אפפונו מים

אֲפָפוּנוּ מַיִם עַד נֶפֶשׁ הוא פיוט מסוג סליחה שנתחבר על ידי הפייטן האיטלקי הפורה אמיתי בן שפטיה, שכיהן כרב וראש ישיבה במאה ה-9 ופיוטיו הרבים היו לאבני היסוד של הסידור ומחזור התפילה היהודי. הפיוט מיועד לתעניות בה"ב, ונאמר כיום בקהילות ישראל בסליחות לשני בתרא (היום האחרון בסדרת בה"ב).

פיוט אפפונו מים
אֲפָפוּנוּ מַיִם עַד נֶפֶשׁ, בָּאנוּ בְּעִמְקֵי מְצוּלָה. גַּלֵּי יָם עָבְרוּ עָלֵינוּ, דִּכְיַת תְּהוֹם כִּסָתְנוּ. הוֹדֵנוּ נֶהֱפַךְ לְמַשְׁחִית, וְעוֹד לֹא עָצַרְנוּ כֹּחַ. זַעַם וְעֶבְרָה הַעֲבֵר מִמֶּנּוּ, חֵמָה שַׁכֵּךְ מֵעָלֵינוּ. [נוסח אחר: זֻלְעַפְנוּ עַל חַטֹּאתֵינוּ, חֻלְחַלְנוּ עַל רֹב פְּשָׁעֵינוּ.] טִכַּסְנוּ עֵצָה מָה לַעֲשׂוֹת, יוֹעֵץ בְּקִרְבֵּנוּ אָיִן. כִּוַּנְנוּ בְּלֵב מַחֲשָׁבוֹת, לְמֵרָחוֹק שְׂאֵת דֵּעָה. מַסּוֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ, נְאָקָה תְּשׁוּבָה וּצְדָקָה. סוֹתְרוֹת רֹעַ גְּזֵרָה, עוֹד מֵעַנּוֹת עַם. פַּצְנוּ בְּהַסְכָּמָה אַחַת, צוֹם שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. קָדוֹשׁ אוּלַי יַשְׁקִיף, רַחֲמָיו לְקַדֵּם לְרוֹגֶז. שַׁדַּי עָשִׂינוּ אֶת שֶׁלָּנוּ, תַּקִּיף עֲשֵׂה אֶת שֶׁלָּךְ. אַל תֵּשֵׁב עִמָּנוּ בַּדִּין, מִדֶּבֶר וּמֵחֶרֶב [וּמֵרָעָב] מַלְּטֵנוּ. תִּיקַר נַפְשֵׁנוּ בְּעֵינֶיךָ, יָהּ מְחַל לַעֲוֹנֹתֵינוּ. [נוסח אחר: סְלַח לָנוּ. מְחַל לָנוּ. כַּפֵּר לָנוּ.] כְּיוֹם רִדְתְּךָ בֶּעָנָן:

הפיוט עוסק בקושי הגלות, ומביע תקווה שבזכות צום בה"ב ימחל אלוהים לחטאי עמו.

מבנה הפיוט ותוכנו

הפיוט מתאר את קשיי הגלות, המכבידים עלינו עד כי ”לֹא עָצַרְנוּ כֹּחַ” לעמוד כנגדם; לכן ”טִכַּסְנוּ עֵצָה מָה לַעֲשׂוֹת”, אך מכיוון ש”יוֹעֵץ בְּקִרְבֵּנוּ אָיִן” פנינו ונאחזנו ב”מַסּוֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ, נְאָקָה תְּשׁוּבָה וּצְדָקָה סוֹתְרוֹת רֹעַ גְּזֵרוֹת” (לפי תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה א', "א"ר לעזר, שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה, ואלו הן: תפלה וצדקה ותשובה"). לפיכך קבענו את צומות בה"ב כדי שירחם עלינו ה', והפייטן מסיים בבקשה: ”שַׁדַּי, עָשִׂינוּ אֶת שֶׁלָּנוּ - תַּקִּיף, עֲשֵׂה אֶת שֶׁלָּךְ”, וסלח לנו והצילנו מכל רע.

הפיוט עשוי שורות שורות, והאותיות הראשונות בכל שורה בפיוט יוצרות אקרוסטיכון אלפביתי, שבסופו חתימת שם המחבר: אֲמִתַּי.

בניגוד לפיוטים אחרים של אמיתי בן שפטיה, בפיוט זה אין חריזה כלל, ובכך הוא דומה לפיוטים קדומים. שפתו פשוטה ובהירה. ניכרת בו קרבה מסוימת לפיוט הקדום אנשי אמונה אבדו.

בהלכה

עיקרו של הפיוט עוסק בצום בה"ב, ועל כן כתבו הפוסקים שבמקרה שאין בציבור המתפללים לפחות עשרה אנשים המתענים, אזי ”הסליחה של 'אפפונו מים' וכו' בודאי אין נכון לאומרה”. לפי מנהג אחר נהוג לומר אותו בכל מקרה, אלא שאת המילים העוסקות בצום יש להחליף במילים העוסקות בתפילה, ולומר "תפילת שני וחמישי ושני" במקום "צום שני וחמישי ושני".