אסתר אינגליס

אסתר אינגליס הייתה קליגרפית ידועה ששמה הלך לפניה היא יצרה 55 כתבי יד שונים והקדישה אותם לבני אצולה ואנשים חשובים בתור מתנה לשנה החדשה כגון המ
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: נדרשת הגהה, ויקיזציה, ארגון טוב יותר של הפסקאות, ותיקון הערות שוליים שחוזרות על עצמן.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אסתר אינגליסאנגלית: Esther Inglis; 1571 – 30 באוגוסט 1624) הייתה אמנית רב תחומית שעסקה, בין היתר בכתיבה, קליגרפיה ורקמה. היא כתבה ואיירה מעל 60 ספרי יד מיניאטוריים שרבים מהם הוקדשו בעיקר לבני האצולה והמלוכה האירופיים, ביניהם מלכת אנגליה אליזבת הראשונה ואריסטוקרטים שונים.[1]

אסתר אינגליס
Esther Inglis
פורטרט של אסתר אינגליס משנת 1595
פורטרט של אסתר אינגליס משנת 1595
לידה 1571
לונדון, אנגליה
פטירה 1624 (בגיל 53 בערך)
אדינבורו, סקוטלנד
שם לידה אסתר לנגלואה
מקום קבורה אדינבורו, סקוטלנד
לאום אנגליה, סקוטית
מקום לימודים בית הספר הצרפתי באדינבורו
תקופת הפעילות אסתר החלה ליצור קליגרפיקה בשנת 1586 – שנת 1624 שנת מותה
תחום יצירה קליגרפיה
זרם באמנות קליגרפיה, יצירת ספרי יד מיניאטוריים, לקחה השראה ממקורות מקראיים וממקורות לא מקראיים.
הושפעה על ידי הייתה בקשר עם אנשי מלוכה ואצולה חשובים כגון המלך ג'יימס, המלכה אליזבת, הנסיך הנרי.
השפיעה על בני האצולה והמלוכה האירופיים.
יצירות ידועות

[Discours de la Foy 1590] [Psalms of David 1612] [Le Livre des Pseaumes 1599]

פירוט בהרחבה: אינגליס יצרה 62 כתבי יד בין השנים 1586 עד 1624 השתמשה במקורות מקראיים ולא מקראיים, היא אף שילבה דיוקנים עצמיים ביצירותיה וציירה אנשים ידועים כגון קתרין דה פרתנאי, המלכה אליזבת, המלך ג'יימס
בן זוג שר ברתולומיאו קלו מייט'
צאצאים סמואל קלו
מספר צאצאים 6

ביוגרפיה עריכה

אסתר אינגליס נולדה בלונדון לניקולאס לנקלואה ומארי פרסו, צרפתים הוגנוטים שהיגרו ללונדון בשנת 1569, ומשם לסקוטלנד בשנת 1574. אביה היה מורה. לאחר הגעתו לסקוטלנד הקים את בית הספר הצרפתי באדינבורו וניהל אותו.[1]

בשנת 1596 נישאה אינגליס לשר ברתולומיאו קלו מייט' שהיה כומר פרוטסטנטי. נולדו להם שישה ילדים, ארבעה מתוכם הגיעו לבגרות. ילדם היחיד ששמו ידוע הוא סמואל קלו, שהחליף את אביו כרקטור ספקסהול בסופול במהלך חייו.[2] בשנת 1604 עברה המשפחה לאנגליה.

את אמנות הקליגרפיה למדה אינגליס מאמה.[3]

אינגליס הלכה לעולמה באדינבורו בשנת 1624.

קריירה עריכה

 
כריכה שנרקמה על ידי אינגליס בשנת 1608 (ספריית פולגר שייקספיר) הכריכה שומשה עבור הספר (Argumenta psalmorum Davidis)

אינגליס עיטרה את ספריה ברישומים וציורים ולעיתים אף כללה בהם דיוקנאות עצמיים. כתבי ידה הוקדשו לבני מלוכה אירופיים כמו המלכה אליזבת הראשונה. בתחילת דרכה, אביה של אינגליס ניהל את הקריירה שלה, כתב פסוקי הקדשה לספריה הראשונים.[4] לאחר שהתחתנה עם ברתולומיאו קלו בשנת 1596, הוא החל לסייע לה במקום אביה. לעיתים כתב מכתבי הקדשה ושירים ששיבחו את מקבלי עבודותיה של אינגליס.[5] תפקידו היה להיות פקיד ולספק מסמכים מסוגים שונים כגון דרכונים, המלצות ומכתבי המלצה. בזמן שאינגליס הפיקה את הפריטים האלו עבור קלו השתמשה בכישורייה על מנת לייצר ספרי מתנה.[6] קלו היה אחראי על העברת המסמכים, כאשר מסר אותם כלל עותק של ספר המתנה מאינגליס.[6] במהלך מסעותיו הציג את ספרי בת זוגו.[2] אינגליס אחת משלוש הנשים שנחשבו בתור ציירות בסקוטלנד לפני שנת 1700 יחד עם אפולוניה קיקיוס וגברת מוריס במילון הביוגרפי של מייקל אפטד וסוזן האנבוס.[7] מחקרים אחרים טוענים כי המלך ג'יימס השישי העסיק את שניהם בתור "כותבי בקשות", כלומר אנשים העוסקים לפרנסתם בכתיבת בקשות, מכתבים רשמיים, והצהרות עבור לקוחות חסרי ידע בקריאה וכתיבה.[8] ג'יימס השישי הטיל צו על ברתולומיאו קלו, על פי צו זה קלו מתבקש לפקח על עבודתה של אינגליס כאשר היא יוצרת את כתבי ידה.[2]

לעיתים קרובות לא השתמשה אינגלס בשם משפחתו של בן זוגה כדי לשמור על זהותה האומנותית.

אינגליס כיוצרת עריכה

כתבי יד וקליגרפיה עריכה

אינגליס השתמשה ביותר מ-40 סגנונות של כתב יד. כתבי ידה עוטרו בציורים של פרחים וציפורים. כרכים רבים שהכינה קשורים בקטיפה או במחט. אחת עבודותיה האחרונות הייתה עותק מפואר של סמלי הנסיך צ'ארלס בשנת 1624, שנת מותה.[9] בשנת 1586 אינגליס החלה ליצור ספרים דקורטיביים זעירים, שבזכותם החלה לקבל הכרה המונית. ארבעה מספריה נמצאים בספריית פולגר; הספרים ניתנו על ידי אספן הספרים האמריקאי ליסינג ג'יי רוזנוולד(אנ') בין השנים 1946–1959.[10]

1605–1607: כתבי יד מוקדמים שהוקדשו עבור אנשים לא מן האצולה עריכה

אינגליס הקדישה את כתב ידה הראשון לגברת סוזנה הרברט בפברואר 1605.[11] חוברו קטעים של טקסט דתי, ואלפבית דקורטיבי.[12][13] אינגליס העניקה ספרי מתנה לשנה החדשה לרוברט סידני, לוסי ראסל הרוזנת מבדפורד וליידי ארסקין מדירלטון בינואר 1606.[12]

עיצובים של ספרים מודפסים היוו מקור השראה לאינגליס. לעיתים העתיקה ראשי תיבות, עיטורים וכיוצא באלו.[14] היא עיצבה כיסויים דמויי תכשיטים ליצירות מלוכתה לרוב רקומות בפנינים וחוטי זהב וכסף על קטיפה אדומה. הכריכה של כל ספר משלימה את תצוגת הפנינים של ספריה בסגנון קליגרפי מיומן, עמודי שער, דיוקנאות עצמיים, קישוטים, רישומי דיו וסמלים.[14]

פירוט על שלושת סוגי הדיוקנים עריכה

  • דיוקן "מסוג 1" למשוררת הצרפתית קתרין דה פרתנאי, דיוקן זה התאפיין בחריטה ומסגרת מעוצבת בפרחים/פירות.
  • דיוקן "מסוג שני" הוקדש לנסיך צ'ארלס, מסגרתו מעוצבת במגילות צבעונית, פירות ובעלי חיים.
  • דיוקן "מסוג שלישי", סוגי דיוקנים כאלה מופיעים בדרך כלל בספרי תהילים, דיוקן זה הוקדש לנסיך הנרי מוויילס. אינגליס נהגה להיות באינטראקציה עם סופרים ואמנים אחרים לאור העובדה כי נהגה לחקות את התלבושות, הרקע והעיצוב של המסגרות שלהם.[15]

יצירותיה עריכה

אינגליס יצרה קשרים עם כל מיני אנשים כגון ג'יימס מלוויל ואנדרו מלוויל,[16] השאירה חותם בספרים גם לאחר מותה, סופרים ויוצרי תוכן כתבו עליה ספרים ויצירות אומנותיות וכמו כן הוזכרה בכל מיני ספרי אומנות שונים וספרי היסטוריה שונים רלוונטיים.[17][9]

מקורות השראה עריכה

מקורות מקראיים עריכה

המקור המקראי שבו אינגליס השתמשה לרוב היה תנ"ך ז'נבה. היא השתמשה בתהילים באנגלית, צרפתית או לטינית כמו גם במשלי, בקהלת, בקינות ירמיהו ובשירת שלמה, סיכום פסוקים לטיני שכתב רודולף גוואלתר (1519–1586). כתבי היד הללו הוצגו בשנת 1607 בפני ויליאם דאגלס, הרוזן ממורטון ותומס פורקינג.

בשנת 1615 אינגליס הקדישה כתב יד לכבוד בנה סמואל קלו שהלך בדרך אביו והיה גם הוא כומר פרוטסטנטי. בספר יש סיכום של הברית הישנה והברית החדשה בפסוקים מתוך תנ"ך האגודל (1614) שכתב ג'ון טיילור.[18]

מקורות פרוטסטנטים עריכה

הוריה של אינגליס עזבו את ביתם בצרפת במהלך הרדיפות הפרוטסטנטיות. אינגליס ובעלה היו ידועים כתומכים בדת הפרוטסטנטית.[19] מתוך כשישים כתבי יד שונים שזוהו כיצירותיה של אינגליס, רובם עותקים של טקסטים דתיים פרוטסטנטים. כתבי היד כללו תהילים מתנ"ך ז'נבה, וכן גרסאות אחרות של התנ"ך, פסוקים ממשלי וקהלת, והקוואטרנים של גיא דו פאור, סיניור דה פיברק ואוקטוניירס של אנטואן דה לה רוש שאנדיו (אנ'), שהיו סופרים דתיים של המאה.[20]

מקורות נוספים עריכה

אינגליס השתמשה בשתי סדרות של קוואטרנות דתיות ואוקטבות מאת סופרים צרפתיים, גיא דו פאור, סאיור דה פייראק (1529–1584), ואנטואן דה לה רוש, שאנדיה (1534–1591). פיברק, היה שופט, משורר ודיפלומט, יצירותיו פורסמו פעמים רבות והיווה בתור מקור השראתה של אינגליס ליצירת כתבי היד. השתמשה במקורות אלו כדי לכתוב 15 כתבי יד החל משנת 1599.[21]

מחקר אקדמי על עבודתה עריכה

מאמר חשוב על יצירותיה הנקרא "Dame Flora's blossoms Esther Ignis's flower-illustrated manuscripts" בוחן את כתבי היד המאוירים של אינגליס, ומנסה לפענח את השאלה מדוע היה סגנון אחד מרכזי ששימש בתור מוטיב חוזר במהלך יצירת כתבי היד הקליגרפיים שלה?

ניתן מידע אודות 16 כתבי יד שעוטרו בציורי פרחים שיצאו לאור בשנים 1607–1606. מצוין כי סוג עבודות זה של אינגליס משתייך למטפורה "גבירת הפרחים". קיימת תיאוריה כי היא השתמשה בפרחים בעבודותיה כדי לתאר סוג של סמליות, כאשר כל פרח מייצג משהו מסוים. בדיוקנה העצמי, שנעשה בשנת 1595.

כאשר הקדישה את עבודותייה עבור אנשים חשובים, הדגישה כי עבודתה נחשבת "עבודת אישה". הייתה מוגבלת בבחירת הטקסטים שלה, וככל הנראה הסיבה היא שאינגליס התרכזה בעיקר בטקסטים מקראיים או מסורתיים. [22]

אינגליס ובני תקופתה עריכה

אינגליס ואיזבלה אנדריני עריכה

איזבלה אנדריני הייתה משוררת איטלקייה ושחקנית קומית בקומדיה דל'ארטה אשר זכתה לשבחים רבים בזכות יצירותיה. אנדריני ואינגליס השתייכו שתיהן למעמד "האמצעי" בחברה, בני זוגן לא דבקו בנורמות פטריארכליות שהיו נהוגות באותה העת. עם זאת נישואיהן היו כרוכים בהולדת ילדים. אנדריני נפטרה בזמן סיבוב הופעות לאור סיבוכים בלידה או הפלה מאוחרת של ילדה השמיני זאת בדומה לאינגליס שהייתה אמא לשישה ילדים אך מתוכם שניים נפטרו ורק ארבעה הגיעו לגיל בגרות. אפילו שאנדריני ואינגליס לא היו עשירות או אצילות במיוחד, עבדו קשה ורעיונותיהן באו לידי הכרה בפני רבים. שתיהן נהגו לטייל מסביב לעולם, וזכו להיות "סלבריטאיות" בתוך האליטה האירופאית. לאחר מותן הונצחו, לאינדריני הכינו מדליית הנצחה לזכרה ועבודתה הקליגרפיות של אינגליס הונצחו בתוך אנציקלופדיות של ג'ורג' בלארד. מעבר לכך שאינדריני ואינגליס היו פורצות דרך בתחומן היו פורצות דרך בז'אנר שלהן - פרסמו הרבה יצירות מקוריות שלהן ובשם כך זכו לאהדה רבה, אנדריני זכתה לאהדה רבה מצד אנשי הדת והאצולה באיטליה, באימפריה הרומית ובצרפת ואינגליס זכתה לאהדה רבה משום שהקדישה את יצירותיה המכובדות ביותר לאצולה במקומות כמו לונדון, קופנהגן ונאסו[23]

אינגליס, ג'יימס מלוויל ואנדרו מלוויל עריכה

ד"ר ג'יימי ריד-בקסטר זיהתה קשר בין אינגליס לבין ג'יימס מלוויל. ג'יימס מלוויל היה כומר שסביבו פרחה "קהילה רוחנית", בתקופה ההיא היה נחשב כדמות לאומית, היה מעורב בתרבות המחאה הצרפתית, מעורבותו התפתחה לביצוע פרפרזה פואטית משמעותית ופוליטית מאוד על סילבה (שם בלטינית), הפרפזה בוצעה על ידי התאולוג הז'נבי הגדול, תיאודור בזה, פרפרזה הפואטית התמקדה בסיפור דוד ובת שבע הפרפרזה הפוליטית התבססה על (Plasm 51)[16]

ג'יימס מלוויל היה אחד המנהיגים הבולטים ביותר של הפרסביטריאניזם המוקדם בסקוטלנד, נוסף על כך היה סופר סקוטי.[24]

אנדרו מלוויל, דודו של הכומר ג'יימס מלוויל, היה מעריץ של עבודתה ורוחניותה של אינגליס, מאוד התחבר ליצירותיה.[16]

בכתבי היד בין השנים 1599–1602 מופיעים הפסוקים של מלוויל מתחת לדיוקן של אינגליס.[25]

כריסטיאן דנמרק עריכה

כריסטיאן דנמרק ביקר באנגליה ביולי 1606 הקנצלר כריסטיאנוס פריס ליווה אותו. מסיבה זו הכינה אינגליס כתב יד מאויר נוסף עבור פריס, בתקווה כנראה לתגמול נדיב. כתב היד היה דומה בעיקר לשלוש מתנות השנה החדשה, אם כי אינגליס ציירה פרחים שונים שנלקחו מסדרה אחרת, "די פלורה". סדרה זו הייתה פופולרית בתקופה זו, שכן אותם פרחים נמשכו מאוחר יותר על זכוכית צבועה בפארק לידיארד בווילטשייר, כמו גם בערים אחרות.[26]

חסותו של הנסיך הנרי עריכה

 
דף הקדשה לנסיך הנרי בשנת 1608

אינגליס יצרה את כתבי היד המאוירים שלה בפרחים בין השנים 1606–1607. בין השנים 1607–1614 הפיקה אינגליס שמונה כתבי יד כאשר חמישה מהם הוקדשו לנסיך הנרי או לסר דייוויד מארי. לעיתים אינגליס פנתה לפטרונים וסיפקה ראיות כי שמצאה חסות בביתו של הנרי. אינגליס קיבלה חמישה ליש"ט מהנסיך הנרי בתרומה לאחד מכתבי היד שהיא העניקה בעבורו.[27]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

מאמרים עריכה

  • A. H. Scott-Elliot, Elspeth Yeo, Calligraphic Manuscripts of Esther Inglis (1571-1624): A Catalogue, The Papers of the Bibliographical Society of America 84, 1990, עמ' 10–86
  • Anneke Tjan-Bakker, Dame Flora's blossoms: Esther Inglis's flower-illustrated manuscripts, ENGLISH MANUSCRIPT STUDIES 1100-1700, 2000
  • Susan Frye, Materializing Authorship in Esther Inglis's Books, Journal of Medieval and Early Modern Studies 32(3), Duke University, 2002, עמ' 469-491
  • Anneke Bakker, Esther Inglis & Maurice of Nassau, Quaerendo 48, 2018-03-23, עמ' 39–76
  • Georgianna Ziegler, A Recently Discovered Esther Inglis Manuscript, The Library 19(4), 2018, עמ' 490–499
  • Sìne Kay Harris, ‘Astonishing Virtue of Absence’? The influence of both manuscript and print on the paratexts of Esther Inglis’ ‘Octonaries’ (1607) and ‘Pseaumes’ (1615), University of Glasgow, 2020
  • Theresa D. Kemp, Women's Patronage-Seeking as Familial Enterprise: Aemilia Lanyer, Esther Inglis, and Mary Wroth1, Literature Compass 4, 2007, עמ' 384–406
  • Georgianna Ziegler, Hand-ma[i]de books: the manuscripts of Esther Inglis, early-modern precursors of the artists' book, English manuscript studies, 1100-1700., 2000
  • Calligraphic Manuscripts by Esther Inglis, Catalogue of English Literary, A Book of the Armes of England doone by me Esther Inglis Ianuar the first 1609
  • Newberry Library, Chicago, Catalogue of English Literary, A New Yeeres Guift for the Right Honorable and Vertuous Lady the Lady Arskene of Dirltoun. Of the hand writing and limming of mee Esther Inglis, the 1. of Iannuar, 1606
  • A. H. Scott-Elliot, Elspeth Yeo, Calligraphic Manuscripts of Esther Inglis (1571-1624): A Catalogue, The Papers of the Bibliographical Society of America 84(1), 1990, עמ' 10-86

ספרים עריכה

  • Susan Frye, Chapter Two. Miniatures and Manuscripts: Levina Teerlinc, Jane Segar, and Esther Inglis as Professional Artisans, Pens and Needles: Women's Textualities in Early Modern England, University of Pennsylvania, 2011, עמ' 75-115
  • Mary Hays, Female Biography: Or, Memoirs of Illustrious and Celebrated Women, of All Ages and Countries. Alphabetically Arranged, Richard Phillips, 1803, עמ' 468-469
  • The Oxford Companion to the Book, Oxford University, 2010
  • Esther Inglis, Argumenta psalmorum Davidis per tetrasticha manu Estherae Inglis exarata strenae nomine illus: principi Henrico oblata, 1608, 1608

