חינוך ממלכתי דתי
חינוך ממלכתי-דתי (חמ"ד) ניתן בישראל על פי חוק חינוך ממלכתי משנת 1953 בבתי ספר המוגדרים בתור "ממלכתיים-דתיים" (ממ"ד), לעומת חינוך ממלכתי.
מינהל החינוך הדתי במשרד החינוך הוא הממונה על הפעלת המסגרת החינוכית של בתי הספר המוגדרים ממלכתיים דתיים.
שורשי החינוך הממלכתי דתי
עריכהחמ"ד הוקם על בסיס זרם המזרחי - זרם חינוך של תנועת המזרחי שהוקם בשנת 1902 כתגובה ליוזמות של גורמים בתנועה הציונית (הפרקציה הדמוקרטית) לחולל מהפכה תרבותית-חילונית, ופעל כזרם חינוך רשמי בהסתדרות הציונית בתקופת המנדט הבריטי ועד לחקיקת חוק חינוך ממלכתי.
חינוך המזרחי בארץ ישראל החל כשהגיע הרב יהודה לייב מימון בתרס"ה (1905), אז הוקם בית הספר תלמוד תורה אחווה ביפו, שהפך לתחכמוני. גם בתי ספר נוספים של זרם המזרחי, ולאחר מכן של החינוך הממלכתי-דתי, נקראו בשם "תחכמוני". המגמה החינוכית של "זרם המזרחי" הייתה חינוך דתי אורתודוקסי בשילוב רוח הציונות והמודרניזם. בניגוד לנהוג בבתי ספר חרדיים ובחדר, נלמדו בבתי הספר של המזרחי גם מקצועות חול: מדעים, מקצועות הומניים ושפות.
הזרם הפך לזרם רשמי בחינוך הציוני כשוועידת לונדון של ההסתדרות הציונית ביולי 1920 אישרה הכרה בסוגים שונים של בתי ספר במערכת החינוך העברי בארץ ישראל. ההסדר נקבע מתוך חשש שהמזרחי יקים מערכת חינוך דתית נפרדת מההסתדרות הציוניות ומתוך תקווה כי מפלגת המזרחי תפעל לקרב את החוגים האורתודוקסים באירופה לציונות ולארץ ישראל[1].
בשנת 1950 חל משבר בעקבות תלונות קשות בדבר כפייה אנטי-דתית בחינוך הילדים במחנות העולים, ובפרט ילדי העולים מתימן. בעקבות כך הוקמה ועדה בראשות השופט גד פרומקין. הוחלט כי לילדי עולי תימן במחנות יוענק חינוך דתי. הדבר חיזק את דרישת המפלגות הדתיות לשמור על עצמאות החינוך הדתי.
הבסיס החוקי
עריכהחוק חינוך ממלכתי, שאושר בכנסת באוגוסט 1953, בא לבטל את שיטת הזרמים בחינוך, והביא להחלפת זרם המזרחי בחינוך ממלכתי דתי, בניהול האגף לחינוך דתי במשרד החינוך. בחוק נקבעו פריבילגיות מסוימות לחינוך הממלכתי-דתי והוחלט שיהיה עליו ממונה דתי אורתודוקסי (ראש אגף), וששר החינוך יידרש להתייעץ עם מועצה מיוחדת בכל הקשור בחינוך זה. בתי הספר של החינוך העצמאי של הזרמים החרדיים ובתי הספר של אגודת ישראל הוכרו כזרם נפרד מהחינוך הממלכתי-דתי.
בחוק חינוך ממלכתי התשי"ג-1953 נכתב: ”חינוך ממלכתי דתי פירושו - חינוך ממלכתי, אלא שמוסדותיו הם דתיים לפי אורח חייהם, תכנית לימודיהם, מוריהם ומפקחיהם, ובהם מחנכים לחיי תורה ומצוות על פי המסורת הדתית וברוח הציונות הדתית”
מינהל החינוך הדתי במשרד החינוך הוא הממונה על הפעלת המסגרת החינוכית של בתי הספר המוגדרים "ממלכתיים דתיים": הכשרת המורים ואישורם לפעול במוסדות הנכללים במסגרת זו, קביעת תוכנית לימודים ועקרונות פדגוגיים. סעיף 18 קובע: ”המועצה לחינוך ממלכתי דתי רשאית לפסול, מטעמים דתיים בלבד, מינויו או המשכת שירותו של מנהל או מפקח או מורה במוסד חינוך ממלכתי דתי” בהתאם, אנשי ההוראה בזרם הממלכתי-דתי הם רובם ככולם דתיים, וכל מורה נדרש לחתום על הצהרה שהוא מקיים אורח חיים דתי.
נתונים
עריכהבשנת 1980 היוו תלמידי החינוך הממלכתי-דתי 20.1% מהתלמידים בחינוך היסודי, ובשנת 2019 - 18.6. בשנת 1990 הם היוו 18.4% בחינוך העל-יסודי, ו בשנת 2019 - 16.2%.
