התעמלות

התעמלות היא פעילות גופנית שמטרתה חיזוק ושמירה על כושר גופני באמצעות מערכת תרגילים מבוססת. כספורט תחרותי, התעמלות היא ענף המשלב תרגילים פיזיים הדורשים כוח, שיווי משקל, גמישות, קואורדינציה וסיבולת. התנועות הכלולות בהתעמלות תורמות להתפתחות הזרועות, הרגליים הכתפיים, הגב, החזה ושרירי הבטן. ההתעמלות כענף ספורט התפתח מתרגילים שהיו בשימוש ביוון העתיקה אשר כללו עלייה וירידה מסוס, ומיומנויות קרקס.

פסל "המתעמלת" של דניאל בהריר במכון וינגייט

הענף הנפוץ ביותר של התעמלות תחרותית הוא התעמלות מכשירים ובו בתחרויות הגברים תרגילי קרקע, קפיצות, טבעות, סוס סמוכות, מקבילים ומתח, ובתחרויות הנשים תרגילי קרקע, קפיצות, מקבילים מדורגים וקורה. הפדרציה הבינלאומית להתעמלות היא הגוף המנהל את תחרויות ההתעמלות למיניהן ברחבי העולם ומלבד התעמלות מכשירים, גוף זה אחראי לניהול תחרויות התעמלות אומנותית, טרמפולינה, התעמלות אקרובטית, התעמלות אירובית, פס אקרובטיקה ופארקור.^[1]

היסטוריהעריכה

אולם ההתעמלות רופר, פילדלפיה, 1831 לערך

ההתעמלות כשיטה לאימון גופני או אימון צבאי רווחה כבר ביוון העתיקה והיא נזכרת בכתביהם של הומרוס, אריסטו ואפלטון. העיסוק בהתעמלות בתקופה זו מתועד בהרחבה בעבודתו של פילוסטרטוס שנקראה התעמלות. המונח העיקרי לעיסוק בהתעמלות הוא מהפועל γυμνάζω‏ (gymnazo)^[2] שביוונית משמעו "להתאמן" או "להתאמן בעירום", מפני שגברים צעירים התאמנו ללא בגדים. ביוון העתיקה, כושר גופני היה לתכונה מוערכת אצל גברים ונשים. היה זה רק כאשר הרומאים כבשו את יוון בשנת 146 לפנה"ס שההתעמלות הפכה יותר רשמית ושימשה לאימון גברים לקראת לחימה.^[3] בהתבסס על טענתו של פילוסטרטוס שההתעמלות היא סוג של תבונה, ברת השוואה עם פילוסופיה, שירה, מוזיקה, גאומטריה ואסטרונומיה, אתונה שילבה את החינוך הגופני יחד עם החינוך הקונבנציונלי. בפלאסטרה (Palaestra), מרכז חינוך גופני ביוון העתיקה, החינוך עבר מדיסציפלינה אשר התמקדה במשמעת, חומרה וכוח, לדיסציפלינה ששילבה בין חינוך הגוף לחינוך הדעת ויצרה סגנון התעמלות שהיה יותר אסטתי ואינדיבידואלי.

בעת המודרנית, ההתעמלות החלה להתפתח בראשית המאה ה-19 בתצורתה העדכנית בדוגמת התעמלות המכשירים. בשנת 1811, איש החינוך הגרמני פרידריך לודוויג יאן‎ החל את תנועת ההתעמלות המודרנית ונחשב לאבי התעמלות המכשירים כאשר המציא כמה מתרגילי הענף. בשנת 1881 נוסדה הפדרציה הבינלאומית להתעמלות. התעמלות המכשירים הייתה חלק מהתוכנית האולימפית מאז חידוש המשחקים האולימפיים בעת החדשה, באולימפיאדת אתונה 1896. תחילה תחרויות ההתעמלות במשחקים כללו גברים בלבד ומאוחר יותר באולימפיאדת אמסטרדם 1928, נוספו תחרויות הנשים. אליפות העולם הראשונה בהתעמלות מכשירים נערכה בשנת 1903 בבלגיה. עם השנים, נוסדו תתי-ענפים נוספים של התעמלות אשר הוכרו על ידי הפדרציה הבינלאומית להתעמלות וביניהם: התעמלות אומנותית, טרמפולינה, התעמלות אקרובטית, התעמלות אירובית, פס אקרובטיקה ופארקור. תחרויות התעמלות אומנותית נוספו למשחקים האולימפיים החל מלוס אנג'לס 1984 ותחרויות הטרמפולינה נוספו למשחקים החל מסידני 2000.

ענפי ההתעמלותעריכה

להלן שבעת ענפי ההתעמלות המוכרים על ידי הפדרציה הבינלאומית להתעמלות.

התעמלות מכשיריםעריכה

ערך מורחב – התעמלות מכשירים

המתעמל הגרמני פביאן המבוכן בתרגיל המתח, אליפות העולם 2007

התעמלות מכשירים (בלֹעֵז נקרא: "התעמלות אומנותית"; "Artistic gymnastics") הוא ענף ההתעמלות הפופולרי ביותר ונחשב לאחד משלושת הענפים האולימפיים החשובים, לצד האתלטיקה והשחייה. בענף זה הגברים מתחרים בשישה מכשירים: קרקע, סוס סמוכות, טבעות, קפיצות, מקבילים ומתח. נשים מתחרות בארבעה מכשירים: קפיצות, מקבילים מדורגים, קורה וקרקע. כן נערכות תחרויות קרב-רב, בהן מתחרים המתעמלים בכל המכשירים ומדורגים על פי הניקוד המצטבר שלהם, ותחרויות קבוצתיות, בהן מכל קבוצה או נבחרת מתחרה מתעמל אחד על כל מכשיר.

התעמלות המכשירים הייתה חלק מהתוכנית האולימפית מאז חידוש המשחקים האולימפיים בעת החדשה, באולימפיאדת אתונה 1896. תחילה תחרויות ההתעמלות במשחקים כללו גברים בלבד ומאוחר יותר באולימפיאדת אמסטרדם 1928, נוספו תחרויות הנשים. אליפות העולם הראשונה בהתעמלות מכשירים נערכה בשנת 1903 בבלגיה תחילה בהשתתפות גברים ולראשונה בשנת 1934 בהונגריה בהשתתפות נשים.

התעמלות אומנותיתעריכה

ערך מורחב – התעמלות אומנותית

המתעמלת האומנותית הרוסיה יבגניה קנייבה מבצעת קפיצת שפגאט

התעמלות אומנותית (בלֹעֵז נקרא: "התעמלות קצבית"; "Rhythmic gymnastics") הוא ענף התעמלות בו מתחרות נשים בלבד, ואשר הוכר כספורט על ידי הפדרציה הבינלאומית להתעמלות בשנת 1963. בענף זה, המשתתפות מתחרות בארבעה תרגילים עם מכשירי יד: חישוק, אלות, סרט וכדור. התרגילים משלבים תנועות בלט, אקרובטיקה ומחול, ומתבצעים בליווי מוזיקה, על משטח בגודל 14X14 מטר. אליפות העולם הראשונה בהתעמלות אמנותית נערכה בבודפשט בשנת 1963. האליפות נערכה תחילה אחת לשנתיים ומאז תחילת שנות ה-90 נערכת כל שנה. בשנת 1984, הוכרה ההתעמלות האומנותית כענף אולימפי ונוספה לראשונה למשחקי לוס אנג'לס 1984.

טרמפולינהעריכה

ערך מורחב – טרמפולינה (התעמלות)

ענף ההתעמלות על טרמפולינה (אנגלית: Trampoline Gymnastic) הוא ענף התעמלות אולימפי בו מבצעים המתעמלים תרגילים אקרובטיים תוך כדי קפיצה על טרמפולינה. בענף שלוש תחרויות מרכזיות; תחרות יחידים, תחרות זוגות ודאבל מיני טרמפולינה. אליפות העולם הראשונה בהתעמלות על טרמפולינה נערכה בלונדון בשנת 1964. בשנת 2000 הפך הענף לאולימפי והחל מסידני 2000, תחרות היחידים נערכת כחלק מתחרויות ההתעמלות במשחקים האולימפיים.

פס אקרובטיקהעריכה

ערך מורחב – פס אקרובטיקה

פס אקרובטיקה הוא ענף התעמלות לא אולימפי, המשלב בין יכולות גבוהות מתרגילי קרקע לבין אלו של טרמפולינה. בפס אקרובטיקה, מתעמלים מבצעים תרגיל הכולל סדרה של קפיצות על מזרן באורך של כ-25 מטר שבסופו משטח נחיתה.

תחרויות פס אקרובטיקה במשחקים האולימפיים נערכו פעם אחת בלבד, בלוס אנג'לס 1932. בשנים 1974 עד 1998, תחרויות אליפות העולם בפס אקרובטיקה נכללו כחלק מאליפות העולם באקרובטיקה והחל מסוף שנות האלפיים נערכות אליפויות עולם ייעודיות לפס אקרובטיקה.

