תענית בה"ב
תענית בה"ב, תענית שני וחמישי ושני, הוא מנהג של יהדות אשכנז לצום שלושה צומות, בימים שני וחמישי ושני בחודש חשוון ובחודש אייר, שני וחמישי בשבוע האחד, ויום שני בשבוע שאחריו.
כיום רק בודדים צמים תעניות אלו בפועל,[1] אבל בחלק מבתי הכנסת המתפללים בנוסח אשכנז (וכן בקצת קהילות נוסח ספרד החסידי) נוהגים לומר את הסליחות המיועדות לתעניות אלו. מנהג אמירת הסליחות נפוץ במגזר החרדי ליטאי, ובקצת קהילות (על פי רוב בישיבות) השייכות לזרם הדתי לאומי.
מקור וטעם המנהג
עריכהבמסכת סופרים (פרק כא) מובא מנהג "התלמידים" להתענות שני וחמישי בחודש ניסן "מפני חילול השם ומפני כבוד ההיכל שנשרף", אך הודגש שם שהתענית מותרת רק בצנעה, אבל להזכיר בציבור – אסור עד שיעבור ניסן.
בארבעה טורים, אורח חיים, סימן תצ"ב מופיע המנהג זוהה כמנהג אשכנז וצרפת. בדורות מאוחרים יותר אומץ המנהג גם בקרב קהילות ספרדיות שונות.[2]
באשר לטעם המנהג, יש אומרים שכיוון שהמועדים פסח וסוכות עלולים לגרום לאנשים לבוא לידי עבירה, תיקנו להתענות אחריהם כדי לכפר על עבירות אלו.[3] אך מכיוון שלא נהוג לצום בחודש ניסן ותשרי, דוחים את הצום לחודש שאחריהם.[4]
יש המסמיכים למנהג התענית את הפסוק בספר איוב (א,ה): "ויהי כי הקיפו ימי המשתה… והעלה עולות מספר כולם [=בניו]… כי אמר איוב אולי חטאו בני".[5]
אחרים הסבירו את טעם התעניות ככפרה לפני עונת הגשמים (בחשוון) והקציר (באייר).[6]
כיוון שחג השבועות אינו אלא יום אחד (או יומיים בחוץ לארץ), לא חששו לעבירה, ולא תיקנו תעניות בה"ב לאחריו.[7] מכל מקום, היו יחידים שצמו בה"ב גם אחרי שבועות.[8]
מדוע דווקא שני וחמישי
עריכה"ומה שמתענים בימים ב' וה', ולא בימים אחרים בשבוע, זה מפני שהם ימי רצון. כי "כשעלה משה למרום בפעם השנייה לקבל לוחות שניים, עלה ביום ה' וירד ביום ב'" (טור או"ח קלד)
ובתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ט"ו, עמוד ב' מבואר מדוע לא תקנו את התעניות בחמישי שני וחמישי "אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע השערים אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמישי ושני" ומפרש רש"י שם שכשרואין בעלי חנויות שקונין למוצאי יום חמישי שתי סעודות גדולות אחת לליל חמישי ואחת לשבת סבורים שבא רעב לעולם ומייקרים ומפקיעים השער אבל משהתחילו להתענות יודעין שאינו אלא מפני התענית".
מועד התענית
עריכהלדעת המשנה ברורה,[9] יש להתחיל להתענות ביום שני אחרי השבת הראשונה שאחרי ראש חודש אייר ומרחשוון. ויש נוהגים שבאייר עושים בתחילת החודש כמו שכתב המשנה ברורה, ואילו במרחשוון דוחים את התענית עד סוף החודש, או כדי להקל על הציבור כדי שהימים יהיו יותר קצרים,[10] או משום שרוצים להתחיל אחרי י"ז במרחשוון משום שהוא זמן רביעה.[11]
בימים מיוחדים
עריכהבשנים שחל יום טוב ראשון של פסח ביום ראשון[12], חלה תענית שני בתרא בפסח שני. לפי המנהג הקדום שאומרים תחנון, בוודאי נהגו תענית בה"ב כרגיל. לאחר שהפסיקו לומר תחנון בהרבה קהילות, נוצרו חילוקי מנהגים אם לנהוג בה"ב ביום זה או לדחותו (או לגמרי או לשבוע אחר).
