בית הדסה

מבנה מגורים ומרכז מבקרים הממוקם בלב היישוב היהודי בחברון

בית הדסה הוא מבנה מגורים ומרכז מבקרים הממוקם בלב היישוב היהודי בחברון. בעבר שימש המבנה כבית חולים בשם "חסד לאברהם".

בית הדסה
Hebron105.JPG
מידע כללי
סוג בית מגורים עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת חברון עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום היישוב היהודי בחברון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ? – 1893
תאריך פתיחה רשמי 1893 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°31′34″N 35°06′16″E / 31.52609167°N 35.10439722°E / 31.52609167; 35.10439722
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בית הדסה, מרץ 2019

היסטוריהעריכה

הבניין הוקם בשנת 1893 בידי ר' חיים רחמים יוסף פרנקו, המכונה החרי"ף. המבנה שימש כבית חולים שנקרא "חסד לאברהם" ונתן משירותיו ליהודי וערביי חברון והסביבה ללא תשלום. על פי כוכבה גרשון, אביה, בן ציון גרשון, ניהל בקומה היחידה של המבנה בית מרקחת ומרפאה. הנרייטה סאלד בקשה לבנות על המבנה קומה נוספת לצורך מרפאה של הדסה, וגרשון הסכים בתנאי שיוקם גם בית כנסת[1]. בשנת 1912 נוספה קומה שנייה לבניין. בהמשך נפתחה במקום מרפאה של ארגון הדסה.

במהלך מאורעות תרפ"ט בשנת 1929, התנפלו רבים מערביי חברון על הרובע היהודי בעיר. במהלך התנפלות זו נרצחו מנהל בית החולים בן ציון גרשון ומשפחתו יחד עם עוד יהודים רבים, כמו כן נבזז הבניין ונפגע בחלקו.

לאחר גירוש הקהילה היהודית מחברון, הפך הבניין לבית ספר ערבי לבנות אשר פעל במקום עד להחזרת העיר בידי צה"ל בשנת 1967.

אחרי מלחמת ששת הימיםעריכה

עם תום מלחמת ששת הימים, נמסר הקושאן על בית הדסה על ידי נכדו של החרי"ף - עו"ד אברהם פרנקו לרב משה לוינגר[2]. הממשלה בינתיים החכירה את הבניין לאונר"א[3] שהשתמש בו כמחסן[4]. במאי 1975 עזב אונר"א את המבנה[5] והוא היה מוזנח, חלונותיו מנופצים ודלתותיו נעולות ומכוסות באבק[6].

עם הקמת קריית ארבע פעלו המתנחלים לשוב גם לחברון עצמה והיעד הראשון שלהם היה בית הדסה[7], אולם הממשלה התנגדה לשיבת היהודים לתוך העיר[8]. לקראת יום הזיכרון לטבח חברון במהלך מאורעות תרפ"ט בשנת 1975, תכננו המתנחלים להיכנס לבית הדסה כדי להקים בו ישיבה, אך חיילים שהוצבו בסביבות המבנה מראש, מנעו זאת[9].

ב-16 באוגוסט 1976 נכנסו כ-20 בחורי ישיבה לבית הדסה, החלו בניקויו וקבעות בו מזוזות, אך הם פונו בידי הצבא ללא התנגדות[10]. למחרת שבו המתנחלים למבנה ולאחר שפונו שוב[11] שבו בשלישית. הפעם נעצרו כ-20 מהתנחלים והוחזקו מספר ימים במעצר בניסיון לשים סוף לכניסות למבנה, אולם המתנחלים מצדם המשיכו בניסיונות הכניסה וכשלא הצליחו להיכנס למבנה על על הגג[12][13]. בהמשך קיימו המתנחלים תפילות יומיות מחוץ למבנה[14]. ששה מהמתנחלים הועמדו לדין על הסגת גבול במשפט שזכה להתעניינות תקשורתית רבה בתחילת 1977[15]. באופן חריג, המשפט התנהל בפני שלושה שופטים בגלל הרגישות הציבורית[16]. לקראת הבחירות שכך המאבק להתיישבות יהודית בתוך חברון, בין השאר לאור הסכמות עם הממשל הצבאי על שיפוץ בית הכנסת אברהם אבינו[17].

