פתיחת התפריט הראשי

אתונו של בלעם

המלאך, בלעם ואתונו. צויר בידי גוסטב ז'אגר, 1836
בלעם ואתונו. צויר בידי רמברנדט, 1626

אֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם היא דמות חיה מקראית המופיעה בפרשת בלק. האתון שימשה את בלעם לרכיבה עליה במסעו אל בלק, ובמהלך הסיפור מתואר אירוע בו מעניק אלוהים לאתון יכולת דיבור, והיא משוחחת עם בלעם.

סיפור המעשה בפרשת בלקעריכה

וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ; וַיֵּלֶךְ, עִם שָׂרֵי מוֹאָב. וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים, כִּי הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ, לְשָׂטָן לוֹ; וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ, וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה; וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן, לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה', בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים - גָּדֵר מִזֶּה, וְגָדֵר מִזֶּה. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה', וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר, וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם, אֶל הַקִּיר; וַיֹּסֶף, לְהַכֹּתָהּ. וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ ה', עֲבוֹר; וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר, אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה', וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם; וַיִּחַר אַף בִּלְעָם, וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן; וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן, כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי; לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי, כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם, הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה - הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה; וַיֹּאמֶר, לֹא.

אתונו של בלעם בדברי חז"לעריכה

הסיפור הבלתי רגיל אודות אתונו של בלעם, המדברת עם אדונה בלשון בני אדם, הופך אף ליותר מורכב ומפתיע לאור מסורת חז"ל.

במסכת אבות מתוארים עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, כלומר ברגע האחרון של בריאת העולם, ובהם פי האתון, הוא פיה של אתונו של בלעם.

בתלמוד הבבלי סנהדרין ק"ה נאמר בשם מר בריה דרבנא שבלעם היה בא על אתונו דרך אישות. בעבודה זרה ד' מתואר ויכוח בין בלעם לאתונו, על טיב הקשר ביניהם:

בעידנא דחזו ליה דהוה רכיב אחמריה אמרו ליה: "מאי טעמא לא רכבתא אסוסיא?" אמר להו: "ברטיבא שדאי ליה"; מיד "ותאמר האתון הלא אנכי אתונך". אמר לה: "לטעינא בעלמא"; אמרה ליה: "אשר רכבת עלי". אמר לה: "אקראי בעלמא"; אמרה ליה: "מעודך ועד היום הזה, ולא עוד אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה", כתיב הכא "ההסכן הסכנתי" וכתיב התם "ותהי לו סוכנת".

בלעם מתבייש באתונו, וטוען שהוא רוכב עליה רק מפני ששלח את סוסו למרעה. האתון סותרת את דבריו, והוויכוח ביניהם מסתיים בטענה ניצחת של האתון "ולא עוד אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה" - תוצאה שאליה מגיעים חז"ל באמצעות ניתוח השורש ס.כ.ן המשותף לדברי האתון בספר במדבר ולסיפור אבישג השונמית בספר מלכים א.

פרשני המקראעריכה

פרשני המקרא נדרשו למספר שאלות העולות מהסיפור, ביניהן, מה הצורך בנס פתיחת פי האתון, ומה החשיבות בביטול קללתו של בלעם.

שד"ל בפירושו על הפרק[1] הוציא את סיפור האתון מידי פשוטו, וצמצם את הנס שבו: "... ייתכן שלא דיברה כדיבור של בני אדם, כי "ותדבר" אין כתוב כאן, אבל השמיעה בפה קול יללה שהיה מובן ממנו... והנה אמת כי ה' פתח את פי האתון. כי נערה באופן משונה מעט ממנהגה... והנה "ה' שפתי תפתח" (ספר תהלים, פרק נ"א, פסוק י"ז) אין עניינו דיבור חוץ מן הטבע".

על פי פירוש רש"י, הסיפור בא להגחיך את בלעם: "גנות גדולה היה לו דבר זה בעיני השרים זה הולך להרוג אומה שלמה בפיו ולאתון זו צריך לכלי זין".

ביטויים עברייםעריכה

  • הביטוי "ויפתח ה' את פי האתון" משמש ללעג לשוטה המדבר דברי הבל. או כהגדרה לאדם שלא חדל מלקלל.
  • פי האתון הוא שמו של עיתון הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
  • הרב עובדיה יוסף התבטא מספר פעמים ביחס לעגני לתקשורת הכתובה בביטוי: "ויפתח ה' את פי העיתון".

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פירוש שד"ל על במדבר פרק כב, באתר הניווט בתנ"ך