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אסתר אינגליס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Robert Williams, Esther Inglis, Encyclopedia Britannica
  2. ^ 1 2 3 Susan Frye, Pens and Needles - Chapter Two. Miniatures and Manuscripts: Levina Teerlinc, Jane Segar, and Esther Inglis as Professional Artisans, University of Pennsylvania Press, 2011-11-29, עמ' 105, ISBN 978-0-8122-0698-2. (באנגלית)
  3. ^ Esther Inglis: Linguist, Calligrapher, Miniaturist, and Christian Humanist, Routledge, 2009, עמ' 168, ISBN 978-1-315-25721-1
  4. ^ Susan Frye, Materializing Authorship in Esther Inglis's Books, Journal of Medieval and Early Modern Studies 32(3), 2002, עמ' 471
  5. ^ Esther Inglis: Linguist, Calligrapher, Miniaturist, and Christian Humanist, Routledge, 2009, עמ' 165, ISBN 978-1-315-25721-1
  6. ^ 1 2 Anneke Tjan-Bakker, Dame Flora's blossoms : Esther Inglis's flower-illustrated manuscripts, London: British Library, 2000, עמ' 50
  7. ^ Michael R. Apted and Susan Hannabuss, Painters in Scotland, 1301-1700 : a biographical dictionary, Edinburgh: Edina Press, 1978, עמ' 48-49
  8. ^ Susan Frye, Materializing Authorship in Esther Inglis's Books, Journal of Medieval and Early Modern Studies 32(3), 2002, עמ' 471
  9. ^ 1 2 Esther Inglis (1569?– 1624), Folgerpedia, ‏2021-01-02
  10. ^ Georgianna Ziegler, Spotlight on a calligrapher, The Collation, ‏2012-02-27
  11. ^ Anneke Tjan-Bakker, Dame Flora's blossoms : Esther Inglis's flower-illustrated manuscripts, London: British Library, 2000, עמ' 51
  12. ^ 1 2 Anneke Tjan-Bakker, Dame Flora's blossoms : Esther Inglis's flower-illustrated manuscripts, London: British Library, 2000, עמ' 51-52
  13. ^ Susan Frye, Pens and Needles: Women's Textualities in Early Modern England, University of Pennsylvania Press, 2011-11-29, ISBN 978-0-8122-0698-2. (באנגלית)
  14. ^ 1 2 Georgianna Ziegler, Hand-ma[ide books : the manuscripts of Esther Inglis, early-modern precursors of the artists' book], English manuscript studies, 1100-1700., 2000, עמ' 77
  15. ^ Taylor Clement, Selfie Fashioning and the Self-Portraits of Calligrapher Esther Inglis, Early Modern Women: Lives, Texts, Objects - Martine van Elk, ‏2017-06-15
  16. ^ 1 2 3 Dr Jamie Reid-Baxter: "Francophiles and Franco-Scots in Jacobean Scotland: an illustrated talk on the writings of Esther Inglis and James Melville", The University of Edinburgh
  17. ^ Calligraphic Manuscripts by Esther Inglis, Catalogue of English Literary, יצירה מספר 31
  18. ^ Esther Inglis (c1570-1624): Calligrapher, Artist, Embroiderer, Writer, EstherInglis.com, ‏2020-12-27 (באנגלית)
  19. ^ Georgianna Ziegler, Hand-ma[ide books : the manuscripts of Esther Inglis, early-modern precursors of the artists' book], English manuscript studies, 1100-1700, 2000, עמ' 74
  20. ^ Georgianna Ziegler, Hand-ma[ide books : the manuscripts of Esther Inglis, early-modern precursors of the artists' book], English manuscript studies, 1100-1700, 2000, עמ' 75
  21. ^ Esther Inglis (c1570-1624): Calligrapher, Artist, Embroiderer, Writer, EstherInglis.com, ‏2020-12-27 (באנגלית)
  22. ^ Anneke TJAN-BAKKER, Dame Flora's blossoms : Esther Inglis's flower-illustrated manuscripts, OpenBibArt, ‏2000
  23. ^ Sarah Ross, Creative Women on the Move: Two Transnational Celebrities, An Actor and a Calligrapher, Society for the Study of Early Modern Women and Gender, ‏May 2017 (באנגלית)
  24. ^ Esther Inglis and James Melville, Scots Language Centre, ‏2nd May 2019
  25. ^ Andrew Melville: De Esthera Angla, scite pingente (1599), Bridging the Continental Divide, University of Glasgow
  26. ^ Georgianna Ziegler, Hand-ma[ide books : the manuscripts of Esther Inglis, early-modern precursors of the artists' book], English manuscript studies, 1100-1700, 2000, עמ' 54-55
  27. ^ Peter Beal, Esther Inglis, Catalogue of English Literary