ויקיפדיה

אסתר בלנדה נודסטרם

עיתונאית וסופרת שוודית

אסתר בלנדה אליזבת נודסטרם (בשוודית: Ester Blenda Elisabet Nordström; ‏31 במרץ 1891 – 15 באוקטובר 1948) הייתה עיתונאית, סופרת והרפתקנית שוודית. כתיבתה העיתונאית התאפיינה בתחקירים בעלי אופי חברתי ומגדרי שעוררו תשומת לב ציבורית רבה בשוודיה. נהגה לפרסם חלק גדול מעבודותיה תחת שם העט "באנסאי". הרבתה לצאת למסעות ממושכים ברחבי העולם. פרסמה סדרת ספרי ילדים בהם הגיבורה היא דמות של ילדה עצמאית ומשוחררת. מחקר משנת 2011 מעלה את הסברה שדמות הגיבורה מספריה של אסתר בלנדה שימשה השראה לסופרת אסטריד לינדגרן בעיצוב דמויותיהן של הילדות פיפי (בילבי) ומאדיקן.[1]

אסתר בלנדה נודסטרם
Ester Blenda Elisabet Nordström
לידה 31 במרץ 1891
סטוקהולם, שוודיה
פטירה 15 באוקטובר 1948 (בגיל 57)
סטוקהולם, שוודיה
שם לידה Ester Blenda Elisabet Nordström עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Boo old cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Wallinska skolan
Palmgrenska samskolan
שפות היצירה שוודית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה עיתונות, ספרי תעודה ומסעות, ספרי ילדים
בן זוג René Malaise
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראשית דרכה

עריכה

אסתר בלנדה נולדה בסטוקהולם לאביה דניאל יוהאן יוהנסון נודסטרם ולאימה שרלוטה וילהלמינה. אביה היה צייר שהפך לאיש עסקים מצליח ומבוסס. למשפחה נולדו חמישה ילדים. אסתר בלנדה הייתה בת הזקונים.[2] אחיה, ד"ר פריטהויף נודסטרם, היה אנטומולוג (חוקר חרקים) ורופא שיניים. כבר בילדותה התאפיינה בהתנהגות נערית, רצה ורכבה על אופניים בפראות, אך במקביל הוציאה מרץ רב גם בכתיבה.[3] אסתר בלנדה לא ביקרה בבית ספר אלא למדה בביתה בעזרת מורים פרטיים. היא הייתה תלמידה גרועה ובעייתית שנענשה רבות. בהיותה בגיל 13 הורחקה מהבית לפנימייה של הכנסייה בניהולו של דודה הכומר, בתקווה שהמשמעת שם תשפר את התנהגותה והישגיה בלימודים. הכומר המלומד התגלה כמחנך גרוע והיא הוחזרה לביתה ולידי מורה פרטי חדש, אך ציוניה לא השתפרו.[4] לאחר גיל 16 החלה ללמוד בבית ספר לבנות שם סיימה את לימודיה כראוי ואף הצטיינה בכתיבת חיבורים.[5] במהלך שנות ילדותה המשפחה התעשרה הודות להצלחת עסקי אביה. שרכש נכסים רבים, ובנה בית מפואר עם סטודיו לציור.

