ג'יימס טרנר "ג'ים" ברואראנגלית: James Turner "Jim" Brewer; נולד ב-3 בדצמבר 1951) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק באופן פעיל בין השנים 19731985. בעונת 1981/1982 זכה באליפות ליגת ה-NBA כשחקן לוס אנג'לס לייקרס, ובעונת 1982/1983 זכה בגביע אירופה לאלופות כשחקן פלקנסטרו קאנטו. ממוצעיו הכוללים לאורך תשע עונותיו ב-NBA הם 5.8 נקודות, 6.3 ריבאונדים ו-1.5 אסיסטים למשחק.[1]

ג'ים ברואר
Jim Brewer
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 3 בדצמבר 1951 (בן 72)
מייווד, אילינוי, ארצות הברית
עמדה פאוור פורוורד
גובה 2.06 מטרים
מכללה אוניברסיטת מינסוטה
דראפט בחירה שנייה, 1973
קליבלנד קאבלירס
קבוצות כשחקן
1973–1979
1979
1979–1980
1980–1982
1982–1985
קליבלנד קאבלירס
דטרויט פיסטונס
פורטלנד טרייל בלייזרס
לוס אנג'לס לייקרס
פלקנסטרו קאנטו
הישגים כשחקן
זכייה באליפות ה-NBA‏ (1982)
חמישיית ההגנה השנייה ב-NBA(1976, 1977)
זכייה בגביע אירופה לאלופות (1983)
קבוצות כמאמן
1991–1994
1994–1999
2000–2002
2004–2006
מינסוטה טימברוולבס (עוזר)
לוס אנג'לס קליפרס (עוזר)
טורונטו ראפטורס (עוזר)
בוסטון סלטיקס (עוזר)
קבוצות כג'נרל מנג'ר
1990–1992 מינסוטה טימברוולבס
מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
כסףמינכן 1972כדורסל גברים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דודו של כדורסלן העבר והמאמן דוק ריברס.[2]

קריירת תיכונים ומכללות

עריכה

ברואר נולד בעיר מייווד שבאילינוי, ולמד בתיכון "Proviso East" המקומי. בשנתו האחרונה בתיכון, 1969, הוביל את קבוצת הכדורסל של התיכון לזכייה באליפות התיכונים של אילינוי.

בין השנים 1969–1973 למד באוניברסיטת מינסוטה, ובשלוש עונותיו בקבוצת הכדורסל שלה רשם ממוצעים של 13.5 נקודות ו-12.1 ריבאונדים למשחק. בעונת 1971/1972 הוביל את הקבוצה להעפלתה הראשונה אי פעם לטורניר אליפות המכללות, ובסיום עונת 1972/1973 נבחר לחמישייה השנייה של העונה בליגת המכללות (Second-team All-American).[3]

נבחרת ארצות הברית

עריכה

בקיץ 1972 השתתף בטורניר הכדורסל של אולימפיאדת מינכן, כשחקן נבחרת ארצות הברית. לאחר שניצחה בכל שמונת משחקיה הראשונים בפער ממוצע של 33 נקודות, הפסידה ארצות הברית במשחק הגמר מול נבחרת ברית המועצות בתוצאה 50–51; הייתה זו הפעם הראשונה בה האמריקאים לא זוכים במדליית הזהב מאז נוספו טורנירי הכדורסל למשחקים האולימפיים באולימפיאדת ברלין (1936). לאורך הטורניר קלע ברואר 7.6 נקודות והוריד 7.1 ריבאונדים בממוצע למשחק.[4]

קריירת משחק

עריכה

בליגת ה-NBA

עריכה

בדראפט ה-NBA‏ 1973 נבחר ברואר על ידי קליבלנד קאבלירס בבחירה השנייה, אחרי דאג קולינס אשר נבחר ראשון.[5] בעונת 1975/1976 רשם שיאי קריירה של 11.5 נקודות ו-10.9 ריבאונדים למשחק, ונבחר לחמישיית ההגנה השנייה של העונה לצד חברו לקבוצה ג'ים קלימונס. באותה עונה השיגו הקאבלירס את המאזן השני בטיבו האזור המזרחי, 49–33, והעפילו למעמד הפלייאוף לראשונה בתולדות המועדון. בסדרת גמר המזרח הפסידה קליבלנד מול בוסטון סלטיקס, בתוצאה 2–4.

בפברואר 1979, לאחר כ-5 עונות וחצי בקליבלנד, הועבר ברואר בטרייד לדטרויט פיסטונס, ובספטמבר 1979 הועבר בטרייד נוסף לפורטלנד טרייל בלייזרס. לקראת עונת 1980/1981 נשלח בטרייד ללוס אנג'לס לייקרס, עמה זכה בעונה העוקבת באליפות ה-NBA, בהובלתם של כרים עבדול-ג'באר ומג'יק ג'ונסון. בכל 3 וחצי עונותיו האחרונות ב-NBA – עם הפיסטונס, הבלייזרס והלייקרס – מיעט לשחק ותרם 2.6 נקודות ו-3.8 ריבאונדים בממוצע למשחק בלבד.

באיטליה

עריכה

בשנת 1982 עבר לשחק בקבוצת פלקנסטרו קאנטו האיטלקית. בעונת 1982/1983 סייע לקבוצה לזכות בגביע אירופה לאלופות, כאשר קלע 14 נקודות במשחק הגמר מול אולימפיה מילאנו, עליה גברה קאנטו בתוצאה 69–68. בסיום עונת 1984/1985 עזב ברואר את קאנטו ופרש ממשחק, בגיל 33.

קריירת אימון וניהול

עריכה

בנובמבר 1990 מונה ברואר לג'נרל מנג'ר של קבוצת מינסוטה טימברוולבס, לקראת עונתה השנייה ב-NBA. בשתי עונותיו בתפקיד רשמו הטימברוולבס מאזן כולל של 44 ניצחונות ו-120 הפסדים (26.8%).[6]

במהלך עונתו השנייה כג'נרל מנג'ר במינסוטה שימש במקביל גם כעוזרו של מאמן הקבוצה ג'ימי רוג'רס, והוא נשאר בתפקיד זה גם בשנתיים הבאות, תחת המאמן סידני לואו. בין השנים 1994–1999 שימש כעוזר מאמן בלוס אנג'לס קליפרס תחת ביל פיץ' וכריס פורד, ובין השנים 2000–2002 היה עוזרו של לני וילקינס בטורונטו ראפטורס. לקראת עונת 2004/2005 מונה לעוזרו של מאמן בוסטון סלטיקס הנכנס, דוק ריברס, ונשאר בתפקיד זה במשך שתי עונות.[7]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה