ביגוד ומגדר
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |
|
השינויים שחלו במאות האחרונות בביגוד המגדרי בחברה המערבית, הפכו להיות תמונת ראי לתהליכים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים בכל הנוגע למעמדה של האישה בחברה. ככל שתפקידיה של האישה התפתחו, כך בהתאם התפתחו סגנונות הביגוד; בגדיה של האישה ביטאו תהליך העצמה או תהליך דיכוי, תהליך של יכולת השפעה על סביבתן וקבלת החלטות או קבלת תכתיבים מהמין הגברי.
במאה ה-21 הלכה והתפתחה התפיסה כי בגד הוא ביטוי לאישיות עצמית ואינו בהכרח ביטוי למגדר. על רקע זה התפתחה אופנה "לא מגדרית", לבוש שמיועד לכולם, אשר אינו בהכרח לאישה או לגבר, כך מכנסיים אינם דווקא לגבריים וחצאיות אינן רק לנשים.[1]
ביגוד ומגדר עד העת העתיקה
עריכהחוקרים לאנתרופולוגיה אבולוציונית מתארכים כי ראשית הביגוד של האדם הנבון (הומו ספיינס) היה לפני 70 אלף שנה. הכסות לגוף הייתה עטיפת עלי עצים, עור ופרוות בעלי חיים שניצודו. התיארוך נקבע על פי הימצאות כינת הגוף בפרוות מתקופה זו. הביגוד אפשר נדידה למקומות קרים יותר, מיבשת אפריקה לעבר אירופה ואסיה [2]. לבוש הגבר והאישה היה דומה, שמלה או כותנת אשר שימשו ככסות והגנה מפני פגעי הטבע, ”ויעש ה' אלוהים לאדם ולאשתו כותנות עור - וילבישם” (בראשית ג' 21), וכן ”ובביתי אין לחם ואין שמלה” (ישעיהו ג' 7).
.jpg)
בעת העתיקה לבשו הגברים והנשים שמלה שהייתה מעטפת לכל הגוף מהחלק העליון ועד הרגליים[3]:
במצרים העתיקה הגברים והנשים בני המעמד הגבוה, לבשו בגד לבן ארוך, עשוי פשתה, כשההבדל היה שבשמלת הגברים היו קפלים ושמלות הנשים היו חלקות[4]. בתורה מוזכרים בני-ישראל: ”וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה” (בראשית מ"א 14), וגם לבוש הנשים: ”שָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל-בְּנֵיכֶם וְעַל-בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם, אֶת-מִצְרָיִם.” (שמות ג' 22).
ביוון העתיקה לבשו הימטיון, בגד מעטפת שהיה עשוי מפיסות בד שהיו מונחות בצורה רפויה על בגד תחתון אשר כיסה את החזה ומעט מהרגליים, וברומי העתיקה נהגו הגברים ללבוש טוגה לבנה והנשים לבשו סטולה. שתי שמלות אלו היו ארוכות ונלבשו מעל טוניקה.
שמלות וחצאיות
עריכה
ערך מורחב – שמלה
כיום, במדינות המערב השמלה היא לבושה של האישה.
ישנם גברים הנוהגים במדינות מוסלמיות (גלביה או כפתן) ללבוש שמלה, וכן במדינות בהן השמלה או החצאית (סקוטלנד) משמשת כבגד מסורתי.
שינוי משמעותי בסגנון השמלה והחצאית אירע בשנות ה-60 של המאה ה-20, עם הופעת אופנת המיני. המיני סימל את הלך הרוח של תקופה שכללה מתירנות מינית, רוק אנד רול, סמים ואת המצאת הגלולה למניעת הריון. זו הייתה תקופה של פסטיבלי רוק אנטי ממסדיים, היפים ושחרור. השחרור בא לידי ביטוי, בין השאר, בשמלות קצרות ורגליים חשופות.
