סידור

ספר תפילות יהודי

הסידור הוא ספר המרכז בתוכו את התפילות שמתפלל יהודי בימי החול וביום השבת, ואת החשובות שבתפילות החגים. בסידורים רבים ניתן למצוא גם דינים וברכות שונות ואת קריאות התורה לימים שני וחמישי. הסידור מלווה את היהודי מלידתו (ברית מילה) ועד מותו (הלוויה) והוא "ספר החיים של היהדות".

סידורים לשימוש המתפללות בכותל המערבי
סידור רב סעדיה גאון

היסטוריה עריכה

 
סידור הבעל שם טוב בכתב-יד. בצד ימין רשומים שמות תלמידיו כדי שיזכרם בתפילתו. בצד שמאל תפילת העמידה.
 
קטע של הגדה של פסח מתוך כתב יד של סידור מהמאה ה-9. נמצא באפגניסטן בשנת 2001 ונחקר על ידי מוישה רוזנפלד

הצורך לקביעת תפילות ממוסדות החל עם אנשי כנסת הגדולה שחיו בראשית ימי בית המקדש השני. סידורי תפילה החלו להופיע רק בתקופת הגאונים, במאה השישית או השביעית. הסידורים הראשונים היו בכתב יד והם נועדו לשימושם של החזנים בבתי הכנסת, בעיקר בחגים שנוסח התפילה בהם לא היה שגור. רק בהמשך החלו לכתוב גם את סדר התפילות של שבתות וימות החול.

הסידור הראשון הידוע הוא של רב נטרונאי גאון, ששלח לקהילת אליסאנו שבספרד. אחריו בא סידורו של רב עמרם גאון ראש ישיבת סורא שנכתב עבור קהילת ברצלונה שבספרד. עותקים ממנו נשלחו לתפוצות ישראל והוא נעשה הבסיס ליצירתו של נוסח התפילה של קהילות ישראל. כמו כן ידועים הסידורים של רב סעדיה גאון מהמאה ה-10, הסידור של הרמב"ם מהמאה ה-12 ומחזור ויטרי שנכתב על ידי תלמידו של רש"י מהמאה ה-11, שהיה הסידור הראשון בנוסח יהודי צרפת.

סידור התפילה הקדום ביותר הנמצא כיום, הוא כנראה קובץ תפילות בן 50 עמודים כתוב בעברית עתיקה ועם סימני ניקוד בבלי, על קלף המתוארך בבדיקת פחמן 14 לסביבות שנת 840 לספירה. הקובץ כולל תפילת שחרית, פיוטים, חלקים מהגדה של פסח, ורשימת 100 ברכות שיש לומר בכל יום[1].

הפיזור הגדול של קהילות ישראל וריבוי הפיוטים והתוספות שנהגו לומר במקומות שונים יצרו מספר רב של נוסחים. הקהילות הושפעו לאורך הדורות זו מזו וכך נוצרו הנוסחים המאוחדים שאנו מכירים היום. אחרי גירוש ספרד, אפשר כבר לראות התרכזות של נוסחי התפילה לכמה זרמים מרכזיים, וזאת מפני שהיהודים בספרד התפזרו להרבה ארצות ונוסחם השפיע על היהודים במקומות שאליהם הגיעו. אותו דבר קרה בסופו של דבר בארצות אשכנז. כשנוצר יותר קשר בין היהודים בארצות השונות, נוסחי התפילה הושפעו זה מזה, אם בגוף התפילה עצמה, או בפיוטים שהתפשטו מהר בכל הקהילות בגלל טיבם ולשונם. כמו כן, במאה ה-15 התחילו נוסחי התפילה להיות קבועים יותר בגלל המצאת הדפוס.[2]

משרבו התפילות והמנהגים שהתקבלו לסדר התפילה, החלו להופיע סידורים ובהם תפילות לשבתות וימות החול, ואילו תפילות שלוש רגלים (פסח, שבועות וסוכות) והימים הנוראים (ראש השנה ויום כיפור) הופיעו בנפרד ונקראים מחזור[3].

