ארנסט שפארד
ארנסט הווארד שפארד (באנגלית: Ernest Howard Shepard; 10 בדצמבר 1879 – 24 במרץ 1976) היה צייר ומאייר בריטי. נודע במיוחד באיוריו לספרי ילדים מפורסמים כגון "הרוח בערבי הנחל"[1] ו"פו הדב".
 | |
| לידה |
10 בדצמבר 1879 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
24 במרץ 1976 (בגיל 96) Lodsworth, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Ernest Howard Shepard |
| מקום לימודים |
|
| תקופת הפעילות |
1899–1976 (כ־77 שנים) |
| תחום יצירה |
ציור, איור, ספרות נוער |
| יצירות ידועות |
הרוח בערבי הנחל, סדרת פו הדב |
| פרסים והוקרה |
|
| צאצאים |
מרי שפרד |
  | |
מילן ושפארד נפגשו בעבודתם בשבועון הסאטירי "פאנץ'", ובתחילה לא חיבבו איש את רעהו. לאחר זמן מה החלו השניים לעבוד על ספרו של מילן "פעוטים היינו".[2] קוראי הספר אהבו את ציוריו של שפארד וזה הפך לשותף קבוע של מילן ואייר את שני ספרי השירה שלו ושני ספרי פו: פו הדוב[3] והבית בקרן פו[4] איוריו התבססו על מקומות אמיתיים ביער אשדון ובחווה, כפי שדרש ממנו מילן.
איוריו של שפארד לספר "פו הדב" נעשו תחילה בשחור לבן ומאוחר יותר בצבע, והפכו לחלק בלתי נפרד מהספר. דוב הצעצוע שעל-פיו צויר פו הדב הוא זה של גראהם שפארד, בנו של המאייר.
באיוריו של שפארד מופיעים בעלי החיים וכן צעצועי ילדים בצורה מואנשת והם נראים כחבריו.
ביוגרפיה
עריכהארנסט שפארד נולד ב-10 בדצמבר 1879 בלונדון. אביו, הנרי שפארד, היה אדריכל ואמו, ג'סי הרייט, הייתה בתו של אמן צבעי המים ויליאם לי. כבר בגיל צעיר גילה שפארד כישרון לציור. בשנת 1897 החל ללמוד בבית הספר הת'רלי לאמנויות יפות (אנ') בצ'לסי ולאחר שנת לימודים אחת עבר לאקדמיה המלכותית לאמנויות, שם זכה במלגת לנדסיר בשנת 1899 ובפרס המכון הבריטי בשנת 1900. באקדמיה הכיר שפארד את אלינור צ'פלין, אותה נשא לאישה בשנת 1904. בני הזוג רכשו בית בלונדון ונולדה להם בת אחת, מרי.
הקריירה האמנותית של שפארד החלה ב-1906, כשפרסם מהדורות מאוירות של "משלי איזופוס", "Tom Brown's School Days" (אנ') ו"דייוויד קופרפילד", ובמקביל החל לעבוד כמאייר בכתב העת "פאנץ'".[5] שפארד גם יצר ציורים, אותם הציג בתערוכות במכון לאמנויות יפות של גלאזגו, בגלריה לאמנות של מנצ'סטר (אנ'), בגלריית ווקר לאמנות (אנ') ובעיקר באקדמיה המלכותית לאמנויות בפיקדילי.
ב-1914, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, שפארד היה כבר בשנות השלושים של חייו, אך הוא התגייס לצבא בדרגת סגן משנה. ב-1916 נלחם בחזית הצרפתית בקרב על הסום, ב-1917 הועלה בדרגה והועבר לחיל המודיעין ונלחם בקרב על אראס. הוא זכה באות הצטיינות כמפקד. בכל אותה העת המשיך לרשום סצנות מחיי החיילים ומשדות הקרב. החומר החזותי המרגש התפרסם בכתב העת פאנץ' ושפארד התפרסם בזכותו כמאייר מוכשר. בתום המלחמה שפארד חזר לעבודתו בפאנץ', ב-1923 התמנה למאייר ראשי של השבועון. הוא החזיק במשרה זו עד סוף מלחמת העולם השנייה ב-1945.[6][7]
שפארד הוא אביה של מרי שפארד(אנ'), מאיירת הספרים הראשונים בסדרת מרי פופינס.[8]
יצירתו כמאייר
עריכהבעשור הראשון של המאה הקודמת היה עדיין הצילום בחיתוליו ולא היו צלמי קרב שליוו את הצבא. רישומיו של שפארד סיפקו את החומר החזותי משדה הקרב ומילאו את מקומם של צילומי הקרבות של ימינו.