תחילת עבודתה העיתונאית

עריכה
 
אסתר בלנדה נודסטרם

ב-1911, בגיל 20, החלה לעבוד בהתנדבות בעיתון סטוקהולם דאגבלד(אנ'). היו במערכת עוד שלוש עיתונאיות שקיבלו אותה בברכה.[6][7] מאמר ראשון שלה פורסם תחת שם העט "הנער".[8] היא פיתחה סגנון כתיבה שכלל ציטוטים בסלנג ובניבים שונים של שוודית. בתחילת דרכה נפגשה עם הסופרת והעיתונאית הפמיניסטית אלין וגנר שהפכה ידידתה הקרובה ומודל חיקוי עבורה. בהמלצת וגנר, היא הצטרפה לפעילות פורום נשים שפעל למען שיפור שכרן ותנאי עבודתן של נשים.[9] ב-1912 ניתנה לה הזדמנות לכתוב בחתימת שמה בעיתון דאגנס ניהטר. שם יזמה חידוש, והחלה לשלב בכתבותיה תמונות שצילמה בעצמה. לאחר כששה חודשים הוצעה לה משרה בסוונסקה דאגבלדט על ידי העורך הראשי באותה עת, שחתר לפתח את סגנון העיתונות החוקרת. היא החלה לחתום בשם העט "באנסאי" (Bansai), קריאת הקרב והניצחון היפנית שנשמעה פעמים רבות במהלך המשחקים האולימפיים בסטוקהולם, בשנת 1912, בהם היא נכחה. כתבותיה הפכו פופולריות וצוטטו במהלך מסע הפרסום של העיתון.[10] עם התבססות מעמד הביניים והגידול שחל במספר הקוראות בראשית המאה ה-20, החל העיתון להקדיש יותר ויותר תכנים ומידע הפונים לנשים. אסתר בלנדה שאפה להתרחק מעיתונות המיועדת לנשים בלבד. בניסיונה להימנע מכתיבה בסגנון העיתונאי השולט באותה עת, שהתבסס בעיקר על העברת מידע באמצעות ראיונות קצרים, היא פיתחה סגנון כתיבה בו היא דיווחה, על אירועים וחוויות שהיא עצמה התנסתה בהם באופן בלתי אמצעי.[11] באביב 1914 תכננה בעזרת אלין וגנר משימה עיתונאית בשיטה חדשנית שטרם נוסתה קודם לכן בשוודיה. היא הגישה מועמדות בזהות בדויה והתקבלה לעבודה כפועלת בחווה גדולה. זאת במטרה לחקור את תנאי עבודתן של הנשים המועסקות במשק, וכדי להבין מדוע רבות כל כך נמלטו ממקום עבודתן והיגרו לאמריקה. במאי 1914 אסתר בלנדה החלה לעבוד בחווה במחוז בסודרמנלנד(אנ'), מערבית לסטוקהולם, על מנת להתנסות מקרוב באורח חייהן של העובדות. המשימה ארכה כחודש והיא הניבה תשעה מאמרים (הראשון התפרסם ביום בו נורה יורש העצר האוסטרי בסארייבו) שהתפרסמו כסדרה עד ספטמבר 1914, בשם "חודש כפועלת בחווה". הוצאת ספרים הציעה לאסתר בלנדה להוציא לאור את המאמרים כספר, והיא הוסיפה טקסטים נוספים שצורפו לקובץ. הספר "נערה בין משרתות" (בשוודית En piga bland pigor) יצא בחתימת שמה המלא, הפך לרב מכר שהודפס ב-15 מהדורות ונמכר ב-35,000 עותקים.[7][12] בשנת 2012 יצא הספר במהדורה חדשה. הספר עובד למחזה שהועלה 175 פעמים בתיאטרון בגטבורג, ואף לסרט באורך 56 דקות שהוקרן ברחבי שוודיה בשנת 1924.[13] שיטת עבודתה העיתונאית, ובמיוחד ההתחזות, חשפה את אסתר בלנדה לביקורת חריפה שפגעה בה. כמו כן נגע לליבה הסבל שנגרם לנערות מהחווה, בעקבות פרסום עדויותיהן בעיתון. בעל החווה, שהייתה במוקד הסיקור העיתונאי, פרסם להגנתו ספר, שנכתב עלי ידי סופר צללים ב-1915,[14] ובו התקפה על אסתר בלנדה ועל עבודתה העיתונאית. אסתר בלנדה נמלטה מהביקורת הציבורית לבית אימה ונמנעה מלהופיע בציבור לתקופת מה.[15]