מאז שנות ה-60 חצאית המיני לא עזבה את עולם האופנה, ופעם בכמה שנים היא מופיעה מחדש בחנויות. משנת 2022 לחצאית המיני יש נוכחות מחודשת והסיבה כנראה היא תקופת הקורונה הארוכה והרצון להפגין חיות וסקסיות בתום יותר משנתיים של מגפה עולמית. המיני נחשב כלבוש חוצה סגנונות: מהחצאית הצבעונית והקצרצרה ועד הסגנון המאופק המתאים לנשים מבוגרות יותר. יש הטוענים כי חצאית המיני היא חלק מערכי הפמיניזם והעצמה נשית. בכך המיני מצטרף לחולצת הבטן שמהווה חלק מהמחאה בארצות-הברית נגד ביטול הזכות להפלות.[5]
מכנסיים
עריכה- ערך מורחב – מכנסיים
עד אמצע המאה ה-19 נשים נהגו ללבוש מכנסיים לא בציבור והמכנסיים שימשו אותן רק לפעולות ספורט או במשק הבית. רק במחצית המאה ה-19, עם התפתחות תנועות הנשים לשוויון, גברה הדרישה לבגדים נוחים יותר, לא למחוכים ולא לקרינולינות, אלא למכנסיים. את הרפורמה בלבוש יזמה אליזבט סמית' מילר, פעילה לזכויות נשים, אשר הכירה את המכנסיים התפוחים בטורקיה, אימצה לבוש זה, ונעזרה בפרסומו באמיליה בלומר בעלת כתב עת. מכנסיים אלה כונו "מכנסי בלומר" ומאז התחילו נשות המערב ללבוש מכנסיים בפומבי.[6]
במחצית המאה ה-20, גדל מספר הנשים שיצאו לעבוד, הן לקחו חלק במלחמות עולם וקיבלו זכות הצבעה. השינוי בתפקידי הנשים בחברה נמשך בשנות ה-50 וה-60. נשים רבות הבינו שהן צריכות להמשיך ללבוש מכנסיים כחלק ממדי העבודה שלהן, וחלקן החלו ללבוש אותם גם מחוץ לעבודה. בשנות ה-60 הנשים לבשו את המכנסיים עם חולצה ועניבה ובהמשך הן עברו לחולצות בסגנון רפוי ונוח.
סגנונות
עריכהמעצבי המכנסיים הבינו שמעבר לסגנון המכנסים יש לנשים רצון להעצמה, ביטוי עצמי ורב-גוניות. לכן הטרנדים שמייצרים עונים למגוון רחב של העדפות ומבני גוף. ישנם מכנסיים גבוהים ומתרחבים, מכנסיים מחויטים, סקיני, גזרה גבוהה או נמוכה, ג'ינסים או מכנסיים קצרים.
הג'ינסים עוברים שדרוג עם עיצובים חדשניים, שטיפות וקישוטים, גזרות מחויטות וקרעים.[7]
כיסים
עריכהכיסים באופנת נשים הופיעו בתחילת המאה ה-17. הם לא היו חלק מהבגד אלא נקשרו במותניים מתחת לשמלות וניתנו להסרה. הנשים שמו בכיסים בשמים, כלי תפירה וכדומה. החל מהמאה ה-19 התווספו כיסים לבגדי נשים ממעמד הפועלים. כיסים אלה נתפרו כבר כחלק מהבגד אל התפרים המחברים את חלקיו. במאה ה-20 המעיטו בהוספת כיסים לשמלות ומכנסיים כי הם "הפריעו" לצללית הבגד החלק והמרזה.[8]בשנות ה-30 של המאה ה-20 הציעה המעצבת קוקו שאנל מכנסי נשים עם כיסים, אך רק בשנות ה-60 הם הפכו להיות פופולאריים, וזאת בד בבד עם התפתחות רעיונות השוויון המגדרי.