כאשר חזר שפארד לעבודתו בשבועון פאנץ, אחרי מלחמת העולם הראשונה, היה פרנק ריינולדס בעל השפעה רבה בניהול העיתון, בייחוד בכל שנגע לתחום האיור והקריקטורה.[9] הוא ראה בשפארד אדם רגיש להתרחשויות בחברה האנגלית ובייחוד לתחושות הדור הצעיר, שיצא ממלחמת עולם הראשונה מאוכזב וספקני ביחס ל "ערכים הנצחיים" של החברה הבריטית השמרנית. שפארד לא היה מהפכן פוליטי, אך ידע לבקר את שביעות הרצון העצמית של האזרח הבריטי, את הצביעות, הבטלנות ושאר פגעי החברה המבוססת. שפארד הכניס לעולם הקריקטורה האנגלית רוח חדשה. ציוריו הצטיינו בקו קליל ומרומז ובתפיסה מימטית של תנועת הדמויות. סגננו היה חסכוני, לפעמים אפילו קצת "פרוע". הוא עסק בקריקטורה חברתית וברישומיו הציב את דמות הילד התמים כמי שמציב סימן שאלה בקשר להתנהגות המבוגרים. הילדים בקריקטורות של שפארד שחקו את משחקי המבוגרים בתום לב, אך בעצם העמידו לנגד עיני המתבונן מראה אשר שיקפה וגם הדגישה את הצד האינפנטילי שבמבוגר ואת פוטנציאל האכזריות והשחיתות הטמון בילד.
ארנסט שפארד ואלן מילן המשורר והסופר, הכירו במקום עבודתם בפאנץ'. מילן לא התלהב מאיוריו של שפארד, אך בהמלצת חבריו הסכים לקבלו כמאייר לשיריו שהתפרסמו בפאנץ'. למרות חששותיו של מילן אסופת שיריו הראשונה : "כשהיינו קטנטנים" - עם איוריו של שפארד התקבלה על ידי ציבור הקוראים הצעירים והמבוגרים, לכן החליט להמשיך את דרכו כסופר ילדים עם המאייר שפארד ואף לשתפו בתמלוגים ממכירת ספריו.
היחסים בין הסופר והמשורר היו אמביוולנטיים. שפארד כינה את פו "הדוב הטיפש הזקן הזה" וחשב שה"דוב הטיפש" העיב על כל עבודתו האמנותית .[10] גם מילן הסופר והמשורר לא גילה חיבה למאייר שלו. כאשר שפארד רצה לפרסם ספר על עבודתו כמאייר, הוא פנה למילן וביקש ממנו הקדמה קצרה לספרו מילן הסכים אך כתב הקדמה מתנשאת וארוגנטית בזו הלשון: כאשר מחבר מפיק ספר בכוחותיו בלבד, שום צייר אינו מתבקש לכתוב לו הקדמה. לעומת זאת ספרו של שפארד אינו יכול לקוד את קידתו החיננית לפני הקהל, אלא אם כן מילן, או מישהו מכובד אחר, יסכים לשמש לו שושבין. מר שפארד באמת אינו זקוק לכך שאציג אותו. סוף, סוף כל מי ששמע עלי שמע גם על שפארד.
בהמלצתו של ריינולדס שפארד התחיל לאייר את שיריו של מילן שהתפרסמו לראשונה בפאנץ' ויצאו אחר כך כספר "פעוטים היינו". האיורים, היו רישומי עפרון, ללא צבע והם היוו חלק אינטגרלי של הטקסט. הם השלימו את הכתוב, ולפעמים פלשו לתוכו או חרגו ממנו בחינניות. המפגש בין בעלי החיים המצוירים לבין הילד, כמו המפגש בינו לבין המבוגר, היה מפגש בין דומים שהם שונים. בשירי מילן משמשים בעלי החיים ראי למאוייו, שמחותיו וחרדותיו של הילד. הסוס, הארנבת, הכלב, האריה והחיות, הן למעשה חבריו הטובים. בעצם לא כל החיות הן בעלי חיים ממש, חלקן הן פרי דמיונו של הילד וחלקן פשוט צעצועיו. למשל הדובים שבשיר "הדובים מקינג ג'ורג'" – הם פרי דמיונו של הילד ההולך ברחוב וממציא לעצמו חברים למשחק. כבר בשלב זה נראים הדובים של שפארד כילדים שהתחפשו לדובים, וקצת – וזה חידוש - כמו דובוני צעצוע. אלה אינן חיות מואנשות, אלא צעצועים מונפשים שבאו לשחק עם הילד.
באיורים שהכין שפארד ל"פו הדוב" ו"הבית בקרן פו" מתרחשת המטמורפוזה האמיתית והשלמה של הצעצועים ההופכים לחברים ואולי אפילו לחלקים שונים מאישיותו של הילד.
