פתיחת התפריט הראשי
נפילת האדם - אדם וחוה אוכלים מעץ הדעת, ציור מעשה ידי לוקאס קראנאך האב, המאה ה-16.
מיכלאנג'לו, הקפלה הסיסטינית – "חטא עץ הדעת": השטן מתראה לחוה כחצי-אישה חצי-נחש

פרי עץ הדעת הוא שמו של העץ המשמש מוטיב מרכזי בסיפור אדם וחוה בגן עדן, לאחר שנצטוו שלא לאכול מפירותיו של עץ הדעת, אך עברו על ציווי זה במה שידוע כ'חטא עץ הדעת'. פרשנים רבים עסקו בשאלה מהו פרי עץ הדעת, תשובות שונות ניתנו לשאלה זו.

שמו המלא של עץ הדעת הוא "עץ הדעת טוב ורע". לכן, ניתן להבחין שהמילה "דעת" בצירוף זה איננה מתייחסת למשמעות המילה "דעת", אלא להבחנה בין טוב לרע.

לדעת רבי עזריה ורבי יהודה בר סימון בשם ריב"ל לא גלה אלוהים את זהותו של האילן לאדם, ואף לא עתיד לגלותו, מטעם שהוא חס על אדם הראשון שלא יאמרו אנשים זהו האילן שנכשל בו אדם הראשון[1].

גפןעריכה

זהו הזיהוי הנפוץ ביותר בספרות חז"ל. הסבר על כך המצוי בסנהדרין ובברכות טוען כי עץ הדעת היה גפן ופירותיו היו ענבים. זאת משום שאכילתו הביאה יללה, צער ואבל לאדם בפרט ולעולם בכלל. רבי מאיר: "אין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין". "וישת מן היין וישכר"[2].

נימוק נוסף הוא של רבי יהודה בר אלעאי: "ענבים היו, שנאמר ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות למו. אותן האשכלות הביאו מרורות לעולם". פרי עץ הדעת כמו פרי הגפן הביא מרורות (מרירות, מוות) לעולם. לכן, הסיקו כי עץ הדעת היה גפן.

תאנהעריכה

רבי נחמיה טען כי פרי עץ הדעת הוא תאנה משום שכאשר הם אכלו מפרותיו של עץ הדעת, ניתנה בהם דעת להתבייש בכך שהם עירומים, דבר שהביא אותם לתפור לעצמם בגדים מעלי תאנה דווקא כפי שנזכר בתורה[3]: "ויתפרו עלה תאנה" ובכך מצאו פתרון לבעיה. "בדבר שנתקלקלו בו ניתקנו".

חיטהעריכה

רבי יהודה זיהה את פרי עץ הדעת כחיטה, זאת משום "שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן"[4]. במדרשים שיטה זו מיוחסת לרבי מאיר.
היו מחז״ל שתהו על פרשנות זו שנראית לכאורה תמוהה, שהרי החיטה אינה עץ. רב זעירא הסביר זאת בכך שאותן חטים היו "מתמרות היו כארזי לבנון"[1]; כלומר שלא היה מדובר בחיטה רגילה, כי אם בחיטה פלאית הגבוהה כעץ.
פרופ׳ מרדכי כסלו סיפק הסבר לכך שנדחק רבי יהודה בדעתו[5]. לפי הסברו של כסלו, לאחר עצת הנחש חוה ראתה את צמח החיטה עם שיבוליה המלאים, הבינה בחושה שאפשר להכין מגרגרים אלה לחם, רצתה להטביע את חותמה האישי ועברה למעשים.

"בזעת אפיך תאכל לחם"[6]. למעשה, העונש הוא בדיוק מידה כנגד מידה. לפי כסלו, דעה זאת מסבירה את הפסוק ואת פירוש רש"י: 'רוח מערבית של לפנות ערב', זאת אומרת, הרוח שלה מחכים זורי התבואה. בתיאור גן עדן מוזכרים רק עצים ולא עשבים. זאת משום שפרות האילן נאכלים בדרך כלל חיים ללא צורך בבישול, לעומת רוב הירקות והדגנים (שלא כבימינו). ראיה לכך היא בדיון בגמרא על הקשר בין ברכת "המוציא לחם מן הארץ" לבין "בורא פרי האדמה". חוה סטתה מהדרך הנהוגה בגן עדן – לאכול פרות כמו שהם, ללא טרחה. היא רצתה לעשות משהו מיוחד ובשביל זה הכינה לחם מן החיטה.