בתקופה זאת הכירה את קארין פריסל (בשוודית Carin Waern Frisell) שהייתה בתו של תעשיין אלומיניום עשיר מאוד. אמה הייתה בת למשפחת אצולה דנית.[16] אסתר בלנדה וקארין פריסל נפגשו ככל הנראה באחד מהמפגשים הפוליטיים של חוג הליברלים, שאמה של קארין ארגנה בביתם, ואשר אליו השתייכה גם אלין וגנר. קארין הייתה בת תפנוקים, ללא מקצוע או עבודה. ובעלת יצר הרפתקנות שתאם את מזגה של אסתר בלנדה. השתיים הירבו לטייל על אופנוע בנסיעות ארוכות מחוץ לעיר. יחסי האהבה שהתפתחו ביניהן נמשכו לכל אורך חייה של אסתר בלנדה - זאת בתקופה בה יחסי אישות חד מיניים הוגדרו כמחלה וכמעשים בני-ענישה.[17]

מסעות וכתיבה

עריכה

הספר על לפלנד

עריכה
 
מאהל קיץ של אנשי הסאמי

בשנת 1914 יצאה לראשונה לביקור בלפלנד אצל אנשי שבט הסאמי – רועי איילי הצפון – למרגלות הר רוקומבור(אנ'), משם שלחה 5 כתבות לעיתון. בשנת 1915 שהתה בקירונה, אצל הגאולוג והכימאי היילמר לונדבוהם(אנ')[18] שם למדה פינית על מנת לחזור אל שבט הסאמי כמורה. במהלך 1915 היא חזרה ללפלנד והצטרפה למסעו של השבט אל מחנה הקיץ שלו.[19] היא שימשה כמורה בקהילה, התגוררה באוהל הטיפוסי לשבטי הסאמי (הורן – באנגלית Horn), והתנסתה מקרוב באורח החיים ובמלחמת הקיום של הרועים. כל זאת על רקע הוויכוח בשוודיה על תרבותם של הסאמי ומוצאם הגזעי.[20] בתקופת שהותה בלפלנד שלחה כתבות שעוררו עניין ציבורי רב ותרמו לדיון על מהות היחסים שבין החברה השוודית לבין אנשי הסאמי. מאמרה האחרון בנושא הופיע בראשית 1916. עם שובה מלפלנד התגוררה עם אמה, שחלתה בעקבות מות אב המשפחה, דניאל, בשנת 1915. היא התקשתה בכתיבת ספרה על לפלנד והחליטה להתנתק מהעיתון. בעזרתה של אלין וגנר, שפיקחה על סדר יומה, היא התיישבה לכתוב על אנשי הסאמי. הספר "אנשי ההורן" (בשוודית Kåtornas folk) יצא לאור בשנת 1918, תורגם לאנגלית ולגרמנית והביא לה הכרה בינלאומית.[21] מהדורה חדשה של הספר יצאה לאור לאחרונה בשוודיה.[22]

ספר הילדים הראשון

עריכה

ביוני 1917 התפטרה מהעיתון והחלה ללמוד חקלאות בית הספר החקלאי באופסלה במטרה להפוך לחוואית.[23] בשנת 1918 במהלך לימודיה כתבה את ספר הילדים הראשון שלה שבו דמות הגיבורה היא ילדה מאומצת, עצמאית ושובבה בשם אן-מארי לינדלוף (בשוודית Ann-Mari Lindelöf) הספר "פרחחית" (בשוודית En rackarunge)[24] יצא לאור בסתיו 1919 ומאז הודפס במהדורות רבות, וזכה להצלחה בקרב קוראים ומבקרים שהגדירו אותו כחדשני.[25] דמות הילדה השובבה אן-מארי לינדלוף הפכה לגיבורה בסדרת ספרים שאף עובדה לסדרת רדיו.[26] בשנת 1923 הופק סרט באורך מלא בשם "פרחחית" (בשוודית En rackarunge) על בסיס כמה מהסיפורים בספרה של אסתר בלנדה. בסרט, אן-מארי בורחת מביתה במסע רכבת, שטה ברפסודה עם פושע נמלט ומבצעת מתיחות ומעשי קונדס שונים.[27]