בשנות ה-20 של המאה ה-21, נערכה השוואה במיטב המותגים הבינלאומיים של גודל הכיסים במכנסי ג'ינס, לנשים לעומת גברים. הממצאים הראו כי הכיסים הקדמיים במכנסי הנשים היו קטנים ב-48 אחוז וצרים ב-6.5 אחוז בהשוואה לכיסים קדמיים במכנסי גברים. כמו כן, רק ב-10 אחוז ממכנסי הנשים ניתן היה להכניס יד מלאה אל תוך הכיס, בהשוואה ל-100 אחוז אצל הגברים. מאחורי נתונים אלה הסתתר מאבק ארוך של נשים לעצמאות. הכיסים הקטנים, כך נטען, משפיעים על היכולת של נשים לנוע באופן עצמאי, הן זקוקות לשימוש של תיק על מנת לשמור בו כסף, כרטיסי אשראי ומפתחות מכונית .[9]
רוכסן
עריכהמתוך הענות לרצון הנשים להתפנות בנוחות כמו הגברים, עוצבו מכנסיים עם רוכסן נוסף העובר מהמפשעה מקדימה ועד למותן מאחור. כך מתאפשר לנשים לעשות צרכיהן מבלי להפשיל אותם.[10]
צבע הבגד
עריכהבמשך שנים רבות, עד אמצע ימי הביניים, כחול נחשב באירופה לצבע נחות ולכן שימש בעיקר לצביעת בגדיהם של בני המעמד הנמוך, שעסקו בחקלאות ובעבודות כפיים. החל מהמאה ה-12 נהגו לצייר את מריה הקדושה כשהיא לבושה במעיל כחול או בשמלה כחולה. החל מהמאה ה-13 מלכי צרפת לבשו גלימות בצבע כחול מלכותי ומאז הצבע אומץ על ידי גברים במעמד חברתי גבוה. צבע זה נחשב לצבע של גבריות והוא מועדף ביותר (גם כיום) על-ידי הגברים.
בשנות ה-20 של המאה ה-21 התגלו בתמנע, שבדרום הארץ, שרידי אריג הצבועים בצבע ארגמן מלכותי. הממצאים מתוארכים לשנת 1,000 לפנה"ס, לתקופת המקרא, לימי מלכותם של דוד ושלמה.[11]
במאה ה-19 השיוך המגדרי של צבעי בגדי ילדים: הצבע הוורוד נחשב לחזק ודומיננטי ולכן המתאים לבנים ואילו הצבע הכחול, שזוהה עם מריה, אמו של ישו, נחשב לצבע עדין וזוהה עם ילדות.
במאה ה-20 חל היפוך בתפיסת הצבע המגדרי: כחול נחשב לצבע שמתאים לבנים והצבע הוורוד נתפס כצבע של בנות.
היפוך הצבע המגדרי המשיך לעולם המבוגרים: בנים לובשים צבעים כהים, בעיקר כחול. ואילו הבנות לובשות ורוד, כביטוי של צבעוניות מגדרית.[12]
.jpg)
חליפות
עריכה- ערך מורחב – חליפה (לבוש)
מקורה של חליפת העסקים המודרנית הוא בחצרות המלוכה האירופיים של המאה ה-17. הגברים נהגו ללבוש מכנסיים, מותניות ארוכות וצווארונים מהודרים - שהתפתחו להיות חליפות מחויטות, שגברים רמי מעמד לבשו במאה ה-18. החליפות נתפרו מחומרים יקרים, והעידו על מעמדו הסוציו-אקונומי של הגבר.[13]
במחצית המאה ה-20 עיצבה קוקו שאנל חליפות לנשים שהיו יותר נוחות וגמישות, ללא קו מותן וללא כריות בכתפיים, מה שעידן את מראה החליפה. היא עיצבה לנשים חליפת שניים ושלושה חלקים ויצרה את אופנת היוניסקס המשלבת אופנת גברים ונשים.[14]
עד שנת 1993 נאסר על נשות הסנט בארצות הברית ללבוש חליפת מכנסיים אשר נחשבו ללבוש לא הולם. בסוף שנת 1992 היו שש נשים במושב הסנט והן עמדו על זכותן ללבוש נוח והוא חליפת מכנסיים. אליהן הצטרפו נשים במגזרים נוספים, מה שהביא לשינוי בקוד הלבוש.[15]
במאה ה-21 חליפות לנשים הן לבוש המסמל שוויון וכוח. נשים הלובשות חליפות באות לשדר שהן לוקחות חלק בעולם הגברי, כמו פוליטיקאיות, עורכות-דין ונשות עסקים. לקנצלרית גרמניה לשעבר אנגלה מרקל, היה שלל חליפות מכנסיים במגוון גזרות ומגוון צבעים רחב.[16] גם הילרי קלינטון ידועה הייתה בחליפות המכנסיים שלה במסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2016.[17]
בגדים תחתונים - חזיות, מחוכים ותחתונים
עריכה- ערך מורחב – הלבשה תחתונה
- בתקופת הרנסאנס הציירים בוטיצ’לי וטיציאן ציירו מודלים שתיארו את הגוף האנושי כפי שהוא וכך נולד אידיאל היופי הנשי שקידש את הקווים העגולים; ההלבשה התחתונה התחילה להבליט את המיניות הנשית.
