מתו בעטיו של נחש

מתו בְּעֶטְיוֹ של נחש היא ברייתא ידועה המובאת בתלמוד, המספרת על ארבעה צדיקים יוצאי דופן, אשר מתו רק בגלל גזירת המיתה שגזר הקב"ה על האדם לאחר חטא עץ הדעת. צדיקים אלה לא היו ראויים למות אלמלא חטא זה.

חטא עץ הדעת, הנחש כרוך סביב העץ.

מקור

נכתב בברייתא המופיעה בתלמוד בבלי במסכת בבא בתרא:

תנו רבנן: ארבעה מתו בעטיו [בגלל עצתו] של נחש ואלו הן: בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד. וכולהו גמרא [ואת כולם למדנו במסורת] לבר [חוץ] מישי אבי דוד דמפרש ביה קרא [שהמקרא כותב זאת עליו בפירוש] דכתיב: (שמואל ב יז, כה) "ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב על הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב". וכי בת נחש היא? והלא בת ישי היא! דכתיב: (דברי הימים א ב, טז) "ואחיותיהם צרויה ואביגיל". אלא, בת מי שמת בעטיו של נחש:

— תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ז, עמוד א'.

גזירת המוות

כאשר הניח הקב"ה את האדם בגן עדן, הוא הזהיר אותו שאם יאכל מפרי עץ הדעת - יהיה בן מוות: ”וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת”. ואכן, לאחר האכילה מעץ הדעת, בתוך הקללה שקלל הקב"ה את האדם, נכללה קללת המוות: ”בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב”.

הברייתא מספרת על יחידי סגולה שלא חטאו מעולם שהם "מתו בעטיו [בגלל עצתו] של נחש", ומפרש רש"י: "לא היו ראוין למות אלא שנגזרה גזירת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון בעצתו של נחש", כלומר אלמלא חטא עץ הדעת לא היו מתים, שהרי הם עצמם לא חטאו מעולם.

ראשונים מתקשים היאך טענה זו מתיישבת עם האמור במגילת קהלת ”כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא”.

מספר תירוצים נאמרו ביישוב הקושיה:

• התוספות מיישבים שהפסוק בקהלת, עוסק ברוב בני האדם.
• המהרש"א מפרש שהיה בהם קצת חטא, אך לא היה זה חטא שראוי למות בגינו.
• הפני יהושע כתב שוודאי אין אדם שלא חטא מימיו אפילו בשוגג, אלא שהצדיקים הללו אפשר שאם חטאו בשוגג נתכפר להם על ידי ייסורים או על ידי יום הכיפורים ולא היו ראויים למות, אלא בעטיו של נחש.

זהות הצדיקים

הצדיקים המובאים בברייתא הם:

1. בנימין בן יעקב
2. עמרם אבי משה
3. ישי אבי דוד
4. כלאב בן דוד

המהר"ל ציין שכל הצדיקים היו בני אבות צדיקים או הורי בנים צדיקים, והסביר שזכות האב והבן היא זו שסייעה להם: בנימין הוא בנו של יעקב אבינו, שידוע כ"בחיר האבות". עמרם הוא אביו של משה רבנו, שידוע כ"גדול הנביאים". ישי הוא אביו של דוד המלך, וכלאב הוא בנו של דוד.

ראו גם

• צדיקים שנכנסו בחייהם לגן עדן
• חטא עץ הדעת
• נחש הקדמוני