בכ-80% מבתי הספר העל-יסודיים בחמ"ד נהוגה הפרדה מגדרית בין בנים ובנות, כאשר בבתי הספר היסודיים מגמות ההפרדה התעצמו מאוד מאז שנת 2000: בעוד בשנת 2000 רק 43% מתלמידי החמ"ד בחינוך היסודי למדו בכיתות נפרדות בשנת 2015 כבר 61% למדו בכיתות נפרדות[2].
אף על פי שמדובר בחינוך דתי, כ-25% מהתלמידים בחמ"ד מגיעים מבתים מסורתיים או חילוניים[3].
הרקע החברתי-כלכלי של תלמידי החמ"ד מגוון וישנם פערים אשר תלויים במוצא האוכלוסייה ומקום המגורים. אחוז התלמידים מהעשירון העליון בחמ"ד הוא נמוך ומנגד אחוז התלמידים מהעשירון התחתון גבוה באופן ניכר[4]. כמו כן, מרבית אוכלוסיית יוצאי אתיופיה לומדת במוסדות החמ"ד וכך גם כרבע מהתלמידים בעיירות הפיתוח הם תלמידי מוסדות החמ"ד[5].
מלבד המקצועות הכלליים הנלמדים בחינוך הממלכתי, בבתי הספר של החמ"ד מקדישים שעות רבות ללימודי קודש ובכלל זאת: תנ"ך, תושב"ע, תלמוד, דינים ומחשבת ישראל. בחלק מהמקצועות הכלליים, כדוגמת ספרות והיסטוריה, תלמידי החמ"ד לומדים תוכנית לימודים ייחודית המותאמת לערכי החמ"ד ומשנתו.
לבתי הספר של החינוך הממלכתי דתי ישנן דרישות שונות של מקצועות החובה לקבלת תעודת בגרות: לימוד מוגבר של תנ"ך ברמה של לפחות 3 יח"ל ולימודי תושב"ע ברמת 3 יח"ל. בניגוד לבתי הספר של הממלכתי-חילוני, בתי הספר בחמ"ד יכולים לבחור בין לימודי מחשבת ישראל או ספרות. בחלק מבתי הספר ישנה חלוקה של יחידת לימוד אחת לספרות ואחת למחשבת ישראל, ובאחרים לומדים רק מחשבת ישראל.
בשנת 2010 הוקם מעמד חדש בתוך החמ"ד לתלמודי התורה הדתיים לאומיים, התתמ"ד. בתי הספר במעמד זה זוכים לקבל תקציב ממשלתי מלא אך שומרים על עצמאותם.
מבחנים משווים
עריכהבשנים 2000–2009 היה אחוז הזכאות לתעודת בגרות של תלמידי כיתות י"ב בחינוך הממלכתי דתי גבוה מאחוז הזכאות של התלמידים בחינוך הממלכתי. עם זאת, אחוז התעודות העומדות בדרישות הסף של המוסדות להשכלה גבוהה היה נמוך יותר מחינוך הממלכתי[6].
באותן שנים היו הישגי תלמידי החינוך הממ"ד בכיתות ח' ומעלה גבוהים מאלה של תלמידי החינוך הממלכתי, במדעים היו ההישגים שווים ובאנגלית היו ההישגים פחותים[7].
בשנים 2015 ו-2018 הישגי התלמידים בחינוך הממלכתי דתי במבחנים משווים היו נמוכים במעט מאלו בחינוך הממלכתי[8]. בשנות ה-60 הדבר הוסבר בין היתר באפליה תקציבית שעל פי הנטען התבטאה, למשל, בריכוז גבוה יותר של תלמידי חינוך מיוחד בכיתות רגילות[9][10], העדר שעות מספק להשקעה בלימודי קודש ולימודי חול גם יחד[9][11], ובעיקר סביבת הבית של התלמידים[11]. למשל, במענה למחקר של פרופסור אברהם מינקוביץ בשנת 1977 על הישגים לימודיים נמוכים בממ"ד הגיב מנהל האגף הדתי במשרד החינוך שאחוז הילדים טעוני הטיפוח בממ"ד עומד על 73% לעומת 33% בחינוך הממלכתי. הוא ציטט מחקר של אריה לוי ומיכאל חן שבו הם קבעו: "אם מסלקים את ההשפעה של סביבת הבית על ההישגים, יוצא שבמקצוע חשבון אין הבדל ... בתנ"ך גבוהים ההישגים בבית הספר הממלכתי דתי, ואילו בטבע גבוהים ההישגים בבית הספר הממלכתי ..."[12]. תומכי החינוך הממלכתי דתי מדגישים הישגים ערכיים שבהם לטענתם החינוך הממלכתי דתי עדיף, כמשקל נגד להישגים הלימודיים הנמוכים יותר[10].
בוגרי החמ"ד
עריכהבשנת תשע"ב, ההערכה היא שמתוך כ-7,000 בנים המסיימים את כיתה י"ב בחמ"ד בכל שנתון, כ-30% ממשיכים לישיבות הסדר וישיבות גבוהות, כ-15% ממשיכים למכינות קדם צבאיות, והיתר ממשיכים לגיוס צבאי רגיל עם סיום התיכון[13].
