אמיל גיללס

אמיל גריגורייביץ' גיללס (רוסית: Эмиль Григорьевич Гилельс‏; 19 באוקטובר 1916 - 14 באוקטובר 1985) היה פסנתרן יהודי-סובייטי הנחשב בעיני רבים לאחד מגדולי הפסנתרנים בהיסטוריה.

אמיל גיללס
אמיל גיללס ואחותו אליזבת, כנרת.
לידה 6 באוקטובר 1916 (יוליאני) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 באוקטובר 1985 (בגיל 69)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Elena Gilels עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטוריון של מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות האימפריה הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פסנתרן, מחנך מוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.emilgilels.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייועריכה

גיללס נולד באודסה למשפחה יהודית מוזיקלית; שני הוריו היו מוזיקאים. הוא החל ללמוד נגינה בפסנתר בגיל 6. אחותו, יליזווטה, למדה נגינה בכינור, הייתה לכנרת קונצרטים ובהמשך נישאה לכנר היהודי-רוסי לאוניד קוגן.

הופעתו הפומבית הראשונה של אמיל גיללס הייתה כשהיה בן 12, ביוני 1929. בשנת 1930 נכנס גיללס לקונסרבטוריון של אודסה, ושם היה תלמידה של ברטה ריינגבאלד. הוא ייחס לה את ההשפעה המעצבת הראשונה שלו.

בשנת 1933, בגיל 16, זכה גיללס בתחרות הפסנתר של האיגוד הכלל-סובייטי, שאך זה נוסד. אחרי שסיים את הקונסרבטוריון באודסה בשנת 1935, עבר למוסקבה, ושם למד אצל המורה הנודע לפסנתר, היינריך נויהאוס, עד 1937. שנה אחר כך, בגיל 21, זכה בתחרות על שם אז'ן איזאיי בבריסל, בהקדימו מתחרים כארטורו בנדטי מיכלאנג'לי ומורה לימפאני. היה לחבר בהוועד היהודי האנטי-פשיסטי.

גיללס היה האומן הסובייטי הראשון שקיבל אישור לצאת למסעות קונצרטים מקיפים במערב. אחרי מלחמת העולם השנייה סייר באירופה משנת 1947 והופיע בפעם הראשונה באמריקה בשנת 1955, בנגינת הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של צ'ייקובסקי בפילדלפיה. מאז 1952 היה פרופסור בקונסרבטוריון מוסקבה. בשנות חייו המאוחרות נשאר גיללס ברוסיה ומיעט לצאת אל מחוץ לגבולותיה.

גיללס קיבל את פרס סטלין בשנת 1946, את אות לנין בשנת 1961 ואת פרס לנין בשנת 1962.

השליטה הטכנית המצוינת של גיללס והצליל המבריק שלו הקנו לו הערצה אוניברסלית. פרשנויותיו למלחיני הקלאסיקה הגרמנית-אוסטרית עיצבו את הגרעין הקשה של הרפרטואר שלו, בעיקר בטהובן, ברהמס ושומאן, אך נגינתו הייתה מאירת עיניים לא פחות בדומניקו סקרלטי וביוהאן סבסטיאן באך ובמוזיקה של יוצרי המאה ה-20 כדביסי, בארטוק ופרוקופייב. פרשנויותיו לקונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת של ברהמס נחשבות בעיני רבים למעולות וליפות ביותר ביצירות אלו, ולמופת של פסנתרנות.

גיללס היה קרוב להשלים הקלטה למכלול הסונאטות לפסנתר של בטהובן בשביל חברת דויטשה גראמופון הגרמנית, כאשר מת בזמן בדיקה רפואית במוסקבה, בשנת 1985.

הקלטות נבחרותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אמיל גיללס בוויקישיתוף