מסע לפינלנד

עריכה

כשפרצה מלחמת האזרחים בפינלנד, על רקע הכרזת עצמאותה, בדצמבר 1917, התחולל במדינה משבר מזון נרחב שהביא למחסור ולרעב בקהילות מבודדות. במרץ 1918, הודות לשליטתה בשפה הפינית, נשלחה אסתר בלנדה לפינלנד, על מנת לדווח על המצב בחוות המרוחקות בהן שרר מחסור במזון. מאמרה על הרעב התפרסם כעבור כשבוע ועורר מיד זרם של תרומות שסייע לממן מספר משלוחי מזון ועזרה ראשונה לנזקקים. אך המשימה לא הושלמה כיוון שהממשלה השוודית סירבה להמשיך לנפק רישיונות יצוא למרות הרעב המתמשך בפינלנד.[28]

מסע לדרום אמריקה

עריכה

בעקבות פגישה עם המשורר והמלחין השוודי אברט טאובה(אנ') הושפעה להמשיך בנדודיה ואף להרחיק למקומות מחוץ לשוודיה. ב-1920 יצאה לביקור בדרום אמריקה והבטיחה לשלוח כתבות לעיתון ממסעה, כפרילנסרית. היא תכננה לחצות את האנדים, מארגנטינה לצ'ילה במסע על גב פרדה. בשל החשש לביטחונה בדרכים, והודות להתערבות הנציג השוודי בארגנטינה אצל השלטונות, צורף למסעה ליווי של אנשי משמר חמושים. במהלך המסע חלתה אסתר בלנדה, ונאלצה לשוב לבואנוס איירס למנוחה. בקיץ אותה שנה חזרה לשוודיה וברשותה תוכי וקופים שהביאה מדרום אמריקה.[29]

במהלך 1921 כתבה ספר המשך בסדרה על אן-מארי לינדלוף בשם "15 שנה - דפים מחיי פרחחית" (בשוודית år – några blad ur en rackarunges liv rascal ‏ 15).[30]

הספר על המסע בארצות הברית

עריכה

הפרויקט הבא של אסתר בלנדה, בשנת 1922, היה סיור בעקבות מהגרים שוודים בצפון אמריקה. בבואה לאליס איילנד היא נשלחה למעצר לאחר שדרכונה עורר חשד בקרב שלטונות ההגירה. היא חולצה מהכלא הודות להתערבות כומר לותרני ממוצא שוודי מניו-יורק.[31] בכתבות ששלחה היא דיווחה על הבדיקות המחמירות שעל ההמהגרים היה לעבור הן לפני עלייתם לספינות לארצות הברית, והן באליס איילנד. היא התרשמה רבות מהחופש והחיוניות הרבה שהפגינו נשות ניו-יורק ברחובות הכרך ובמקומות העבודה שלהן. תחנתה הבאה הייתה שיקגו שבה היה ריכוז גדול של מהגרים שוודים. משם המשיכה למינאפוליס לבקר קרובי משפחה. היא נשדדה ברכבת ונאלצה לעבוד כמלצרית ובקטיף דובדבנים כדי לממן את המשך המסע.[32] היא נסעה בטרמפים לסולט לייק סיטי, נשארה זמן מה בקרב המורמונים, ושלחה כתבות מחמיאות מאוד על הקהילה. משם חזרה לשיקגו ועבדה כעוזרת במטבח באחת האחוזות בעיר. לאחר 6 חודשים התגעגעה הביתה ושבה לשוודיה.[33] בעקבות המסע בארצות הברית פרסמה, בנובמבר 1923 את ספרה "אמריקני" (בשוודית Amerikanskt)[34] שנמכר בכ-10,000 עותקים והוכתר כספר המצליח של השנה.[35]