- מסוף המאה ה-16 המחוך הפך לפריט חשוב במלתחה הנשית. הוא היה עשוי מבד נוקשה ועטף את הבטן והחזה, היה מחוזק בעצמות לוויתן וחוטי מתכת שעטפו את פלג הגוף העליון והצרו אותו מאוד. המחוכים ההדוקים לא היו נוחים ואפילו מכאיבים, אך הנשים המכובדות במאות ה-17, 18 ו-19 לא עסקו בפעילות גופנית או עבודת כפיים, ולכן הסכימו לקבל את אי הנוחות של המחוך בשם האופנה והנורמות החברתיות; מותניים צרות זה יפה למרות הנזק שנגרם לגוף.
- התחתונים החלו להתפתח בעידן התקופה הוויקטוריאנית, ממחצית המאה ה-19 ועד סופה. המלכה ויקטוריה, חשבה שאין זה מכובד שאיברי המין יתחככו בבגדים. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 חל שינוי במעמדן החברתי של הנשים, הן קיבלו זכות בחירה בבריטניה ובארצות-הברית ועלה הדימוי העצמי שלהן. המהפכה התעשייתית שהחלה כבר באמצע המאה ה-18 בבריטניה והתרחבה לאירופה וארצות-הברית, תרמה לפיתוח הטכנולוגיה של תעשיית הטקסטיל ואז גם פותחה החזייה המודרנית, הנוחה ויצרו תחתונים בגזרה קטנה.
- במאה ה-20 נשים הפכו פעילות יותר בעקבות גיוסם של הגברים במלחמת העולם הראשונה והחלו לחדור לשוק העבודה. מילוי התפקידים הגבריים בעורף דרש בגדים פרקטיים יותר וגם לבוש תחתון נוח שיוצר מבדים נושמים ואווריריים. במחצית הראשונה של המאה ה-20 החזייה שיטחה והצמידה את השדיים לבית החזה. החזיות המשטיחות התאימו לסגנון האופנתי של הנשים אז, שיער קצר, לבוש קליל, עישון ומראה נערי.[18]
- במחצית השנייה של המאה ה-20 הוכנסו שינויים במבנה החזייה. התחתונים נעשו צמודים יותר והבגדים התחתונים הרחבים, המשוחררים והבלתי אטרקטיביים החלו להיעלם. ההלבשה התחתונה מלבד שימושה הפונקציונלי, נעשתה גם סקסית וארוטית.
בדומה לשמלה וחצאית שנועדו בעיקר לנשים, הלבשה תחתונה הפכה לסמל אוניברסלי לפמיניזם. ההלבשה התחתונה מבטאת את גוף האישה ואת הגישות שלה. כיום, הלבשה תחתונה משמשת גם כלבוש חיצוני. לדוגמה, מקובל לראות נשים לובשות חזיות כושר במכוני כושר ובאירועי ספורט.
בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה בארצות-הברית הגל השני של הפמיניזם והיו מחאות בנושאים חברתיים, בדרישות שונות לגבי מוסד הנישואין, גירושין ומשמורת ילדים. בשנת 1968 התארגנה מחאה של ארגוני נשים פמיניסטיות באטלנטיק סיטי. המחאה התרחשה מחוץ לאולם בו התקיימה תחרות מלכת היופי. המחאה הייתה נגד החפצת נשים ובמהלכה הוצב פח אשפה שכונה "פח החופש" ובו השליכו סממנים נשיים כמו חזיות, מחוכים, נעלי עקב וגרביונים. התקיים ויכוח האם נשרפו חזיות והאם המעשה הוא פמיניסטי או נגדו אך התהודה התקשורתית תרמה להצטרפותן של נשים רבות לתנועות הפמיניסטיות.[19]
ביטוי נוסף לשחרור האישה וחופש המיניות, הוא הנוהג בהופעות להשליך חזיות ותחתונים על זמרים נערצים .[20]
גרביים
עריכה- ערך מורחב – גרב
לאורך ההיסטוריה, גרביים שימשו לביטוי זהות, מעמד חברתי ומגדר.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 גרביים הפכו לסמל של מין. במהלך מלחמת העולם השנייה החלו ליצר גרביים אלסטיות עם ניילון שהחליף את גרבי המשי שאספקתו לא הגיעה מיפן.
