער ומכינות קדם צבאיות הפונים ומותאמים למגוון המגזרים בחברה הישראלית: חילוניים, מסורתיים, דתיים וחרדים.

הרשת מלווה עשרות בתי ספר יסודיים, ממלכתיים-דתיים וממלכתיים.

במסגרות החינוך של אמית ניתן למצוא מגוון מגמות לימוד: עיוניות, תורניות, מדעיות וטכנולוגיות, לצד מגמות אמנות, מוזיקה, יזמות, תקשורת ועוד, כולן לבגרות.

רשת אמית מנוהלת על ידי חבר נאמנים של נשי אמית בארצות הברית, בראשות נשיאת אמית, גב' אודרי טרכטמן. מנכ"ל הרשת מאז 2003 הוא ד"ר אמנון אלדר, ויו"ר אמית בישראל היא הגב' רנדי גלמן. כיום חברות באמית כ-40,000 נשים מתנדבות בארצות-הברית וברחבי העולם ואלפי מתנדבות בישראל[4].

היסטוריהעריכה

1925-1944עריכה

בשנת 1925, בוועידת המזרחי ה-11 שהתקיימה בקליבלנד, השתתפה לראשונה משלחת נשים וביניהן בסי (בתיה) גוטספלד. הן הצהירו על כוונתן להקים את "הסתדרות נשות מזרחי באמריקה" (Women's Organization of America Mizrachi), ואכן ב-1934 בכנס של המזרחי שהתקיים בדטרויט, הכריזו הנשים על פרישתן מתנועת המזרחי והפכו לתנועת נשים עצמאית, ארגון נשות המזרחי באמריקה. באותה התקופה רכשו הנשים בנין ברח' רש"י בירושלים, והקימו בו ב-1933 את בית הספר התיכון המקצועי הראשון לבנות בארץ ישראל, במטרה לחנך וללמד נערות דתיות ילידות הארץ ונערות שעלו ארצה במסגרת עליית הנוער[5].

בשנת 1938 הוקם "בית צעירות מזרחי" בתל אביב, במטרה להוות בית לעולות חדשות ולפועלות מחוסרות העבודה. בהמשך הוסב המוסד בתל אביב למרכז קליטה עבור חניכי עליית הנוער מגרמניה.

1945-1955עריכה

לאחר השואה, התעורר צורך דחוף להעניק קורת גג לילדים פליטי השואה, חלקם ללא הוריהם, ששרדו את התופת. ב-1943 הגיעו ארצה "ילדי טהראן" - ילדים שנמלטו ממזרח אירופה דרך טהראן. "נשי מזרחי באמריקה" מקימות את "משק הילדים" במוצא, ובהמשך את בית הילדים "תל רענן" ו"תחייה", בהם התחנכו רבים מעולי עליית הנוער.

ב־1944 הוקם על ידי נשי מזרחי על אדמת קיבוץ רודגס בפתח תקווה "מוסד עלייה" (כיום "אמית פתח תקווה") - כפר נוער שקלט ילדים ובני נוער פליטי שואה. בהמשך נקלטו עולים חדשים שהגיעו מארצות ערב, צפון אפריקה ובעקבות המהפכה האיסלמית באיראן, הופנו לכפר ילדים שהוברחו משם. בשנים האחרונות מאכלס הכפר תלמידים רבים מעולי אתיופיה. בשנת 1947 נחנך כפר ילדים נוסף והפעם ברעננה- כפר בתיה ע"ש בתיה גוטספלד. בתחילה, עבור ילדים ניצולי שואה ובהמשך נקלטו בו גם ילדי העולים מאתיופיה שעלו במסגרת "מבצע משה".

1955-1964: שנות העלייה הגדולהעריכה

במהלך העשור הרביעי של מדינת ישראל, בשנות העלייה הגדולה ארצה, נענו "נשי מזרחי באמריקה" לאתגרי השעה: קליטת העולים החדשים וילדיהם במדינה המתפתחת, הכשרתם והכנתם לחיים החדשים. הנשים פתחו את "בית צעירות מזרחי" בעיר באר שבע, מוסד שהפך לימים לתיכון מקצועי גדול.

1975-1983עריכה

ב-1977 נכנס ד"ר עמי זאבי לתפקיד מנכ"ל הרשת ושימש בתפקיד זה במשך 25 שנה. במהלך כהונתו הצעיד ד"ר זאבי את הארגון החינוכי הקטן לרשת חינוכית גדולה, תוך שינוי שמו של הארגון לאמי"ת - ארגון מתנדבות למען ישראל ותורה. ב-1980 אישרה ועדה מטעם משרד החינוך את רשת אמי"ת כרשת חינוך מובילה בחינוך הטכנולוגי בחמ"ד. ד"ר זאבי הפך את מוסדות אמי"ת לרשת מובילה בחינוך הטכנולוגי בחמ"ד, ובעיקר בפריפריה החברתית של מדינת ישראל. שינוי המדיניות החל בשנת 1984 כאשר רשת אמי"ת התחילה לקחת אחריות על בתי ספר תיכוניים מקיפים עירוניים, בעיקר בעיירות פיתוח, כגון עכו, קריית מלאכי, צפת וחצור הגלילית, אך גם בערים מבוססות כרעננה ורחובות.  ב-1999 הוענק לד"ר זאבי פרס חינוך על מפעל חיים, כמו גם פרס יקיר החינוך הדתי מטעם ארגון המורים הדתיים.