 
אסתר בלנדה בשנת 1930

הספר על השהות בקמצ'טקה

עריכה

בין השנים 1925–1929 הייתה נשואה לאנטומולוג השוודי רנה מאליי(אנ') שהיה חברו של אחיה פריטהוף. כשהכירו השניים, רנה מאליי התאהב בה ורצה לשאתה. הם תכננו לשהות ביחד בקמצ'טקה שם עמד רנה מאליי לבצע עבודת מחקר ממושכת. אך לפני שהצטרפה אליו למסע לסיביר, היא יצאה עם קארין פריסל לנסיעה ארוכה, שנמשכה 5 חודשים. הן ביקרו בספרד, בניו-יורק, בסן פרנסיסקו, בהוואי וביפן. ביפן הן נקלעו לרעידת האדמה קיטה טאג'ימה(אנ') בשנת 1925. אסתר בלנדה שלחה כתבה ותמונות מכפר שנפגע קשות ברעידה. באוגוסט 1925 היא הגיעה לקמצ'טקה ונישאה לרנה מאליי. במשלחת המחקר היא שימשה כצלמת, נהגת מזחלות שלג, ואחראית על משק הבית.[36] הם התגוררו בכפר והתיידדו מקרוב עם תושביו. לאחר כשנה וחצי בסיביר, ביוני 1927, היא החלה במסעה לשוב הביתה בעוד רנה מאליי נשאר בסיביר. באותה שנה אמה נפטרה והוחלט למכור את ביתה. עם שובה לשוודיה כתבה את ספרה "הכפר בצל הר הגעש" (בשוודית Byn i vulkanens skugga) על תקופת שהייתה בסיביר. בשנת 1929 התגרשה מרנה מאליי, שחזר בינתיים לשוודיה. בספר על קמצ'טקה שיצא לאור בשנת 1930 היא כמעט ואינה מזכירה אותו. תצלומיה מסיביר מצויים בחזקת המוזיאון הממלכתי השוודי לתרבויות עולם בגטבורג.[37][25]

סוף דרכה

עריכה

מצבה הבריאותי התדרדר בזמן שהותה בסיביר והתברר שחלתה בשחפת. בשובה לשוודיה שהתה כשמונה חודשים בסנטוריום לטיפול בחנקן שריפא אותה. עם זאת, התגברה בעיית השתייה שלה שהחלה כבר בתחילת דרכה, עם פרסום ספרה הראשון. ב-1930 עברה להתגורר בחווה בדרום שוודיה. היא החלה להשתמש באופיום כדי להקל על כאבים בחזה והמשיכה לשתות.[38] ב-1931 וב-1933 פרסמה ספרי המשך בסדרה על הגיבורה אן-מארי לינדלוף "אן-מארי הופכת לחוואית" (בשוודית Patron Ann-Mari: rackarungen blir bonde) ואחריו "מאורסת" (בשוודית Patron förlovar sig).[39] בפברואר 1933 אושפזה שוב בעקבות בעיית השתייה שלה. בספטמבר 1934 היא נטלה מנת יתר של תרופות הרגעה, ולאחר אשפוז הבטיחה לבני משפחתה כי תטפל בבעיות ההתמכרות שלה.[40] אך בהגיעה לגיל 45 התמכרותה לאופיום הביאה גם לקריסתה הכלכלית. היא שקעה בחובות ואף פנתה לאקדמיה השוודית בבקשת עזרה כספית (כתבה לסלמה לגרלף) אך לא זכתה לקבל תמיכה.[7][41] בינואר 1937 לקתה בשבץ מוחי ורותקה למיטתה למשך חודשים ארוכים.[42] בהמשך אותה שנה עברה לגור עם קארין פריסל, אך בריאותה הייתה רופפת וסבלה מהתקפים אפילפטיים. בראשית 1938 מונה אחיה כאפוטרופוס שלה. היא התגוררה בדירת חדר קטנה בסטוקהולם ונעזרה באחות. באוקטובר 1948 היא נפטרה לאחר שלקתה בדלקת ריאות.[43](107)

