פתיחת התפריט הראשי
נחלות שבטי ישראל

בֵּית נִמְרָה (גם: נִמְרָה) הייתה עיר מקראית בעבר הירדן, בנחלת שבט גד.

העיר נזכרת לראשונה בספר במדבר, בתיאור ערי המבצר שבנו בני שבט גד: "וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבְּהָה וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן"[1].

העיר נזכרת בספר יהושע, בתיאור ערי שבט גד בבקעת הירדן: "וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן"[2].

העיר נזכרת גם במקורות חז"ל, כעיר שהתקיימה בתקופת בית שני[3], אשר שמה השתנה ל"בית נמרון"[4].

אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), ציין כי בתקופתו עוד היה המקום מיושב, ושכן חמישה מילים מצפון לבית הרם[5].

לפי הסברה, שמה של העיר הקדומה השתמר בשם התל "תל נמרין", כשמונה ק"מ מזרחית לנהר הירדן, ובשם הנחל העובר לצדו "ואדי נמרין". מהממצא הארכאולוגי עולה כי בתל נמרין התקיים יישוב בתקופה הרומית בעיקר, כאשר בית נמרה המקראית שכנה כנראה ב"תל בליבל" הסמוך אליו, לאור השרידים שנמצאו בתל זה מהתקופה הישראלית[6].

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר במדבר, פרק ל"ב, פסוקים ל"ד-ל"ו; וכן ספר במדבר, פרק ל"ב, פסוק ג'.
  2. ^ ספר יהושע, פרק י"ג, פסוק כ"ז.
  3. ^ תוספתא, מסכת שביעית, ז, ט; תוספתא, מסכת בכורות, רפ"ז; תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק ח', הלכה ב'.
  4. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ט', הלכה ב'.
  5. ^ אונומסטיקון 44 שורה 16, 48 שורה 16.
  6. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ב', 91.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.