"הרבה ארבה עצבונך"[7] – יהיה על חוה להכין לחם כך כל בוקר, פעולות מתישות ומייגעות. לעץ בתנ"ך משמעות כפולה של אילן וכן החומר ממנו עשויים הגזע והענפים ולכן, ניתן להגיד כי החיטה נחשבה לעץ וקש היה נחשב לחומר קשה כדי לכנות אותו עץ. לראייה ניתן להסתכל בסיפור רחב. פשתי העץ בהם טמנה רחב את המרגלים. כמו כן, לדעת רבי יהודה עץ הדעת לא היה המובחר מבין כל העצים אלא להפך, הרדוד והדל מכולם. אף על פי כן, דווקא החיטה נבחרה להיות העץ שבמרכז הגן משום תכונותיה המיוחדות. אולי רמז לצדיקים, שאין מעריכים אותם על פי מראם החיצוני אלא על פי סגולותיהם ומעשיהם הטובים.

אתרוגעריכה

לדעת רבי אבא דעכו עץ הדעת היה עץ האתרוג ,וטעמו שהרי כך נאמר בפסוק[8]: "ותרא האשה כי טוב העץ", ומלשון הפסוק משמע שדיברה על העץ עצמו, ואין אילן שעצו נאכל מלבד עץ האתרוג[9].

אגוזעריכה

יש שטענו על פי נוסח ברכת הבתולים שנזכרה בסידורו של רבי עמרם גאון, שכתב לברך לאחר מציאת הבתולים: "ברוך אתה ה'... אשר צג אגוז בגן עדן" ומלשון זה משמע שלדעת מחברי הברכה עץ הדעת היה אגוז[10]. אמנם ישנן נוסחאות לפיהם נוסח הברכה הוא 'אשר צג זוג בגן עדן', ולפי נוסח זה אין כלל ראיה לדבר.

תפוחעריכה

 
תבליט שיש על ידי לורנצו מאיטאני על קתדרלת אורבייטו, איטליה

בתרבות הדעה הרווחת היא שפרי עץ הדעת היה התפוח האסור, דעה זו נובעת, לכאורה, משום שהמילה מַלום (Malum) בלטינית משמעותה רע, אך מילה דומה בלטינית (שמקורה ביוונית) היא תפוח. כך הפך התפוח להיות ה'פרי הרע' בתרבות הפופולרית.

בנצרות, נוצרה הגרסה של העץ עם התפוח. ישנן דעות כי גרסה זו נובעת עקב צבעו האדום של התפוח המזכיר תשוקה או משום שכך ציירוהו הציירים הראשונים. אולם ביהדות לא נזכר בשום מקום שפרי עץ הדעת היה תפוח.

בננהעריכה

לעומת זאת יש הטוענים כי מדובר בפרי עץ הבננה שכונה פעם בשם 'תפוח גן עדן'. פליקס פברי בתיאור הבננה (עץ אדם) במצרים מציין בין היתר: 'בהקשר לעץ זה — כל הנוצרים המזרחיים עובדי האלילים (מוסלמים) והיהודים מאמינים שבפרי זה לא צייתו אדם וחוה בגן העדן שלא לאכול מפרי עץ הדעת[11].

פשתןעריכה

רבינו אשר ב"ר יחיאל בפירושו למסכת שבת (פרק ב סימן א) כותב 'וכן איכא מ"ד עץ שאכל ממנו אדם הראשון פשתן היה'. אולם רבי נתנאל וייל (קרבן נתנאל אות ה) כתב על זה: לא מצאתי שום מ"ד בש"ס או מדרש שאומר כן, ובוודאי טעות סופר היא וכן צריך לומר עץ שאכל ממנו אדם הראשון חיטה היה.

פרי ייחודיעריכה

נגד כל השיטות הנזכרות, עומדת דעת רבי אברהם אבן עזרא[12], הכותב כי עץ הדעת הוא עץ ייחודי הקיים אך ורק בגן עדן, ואין כמוהו במקום אחר בעולם, והוא פרי שמוליד את תאוות המשגל, שלכן נצרכו אדם וחוה לכסות את ערוותם לאחר שאכלו ממנו.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 בראשית רבה, פרשה ט"ו, פסקה ז'.
  2. ^ בראשית, ט', כ"א.
  3. ^ ספר בראשית, פרק ג', פסוק ז'.
  4. ^ מסכת ברכות, דף מ', עמוד א'.
  5. ^ מרדכי כסלו, ‏"עץ הדעת חיטה היה", באתר "דעת".
  6. ^ בראשית, ג', י"ט.
  7. ^ בראשית, ג', ט"ז.
  8. ^ בראשית, ג', ו'.
  9. ^ בראשית רבה, פרשה ט"ו, פסקה ז'.
  10. ^ לוי גינצבורג, אגדות היהודים כרך 1, רמת-גן, תשכ"ו, עמ' 188. מה היה העץ ממנו אכל האדם הראשון?, lib.cet.ac.il
  11. ^ זהר עמר, גדולי ארץ ישראל בימי הביניים, יד בן צבי, תש"ן, עמ' 259
  12. ^ פירוש האבן עזרא לתורה, בראשית, ג', ו'.