בתקופה המודרנית גרביים לגברים קושרו לעיתים עם גבריות, עם צבעים כהים וסגנונות רשמיים המייצגים כוח ומעמד. לדוגמה, גברים בדרך כלל לובשים גרביים שחורים עם לבוש רשמי כדי לשדר תחושת רצינות ותחכום ואילו הנשים השתמשו בגרביים להבעת נשיות. ברובן לובשות גרביים עם הדפסים וצבעוניים לביטוי יצירתיות וביטוי עצמי.
לגרביים יש גם אמירה פוליטית או חברתית. כמו צבע גרביים בצבעי הקשת להזדהות עם הקהילה ההומו-לסבית[21]
מכנסונים וצמודונים
עריכה- מכנסונים וצמודונים (טייטס) הם מכנסיים קצרים מאוד שבדרך כלל לובשות נערות ונשים צעירות.
- בשנת 2020 נאסר על תלמידות על-ידי הנהלת בית-ספר ברעננה ללבוש מכנסיים קצרים מדי, בטענה שזו פרובוקציה מינית.
קמה מחאה ואליה הצטרפו תלמידות נוספות ברחבי הארץ. הבנות טענו לאפליה מגדרית וביקשו להשוות את אורך המכנסיים שלהן לאורך מכנסי הבנים. עוד נטען כי אין התייחסות שווה לאיברי הגוף הנשיים והגבריים.[22]
נעליים,
עריכה- ערך מורחב – נעליים
נעלי עקב הפכו להיות במאה ה-18 פריט חובה בכל מלתחה של אישה.
נעלי העקב, כך חשבו, העידו על בגרות נשית והצלחה. מחקרים על נעלי עקב מצאו שגברים נמשכים לנשים הנועלות נעלי עקב, וגם הנשים עצמן הרגישו מושכות יותר בנעלי עקב. אפילו פרויד התייחס לנעליים כאובייקט פטישטי, אובייקט המוביל לגירוי מיני.[24]
- בשנות ה-50 של המאה ה-20 היו נעלי הסטילטו בעלות עקב צר, דקיק ואורכו הגיע עד 20 ס"מ. נעליים אלו זוהו עם מראה נשי, מסוגנן ומושך. הן היו מאוד פופולריות והפכו לסמל לנשיות בכל העולם. במשך הזמן נעלי הסטילטו קיבלו תדמית של פיתוי ומיניות.[25]
- במחאות נשים פמיניסטיות במאה ה-20 והמשכן במאה ה-21, הודגשה העדפת הנשים לחופש ושחרור, גם מנעלי עקב ורצון לעבור לנעלי נוחות וספורט. בבריטניה חוקק חוק המגן על בריאותן של הנשים והאוסר על חברות לחייב נשים להגיע לעבודה בנעלי עקב. בשנת 2016 שתי ועדות פרלמנטריות בבריטניה קבעו כי חברה שדרשה מעובדותיה להגיע בנעלי עקב, הפרה את החוק. שנה לאחר מכן מחוז קולומביה הבריטית בקנדה ביטל את הדרישה שחייבה את העובדות לנעול נעלי עקב, בטענה שהנעליים מהוות סכנה לפגיעה פיזית וגורמות נזק לגב ולרגליים.[26] גם ביפן בשנת 2019 הוגשה עצומה הקוראת לבטל את קוד הלבוש המחמיר המחייב נשים לנעול נעלי עקב לעבודה ולאפשר לנעול נעליים שטוחות כמו הגברים.[26]
בשונה ממחאת הנשים במדינות המערב, באיראן, כחלק מהדיכוי הפוליטי והאזרחי, נאסר על הנשים מטעם השלטונות, לנעול נעלי עקב וזאת בניגוד לרצון הנשים.[27]
- בשנת 2023 פורסם כי נעלי ספורט של חברות מותג כמו נייקי ואדידס עברו ליצור נעליים חסרות מגדר וכי הנעלה נייטרלית מגדרית התחילה לצבור אחיזה במיינסטרים ובאופנה היוקרתית.[28]
- נעלי כדורגל של גברים נמכרו בצבעים מושכים יותר כנעלי כדורגל לנשים, וזאת מבלי להתחשב במבנה האנטומי השונה של רגל האישה. במותג נעלי הספורט Ida הבינו כי נעלי כדורגל לנשים המבוססות על מבנה גופם של הגברים, עלולות לגרום לסכנה בריאותית לשחקניות הכדורגל. הכף רגל הנשית קטנה יותר, קדמת כף הרגל רחבה יותר יחסית לגברים וקשת כף הרגל הנשית גבוהה יותר. בשנת 2020 קידמה החברה מחקר הנוגע לצרכים הביולוגים של הספורטאיות ופיתחה נעליים ארגונומיות שהטיבו עם בריאותן.[29]
כיסוי ראש
עריכה- ערך מורחב – כובע
כיסוי ראש לנשים החל בימי הביניים כאשר הכנסייה קבעה שנשים צריכות להסתיר את שערן. עד המאה ה-20 התפתחו סגנונות שונים, רחבים, עם סרטים, נוצות ופרחים, כשכובע מהודר יותר העיד על מעמדה של האישה ביחס לנשים אחרות. בתקופת מלחמות העולם במאה ה-20 הכובעים היו צנועים יותר.[30]
ממחצית המאה ה-20 המעצבת קוקו שאנל עיצבה כובעי נשים אלגנטיים וקטנים יותר משהיו.