מ-2003עריכה

 
אולפנת אמית בחיפה

בשנת 2003 נבחר ד"ר אמנון אלדר, ששימש קודם לכן כמנהל כפר הנוער אמית פתח תקווה, לכהן כמנכ"ל הרשת. אחוז הזכאות לבגרות של בתי החינוך ברשת, בעיקר בפריפריה הגאוגרפית והחברתית, עלה ל-80% זכאות, מעל לממוצע הארצי של משרד החינוך. הרשת, בראשותו של ד"ר אלדר, הובילה שינוי תפיסתי באשר לפריסה הרשתית הארצית של מוסדותיה. פריסה אשר שינתה את אופייה של הרשת לרשת כלל-ישראלית:

  1. כניסה משמעותית של הרשת גם לקהילות סוציואקונומיות חזקות כדוגמת: גבעת שמואל, מודיעין, רעננה וכו', תוך שמירה על פריסה של 70% בפריפריה החברתית.
  2. כניסה לבתי ספר ממלכתיים מתוך חיזוק הערך של כלל ישראל וחיבורים בחברה הישראלית.
  3. הקמת בית ספר תיכון חרדי המשלב לימודי ליבה, תיכון שהפך לבית ספר מוביל בחינוך הממלכתי חרדי[6].

ערכי הרשתעריכה

מוסדות החינוך של הרשת פונים לקהל דתי, חילוני, מסורתי וחרדי.

הרשת מכילה בתי ספר מאוכלוסיות שונות: בתי ספר ממלכתיים דתיים, בתי ספר ממלכתיים ובתי ספר חרדיים הלומדים לימודי ליבה וניגשים לבגרות מלאה, מדרשות וישיבות הסדר.

הרשת שמה דגש על מעורבות חינוכית ושיתוף פעולה בין המנהלים וצוותי החינוך הממלכתי לחינוך הממלכתי-דתי ולחינוך החרדי, מתוך אמונה שדיאלוג וקשרי עבודה משותפים יעזרו לגשר על הפערים הגדולים הקיימים בחברה הישראלית.

ברשת פועלת מדרשה לבנות חו"ל בירושלים, שהוקמה על ידי הרשת ובעידוד נשיאת אמית ומנהיגות ה"בורד" האמריקני, "מדרשת אמי"ת בית הילד". במדרשה בוגרות תיכון מחו"ל, בעיקר בארצות הברית, המגיעות לתוכנית ייחודית שבה משולבים לימודי יהדות, חינוך למנהיגות, ציונות ועשיית חסד.

בירוחם פועלת מדרשת אמית באר.

תלמידי הרשת הגיעו לממוצע רשתי של למעלה מ-80 אחוזי זכאות לבגרות בפריפריה החברתית, ולמעלה מ-90 אחוז באוכלוסיות מבוססות.

רשת אמית לוקחת חלק בתוכנית העמותה לחינוך פיננסי חיים בפלוס.

בכפר בתיה ברעננה הוקם מתחם "גוגיה" להשראה לשיתוף וללמידה. המתחם בנוי כדגם בית הספר העתידי: ריהוט מודולרי המאפשר למידה בהרכבים שונים, חצר המיועדת ללמידה חוץ כיתתית, שימוש בטכנולוגיות מתקדמות כחלק אינטגרלי בלמידה, למידה התנסותית במודלים שונים המותאמים למאה ה-21 ועוד[7].

מרחב היזמות והחממה לתלמידים הוא מרחב משותף פתוח שמזמן קשר בלתי אמצעי בין תלמידים ותלמידות לבין מנטורים מהתעשייה ומבית תוכנה שעובדים במקום דרך קבע. המרחב משמש כחממה ליזמות טכנולוגית ותלמידים מגיעים למקום לימי למידה בנושאים שונים.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אמית בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ (ר"ת " ארגון מתנדבות למען ישראל ותורה")
  2. ^ ליאור דטל, דירוג התיכונים: הרשת המובילה בישראל - וזו שמשתרכת מאחור, באתר TheMarker‏, 18 באוגוסט 2019
  3. ^ אודות, באתר רשת אמית
  4. ^ ‏History of AMIT
  5. ^ "הנני כי קראת לי" (2015), אתי אלבוים ויהודית זמרת, הוצאת אמית
  6. ^ אמנון אלדר, העתיד תלוי בהשקעה בחרדים, באתר TheMarker‏, 8 בפברואר 2016
  7. ^ ליאור דטל, "המוסדות היחידים בחברה שלנו שפועלים באופן דומה לבתי הספר הם בתי הסוהר", באתר TheMarker‏, 26 באוגוסט 2015