אדם (דמות מקראית)

דמות מקראית, האדם הראשון בעולם

אָדָם (מכונה: אדם הראשון; א' בתשרי ב', 26 בספטמבר 3760 לפנה"ס2830 לפנה"ס) הוא דמות מקראית והאדם הראשון עלי אדמות, אבי האנושות כולה לפי סיפור בריאת העולם בספר בראשית[1] אדם נברא על ידי אלוהים ביום השישי לבריאת העולם:

אדם
אָדָם, آدم
בריאת האדם. ציורו של מיכלאנג'לו "בריאת האדם" בתקרת הקפלה הסיסטינית, המחצית הראשונה של המאה ה-16
בריאת האדם. ציורו של מיכלאנג'לו "בריאת האדם" בתקרת הקפלה הסיסטינית, המחצית הראשונה של המאה ה-16
גיל פטירה 930
פטירה -מערת המכפלה
מקום קבורה מערת המכפלה, גבעת הגולגולתא עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג חוה
צאצאים קין, הבל, שת.
עיסוק חקלאי, גנן, צייד, נביאי האסלאם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אתוֹ

והושם על ידו בגן עדן, הוא היה בן זוגה של חוה, האישה הראשונה, ואחר חטא עץ הדעת גורש עימה מגן עדן. אדם נפטר בן תשע מאות ושלושים שנה (נגזר עליו לחיות אלף שנים אך ראה שדוד המלך יהיה נפל ולכן נתן לו 70 שנה מחייו) בשנת תתק"ל לפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית.

מדרש שמו

עריכה

במדרש שמו של אדם אפשר לראות את צורת לשון נופל על לשון: אדם-אדמה. לדעת חוקרי מקרא זוהי אטימולוגיה עממית.[2]

אדם בסיפורי הבריאה

עריכה
  ערך מורחב – בריאת אדם וחוה

לסיפור בריאת אדם וחוה ישנן שתי גרסאות. לפי המסופר בבראשית א', אדם וחוה נבראו ביום השישי בצלם אלוהים. על-פי סיפור הבריאה השני, אלוהים ברא את האדם, הניחו בגן עדן. תחילה אלוהים ברא את בעלי החיים והביאם אל האדם, אך הוא לא מצא בהן "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". לכן יצר אלוהים את האישה מצלעו כדי להפיג את בדידותו: "לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ"[3] הכתוב במקרא אינו מציין מי מהברואים נברא ראשון, אדם או חוה. בניגוד לסיפור בריאת האדם בבראשית א', בריאת האדם בבראשית ב' נמסרת באריכות, האדם נוצר מן העפר ואילו האישה נוצרת מצלעו.

כמה ממדרשי האגדה מפרשים את הכתוב "זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם"[4] כי האדם נברא דו-פרצופין.[5] במקור אחר נכתב: "אמר רבי ירמיה בן אלעזר, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון אנדרוגינוס בראו, הדא הוא דכתיב 'זכר ונקבה בראם' ".[6]

 
הידרדרותו של אדם. ציור מעשה ידי פרנס פלוריס משנת 1560

הגאון מווילנה רואה במצב הפיזי בסיפור הבריאה הראשון, של אדם וחוה בבראשית א', יחסים של ניכור. החסידות קוראת למצב הבריאה השני בו נוצרה חוה מצלעו של אדם: 'פנים אל פנים'. רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, כתב כי: "בחינת זיווג פנים בפנים נקרא התכללות" ובכך רומז לאירוע הכלולות.[7]

חטא בגן עדן

עריכה
 
ז וּלְאָדָם אָמַר כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב.
אלוהים מעניש את אדם. ציור מעשה ידי ויליאם בלייק משנת 1795 מוצג בגלריית טייט בלונדון

לפי המסופר בספר בראשית, פרק ב', פסוק ט"ז מצווה אלוהים על אדם לא לאכול מפרי עץ הדעת וזאת לפני בריאת האישה. הסיפור בספר בראשית, פרק ג' מספר כי הנחש פנה אל האישה. האישה עונה לנחש בלשון רבים. לאחר שחוה טועמת מהפרי היא נותנת לאדם לטעום. המקרא אינו מספר על דו-שיח שהתקיים ביניהם. אדם וחוה מגורשים מגן עדן כי אכלו מפרי עץ הדעת וכך קונים לעצמם דעת, כלומר את היכולת להבחין בין טוב לרע. אדם וחוה מתנערים מאחריות כאשר ה' פונה אליהם בשל מעשה החטא.[8]

עונשו של אדם

עריכה
  ערך מורחב – קללת האדם והאשה

לאחר החטא נענש אדם בידי אלוהים: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ"[9] דברים אלו מבוארים על ידי הכתוב בהמשך "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. ".[10] מאמץ קשה זה של עבודת האדמה לא תמיד יניב פרי למאכל. מאחר שאדם נענש בגירוש מגן עדן יוצא האדם אל העולם שמחוץ לגן. למקום זה אלוהים לא רצה להביאו. מקום בו יאלץ לעבד את האדמה בזיעת אפו.[11]

משפחתו

עריכה

לאדם וחוה נולדו בתחילה שני בנים, קין והבל.
כשהיה אדם בן מאה ושלושים (בשנת ק"ל) נולד לו שת, וכן נולדו לו עוד בנים ובנות שלא הוזכרו בשמם. שמות כאלו קיימים במקורות חיצוניים.

בתלמוד מובא שקין והבל נולדו כל אחד עם אחות תאומה, ודרשו כן מיותר המילים 'את' בפסוק: ”ותוסף ללדת את אחיו את הבל” (ספר בראשית, פרק ד')', הבל ואחותו, קין ואחותו".[12] לפי בראשית רבה נולדה עם קין תאומה אחת ועם הבל שתי תאומות.[13]

רבי יצחק אברבנאל מביא בשם "ספרי האומות" ששמה של תאומת קין היא קלמנה ושם תאומת הבל היא בלבירה[14]: ”וכתוב בספרי האומות שתאומות קין שהיתה אשתו היתה שמה קלמ"אנא ותאומות הבל שהיא אשתו היתה שמה בלב"ירא”

בספר היובלים נזכרו שמותיהם של שתי בנות שנולדו לאדם ואשתו:

א. ובשבוע השלישי ליובל השני ילדה את־קין וברביעי ילדה את הבל ובחמישי ילדה את בתה עוֶן:.. י. ובשבוע השישי הוליד את בתו עצורה:

ספר היובלים פרק ד

כמו נאמר שם כי קין התחתן עם אחותו 'עון': ”ויקח קין את אחותו עון לו לאשה” (ספר היובלים, ד, יא).

שם נוסף המופיע בספרים חיצוניים הוא 'הויה',[15] חומקמה,[16] או דבורה.[17]

גובהו

עריכה

במסכת חגיגה כתוב "אמר רבי אליעזר אדם הראשון מן הארץ ועד לרקיע שנאמר 'למן אשר ברא אלוהים אדם על הארץ' וכיוון שסרח (כוונתו חטא), הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר ' למן אשר ברא אלוהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים', כיוון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו שנאמר 'ותשת עלי כפכה'" כלומר אדם היה גבוה עד השמים והקדוש ברוך הוא הניח ידו עליו והנמיכו.

מקבילה במיתולוגיה הבבלית

עריכה

כאשר נברא אנכידו אחד מגיבורי המיתולוגיה המסופוטמית הוא חי בחברת החיות. שמחת הקדשה מפתה את אנכידו שיאכל לחם וישתה שיכר. בסיפור זה משתנה הווייתו של אנכידו אשר חי בעבר בחברת החיות לבן אדם החי בחברת בני אדם.[18]

בחז"ל

עריכה

חלק ממזמורי ספר תהילים מיוחסים לאדם:

דוד כתב ספר תהילים על ידי עשרה זקנים: על ידי אדם הראשון, על ידי מלכי-צדק, ועל ידי אברהם, ועל ידי משה, ועל ידי הימן ועל ידי ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלושה בני קורח

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אדם בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ספר בראשית, פרק א', פסוקים כ"ול'.
  2. ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון-עתי, 1994, עמ' 25.
  3. ^ ספר בראשית, פרק ב', פסוק י"ח
  4. ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק כ"ז
  5. ^ בראשית רבה ח', א': עירובין י"ח, ע"א : ברכות ס"א, ע"א
  6. ^ בראשית רבה, ה, ב'
  7. ^ איתמר ברנר, אהרון אריאל לביא, על הכלכלה ועל המחיה : יהדות, חברה וכלכלה, ירושלים, ראובן מס, 2008, עמ' 120.
  8. ^ בראשית ג', י"ב -י"ג
  9. ^ בראשית ג', י"ז
  10. ^ בראשית ג', י"ז-י"ח
  11. ^ יאירה אמית, לקרוא סיפור מקראי, תל אביב, משרד הביטחון, 2000, עמ' 51.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב, עמוד א'
  13. ^ בראשית רבה, פרשה כ"ב, פסקה ב'
  14. ^ פירושו לספר בראשית, פרק ד', פסוק א'
  15. ^ הרב חיים קניבסקי בשם מדרש כתב יד.
  16. ^ מדרש כת"י שבסוף ספר "מגן וחרב" לרבי יהודה אריה בר יצחק ממודנה
  17. ^ "דברי הימים" לירחמיאל בן שלמה.
  18. ^ ש. שפרה, יעקב קליין, בימים הרחוקים ההם: אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, תל אביב, עם עובד, 1996, עמ' 199.