חלוצה ספרותית

עריכה
 
השוואה בין עטיפות ספריה של אסתר בלנדה נודסטרם לאלה של אסטריד לינדגרן, כפי שהוצגה בתערוכה אודות אסתר בלנדה בטירת סקארהולט בשוודיה. משמאל ספריה של אסתר בלנדה, מימין ספריה של אסטריד לינדגרן.

אסתר בלנדה הייתה גם חלוצה בתחום ספרות הילדים ובמיוחד בספרים המיועדים לילדות.[25] גיבורת ספריה, אן-מארי לינדנלוף, בדומה לסופרת, היא פעילה חברתית ובעלת מודעות עצמית גבוהה. ספריה של אסתר בלנדה מתארים את התפתחות אופייה של נערה צעירה לעבר ביטחון עצמי, אי-תלות, ועצמאות, אשר אינה מציבה את הנישואין כמטרה מרכזית בחייה. אך התהילה על המצאת דמות ספרותית מודרנית מסוג זה בספרות הילדים נקטפה דווקא על ידי אסדטריד לינדגרן בזכות דמותה של פיפי ב-1945.

מחקר שהתפרסם באוניברסיטת גטבורג בשנת 2011, על ידי אווה וולסטרומס (בשוודית Eva Wahlströms), עורך לראשונה השוואה בין הכתיבה לילדים של אסתר בלנדה לבין זו של אסטריד לינדגרן וגיבורותיה, פיפי ומאדיקן.[1] עד אז נחשבה שנת 1945, בקרב חוקרי הספרות השוודית, כשנת ההופעה של סוגה חדשה בספרות הילדים בשוודיה. באותה שנה הופיעו מספר ספרים המתארים דמות נערית רעננה ומשוחררת, כשהבולטת ביניהם היא פיפי לנגסטרומפ(אנ') של אסטריד לינדגרן (בילבי בתרגום העברי). ספרה נחשב לחדשני הודות לדמות הילדה החופשית, המורדת בעולם המבוגרים ובחוקי הנימוס הנוקשים. החוקרת אווה וולסטרומס הניחה כי הדמות החדשה הזאת לא הגיעה ללא רקע מוקדם. לאחר קריאה נרחבת בספרות ילדים מהתקופה שבין מלחמות העולם היא גילתה כי תוארו בספרות השוודית דמויות כמו אלה המיוחסות לספרות מהתקופה שלאחר 1945.[44] היא ערכה ניתוח מפורט והשוותה בין פיפי של אסטריד לינדגרן לבין אן-מארי לינדלוף של אסתר בלנדה (וכמו כן לדמות מספריה של הסופרת הדנית קארין מיכאליס). הניתוח ההשוואתי של וולסטרומס מראה כי הדמויות הראשיות בספריהן של אסתר בלנדה ומיכאליס, ובאותה מידה פיפי לנגסטרומפ עוסקות בילד השובר נורמות ועצמאי. החוקרת מציגה במחקרה מגוון רחב של מאפיינים משותפים המביאים אותה למסקנה כי אסתר בלנדה היא למעשה החלוצה בתחום זה, והתפיסה כי 1945 הייתה השנה בה נולד ספר הילדים המודרני אינה רלוונטית עוד.[45]

הנצחה

עריכה
  • בשנת 2016 יצא לאקרנים סרטה של הבמאית אנה היילנדר (Anna Hylander) "אסתר בלנדה".[46]
  • בשנת 2017 פורסמה הביוגרפיה של אסתר בלנדה - "שמש ארורה" (בשוודית: Ett jävla solsken)[47] מאת הסופרת השוודית פטימה ברמר (Fatima Bremmer).[48]
  • בשנת 2019 נפתחה בטירת סקארהולט (Skarhult) בשוודיה תערוכה על אסתר בלנדה הסוקרת את כתיבתה העיתונאית והספרותית, את מסעותיה והאנשים בחייה.[49]
  • ספריה של אסתר בלנדה תורגמו לדנית, נורווגית, אנגלית, גרמנית, וצ'כית.