בשנים שיום טוב ראשון של פסח חל ביום שלישי תענית שני קמא חלה בה' באייר, יום העצמאות (כיום, בשנים אלו יום העצמאות נדחה ליום שלישי, ו' באייר). בציבור החרדי, שאינו מציין את יום העצמאות, נוהגת תענית שני קמא כרגיל ונהוג לומר סליחות. בציבור הדתי-לאומי, הרואה ביום העצמאות יום שמחה, האומרים סליחות נחלקו כיצד ראוי לנהוג. הרב צבי יהודה הכהן קוק הורה להגיד ביום זה סליחות, אפילו כאשר הסליחות נאמרות ביום העצמאות. הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, הסביר בשיטת הרצי"ה שהוא למד זאת מפורים, שלמרות שהוא יום חג הגאונים הורו לומר בו סליחות[13]. לעומת זאת, הרב שפירא עצמו הורה שלא לומר סליחות. הרב יעקב אריאל סובר שבשנה כזו כל ימי בה"ב נדחים בשבוע ומתחילים רק לאחר יום העצמאות[14]. בשנת ה'תשס"ד, תוקן חוק יום העצמאות והוחלט שבשנים כאלה ידחה יום העצמאות ליום שלישי ו' באייר, ואילו יום שני הוא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. למרות השינוי, הרב שפירא המשיך להורות שלא לומר סליחות ביום שני משום שמדובר בה' באייר, והיו שהורו לדחות אותן לשבוע הבא.
סליחות
עריכהבבתי כנסת רבים נהוג לומר סליחות המיועדות לתעניות אלו אף כשאין בקהל עשרה אנשים שמתענים.[15] סליחות אלו כוללות התייחסות מפורשת לצום, ולפיכך האחרונים הציעו תיקונים שונים לסליחות כאשר אין עשרה מתענים. למשל, יש שהציעו לדלג לחלוטין על הסליחה "תענית ציבור קבעו",[15] ואחרים הציעו לדלג רק על המילה "ציבור" ולומר: "תענית קבעו",[16] או לומר "תפילת ציבור".
לפי מנהג אשכנז הישן, אומרים סליחות לכל תענית ציבור באמצע חזרת הש"ץ בברכת סלח לנו.[17] האחרונים דנו בשאלה האם יש צורך במניין מתענים כדי להתיר לומר סליחות באמצע חזרת הש"ץ, ויש שהתירו זאת,[15][18] ויש שאמרו לומר אחרי התפילה.[19] גם היום, בקהילות המועטות שממשיכות במנהג זה, יש חילוקי מנהגים בשאלה זו.[20]
מי שברך
עריכהבשבת שלפני התענית נהוג שהחזן מכריז בתפילה על התעניות על ידי ברכה של אלו שיתענו. במנהג אשכנז המזרחי, נוהגים לומר מי שברך מיוחד לפני החזרת ספר התורה לארון הקודש,[21] ואילו במנהג אשכנז המערבי, נוהגים להוסיף את הברכה לנוסח המי שבירך שאחר יקום פורקן.[22]
לשון הברכה במנהג המזרחי:
מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה, הוא יברך את אלה שיקבלו עליהם להתענות תענית שני וחמישי ושני; בשכר זה הקדוש ברוך הוא ישמרם ויצילם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם ויקבל תפילותיהם ויאזין שועותיהם עם כל ישראל אחיהם ונאמר אמן.
האחרונים כתבו שמי שעונה אמן אחרי ברכה זו, אינו צריך לקבל על עצמו את התענית בתפילת המנחה ביום שלפני התענית כדין תענית יחיד, אך הדגישו שאין עניית אמן על ברכה זו מחייבת את העונה להתענות אם לא התכוון לכך.[23]
קישורים חיצוניים
עריכה- בה"ב באתר "דעת".
- בה"ב באתר "ישיבה".
- מנשה אלישיב, "תעניות בה"ב ופסח שני", דף שבועי מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות, אוניברסיטת בר-אילן, מספר 392, פרשת אמֹר, תשס"א ויום העצמאות, תשס"ח.
- סליחות בה"ב לפני מנהג אשכנז המזרחי מתוך מחזור כל בו.
הערות שוליים
עריכה- ^ עם זאת, יש לפחות שני מניינים בירושלים עם לפחות עשרה מתענים וקוראים ויחל, אחד בבית הכנסת זיכרון משה ואחד בשטיבלך מאה שערים. כמו כן, יש כמה מניינים בבית הכנסת שומרי שבת בבורו פארק שקוראים ויחל, ולפחות מניין אחד בלייקווד.