מעמדו של הסידור עריכה

 
מסיבת סידור בבית ספר בקריית מלאכי
 
מהדורות סידור קורן לילדים

הסידור הוא הספר הראשון שהילד היהודי לומד לקרוא בו[4]. מסיבה זו, כאשר הילדים הרכים מקבלים את הסידור, נהוג לערוך מסיבה גדולה וחגיגית, על מנת להדגיש בפני הילדים את חשיבות המעמד וחשיבות הסידור.

הרב שלמה וולבה כתב על הסידור: "הספר העמוק והקשה ביותר מכל הספרים בתורה שבעל-פה שהנחילונו חז"ל".

נוסחי הסידור עריכה

נוסח הסידור אינו קבוע ומשתנה על פי הקהילות והמנהגים השונים. השוואת המקורות הקדומים העוסקים בתפלה מגלה בעיקר הבדלים בין נוסחאות התפילה בארץ ישראל לבין הנוסחאות בבבל. בתקופה מאוחרת יותר התמזגו נוסח ארץ ישראל ונוסח בבל[5] ונוצרו נוסחאות תפילה נוספים בקהילות השונות.

בקרב האשכנזים היה מקובל נוסח אשכנז שעודנו מקובל אצל חלק מהם, בעיקר אצל הליטאים ההולכים בשיטת הגר"א ואצל האשכנזים במערב אירופה. בימי הביניים היה מנהג מיוחד ליהודי צרפת הקרוב לנוסח אשכנז, שלאחר גירוש יהודי צרפת בשנת 1394 כמעט חדל מלהתקיים (מלבד בימים נוראים בקהילות אפ"ם). גם במנהג זה, היו חילוקים בין קהילות ואזורים שונים. מנהג זה היה קיים רק בצפון צרפת. בדרום צרפת (שאז לא היה חלק מצרפת) התפללו בנוסח פרובנס המשלב את מנהגי צרפת, ספרד ואיטליה; נוסח זה שרד עד לזמן האחרון, אבל בסופו של דבר עברו מתפללי נוסח זה להתפלל בנוסח הספרדים.

כאשר קמה תנועת החסידות היא יסדה לעצמה נוסח תפילה משלה המכונה נוסח ספרד, שהפך עם מרוצת השנים להיות הנוסח המקובל על רוב האשכנזים בארץ ישראל. נוסח ספרד הוא שילוב של נוסח אשכנז ונוסח הספרדים.

הספרדים מתפללים בנוסח הספרדים, וכך גם רוב עדות המזרח בכמה מאות שנה האחרונות. בשל תפוצתו הגאוגרפית הרחבה של הנוסח התפתחו שינויי נוסח מקומיים, שעד הדור האחרון נשמרו בדרך כלל כמסורות שבעל-פה אך לאחרונה יוצאים סידורי תפילה כפי מנהגים של עדה מסוימת למשל סידור "תפילת רפאל" כמנהג יהדות גאורגיה, "סידור אבותינו" כמנהג יהדות מרוקו או "זכות יוסף" כמנהג יהדות טורקיה ורודוס. בעבר היו קיימות מסורות תפילה שונות כדוגמת נוסח פרס, נוסח הרומניוטים, נוסח ארם צובא, נוסח קטלוניה ונוסח צפון אפריקה שנדחקו מפני המסורת הספרדית. לעומתם, שמרו יהודי איטליה הוותיקים על נוסח תפילה משלהם למרות ההגירה הספרדית הגדולה לאיטליה לאחר גירוש ספרד[6].

הסידור התימני מכונה תכלאל. יהודי תימן ההולכים אחר המסורת ה"שאמית" מתפללים בנוסח הקרוב לנוסח הספרדים, בעוד אלה ההולכים אחר המסורת ה"בלדית" מתפללים על פי מסורת מקומית קדומה.

גם לחלק מיהדות איטליה יש נוסח שלעצמם הנהוג עד היום בחלק מקהילות איטליה ובקהילות ספורות בארץ.