ב-26 בפברואר 1978 חדשו אנשי תנועת כך את המאבק על בית הדסה[18].

באפריל 1979 נכנסה למקום קבוצה של נשים יהודיות עם ילדיהן[19][20], כתגובה להקפאת הבנייה בקריית ארבע בעקבות עתירה לבג"ץ[21]. ראש הממשלה, מנחם בגין, אמר לאחר מכן: "גם חברון היא ישראל. לא אתן לאף מקום בישראל להיות 'יודענריין'"[22]. הוא הורה שלא לפנות את הנשים, אך למנוע כניסת אנשים נוספים, וכן למנוע את כניסת מי שיצא משם. כתוצאה מכך נשארו הנשים והילדים מספר חודשים לבדם. בתחילה אפשר הצבא הכנסת רק אוכל ומים, אך לאחר מספר ימים הותרה גם הכנסת ציוד[23][24]. בסוף יוני 1979 נפגש יועצו הצבאי של ראש הממשלה עם נציגות של הנשים בבית הדסה ואמר להן שאם יפנו את בית הדסה תעלה סוגיית ההתיישבות היהודית בחברון בישיבת הממשלה הבאה[25]. באוגוסט 1979 הוצע למתנחלים שבבית הדסה תוקם ישיבה ללא מגורים, אך המתנחלים דחו את ההצעה[26]. לקראת החורף שופץ המקום כדי לאפשר את המשך שהות הנשים במקום בחורף[27][28].

על פי החלטת הממשלה ב-23 במרץ 1980, על הקמת ישיבה ובית ספר שדה בחברון, בית הדסה יועד לשמש כבית ספר שדה ל-50 תלמידים, ולצורך כך תוכנן לבנות על שתי הקומות שהיו בו אז, קומה נוספת[29].

ב-2 במאי 1980 אירע הפיגוע בבית הדסה, בה תקפו מחבלים אנשי פת"ח, באמצעות מקלעים ופצצות קבוצת גברים שבאה בליל שבת לברך את הנשים ששהו בבית הדסה, ורצחו שישה מהם. בעקבות זאת החליטה ממשלת ישראל על חידוש היישוב היהודי בחברון, והתרת המגורים בבית הדסה בקובעה: "אין מניעה שיהודים יהיו בחברון, כבכל מקום בארץ ישראל"[30]. באוגוסט 1980 התחתנו בבניין אביגדור אסקין ומזל כהן. באותה עת התגוררו בבניין שש משפחות ו-15 בחורי ישיבה[31][32].

בהמשך שוקם הבניין, תוכנן מחדש על ידי האדריכל דוד קאסוטו ונחנך מחדש ב-20 בינואר 1986. במבנה מתגוררות כ-30 משפחות ישראליות.

במפלס הקרקע של הבניין הוקם בית כנסת המשרת את תושבי המקום ואורחיו. במפלס תת-קרקעי ממוקם מוזיאון היישוב היהודי בחברון. בחצר הבניין מגרש משחקים לילדים.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בית הדסה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הטוענת לבעלות על "בית הדסה" תובעת פינוי המתנחלים מהבנין, מעריב, 7 ביולי 1980
  2. ^ אהרן דולב, חברון: הכניסה ליהודים אסורה, מעריב, 20 באוגוסט 1976
  3. ^ ססותולאנד, מעריב, 24 באוגוסט 1976
  4. ^ דני רובינשטיין, פקודת מעצר נגד אנשי קרית־ארבע לאחר התקרית במערת המכפלה, דבר, 28 ביולי 1975
  5. ^ שלמה גבעון, הממונה על הרכוש הנטוש בחברון מעיד על בנין הדסה, מעריב, 26 בינואר 1977
  6. ^ רשמי סיור בחברון ובמערת המכפלה, דבר, 5 בספטמבר 1975
  7. ^ יוסף צוריאל, נוטשי חברון בתרפ"ט דנו בשיקום הרובע היהודי, מעריב, 8 באוגוסט 1975
  8. ^ דני רובינשטיין, דיין מתווה דו קיום בחברון, דבר, 21 ביוני 1973
  9. ^ יוסף צוריאל, ח"כים ידונו היום עם פרס על תקריות מערת המכפלה, מעריב, 29 ביולי 1975
  10. ^ תלמידי ישיבה פונו מהרובע היהודי חישן של חברון, דבר, 17 באוגוסט 1976
  11. ^ אנשי קריית־ארבע קיימו תפילות בבית "הדסה" בחברון, דבר, 18 באוגוסט 1976
  12. ^ יהושע ביצור, ח"כים ידרשו מפרס להתיר איוש 3 בניינים בחברון העיר, מעריב, 22 באוגוסט 1976
  13. ^ שוב נעצרו אנשי קרית ארבע בחברון, דבר, 23 באוגוסט 1976
  14. ^ מעצרים בחברון, דבר, 22 בספטמבר 1976
  15. ^ בבאר־־שבע נפתח משפט הצעירים שחדרו לבנין "הדסה" בחברון, דבר, 11 בינואר 1977
  16. ^ שלמה גבעון, יהודים בעלי "הדסה" בחברון הירשו למתפללים להיכנס למבנה, מעריב, 13 בדצמבר 1976
  17. ^ ויצמן - לביקור בחברון ובשכם, דבר, 27 ביוני 1977
  18. ^ היום ניסיון להיאחז בבית : הדסה בחברון, דבר, 26 בפברואר 1978
    יוסף צוריאל, הרב כהנא וחסידיו פונו בכוח מחברון, מעריב, 27 בפברואר 1978
    הרב כהנא סולק מגג הדסה בחברון, מעריב, 24 במרץ 1978
  19. ^ יוסף צוריאל, תושבי קרית ארבע החליטו להישאר בבניו הדסה לתמיד, מעריב, 27 באפריל 1979
  20. ^ יהודית קצובר, הנשים הסתננו מסולם שהוצב על גב המעלית, 23 במאי 2017, באתר ריבונות
  21. ^ יוסף צוריאל, תושבי קרית ארבע נערכים לתגובה על הקפאת הבנייה, מעריב, 25 באפריל 1979
  22. ^ עפר גרוזברד, מנחם בגין דיוקנו של מנהיג - ביוגרפיה, הוצאת רסלינג, 2006. עמוד 242
  23. ^ יוסף צוריאל ואברהם תירוש, ערביות הציעו מזון ל"מתנחלות" ב"הדסה" בחברון, מעריב, 30 באפריל 1979
  24. ^ נשות הדסה במצור, מעריב, 4 במאי 1979 המשך
  25. ^ בגין מציע עסקה - הנשים יפנו בנין הדסה - הממשלה תדון ביישוב חברון, דבר, 28 ביוני 1979
  26. ^ בבנין הדסה בחברון תוקם ישיבה - אך לא מגורים למתנחלים, דבר, 13 באוגוסט 1979
  27. ^ דני רובינשטיין, האשה שבגוש, דבר, 14 בדצמבר 1979
  28. ^ מיכל מירון-שקד, ביקרתי אצל הנשים בבית הדסה בחברון, מעריב, 8 בפברואר 1980
  29. ^ יוסף וקסמן, כל האתרים שייבנו - בחוברת של דוד לוי, מעריב, 24 במרץ 1980
  30. ^ החלטת ממשלה 438
  31. ^ סמדר שיר, בבית זה נהרגו ששה חברים שלנו ואנחנו מקימים כאן בית חדש, מעריב, 28 באוגוסט 1980
  32. ^ סמדר שיר, חתונה יהודית בעיר האבות, מעריב, 1 בספטמבר 1980