בית הדסה

מבנה מגורים ומרכז מבקרים הממוקם בלב היישוב היהודי בחברון

בית הדסה הוא מבנה מגורים ומרכז מבקרים הממוקם בלב היישוב היהודי בחברון. בעבר שימש המבנה כבית חולים בשם "חסד לאברהם".

בית הדסה
Hebron105.JPG
מידע כללי
סוג בית מגורים עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת חברון עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום היישוב היהודי בחברון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ? – 1893
קואורדינטות 31°31′34″N 35°06′16″E / 31.52609167°N 35.10439722°E / 31.52609167; 35.10439722
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בית הדסה, מרץ 2019

היסטוריהעריכה

הבניין הוקם בשנת 1893 בידי ר' חיים רחמים יוסף פרנקו, המכונה החרי"ף. המבנה שימש כבית חולים שנקרא "חסד לאברהם" ונתן משירותיו ליהודי וערביי חברון והסביבה ללא תשלום. בשנת 1912 נוספה קומה שנייה לבניין. בהמשך נפתחה במקום מרפאה של ארגון הדסה.

במהלך מאורעות תרפ"ט בשנת 1929, התנפלו רבים מערביי חברון על הרובע היהודי בעיר. במהלך התנפלות זו נרצחו מנהל בית החולים בן ציון גרשון ומשפחתו יחד עם עוד יהודים רבים, כמו כן נבזז הבניין ונפגע בחלקו.

לאחר גירוש הקהילה היהודית מחברון, הפך הבניין לבית ספר ערבי לבנות אשר פעל במקום עד להחזרת העיר בידי צה"ל בשנת 1967.

אחרי מלחמת ששת הימיםעריכה

עם תום מלחמת ששת הימים, נמסר הקושאן על בית הדסה על ידי נכדו של החרי"ף - עו"ד אברהם פרנקו לרב משה לוינגר[1]. הממשלה בינתיים החכירה את הבניין לאונר"א[2] שהשתמש בו כמחסן[3]. בהמשך עזב אונר"א את המבנה והוא היה מוזנח, חלונותיו מנופצים ודלתותיו נעולות ומכוסות באבק[4].

עם הקמת קריית ארבע פעלו המתנחלים לשוב גם לחברון עצמה והיעד הראשון שלהם היה בית הדסה[5], אולם הממשלה התנגדה לשיבת היהודים לתוך העיר[6]. לקראת יום הזכרון לטבח חברון במהלך מאורעות תרפ"ט בשנת 1975, תכננו המתנחלים להכנס לבית הדסה כדי להקים בו ישיבה, אך חיילים שהוצבו בסביבות המבנה מראש, מנעו זאת[7].

ב-16 באוגוסט 1976 נכנסו כ-20 בחורי ישיבה לבית הדסה, החלו בניקויו וקבעות בו מזוזות, אך הם פונו בידי הצבא ללא התנגדות[8]. למחרת שבו המתנחלים למבנה ולאחר שפונו שוב[9] שבו בשלישית. הפעם נעצרו כ-20 מהתנחלים והוחזקו מספר ימים במעצר בנסיון לשים סוף לכניסות למבנה, אולם המתנחלים מצדם המשיכו בנסיונות הכניסה וכשלא הצליחו להכנס למבנה על על הגג[10][11].

בשנת 1979 נכנסה למקום קבוצה של נשים יהודיות עם ילדיהן[12]. ראש הממשלה, מנחם בגין, אמר לאחר מכן: "גם חברון היא ישראל. לא אתן לאף מקום בישראל להיות 'יודענריין'"[13]. הוא הורה שלא לפנות את הנשים, אך למנוע כניסת אנשים נוספים, וכן למנוע את כניסת מי שיצא משם. כתוצאה מכך נשארו הנשים והילדים מספר חודשים לבדם.

ב-2 במאי 1980 תקפו מחבלים אנשי פת"ח, באמצעות מקלעים ופצצות קבוצת גברים שבאה בליל שבת לברך את הנשים ששהו בבית הדסה[14]. בפעולה נרצחו שישה יהודים ו-16 נפצעו. בעקבות זאת החליטה ממשלת ישראל על גירושו של ראש עיריית חברון דאז פאהד קוואסמה, ללבנון, חידוש היישוב היהודי בחברון, והתרת המגורים בבית הדסה בקובעה: "אין מניעה שיהודים יהיו בחברון, כבכל מקום בארץ ישראל"[15]. לימים אחד ממחבלי הפיגוע, תייסיר אבו סנינה, נבחר לראשות עיריית חברון.

בסופו של דבר הושג האישור לכניסה חופשית לבית, מה שהיווה בסיס לחידוש הקהילה היהודית בחברון, המתקיימת במקום עד היום. במהלך תקופה זו שוקם הבניין, תוכנן מחדש על ידי האדריכל דוד קאסוטו ונחנך מחדש ב-20 בינואר 1986. במבנה מתגוררות כ-30 משפחות ישראליות.

במפלס הקרקע של הבניין הוקם בית כנסת המשרת את תושבי המקום ואורחיו. במפלס תת-קרקעי ממוקם מוזיאון המנציח את היישוב היהודי בחברון לדורותיו. בחצר הבניין מגרש משחקים לילדים.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בית הדסה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אהרן דולב, חברון: הכניסה ליהודים אסורה, מעריב, 20 באוגוסט 1976
  2. ^ ססותולאנד, מעריב, 24 באוגוסט 1976
  3. ^ דני רובינשטיין, פקודת מעצר נגד אנשי קרית־ארבע לאחר התקרית במערת המכפלה, דבר, 28 ביולי 1975
  4. ^ רשמי סיור בחברון ובמערת המכפלה, דבר, 5 בספטמבר 1975
  5. ^ יוסף צוריאל, נוטשי חברון בתרפ"ט דנו בשיקום הרובע היהודי, מעריב, 8 באוגוסט 1975
  6. ^ דני רובינשטיין, דיין מתווה דו קיום בחברון, דבר, 21 ביוני 1973
  7. ^ יוסף צוריאל, ח"כים ידונו היום עם פרס על תקריות מערת המכפלה, מעריב, 29 ביולי 1975
  8. ^ תלמידי ישיבה פונו מהרובע היהודי חישן של חברון, דבר, 17 באוגוסט 1976
  9. ^ אנשי קריית־ארבע קיימו תפילות בבית "הדסה" בחברון, דבר, 18 באוגוסט 1976
  10. ^ יהושע ביצור, ח"כים ידרשו מפרס להתיר איוש 3 בניינים בחברון העיר, מעריב, 22 באוגוסט 1976
  11. ^ שוב נעצרו אנשי קרית ארבע בחברון, דבר, 23 באוגוסט 1976
  12. ^ יהודית קצובר, הנשים הסתננו מסולם שהוצב על גב המעלית, 23 במאי 2017, באתר ריבונות
  13. ^ עפר גרוזברד, מנחם בגין דיוקנו של מנהיג - ביוגרפיה, הוצאת רסלינג, 2006. עמוד 242
  14. ^ אסף גבור, ראש עיריית חברון לא מתחרט על הטבח בהדסה, מקור ראשון
  15. ^ החלטת ממשלה 438