הכובע בנוסף להיותו פריט אופנתי, מהווה גם כלי למחאות:
בשנת 2017 במחאת מיליוני הנשים נגד הנשיא טראמפ, שימש הכובע "פוסיהט" הוורוד עם אוזני חתול שחבשו לראשן, לומר אמירה משמעותית שנשים אינן חפץ מיני.[31]
גם סימלה הבולט של ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית בישראל בשנת 2023 היה לבושן של השפחות מהסדרה/ספר "סיפורה של שפחה", גלימה אדומה וכובע לבן בעל כנפיים שמוטות המסתיר חלק מהפנים. המחאה הישראלית עם מייצג זה הצטרפה למחאות נשים ברחבי העולם. עיתון "הגרדיאן" הבריטי הגדירו ”אחד הסמלים החזקים והנוכחים ביותר של המחאה הפמיניסטית העכשווית”.[32]
שינוי בביגוד נשים חרדיות
עריכה- ערך מורחב – לבוש חרדי
משנות ה-20 של המאה ה-21 ניכרת השפעת הרשתות החברתיות על אופנת הנשים החרדיות. הן נחשפות לאתרים, מדברות ומשקיעות בבגדיהן. גם חברות המותגים הכירו בפוטנציאל של השקעה במגזר זה. כיום ישנה דרישה מצד הנשים החרדיות לביגוד פחות כהה ויותר צבעוני. פעם החרדיות היו לובשות חולצות בסיס מתחת לשמלות חשופות, שהיו מיועדות לנשים חילוניות, ועכשיו ישנה העדפה לביגוד צנוע שנתפר מראש לנשים דתיות.[33]
ג'נדר בלנדר
עריכהבאופנה המותאמת לקווירים ישנו ערבוב של סגנון נשי עם סגנון גברי. אופנת היוניסקס מאפשרת למין הנשי ולמין הגברי להציג עצמם ללא בושה וללא השתייכות למגדר. אם לאורך ההיסטוריה הוכתב לנשים ללבוש שמלות ולגברים שצריך ללבוש מכנסיים וחולצה, הרי שאופנה זו מאפשרת לתת את חופש הביטוי לכל אחד ללא שיוך למגדר.[34]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Media Club IIT (BHU), Clothes have NO Gender!, Medium, 2023-04-15 (באנגלית)
- ^ בליזובסקי, אבי (2003-08-31). "הכינים יגלו מתי החל האדם הקדמון ללבוש בגדים". Ynet. נבדק ב-2024-06-29.
- ^ ארכיון שִׂמְלָה, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ מה לבשו במצרים העתיקה?, באתר eureka.org.il
- ^ איתי יעקב, סיפור קצר: למה חצאית המיני מעצבנת אנשים לאורך שישה עשורים?, באתר ynet, 1 באוגוסט 2022
- ^ "Wearing the Pants". Lapham’s Quarterly (באנגלית). Vol. 8, no. 4. 2015. ISSN 1935-7494. נבדק ב-2024-07-01.
