פתיחת התפריט הראשי

ברורית אונא

ציירת ומחנכת ישראלית

בּרוּרית-קלרה אוּנָא (19078 בספטמבר 1983, א' דראש השנה תשמ"ד) הייתה ציירת ומחנכת ישראלית.

ברורית אונא
Brurit Claire Unna
אין תמונה חופשית
לידה 1907
גרמניה
פטירה 8 בספטמבר 1983 (בגיל 76 בערך)
נהריה, ישראלישראל  ישראל
לאום ישראלית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ברורית קלרה אונא נולדה בשנת 1907 בגרמניה, בתם של גרטרוד ‫(‬גיטל‫) לבית גויטיין (בת הרב גדליה גויטיין, רב העיר קרלסרוהה ונכדו של הרב ברוך גויטיין) והרב ד"ר יצחק אונא ממנהיים, יו"ר אגודת הרבנים האורתודוקסיים-קהילתיים בגרמניה. לאונא היו שלוש אחיות וארבעה אחים, בהם משה אונא (איש ציבור, ציר באספת הנבחרים וחבר הוועד הלאומי והכנסת, ממייסדי קיבוץ טירת צבי ותנועת הקיבוץ הדתי) ואביגדור (ויקטור) אונא (מוכר ספרים ורב ירושלמי).

בשנת 1934, לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, עלתה לארץ ישראל. עוד בתקופת היישוב הייתה למורה לציור. בהמשך שימשה כמפקחת על הוראת הציור במחוז חיפה[1] ובמחוז הצפון.[2] התגוררה בנהריה. הייתה חברתה של האמנית חוה בויקו-אבי-יונה (אשתו של מיכאל אבי-יונה).

בשנת 1937 איירה הגדה של פסח שערך קרוב משפחתה החוקר והמהדיר הרב יוסף אונא ונדפסה בדפוס אמנות (שבו עבד אחיה אביגדור אונא, שבהמשך ייסד את חנות הספרים "הכל לנער", שאת סמלילה ציירה אונא).[3] בשנה שלאחר מכן הוציאה בהוצאה עצמית (ובאותו בית דפוס) סיפור בתמונות פרי עטה בשם "מיכה הקטן נוסע למושבה". בהמשך איירה בשיתוף עם נחום גוטמן ספר מעשיות מאת לוין קיפניס וכן מקראת ראשית קריאה (אנ') שערך נפתלי מלומד.

כבר בתקופת היישוב, עת שימשה מורה לציור, כתבה תוכנית לימודים.[4] כמפקחת על הוראת הציור הדריכה מורים בכלל ומורים לציור בפרט. במאמר שפרסמה ב-1968 עמדה על מאפייניו הייחודיים של החינוך האמנותי וחשיבותו להתפתחות הילדים:

הדגשתי את האספקטים השונים של החינוך על ידי הציור: חינוך לעבודה עצמית אמיתית ולחשיבה יוצרת, פיתוח החושים, איזון הכוחות של התבונה והרגש ופיתוח אישיות שלמה ומאוזנת. הבהרתי כמו כן את חשיבותו של הציור מול החינוך הכללי השם את הדגש, ומעל המידה הרצויה, על פיתוח השכל ומזניח את חושיו ונפשו של הילד.[5]

בשנת 1966 פרסמה במסגרת "ספריית אורים למחנך" של מפעלי תרבות וחינוך ספר פדגוגי בשם "ילדים מציירים", שבו פרסה את "התאוריה והמעשה של הוראת הציור בבית הספר היסודי" (מהדורה ב' מתוקנת הופיעה בשנת 1978 בהוצאת קריית ספר).

ברורית אונא נפטרה בשנת 1983, בגיל 76. נטמנה בבית הקברות בעירה נהריה.[6]

פרסומיהעריכה

ציור ואיורעריכה

  • הגדה של פסח, מוגה ונערך על ידי הרב יוסף אונא, קישוטים וציורים מאת ברורית אונא, ירושלים: דפוס אמנות, 1937.
  • מיכה הקטן נוסע למושבה: סִפור בתמונות מאת ברורית אונא, ירושלים: ב' אונא (דפוס אמנות), 1938.[7] (ספרון)
  • וכה אמר סבא: מעשיות כתובות בידי לוין קיפניס, הציורים מאת נחום גוטמן וברורית אונא, מהדורה ב', תל אביב: א"י שטיבל, תש"ב.
  • נ'[פתלי] מלֻמד, אלף בית לילדי ישראל: ספר לִמוד הקריאה והכתיבה לשנת הלמודים הראשונה, ציורים מאת ברורית אונא, תל אביב: א' פרידלנדר, תרצ"ט. (הופיע בעשר מהדורות עד שנת תשי"ג)

פדגוגיהעריכה

  • ברורית אונא, ילדים מציירים: התאוריה והמעשה של הוראת הציור בבית הספר היסודי, תל אביב: מפעלי תרבות וחינוך ('ספרית אורים למחנך'), תשכ"ו 1966. (מהדורה ב' מתוקנת: ירושלים: קרית-ספר, 1978).

מאמרים:

  • חוה בויקו וברורית אונא, "הציור בכיתה ו'", אורים, 69–71 (תשי"ד).

תערוכותעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מירי שטיינהרדט, תרומת העולים דוברי הגרמנית בהעברת גישה חדשה להוראת האמנות בבתי-ספר בארץ, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
  2. ^ חדשות מישור החוף | חדרה, מעריב, טור 1, 22 במאי 1961.
  3. ^ איתמר לוי, 'הכל לנוער' - ירושלים, חנות הספרים של איתמר: דף מידע מס' 29, 10 יולי 2014.
  4. ^ מירי שטיינהרדט, "'מורה טוב' בהוראת אמנות: השתנות תפיסות במאה ה-20", מעוף ומעשה, 13 (תש"ע 2010): "המורה הטוב", עמ' 293. ראו גם מירי שטיינהרדט, "מגמות בהוראת הציור והאמנות בבתי-הספר העבריים בארץ-ישראל ובמדינת ישראל 1906–1996 והשתקפותן בתוכניות הלימודים", דור לדור, ל (2007), עמ' 40.
  5. ^ ברורית אונא, "מהנעשה בפיקוח על הוראת הציור במחוז חיפה", עלון למורה לציור ולאמנות, ד (1968), 14; מצוטט אצל מירי שטיינהרדט, "'מורה טוב' בהוראת אמנות: השתנות תפיסות במאה ה-20", מעוף ומעשה, 13 (תש"ע 2010): "המורה הטוב", עמ' 275–276.
  6. ^ הקבר של ברורית-קלרה אונא בבית הקברות נהריה, באתר BillionGraves.
  7. ^ מיכה ינון, לימים יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, מנכ"ל לשכת עורכי הדין וראש מינהל התרבות, נקרא על שם ספר זה. ראו מרב יודילוביץ', למיכה, בהערכה, באתר ynet, 12 בספטמבר 2009, וכן רשומה בקטלוג הספרייה הלאומית.
  8. ^ בירושלים | בבית האמנים, למרחב, 20 ביולי 1956.
  9. ^ תערוכת ציירי נהריה, על המשמר, 5 באוקטובר 1952.
  10. ^ רחל אנגל, רק בשל הדוממים, מעריב, טורים 2–3, 23 בדצמבר 1966.