ברוקולי

סוג ירק

ברוקולי (שם מדעי: Brassica oleracea Italica) הוא זן של כרוב הבר.

קריאת טבלת מיוןברוקולי
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צלפאים
משפחה: מצליבים
סוג: כרוב
מין: כרוב הבר
תת־מין: ברוקולי
שם מדעי
Brassica oleracea Italica
פלנק, 1794
שתי תפרחות ברוקולי

לברוקולי ראשי פרחים ירוקים כהים, המסודרים בצורה דמוית-עץ על גבי ענפים שנובטים מגבעול עבה ואכיל. אזור הפרחים הגדול מוקף בעלים ירוקים. במראהו דומה הצמח לכרובית.

את הברוקולי מגדלים באזורים קרירים, בשל חוסר יכולתו לפרוח באקלים קיצי חם. עונות זריעתו הן סתיו וחורף.

לברוקולי ערך תזונתי גבוה. בישולו נעשה באמצעות טכניקות פשוטות, בעיקר הרתחה או אידוי, ניתן לאכול תפרחות של צמח טרי גם ללא בישול.

מקור השם עריכה

מקור המלה "ברוקולי" במילה הלטינית "ברקיום" (brachium) ולאחר מכן המלה האיטלקית "ברוקולו" (broccolo), פירושן זרוע או ענף. השם משקף את צורת הצמח שמסתעף כמו עץ.

היסטוריה עריכה

 
ברוקולי מוקף בעלים לפני הקציר

הצמח פותח מכרוב הבר באמצעות ברירה מלאכותית ודיכוי התפתחות הפרחים. היסטוריונים סבורים כי בתקופת רומא העתיקה נעשה לראשונה גידול של ברוקולי, על אף שהמילה "ברוקולי" לא נמצאת ביצירות מהתקופה. על אף אי הוודאות באשר למועד הגידול הראשוני, מקורו הגאוגרפי של ברוקולי היה בוודאות באיטליה, והצמח לא התפרסם מחוץ לארץ זו במשך שנים רבות. ברוקולי הופיע בצרפת לראשונה ב-1560, אך ידוע כי אף במאה ה-18, ברוקולי לא היה מאכל פופולרי באנגליה. כשהמאכל הובא לארצות הברית על ידי המדינאי והמדען תומאס ג'פרסון באמצע אותה מאה, היה הברוקולי יבול נדיר ואקזוטי מאוד. הברוקולי הפך למאכל עממי רק בראשית המאה ה-20, כשמחירו ירד וכאשר המגדלים בחרו להדגיש את ערכו התזונתי.

תזונה עריכה

ברוקולי
ערך תזונתי ל-100 גרם
קלוריות 34 קק"ל
חלבונים 2.8 ג'
פחמימות 7 ג'
שומן 0.4 ג'
שומן רווי 0%
כולסטרול 0 מ"ג
ויטמינים
 ‑ ויטמין B6 10 מ"ג
 ‑ ויטמין C 148 מ"ג
 ‑ ויטמין D 0 מ"ג
ברזל 3 מ"ג
סידן 4 מ"ג
מגנזיום 5 מ"ג
מקור: [דרוש מקור]

הברוקולי הוא מאכל בעל ערך תזונתי גבוה, ותועלת בריאותית מגוונת לגוף. לדוגמה, בעוד שברוקולי מכיל רק 43 קלוריות למנה של כוס אחת, הוא מכיל 205.7% של הצריכה היומית המומלצת של ויטמין C, כ-90 מיליגרם למאה גרם. להשוואה, בתפוזים יש 50 מ"ג ל-100 גרם, בתרד 30, בעגבניות 10, ובתפוחים 6.

בנוסף, ברוקולי מכיל מרכיבי מזון חיוניים אחרים, כמו סידן, חומצה פולית, סיבים תזונתיים, ויטמין K, מנגן, חומצת האמינו טריפטופן, אשלגן, וויטמין B6.

כמו כן מיוחסת לברוקולי יכולת למניעת מחלות רבות. מחקרים רבים מצאו כי צריכת ברוקולי מסייעת במניעת סרטן. בדומה לצמחים אחרים במשפחתו, ברוקולי מכיל כימיקלים המסוגלים למנוע סרטן ולבלום התפשטות או התפתחות גידולים. נכון לשנת 2010, דובר על סרטן השד וסרטן הערמונית[1][2].

ברוקולי הוא מאכל בעל תועלת רבה לבריאות הלב. צריכת הצמח מסייעת לחיזוק מערכות ההגנה בגוף ובכך למנוע מחלות לב ולהפחית את נזקיהן. מרכיבים מסוימים בברוקולי מסוגלים לסייע בתיקון תאי עור שניזוקו על ידי השמש, ולכן במניעת סרטן העור. לברוקולי יש תועלות רבות למערכת העצמות בזכות הריכוז הגדול של ויטמין C וסידן. עם זאת, הברוקולי אינו מכיל כמויות גדולות של סוכר ושומן המצויים במאכלים מחזקי עצמות אחרים כמו תפוזים וחלב. לברוקולי יש יתרונות במניעת קטרקט, דלקת מפרקים, מומים מולדים, וכיבים (פצעים פתוחים ברקמות שונות בגוף).[דרוש מקור]

כשרות הברוקולי עריכה

פוסקים יהודים רבים רואים בברוקולי כירק בו מצויים שרצים זעירים שאין אפשרות להוציא אותם בשטיפה ובגלל התפרחת של הברוקולי אף אי אפשר גם לבדוק ולראות את השרצים בה. יש הסוברים שכדי לאכול ברוקולי על פי ההלכה יש לזרוק את התפרחת ומנגד יש הסוברים שמספיק ניקוי והשריה בסבון או חומר ניקוי דומה ולאחריו שטיפה במים זורמים[3].

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה