בשית או בשיטערבית بشّيت) היה כפר ערבי במישור חוף יהודה בין גדרה לקיבוץ יבנה, בגובה 66 מטר מעל פני הים.

בשית (יישוב לשעבר)
'بشّيت
מסגד בשית במושב עשרת
מסגד בשית במושב עשרת
טריטוריה המנדט הבריטיהמנדט הבריטי  המנדט הבריטי
מחוז מחוז לוד
נפה נפת רמלה
שפה רשמית ערבית
תאריך ייסוד לפני המאה ה-13
שטח 18,553 דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה מבצע ברק
תאריך נטישה 11 במאי 1948
יישובים יורשים עשרת, כפר מרדכי, שדמה, משגב דב ומישר
דת מוסלמים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 1,620 (1945)
קואורדינטות 31°49′26″N 34°44′48″E / 31.82399167°N 34.74670278°E / 31.82399167; 34.74670278 
אזור זמן UTC +2

היסטוריהעריכה

מקור השם הוא בקבר עתיק, אשר לפי המסורת הערבית, הוא קברו של נבי שית (שת, בנו של אדם הראשון). בדורות קודמים נקרא הכפר בית-שית ואחר כך אוחדו המילים ל-בשית[1]. המקום מוזכר לראשונה בכתביו של הגאוגרף הערבי יאקות אל-חמאווי, שחי במאה ה-13[2].

בשנת 1863, ביקר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן בכפר, וכתב: "ב-18 במאי בשעה שש בבוקר יצאנו מיבנה דרומה מזרחה. לאחר שעברנו את גני הכפר הזה חצינו שדות פוריים ביותר, והימים ימי קציר. מאחורי הקוצרים אספו את האלומות סיעות של נשים וילדים. אחר כך מובילים את הגדישים על גב פרדות וגמלים. הדיש נעשה בדרך כלל ברגלי שוורים הסובבים במעגל כגורן. בשעה שש וחמישים דקות עברנו בין גנים מוקפים צבר. הם שייכים לבית אשית, הקרוי גם בקיצור בשית. יש בו שלוש מאות וחמישים תושב, והוא יושב על גבעה קטנה. הבתים בנויים מלבנים לא שרופות. הכפר מוקף שדות טבק."[3].

בתקופת המנדט הבריטי הכפר היה שייך לנפת רמלה במחוז לוד. במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט, בבשית הייתה אוכלוסייה של 936 נפש, כולם מוסלמים[4]. במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בכפר 333 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 1,125 תושבים, כולם מוסלמים[5].

על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שטחי קרקעותיו היו 18,553 דונם ובשנת 1945 מנה 1620 נפשות[6]. במלחמת העצמאות במהלך מבצע ברק ב-11 במאי 1948 הכפר נכבש ותושביו ברחו או גורשו.

ב-1938 במהלך המרד הערבי הגדול תקפו חלק מתושבי הכפר בסיוע תושבי כפרים נוספים בסביבה את עובדי חברת החשמל הארצישראלית ונוטרים יהודיים במה שנודע כקרב צומת מסמיה.

בתחילת מלחמת העצמאות שהו בבשית לוחמים עיראקים שאימנו את צעירי הכפר וארגנו את השמירה בו[7]. ערביי בשית תקפו את התחבורה היהודית באזור[דרוש מקור].

חטיבת גבעתי שפעלה באזור, תכננה מבצע צבאי שכונה מבצע השמד. מטרתו של מבצע זה הייתה לפגוע בתחבורה הערבית בכביש יבנה-איסדוד ולהשמיד את התגבורות הערביות שיבואו מכפרי הסביבה. חלק מהכוחות מוקמו על גבעות ממערב לבשית למנוע התערבות של תגבורות מכפר זה. הכוחות יצאו מקיבוץ יבנה בליל ה-30 במרץ 1948. המבצע לא עלה יפה. המארב נתגלה על ידי הערבים שהפסיקו מיד את התחבורה בכביש. לשמע היריות הוחשה תיגבורת של 150 לוחמים מבשית להתקיף את כוחות גבעתי. כוח אחד כמעט כותר אך הצליח לסגת לקיבוץ יבנה לאחר שנפלו שלושה לוחמים חברי קיבוץ גבעת ברנר. שני הרוגים נשארו בשטח והוחזרו למחרת על ידי המשטרה הבריטית. גופה אחת הייתה ערופת ראש וניכרו עליה סימני התעללות של ערביי בשית. במבצע נהרגו כ-30 ערבים מקומיים, אך לא מתנדבים מ"צבא ההצלה" אשר בהם התכוונה הפעולה לפגוע.

במסגרת מבצע ברק, שאחת ממטרותיו הייתה לגרום לגירוש תושבי הכפרים מהאזור, הותקפה בשית ב-11 במאי 1948 על ידי כוחות מגדוד 52 ו-54 של חטיבת גבעתי. לאחר קרב קשה הכפר נכבש ובתיו פוצצו. בקרב נפלו ארבעה מלוחמי גבעתי.

על אדמות בשית הוקמו יישובי "מועצה אזורית גדרות": עשרת, כפר מרדכי[8], שדמה, משגב דב[9], כפר הנוער כנות[10], גן הדרום, כפר אביב, ומישר.[דרוש מקור] 1200 דונם בקרבת גדרה חולקו על ידי הקרן הקיימת בין תושבי גדרה[11]. במרכז המושב עשרת נותר מסגד הכפר[12]. בשולי גבעת המסגד נמצא "גן דוד", אתר הנצחה לנופלים במערכות ישראל מישובי גדרות. הגן על שם דוד מרכוס.

לקריאה נוספתעריכה

חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות:הוצאת "מערכות", 1959.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בשית בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ באנגלית נקרא הכפר Bashshit ובמפות מנדטוריות הכיתוב הוא Bash-shit .
  2. ^ מצוטט אצל le Strange, Guy (1890), Palestine Under the Moslems: A Description of Syria and the Holy Land from A.D. 650 to 1500, Committee of the Palestine Exploration Fund, p. 421
  3. ^ ויקטור גרן,תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ - ישראל - כרך שני: יהודה (ב), ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1982, עמוד: 54
  4. ^ Barron, 1923, Table V, Sub-district of Gaza, p. 9
  5. ^ Mills, 1932, p. 2
  6. ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 66
  7. ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה, 2004, עמ' 108
  8. ^ עולי אנגליה מקימים כפר שיתופי, דבר, 13 בפברואר 1950
  9. ^ משגב דב, חרות, 18 במרץ 1953
  10. ^ הרחבת החינוך החשלאי - צו השעה, הצופה, 27 ביוני 1951
  11. ^ פרשה תמוהה, דבר, 5 במרץ 1953
  12. ^ יעל מרום, ידעתי שאסור לדעת מה הסיפור של קבר השייח' מאחורי הבית, באתר "שיחה מקומית", 11 במאי 2014