ראו גם

עריכה

נלי בליי - העיתונאית האמריקאית הנערצת על ידי אסתר בלנדה והיוותה עבורה מודל לחיקוי.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אסתר בלנדה נודסטרם בוויקישיתוף

ספריה של אסתר בלנדה להורדה ברשת (בשוודית)

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 ראה סקירה על המחקר באתר הארכיון הדיגיטלי Diva
  2. ^ פרטים על המשפחה, באתר Geni
  3. ^ Fatima Bremmer, Ett jävla solsken En biografi om Ester Blenda Nordström (שמש ארורה - הביוגרפיה של אסתר בלנדה נודסטרם), Forum, 2017, עמ' 37-39
  4. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 46-49
  5. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 52-53
  6. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 55
  7. ^ 1 2 3 קורות חיים של אסתר בלנדה, באתר שירות השידור השוודי SVT
  8. ^ השתמשה לעיתים גם בשמות העט Poulet או La Poulette. ראה אצל Bremmer עמ' 70
  9. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 60-67
  10. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 72-82
  11. ^ סקירה הכוללת התייחסות לחדשנות בעבודתה העיתונאית של אסתר בלנדה באתר .kvinnofronten.nu
  12. ^ ראה על הספר, באתר ההוצאה לאור Bakhall
  13. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 31-35
  14. ^ ספרו של החוואי היה בן למעלה מ-170 עמודים. ספרה של אסתר בלנדה, עליו נסב כל הרעש היה קצר יותר והכיל 147 עמודים. ראה קישור לספר של אסתר בלנדה בקישורים חיצוניים.
  15. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 110-116
  16. ^ פרטים על קארין פריסל ומשפחתה, באתר Geni
  17. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 83-86, 209
  18. ^ היילמר לונדבוהם היה מבוגר ממנה ב-36 שנה. באמצעותו הכירה אסתר בלנדה אמנים רבים, ציירים, מחזאים, ושחקנים. היא דחתה הצעת נישואין של היילמר לונדבוהם. ראה אצל Bremmer, Ett jävla solsken עמ' 119-120
  19. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 125-135
  20. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 145-148
  21. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 168-173
  22. ^ ראה על הספר, באתר Bakhall
  23. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 177-185
  24. ^ ראה על הספר, באתר Adlibris
  25. ^ 1 2 3 אסתר בלנדה נודסטרם, באתר ספרית אוניברסיטת גטבורג Göteborgs universitetsbibliotek
  26. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 200-210
  27. ^ פרטים על הסרט"פרחחית" ויוצריו ראה באתר IMDb
  28. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 188-196
  29. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 211-226
  30. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 228-230
  31. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 233-240
  32. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 241-249
  33. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 250-256
  34. ^ ראה על הספר, באתר Goodreads
  35. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 263
  36. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 263-278
  37. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 286-301
  38. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 302-308
  39. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 310-312
  40. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 313-318
  41. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 319
  42. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 321
  43. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 324-331
  44. ^ סקירה על המחקר ההשוואתי באתר ספרית אוניברסיטת גטבורג Göteborgs universitetsbibliotek
  45. ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 315-316
  46. ^ מידע על הסרט "אסתר בלנדה", באתר IMDb
  47. ^ מאמר על ספרה של פטימה ברמר Leading biography of the pioneering journalist באתר Newsbeezer
  48. ^ ביוגרפיה של הסופרת פטימה ברמר
  49. ^ התערוכה על אסתר בלנדה, באתר טירת Skarhult בשוודיה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אסתר_בלנדה_נודסטרם&oldid=38740723"