נוסחים מודרניים עריכה

 
ואני תפילתי: סידור ישראלי בהוצאת התנועה המסורתית בישראל

בצה"ל התעוררה בעיה, משום שחיילים בני כל העדות מתפללים יחדיו, אך לכל עדה נוסח שונה. לפתרון הבעיה, ערך הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, בשנת 1963 נוסח אחיד של הסידור לחיילי צה"ל. הרב עובדיה יוסף התנגד לנוסח האחיד, כיוון שהיה רובו ככולו כנוסח ספרד החסידי. בסופו של דבר, הנוסח האחיד קיים עד היום בבסיסי צה"ל ומסופק לחיילים על ידי הרבנות הצבאית, אך לא ניתן לומר שהשתרש באופן מלא בקרב חיילי צה"ל.

סידור רינת ישראל שנערך בשנת 1970 על ידי שלמה טל מכיל - כמו סידור נוסח אחיד של צה"ל - תפילה לשלום המדינה, "מי שברך" לחיילי צה"ל, תוספות ותפילת הלל לחג העצמאות וליום שחרור ירושלים. סידור פעמי גאולה כולל, לצד התאמת ההנחיות לגברים ולנשים, שינויים נוספים כמו "על הניסים" ליום העצמאות וליום ירושלים, "הרחמן הוא יברך את מדינת ישראל" בברכת המזון ועוד.

קהילות הזרמים הלא-אורתודוקסיים ביהדות מתפללות בדרך-כלל לפי נוסחים משלהן, ולצורך כך מפרסמים זרמים אלה סידורים מיוחדים. מטרתם של סידורים אלה הוא להתאים את נוסח התפילה למנהג ולצרכים של המקום והזמן, תוך זיקה למסורת התפילה. בין מאפייניהם: התאמת תוכני התפילה לתפיסת העולם הדתית של המתפללים (לדוגמה, השמטת קטעי התפילה המאזכרים את בית המקדש ועבודת הקרבנות); קיצור נוסח התפילה; אמירת קטעים מהתפילה בשפת המדינה (כמו אנגלית או גרמנית) וגישה שוויונית לנשים. לאחר קום מדינת ישראל הוכנסו תפילות למעמדי יום העצמאות, יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום השואה. בישראל, הסידור המקובל בתנועה הקונסרבטיבית נקרא "ואני תפילתי". בתנועה הרפורמית נוהג הסידור תפילת האדם; קדם לו סידור "העבודה שבלב", שנהג מראשית שנות ה-80 של המאה ה-20.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ JESSICA STEINBERG, World’s ‘oldest known siddur’ unveiled in Jerusalem
  2. ^ "הרמב"ם ונוסח התפילה של יוצאי תימן", פאר ברזילי, בתוך: קטורת שילה (תש"ע) 160-141.
    ראו גרסה עדכנית כאן: שאלת ייחודו ומקורותיו של נוסח התפילה של התימנים לאור השפעות מחוץ(הקישור אינו פעיל)
  3. ^ באשכנז, עד למאה ה-18, הפיוטים לשבתות "הגדולות", כגון ארבע פרשיות תמיד הופיעו במחזורים ולא בסידורים. מאידך, מעריבים לימים טובים הופיעו דווקא בסידורים של אותה התקופה.
  4. ^ משה חיים חעשין, ספר המסורת השלם, תשנ"ג, עמ' קע והלאה
  5. ^ בעיקרון, כל הנוסחאות של היום מבוססים על נוסח בבל, עם השפעות ארצישראליות. בנוסח אשכנז, נוסח איטליה ונוסח רומניא, יש הרבה יותר השפעה מנוסח ארץ ישראל משאר בנוסח הספרדים.
  6. ^ להתייחסות יותר מקיפה לנוסחאות אלו, עיין יוסף תבורי, השפעת גירוש ספרד על נוסח התפילה, בתוך תפארת לישראל: ספר היובל לכבוד ישראל פרנצוס, ניו יורק תש"ע, עמ' 289–307.