התעמלות אקרובטיתעריכה

ערך מורחב – התעמלות אקרובטית

התעמלות אקרובטית היא ענף התעמלות לא אולימפי המשלב בין כוח, שיווי משקל, גמישות ודינאמיות. המתעמלים מתחרים בחמש קטגוריות תחרותיות; זוג גברים, זוג נשים, זוג מעורב, קבוצת נשים (3 מתעמלות) וקבוצת גברים (4 מתעמלים). כל התרגילים מבוצעים על גבי משטח לצלילי מוזיקה ומשלבים כוריאוגרפיה, אלמנטים אישיים מענפי התעמלות הקרקע והפס אקרובטיקה, כמו גם אלמנטים צוותיים כגון הקפצות ומבנים של איזון ("פירמידות").

ההתעמלות האקרובטית הופיעה לראשונה כספורט עצמאי ברוסיה הסובייטית בשנות ה-30 של המאה ה-20. התחרות הבינלאומית הראשונה בהתעמלות אקרובטית נערכה בשנת 1957 בורשה שבפולין. בשנת 1973 הוקם ארגון ההתעמלות האקרובטית הבינלאומי הראשון בשם IFSA, ובשנת 1998 התמזג הארגון עם הפדרציה הבינלאומית להתעמלות. אליפות העולם הראשונה בענף התקיימה בשנת 1974 במוסקבה שברוסיה, ואליפות אירופה התקיימה לראשונה בשנת 1978 בריגה שבלטביה. ההתעמלות האקרובטית נכללת בתחרויות משחקי העולם מאז שנת 1993.

התעמלות אירוביתעריכה

ערך מורחב – התעמלות אירובית

התעמלות אירובית היא ענף התעמלות לא אולימפי אשר מקורו בפעילות אירובית מסורתית, בה המתעמלים נדרשים לבצע דפוסי תנועה אירובית מורכבים, ברציפות ועוצמה גבוהה עם תיאום מדויק למוזיקה. על התרגיל להוכיח תנועה רציפה ומדייקת בשילוב תרגילי גמישות, כוח, אלמנטים אקרובטים ופירמידות מתחום ההתעמלות האקרובטית. בענף שבע קטגוריות תחרותיות; אישית גברים, אישית נשים, זוג מעורב, שלישיות (סוגי שילוב של גברים ונשים), קבוצות (כל שילוב של גברים ונשים), אירובי דאנס (שילוב גברים ונשים) ואירובי מדרגה (שילוב גברים ונשים).

מקורו של הענף בשנות ה-80 של המאה ה-20 בארצות הברית, אז נערכו תחרויות לאומיות ראשונות בענף. בשנת 1995, הפדרציה הבינלאומית להתעמלות הכירה בהתעמלות אירובית כענף התעמלות ומאותה השנה נערכות אליפויות עולם בענף. מאז שנת 1997, נכלל הענף במשחקי העולם, והחל משנת 1999 מתקיימות אליפויות אירופה בענף אשר נערכות אחת לשנתיים.

פארקורעריכה

ערך מורחב – פארקור

פארקוּר (Parkour) הוא ספורט אתגרי שפותח בצרפת בשנות ה-90 על יסוד תרגולי מכשולים של הקומנדו הצרפתי. עיקר הפארקור הוא ההגעה מנקודה אחת לשנייה בצורה האפקטיבית והמהירה ביותר האפשרית, תוך התגברות על מכשולים בדרך. לעיתים כולל הפארקור ניתור מעל גדרות, מעבר קירות, סיבובים, קפיצה מגג לגג ועוד.

בשנת 2017, במהלך שעורר התנגדות מצד ארגוני התעמלות ופארקור, הוכר הפארקור כענף התעמלות על ידי הפדרציה הבינלאומית להתעמלות. בתחרויות רשמיות מתחרים המשתתפים בשתי קטגוריות: ריצה מהירה וסגנון חופשי. אליפות העולם הראשונה צפויה להיערך בשנת 2021 והחל משנת 2022 יכלל הענף במשחקי העולם.

ניקודעריכה

לפי שיטת הניקוד הנוכחית אשר מונהגת מאז שנת 2006, פועלים במקביל שני צוותי שיפוט הבוחנים את רמת הקושי ורמת הביצוע. הניקוד הסופי של כל מתעמל הוא שילוב בין הניקוד של כל צוות. ההבדל העיקרי בשיטת הניקוד הנוכחית, הוא שאין הגבלה תאורטית לציון הסופי.

הצוות האחד בוחן את דרגת הקושי, הרכב התרגיל והשילוב בין האלמנטים. התרגילים האפשריים מחולקים ל-7 דרגות קושי, וביצוע תרגיל ברמת הקושי הגבוהה ביותר (G), מקנה 0.7 נקודות. על המתעמלים לבצע תרגילים מחמש קבוצות אלמנטים, והניקוד המרבי בהיבט זה הוא 2.5 נקודות. כמו כן, על כל שילוב בין תרגילים הם עשויים לקבל 0.1 או 0.2 נקודות. הניקוד הכולל שנותן צוות שיפוט זה נקרא ניקוד D, ואין מגבלה על מספר הנקודות המרבי שניתן לקבל לפיו.

הצוות השני, המעניק ניקוד המכונה ניקוד E, בוחן את הביצוע. ניקוד הבסיס הוא 10 נקודות, ומפחיתים ממנו נקודות בהתאם לרמת הביצוע והטכניקה של המתעמל. חלק מהניקוד בשיטה זו הוא סובייקטיבי, אך על טעויות מסוימות יש להפחית ניקוד קבוע. נפילה ממכשיר גוררת עמה הפחתה של נקודה אחת.

שיטת הניקוד הנוכחית נהגתה אחרי אולימפיאדת אתונה 2004, שם הוכרעה זהות מנצח תחרות הגברים בקרב-רב לאחר טעות שיפוט מעוררת מחלוקת שהטילה בספק את האמינות והאובייקטיביות של מערכת הניקוד. תומכי שיטת הניקוד החדשה סבורים כי זה הוא צעד הכרחי עבור התקדמות הענף תוך כדי קידום של תרגילים עם רמת קושי גבוהה יותר, ואובייקטיביות שיפוטית. מתנגדי השיטה החדשה, ביניהם מאמנים ומתעמלים בולטים, טוענים כי לפי שיטה זו, המתעמלים המבצעים תרגיל ברמת קושי נמוכה יותר, מאבדים את סיכויים לזכות עוד לפני שהתחרות מתחילה.

לפני שנת 2006 ועל פי שיטת הניקוד הקודמת, הציון המקסימלי שמתעמל היה יכול לקבל על תרגיל מסוים הוא 10, כאשר ממנו היו מורידים השופטים נקודות או עשיריות הנקודה על טעויות ואי דיוקים. כיום, כל ארבע שנים, בסיומו של מחזור אולימפי, נהוג לערוך שינויים קטנים בשיטת הניקוד.

התעמלות בישראלעריכה

ההתעמלות היא בין ענפי הספורט הראשונים שפעלו בארץ ישראל. בשנת 1906, נוסד מועדון הספורט הראשון בארץ בשם "אגודת המתעמלים הראשון-לציון יפו", לימים מכבי תל אביב, ובראשיתו פעלו 25 מתעמלים והועמדו לרשותם מתח, מקבילים ומשקולות^[4]. בשנת 1908 נערכה ברחובות תחרות ההתעמלות המאורגנת הראשונה^[4] ובסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 נערכו תחרויות התעמלות לראשונה באופן סדיר במסגרת משחקי כינוס הפועל והמכביה. בשנות ה-90, חלה התפתחות משמעותית בענף ההתעמלות בישראל עקב העלייה מברית המועצות שהביאה עמה ספורטאים ומאמנים מקצועיים יותר. בסוף שנות האלפיים הגיעו ההישגים המשמעותיים הראשונים בענף עם זכיות במדליות ראשונות מאליפויות עולם, וזכייה במדליה אולימפית ראשונה בטוקיו 2020 (ארטיום דולגופיאט, מדליית זהב).

הגוף המסדיר את ענף ההתעמלות בישראל הוא איגוד ההתעמלות בישראל. הענף נחשב כאחד מהענפים הצומחים ביותר בישראל במהלך העשור השני של המאה ה-21. בחמש השנים שבין 2014 ו-2019 נרשם גידול של 71% במספר העוסקים בהתעמלות בישראל, ובכך הפך ההתעמלות לענף הרביעי מבחינת כמות הספורטאים התחרותיים, אחרי הכדורגל, הכדורסל והכדורעף, עם 3,819 מתעמלים רשומים.^[5]

בהתעמלות מכשירים, מתעמלים ישראלים השתתפו לראשונה במשחקים האולימפיים ברומא 1960 (רות אבלס, ראלי בן-יהודה ומרים קארה). במשחקים האולימפיים, לזכות ישראל מדליה אחת בהתעמלות מכשירים והיא מדליית הזהב בה זכה ארטיום דולגופיאט בתרגיל הקרקע באולימפיאדת טוקיו 2020. באליפויות העולם, לזכות ישראל 4 מדליות, מתוכם 2 כסף ו-2 ארד.

בהתעמלות אומנותית, המתעמלת הישראלית הראשונה שהשתתפה במשחקים האולימפיים היא ליאת חנינוביץ בלוס אנג'לס 1984. במשחקים האולימפיים, לזכות ישראל מדליה אחת בהתעמלות אמנותית והיא מדליית הזהב בה זכתה לינוי אשרם בתחרות הקרב רב אישי באולימפיאדת טוקיו. באליפויות העולם, לזכות ישראל 14 מדליות, מתוכן 7 כסף ו-7 ארד.