ברברה
ברברה (בצרפתית: Barbara; 9 ביוני 1930 – 24 בנובמבר 1997) הוא שם הבמה של מוניק אנדרה סרף ( Monique Andrée Serf), אשר הייתה זמרת שאנסונים צרפתייה יהודייה מפורסמת.
![]() | |
לידה |
9 ביוני 1930 הרובע השבעה-עשר של פריז, צרפת ![]() |
---|---|
פטירה |
24 בנובמבר 1997 (בגיל 67) ניי-סיר-סן, צרפת ![]() |
שם לידה |
Monique Andrée Serf ![]() |
שם במה |
Barbara ![]() |
מקום קבורה |
בית הקברות באנייה ![]() |
מוקד פעילות |
צרפת ![]() |
תקופת הפעילות |
1958–1997 (כ־39 שנים) ![]() |
סוגה |
שאנסון ![]() |
שפה מועדפת |
צרפתית ![]() |
כלי נגינה |
פסנתר ![]() |
חברת תקליטים |
יוניברסל מיוזיק גרופ, אדאון רקורדס, La Voix de son Maître, דקה רקורדס, פיליפס רקורדס ![]() |
פרסים והוקרה | |
פרופיל ב-IMDb | |
![]() ![]() |

ביוגרפיה
עריכהמוניק סרף נולדה בפריז למשפחה יהודית וכבר בגיל עשר נאלצה להתחבא מפני הנאצים, במשך תקופת הכיבוש הגרמני על צרפת במלחמת העולם השנייה. בתום המלחמה, פרופסור למוזיקה שמע אותה שרה במקרה והציע לעזור לה לפתח את כשרונה. היא קיבלה שיעורי פיתוח קול ולמדה לנגן על פסנתר ולבסוף נרשמה ל-École Supérieure de Musique. עם זאת, בעיותיה הכלכליות של אילצוה לוותר על לימודי המוזיקה, לטובת משרת שירה ב-La Fontaine des Quatre-Saisons, קברט מפורסם בזמנו בפריז.
כילדה רגישה היא נפגעה עמוקות ממאורעות המלחמה ומצרותיה המשפחתיות. על פי האוטוביוגרפיה שלה, "היה פסנתר שחור", אביה התעלל בה מינית כשהייתה בת עשר ולאחר מכן עזב את הבית לבלי שוב. שנים אחר כך נסעה סרף, ברברה, להלוויית אביה בנאנט, שם חיברה את אחד משיריה הפופולרים ביותר, "נאנט", המנציח את נסיעתה. תחושת הריקנות הפנימית שנגרמה לה עקב אירועים אלו השתקפו במראה החיצוני שלה ובשיריה, בעיקר בשיר: "ילדותי". כינויה היה "האישה בשחור" על שום הופעתה הגבוהה, לבושה תמיד בשחורים ושיער שחור אסוף לאחור. הופעותיה כללו בעיקר שירים מלנכוליים על אהבה אבודה.
לאחר נטישת אביה את המשפחה ברחה מהבית ובין השנים 1950 ל-1952 גרה בבריסל, בירת בלגיה, לאחר שהצטרפה שם לקומונת אמנים פעילה[1]. חבריה הסופרים והציירים, שכרו בית ישן והפכו אותו לסדנה ולאולם קונצרטים עם פסנתר, שבו ביצעה שירים של אדית פיאף, ז'ולייט גרקו וז'רמיין מונטרו. הקריירה שלה התפתחה באיטיות והיא נאבקה למחייתה. בשנת 1953 היא נישאה לסטודנט למשפטים מבלגיה והתגרשה ממנו ב-1956. מאוחר יותר בחייה, כתבה על יחסיה עם גברים, בשיר שאומר: "הם צועדים בגאווה, הגברים שלי. אני בחזית והם מאחור." לאחר שחזרה לפריז, נפגשה עם ז'אק ברל ונוצרה ביניהם ידידות רבת שנים. היא שרה והלחינה רבים משיריו. בהמשך היא פגשה את ז'ורז' ברסנס שאת שיריו הקליטה באלבומה הראשון[1]. בשנות ה-50 היא הופיעה במועדונים קטנים והחלה לבסס קבוצת מעריצים, בעיקר סטודנטים צעירים מהרובע הלטיני. את הפריצה האמיתית עשתה ברברה בשנת 1961 כאשר הופיעה בהיכל המוזיקה המפורסם בובינו (Bobino) ברובע מונפרנאס. אולם המבקרים הפריזאים היו קשוחים איתה והיא המשיכה להופיע במועדונים קטנים. שנתיים אחר כך היא הופיעה ב-Théâtre des Capucines והקסימה את הקהל ואת המבקרים בהופעה מלאת כוח מדהימה, עם חומר חדש. מנקודה זו, פרחה הקריירה שלה ובשנת 1964 היא חתמה על חוזה גדול עם חברת Philips Records. בשנות ה-70, שיחקה במספר סרטים, הופיעה בתוכניות טלוויזיה ויצאה למסעי הופעות ברחבי העולם. כמה מלהיטיה הגדולים היו: "אשתו של הקטור", "גבר בבגדים", "סיפור האהבה היפה ביותר שלי הוא אתם", "נאנט", "אני לא יודעת", "גטינגן", "העיט השחור" (l'aigle noir, וכך גם כינתה את עצמה) ועוד.
לברברה תפקיד חשוב בפיוס בין גרמניה וצרפת לאחר מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-60 נסעה ברברה לגטינגן, עיר אוניברסיטאית קטנה בגרמניה. ברברה התאהבה בעיר ובאנשים, וכתבה את השיר ׳גטינגן׳, שהפך במהרה לאחר מלהיטיה הגדולים. השיר עורר סערה עם פרסומו בתחילת שנות ה-60 בצרפת, משום שהיה השיר הראשון להביע סימפתיה לסבל הגרמני. השיר כלל את השורה: ״מי ייתן ואנשים יסלחו לי, אבל הילדים הם אותם ילדים – גם בפריז וגם בגטינגן.״ העובדה שדווקא זמרת יהודיה שרה בעד פיוס עם הגרמנים, סייעה לשנות את הלכי הרוחות, ותרמה לחימום היחסים בין המדינות.
ב-5 ביוני 1974 נמצאה בתרדמת בביתה והיא הובהלה לבית החולים[2]. תחילה פורסם שהיה מדובר הניסיון התאבדות, מאוחר יותר, במספר ראיונות, היא הסבירה שלקחה כדורי שינה כי סבלה מנדודי שינה. במהלך קונצרט באביניון, היא הכריזה: "לא רציתי למות, רציתי לישון".
בשנת 1986 הוציא לאור את Lily passion, אלבום כפול שהוקלט בהופעה של מחזה מוזיקלי שעלה על בימת "הזניט" בפריז, בינואר 1986, עם השחקן ז'ראר דפרדייה[1].
ברברה נפטרה ב-1997, בגיל 67 מבעיות נשימה ונקברה ליד אמה וקרובי משפחתה, בחלקה היהודית, בבית הקברות של באנייה (Bagneux), דרומית לפריז. ב-13 בינואר 2022 נחנכה תחנת רכבת בשם "BARBARA", על קו 4 של הרכבת התחתית של פריז. השם ניתן לה בהיותה התחנה הקרובה ביותר לבית הקברות בו נטמנה ברברה.
העיר פריז קראה על שמה מרכז מוזיקה ברובע ה-18, בעיר רֶן נקרא רחוב על שמה ובעיר נאנט הוצב בשנת 2000 פסל לכבודה.
שיריה בעברית וביקורים בישראל
עריכהשירה "הגבירה בחום", דואט עם ז'ורז' מוסטקי שגם כתב, התפרסם בישראל בתרגום לעברית של יעקב שבתאי ובביצוע יוסי בנאי ואילנה רובינא. שירה Perlimpinpin התפרסם בישראל בשם ""בירבורים"" בתרגום לעברית של אהוד מנור ובביצוע קורין אלאל באלבומה "שפת אמי"[3]. ב-2017 הוציאה יוצרת האינדי טליה אליאב אלבום בו היא שרה משירי ברברה בתרגומה[4].
ברברה הופיעה בישראל מספר פעמים החל מתחילת שנות ה-70[5]. הופעתה האחרונה בישראל הייתה ב-1987[1].
דיסקוגרפיה
עריכה- 1963: Dis, quand reviendras-tu?
- 1964: Barbara chante Barbara
- 1965: Barbara N°2
- 1966: Le mal de vivre
- 1967: Ma plus belle histoire d'amour
- 1967: ‘’ Barbara Bobino 1967
- 1968: Le Soleil noir
- 1970: Madame
- 1970: L'Aigle noir
- 1971: Amours incestueuses
- 1972: La Fleur d'amour
- 1973: La Louve
- 1981: Seule
- 1986: Lily Passion
- 1996: Barbara
קישורים חיצוניים
עריכה- ברברה, סרטונים בערוץ היוטיוב
- ברברה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ברברה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- ברברה, באתר דיזר
- ברברה, באתר Discogs (באנגלית)
- ברברה, באתר Songkick (באנגלית)
- ברברה, דף שער בספרייה הלאומית
- ברברה, באתר SecondHandSongs
- ברברה, באתר "שירת נשים"
- ברברה, באתר בילבורד (באנגלית)
- בני מר, ברברמניה, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2007
- אורי הולנדר, Le mal de vivre על ברברה, באתר הארץ, 8 ביוני 2008
- ברברה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- Goettingen: The song that made history, באתר ה-BBC
- השיר "העיט השחור", באתר Lyricstranslate.com
- ברברה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 יובל ניב, ציפור טרף - אחרי שנתיים של היעדרות מהבמה חוזרת ברברה להופיע, חדשות, 16 בדצמבר 1987
- ^ הזמרת ברברה אושפזה - ניסתה לשים קץ לחייה?, על המשמר, 5 ביוני 1974
- ^ יעל גבירץ, זה לא חוכמה לומר ז'ה־טם, חדשות, 5 ביולי 1990, המשך
- ^ גיא טנא, טליה אליאב שרה ברברה
בן שלו, האובססיה של טליה אליאב עם השנסון הצרפתי, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2016
בן שלו, טליה אליאב ממריאה עם "הנשר השחור" של ברברה, באתר הארץ, 2 במרץ 2017 - ^ מיכל סנונית, זוהי ברברה, על המשמר, 14 ביוני 1974
יוסי חרסונסקי, ברברה הלהיבה הקהל, מעריב, 12 ביוני 1974
יוסי חרסונסקי, ברברה, מעריב, 20 במרץ 1978