- ^ חן לוין, מכנסיים לנשים: מהן מגמות האופנה של שנת 2023 בגזרת מכנסי נשים, באתר Chen Levin, 2023-08-16
- ^ Maryland Center for History and Culture, The Ongoing Evolution of the Pocket, Maryland Center for History and Culture, 2018-09-03 (באנגלית אמריקאית)
- ^ יעקב, איתי (2024-02-23). "למה הכיסים של נשים קטנים יותר משל גברים?". Ynet. נבדק ב-2024-04-28.
- ^ Gnara Outdoor Pants, Gnara (באנגלית)
- ^ עדות נדירה בתמנע: כך התלבשו המלכים דוד ושלמה לפני 3,000 שנה, באתר פורטל חקלאות טבע וסביבה
- ^ למה לא ורוד? כך הפך הצבע הכחול לסמל של גבריות, באתר ynet, 30 בדצמבר 2021
- ^ אליזבת סגרן, פאסט קומפני, אופנה | נשים מגלות את כוח החליפה - ומעצבות אותה בצלמן, באתר גלובס, 6 ביולי 2018
- ^ איך קוקו שאנל הפכה למהפכנית האופנה ומשחררת הנשים?, באתר eureka.org.il
- ^ Why Women Couldn’t Wear Pants on the Senate Floor Until 1993, Mental Floss, 2017-03-22 (באנגלית אמריקאית)
- ^ הילה בן חנוך-לוי, איך נשים התחילו ללבוש חליפות מכנסיים | תלתלים בלוג אופנה ולייף סטייל, באתר תלתלים, 2020-05-18
- ^ Author חיה, חליפת מכנסיים לנשים – חיה בסטייל, 2018-03-08
- ^ [עושים היסטוריה 125: ההיסטוריה של החזיה], באתר רשת עושים היסטוריה
- ^ כותבת אורחת, שורפות החזיות - אמת או אגדה?, באתר פוליטיקלי קוראת, 2023-11-29
- ^ מעריצות זרקו 678 חזיות על הראפר: מה עשה איתן?, באתר אייס, 13 בדצמבר 2022
- ^ Exploring the Distinctions Between Socks for Men and Women, 2023-05-13 (באנגלית אמריקאית)
- ^ רענן בן צור, רועי רובינשטיין, אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, מחאת המכנסיים הקצרים בבתי הספר מתרחבת: "אנחנו רוצות שוויון", באתר ynet, 19 במאי 2020
- ^ המחאה ששינתה את קוד הלבוש של נשים בווימבלדון, באתר ynet, 6 ביולי 2023
- ^ סטיילינג רגשי Archives - עמוד 4 מתוך 7, באתר Styling Therapy, 2022-01-30
- ^ מה ההיסטוריה של נעלי הסטילטו?, באתר eureka.org.il
- ^ 1 2 שירות כלכליסט, נימוסים והליכות? ליפניות נמאס להגיע בנעלי עקב לעבודה, באתר כלכליסט, 4 ביוני 2019
- ^ רז צימט, החרפת הדיכוי הפוליטי והאזרחי באיראן, מבט על, גיליון 1620, 17 ביולי 2022, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
- ^ Julia Waldow, Gender-neutral shoes continue to gain traction in the footwear industry, Modern Retail, 2023-03-27 (באנגלית)
- ^ IDA Soccer Cleats: Honest Review By A Female Player - Adults Play Sports, www.adultsplaysports.com, 2023-12-13 (באנגלית אמריקאית)
- ^ The History of Women’s Hats | Hat hairstyles, Women hats fashion, Hat fashion, Pinterest
- ^ one פרסום, בחירות אופנתיות // על הקשר שבין אופנה למגדר, באתר שבוע האופנה קורנית תל אביב 2023, 2021-02-16 (באנגלית אמריקאית)
- ^
נעמה ריבה, מה הסיפור מאחורי הנשים הלבושות כמו ב"סיפורה של שפחה"?, באתר הארץ, 25 בפברואר 2023
- ^ אילנה שטוטלנד, האופנה הפכה לנושא חם בשיח של הנשים החרדיות: "העיקר להיראות הכי־הכי", באתר מעריב אונליין, 13 באוגוסט 2017
- ^ אופנת חסרת מגדר המכונה גם אופנה אנדרוגינית היא הטרנד החם, באתר עבודה מהבית