שפארד עיצב את הדובון על פי צעצוע של בנו אך הוא מופיע כבר באחד מגיליונות פאנץ' ב-1924 כאיור לשיר "דוב צעצוע" וב-1930 כתמונה בבית תה בבריסטול. כבר בגרסה המוקדמת לדובון צורה ואופי של "ילד".
הוא קצת מסורבל אבל יש המון גמישות בתנועותיו, בדיוק כמו בתנועותיו של ילד קטן ושמנמן. למעשה כאלה הן גם שאר החיות בשני ספרי פו הדוב והן מייצגות במידה רבה את אישיותו התמימה, אך מורכבת של הילד הרוצה לפעמים להישאר זהיר ונאמן כמו החזרזיר, לפעמים שחצן כמו טייגר, לפעמים מסכן ומקופח כמו איה, ותמיד – לקקן! המשתוקק למשהו מתוק, כמו פו הדוב. ותכונות אלה מלוות אותו לפעמים עד סוף ימי חייו עד ימי זקנתו.
לימים שפארד הוסיף צבע לרישומיו.
ב-1931 שפארד אייר את ספרו הקלסי של קנת גרהם "הרוח בערבי הנחל" וגם איוריו לספר זה זכו להצלחה רבה, אך לא היה בהם אותו עומק ואותה מקוריות כמו באיוריו ליצירתו של מילן.
שיתוף הפעולה בין מילן לשפארד
עריכהשיתוף הפעולה בין הסופר מילן לבין המאייר שפארד הוכח כפורה מאוד. דמויותיו של מילן קרמו עור וגידים ועוררו הזדהות אצל הקורא הצעיר, ואצל הקורא המבוגר, פרשנותו של שפארד עוררה הבנה של רובדי העומק הטמונים בטקסט הפשוט כביכול.
גם שפארד יצא נשכר משיתוף הפעולה עם מילן. הוא השתחרר מן הצורך להמציא דברי שנינה לקריקטורות ויכול היה להתמסר למלאכת האיור שהייתה חביבה עליו ונושאים שהיו תמיד קרובים ללבו. שפארד יצר בהשראתו של מילן את דמות הילד האידיאלי, שהיה דומה לדברי בני זמנו לבנו של הסופר, אבל הילד שבציור הפך ל"טיפוס" עוצמתי יותר מן הילד החי. דבר דומה קרה גם לצעצועיו המצוירים, שהפכו ל"טיפוסים" מגובשים וברבות הימים זכו לעמידה ברשות עצמם. על כך יעידו מחירי רישומיו המקוריים של שפארד ששמשו כדגמים לסרטים, להדפסים ולתעשיית קיטש נרחבת ההולכת ומתרבה.
בשלב מסוים גם מילן צר העין נאלץ להודות בתרומתו של שפארד לתהילתו. הוא עשה זאת במעין צוואה שנאמר בה כך:
כאשר אמות
ששפארד יקשט את מצבתי
ויעשה (אם יש מקום) שני ציורים על קברי
חזרזיר מעמוד 111
ופו וחזרזיר הולכים, מעמוד 157
ופטרוס, שיחשוב שהם שלי
יכניסני לגן עדן— A.A. Milne - When We Were Very Young, 1924
לקריאה נוספת
עריכה- Chandler, Arthur R., 'Through the Shepard archive' : the story of E.H. Shepard, 'the man who drew Pooh', Jaydem, 2001
קישורים חיצוניים
עריכה
ארנסט הורד שפרד (1879-1976), דף שער בספרייה הלאומית- כתבי ארנסט שפארד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ארנסט שפארד, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ארנסט שפארד, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ Kenneth Graham, The Wind in the Willows, Methuen, 1931
- ^ Milne, A. A. (Alan Alexander), 1882-1956, author., When we were very young, Methuen & Co. Ltd.
- ^ A.A. Milne, Winnie The Pooh, Methuen & Co. Ltd., 1926
- ^ A.A. Milne, The House at Pooh Corner, Methuen & Co. Ltd., 1928
- ^ M. H Spielmann, The history of Punch., Detroit: Gale Research Co., 1969. (באנגלית)
- ^ Ernest H Shepard, Drawn from memory, 1957. (באנגלית)
- ^ Ernest H Shepard, Drawn from life., London: Methuen, 1961. (באנגלית)
- ^ גיא שרמן, לא רק הבייביסיטר המושלמת: מרי פופינס בגרסה קצת אחרת, באתר ynet, 20 במאי 2018
- ^ P. V. Bradshaw – The of the illustrator Frank Reynolds, 1918
- ^ BBC News|UK|Magazine| - The Man Who Hated Poo