ב-2007 פורסם כי כ-40 אחוזים מבוגרי קורס קצינים הם דתיים לאומיים[14][15].
לעומת זאת, רוב מוסדות החמ"ד מתנגדים לגיוס של בנות לצבא וכך רוב מוחלט של בוגרות החמ"ד אינן פונות לשירות צבאי אלא לשירות לאומי. כ-75% מבוגרות החמ"ד המבצעות שירות לאומי עושות זאת במשך שנה אחת לעומת 25% שהשירות הלאומי שלהן אורך שנתיים[16].
עם זאת, כרבע מבוגרות החמ"ד פונות לשירות צבאי, כאשר בשנים האחרונות ישנה מגמה של עלייה באחוזי המתגייסות מקרב בוגרות החמ"ד, תופעה שמעוררת דיון ומחלוקת בין הזרמים השונים בציונות הדתית.
קישורים חיצוניים
עריכה- מינהל החינוך הדתי באתר משרד החינוך
- ברוך כהנא, אחרי קריסת החממות - חינוך דתי בעולם פוסט מודרני, דעות 11, באתר נאמני תורה ועבודה
- חנן מזא"ה, המערכה על הציבור הדתי עדיין לא הוכרעה: שיחה על חינוך עם יונתן בן הראש, דעות 42 אייר תשס"ט באתר נאמני תורה ועבודה
- שרגא בר-און, העצמאות היבשות - קיפאון רוחני בחינוך הדתי, דעות 42 אייר תשס"ט באתר נאמני תורה ועבודה
- שמואל כץ, תרומתה של הרבנות הראשית לביסוס החינוך הממלכתי-דתי בישראל, מקור ראשון, מוסף "שבת"
- אורית רונאל, מלחמות היהודים, באתר מאקו, 30 באוגוסט 2012
טלילה נשר, המקף שבין הממלכתי לדתי, באתר הארץ, 1 באפריל 2013- אריאל פינקלשטיין, החינוך הממלכתי דתי- תמונת מצב, מגמות והישגים, חלק א', חלק ב, חלק ג (אייל ברגר), באתר נאמני תורה ועבודה
הערות שוליים
עריכה- ^ משה רינות, הפולמוס על עיצוב מערכת החינוך העברי בארץ-ישראל (1920-1918), הציונות, ה', תשל"ח, 114-78.
- ^ אייל ברגר, החינוך הממלכתי-דתי: תמונת מצב, מגמות והישגים - חלק ג, נאמני תורה ועבודה, יולי 2015, עמוד 27
- ^ אריאל פינקלשטיין, החינוך הממלכתי-דתי: תמונת מצב, מגמות והישגים, נאמני תורה ועבודה, ספטמבר 2012, עמוד 17
- ^ אריאל פינקלשטיין, החינוך הממלכתי-דתי: תמונת מצב, מגמות והישגים, נאמני תורה ועבודה, ספטמבר 2012, עמוד 18–23
- ^ אייל ברגר, החינוך הממלכתי-דתי: תמונת מצב, מגמות והישגים - חלק ג, נאמני תורה ועבודה, יולי 2015, עמוד 82, עמוד 107
- ^ אריאל פינקלשטיין, החינוך הממלכתי-דתי, תמונת מצב, מגמות והישגים, בהוצאת נאמני תורה ועבודה, תשע"ב, עמ' 57
- ^ פינקלשטיין, שם
- ^ משרד החינוך - תוצאות מבחן פיז"ה 2015 עמוד 77 תרשים 17 שירה קדרי-עובדיה, הישגי הנערים הדתיים במבחני פיזה - הנמוכים ביותר בקרב דוברי עברית, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2019
- ^ 1 2 ועדה תבחון הצורך בתוספת שעות לימוד בבתי"ס ממלכתיים דתיים, הצופה, 1 בינואר 1962
- ^ 1 2 ועידת המורים הדתיים קוראת לבטל את קפוח החינוך הדתי, הצופה, 9 בדצמבר 1969
- ^ 1 2 עזרא ינוב, הטיפוח גורם לקיפוח, מעריב, 16 בספטמבר 1963
- ^ א. רון, אמת על הישגי החינוך הממלכתי־דתי, מעריב, 14 ביולי 1977
- ^ אריאל פינקלשטיין, החינוך הממלכתי-דתי: תמונת מצב, מגמות והישגים, נאמני תורה ועבודה, ספטמבר 2012, עמוד 34
- ^ מאת רועי שרון ופליקס פריש, בלי כיפות על מגרש המסדרים, באתר nrg, 31 באוגוסט 2007
- ^ עמוס הראל, 13% מהמ"פים בצה"ל - מתנחלים; פי חמישה מחלקם באוכלוסייה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2010
- ^ אריאל פינקלשטיין, החינוך הממלכתי-דתי: תמונת מצב, מגמות והישגים, נאמני תורה ועבודה, ספטמבר 2012, עמוד 45-37