- ^ רבי חיים בנבנישתי, רבה של איזמיר כותב (כנסת הגדולה, סימן תצב): "הנהגתי שלא להתחיל שני וחמישי ושני במרחשון עד י"ו במרחשון דהוי רביעה ראשונה וכהי איתא בספר אבי"ה וכן ראיתי ממהרי"ל ז"ל ליקוטי מהר"י וייל ז"ל סי' ל"ד". על כל פנים, נראה שבאותן קהילות הספרדים לא נתקבל אלא המנהג לצום, ואף פעם לא אמרו סליחות או ליטורגיה מיוחדת לימים אלה. ומכל מקום נראה שרוב רובם (אם בכלל) של הספרדים בזמננו לא נוהגים מנהג זה כלל, ראו ילקוט יוסף הלכות פסח ג, עמ' תתקה (הקישור לאוצר החכמה, הזמין למנויים בלבד).
- ^ תוספות קידושין פא ע"א ד"ה סקבא בשם יש אומרים
- ^ בניסן יש איסור תענית, מה שאין כן בתשרי שמותר להתענות. אולם, כיון שהיש בו כל כך ימי שמחה, אינו נכון לקבוע בו תענית קבוע (משנה ברורה תצב:ב).
- ^ (טור או"ח תצב)
- ^ ספר חסידים סי' רכ"ז
- ^ מגן אברהם תצב:א.
- ^ כנסת הגדולה סי' תצב.
- ^ משנה ברורה, סימן תצ"ב, סעיף קטן ג'
- ^ ספר מהרי"ל - מנהגים של רבינו יעקב מולין, מהדורת שלמה י. שפיצר, ירושלים תשמ"ט, עמוד ת.
- ^ ספר מהרי"ל - מנהגים של רבינו יעקב מולין, מהדורת שלמה י. שפיצר, ירושלים תשמ"ט, עמוד ת, בהערה 3 בשם מהר"י ווייל.
- ^ כ־11.5% מכלל השנים.
- ^ שיחת הרב אברהם שפירא ליום העצמאות תשס"ד
- ^ סידור גואל ישראל
- ^ 1 2 3 שו"ת עבודת הגרשוני סי' נז.
- ^ פרי מגדים בסימן תצ"ב.
- ^ ספר מהרי"ל - מנהגים של רבינו יעקב מולין, מהדורת שלמה י. שפיצר, ירושלים תשמ"ט, עמ' קנה, וכן בסידור שפה ברורה, רעדלהיים תקצ"ב, דף לא מופיע הוראה שאומרים סליחות בתענית באמצע ברכת סלח לנו.
- ^ שו"ת לבושי מרדכי תניינא או"ח סי' מא; באר היטב תקס"ו ס"ק ה.
- ^ דברי קהלת, עמ' 366
- ^ לוח מנהגי בית הכנסת לבני אשכנז בארץ ישראל ובחוץ לארץ לשנת תשע״ט בתוך ירושתנו ספר י (תשע"ט), עמוד 31: "אם יש עשרה מתענים בבית הכנסת, אומרים סליחות בברכת 'סלח לנו' של חזרת הש"ץ אחר המילים 'כי פשענו'. לפני ברכת 'רפאנו' אומר הש"ץ ברכת 'עננו'. כאשר אין עשרה מתענים, אין אומרים 'עננו' ואת הסליחות אומרים לאחר חזרת הש"ץ, ובתחילתן משמיטים את משפט הפתיחה 'סלח לנו' ופותחים מיד באמירת 'אל ארך אפים'". ואילו בקהילת שערי התקוה בניו יורק ובקהילת וויען (לפחות בבתי הכנסת של קהילת וועין שעדיין מתפללים נוסח אשכנז), נוהגים לומר סליחות בתוך חזרת הש"ץ אף אם אין מתענים כלל.
- ^ כמו שמופיע ברוב הסידורים המודרניים. ראו לדוגמה במחזור כל בו.
- ^ סדר עבודת ישראל, רעדעלהיים רכ"ח, עמ' 230, וראו גם דברי קהלת, עמ' 366 שמביא נוסח קצת שונה.
- ^ מגן אברהם תצב:ג, מובא במ"ב תצב:ג.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.