פתיחת התפריט הראשי

הסופרוליג (SuproLeague), או בשמותיה הקודמים גביע אירופה לאלופות, אליפות אירופה לקבוצות והליגה האירופית הייתה תחרות הכדורסל הבכירה למועדוני כדורסל באירופה, שאורגנה על ידי פיב"א אירופה בין השנים 1958 ו-2001.

סופרוליג
SuproLeague.jpg
ענף כדורסל
שנת ייסוד 1958
ארגון מפעיל פיב"א אירופה
מספר מתמודדים 20 (2000/2001)
יבשת אירופה
שמות קודמים 1958–1991 גביע אירופה לאלופות
1991–1996 אליפות אירופה לקבוצות
1996–2000 הליגה האירופית
חדלה להתקיים 2001
אלוף/ה אחרון/נה מכבי תל אביב
הכי הרבה זכיות ריאל מדריד (8)
מפעל נמוך יותר גביע ספורטה
FIBA SuproLeague

לאחר התמוטטות חברת התקשורת השווייצרית ISL בשנת 2000 נותרה פיב"א ללא יכולת כלכלית לנהל את המפעל הבכיר באירופה. כתוצאה מכך ארגון היול"ב הקים באותה שנה ליגה מתחרה משלו תחת השם יורוליג שאליו הצטרפו רוב הקבוצות הבכירות באירופה לפני תחילת עונת 2000/01. המפעל הבכיר של פיב"א התקיים עוד עונה אחרונה תחת השם סופרוליג, שבסיומה פיב"א ויול"ב הסכימו לאפשר ליול"ב לארגן מפעל בכיר אחד תחת ניהולה, היורוליג כאמור.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

1958–1991: גביע אירופה לאלופותעריכה

הרעיון לקיים תחרות יבשתית לקבוצות אלופות באירופה מיוחס לעיתון ל'אקיפ ולעיתונאי גבריאל האנו אשר הגה את הרעיון בשנת 1954 לאחר שצפה במשחק בין קבוצות הכדורגל וולבס ובודפשט הונבד.[1] שנתיים לאחר שהתחרות הראשונה לקבוצות אלופות נוסדה בשנת 1955 הרעיון עלה גם אצל ראשי הכדורסל באירופה, אשר התדיינו בזמן אליפות אירופה לאומות 1957 האם לקיים תחרות דומה גם לקבוצות הכדורסל.[1] הוקמה ועדה שהחליטה לחיוב לקיים את התחרות לקבוצות אלופות של הליגות האירופיות, ואף מליגות של קבוצות מהמזרח התיכון שאינן באירופה, אשר היו מעוניינות בכך לראשונה בשנת 1958.

בראשית דרכו התקיים המפעל בדומה למקבילו בכדורגל, בצורה של משחקי בית חוץ שבהם סיכום שתי התוצאות קובע את המנצחת. בעונת 1965–1966 הוחלט לקיים פיינל פור במקום נייטראלי, ולהוסיף שלב בתים של ארבע קבוצות כל אחד לפניו. הפיינל פור נשמר גם לעונה הבאה, אולם לאחריה הוחלט להחליפו במשחקי בית וחוץ בשלב חצי הגמר ומשחק גמר בודד במקום נייטראלי. בעקבות ההצלחה היחסית החליטה פיב"א לייסד מפעל מקביל לגביע אירופה לאלופות, לקבוצות מחזיקות גביע אשר התקיים לראשונה בעונת 1966–1967. מספר שנים לאחר מכן הוחלט לקיים את גביע קוראץ' בנוסף לתחרויות הקיימות, גביע לקבוצות סגנויות ומקומות 3–4 בליגות בארצן.

בעונת 1974–1975 שונתה השיטה לשני בתים בשיטת ליגה בני שש קבוצות בשלב רבע הגמר אחרי סיבובים מוקדמים בשיטת בית וחוץ, בסיומן משחקי בית וחוץ בחצי הגמר וגמר במקום נייטראלי. בעונת 1976–1977 שונתה השיטה שוב, הפעם לבית גמר בשיטת ליגה בן שש קבוצות לאחר בתים מוקדמים בני ארבע קבוצות כל אחד בשיטת ליגה. בסיום בית הגמר שתי הראשונות העפילו למשחק גמר במקום נייטראלי. שיטת בית הגמר התקיימה, בשינויים קלים (ביטול שלבי הבתים המוקדמים במשחקי בית וחוץ, ובעיקר החזרת משחקי הפיינל פור בעונת 1987–1988) עד להרחבת המפעל בעונת 1991–1992.

1992–1996: אליפות אירופה לקבוצותעריכה

ההצלחה בה זכתה התחרות בשנות ה-80 חייבה את הרחבת המפעל משמונה קבוצות בשלב בית הגמר ל-16 קבוצות בשני בתים כאשר בכל בית מתמודדות בשלב הבתים 8 קבוצות, ביניהן גם קבוצות שאינן אלופות אלא סגניות בליגות בארצן. מגמה זו המשיכה עם הקמת הליגה האירופית בשנת 1996.

1996–2001: הליגה האירופית, הפיצול והסופרוליגעריכה

הליגה האירופית, ממשיכתה של אליפות אירופה לקבוצות, נבדלה מזו שלא התקיימו בה משחקי מוקדמות והקבוצות המשתתפות החלו את התחרות בארבעה בתים מוקדמים של שש קבוצות כל אחד. בשנת 2000 שונה שם הליגה לסופרוליג, ובעונתה האחרונה (2000/01) זכתה מכבי תל אביב לאחר ניצחון על פנאתינייקוס 81-67 בגמר שנערך בפריז.

אלופות (1958–2001)עריכה

1958–1965: גביע אירופה לאלופות: משחק גמר, בית וחוץעריכה

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה הקלעי המצטיין[א]

(בממוצע סיכום שני המשחקים)

1958 ריגה/סופיה ברית המועצות 1955  אס"ק ריגה בולגריה 1946  אקדמיק סופיה 81-86, 71-84 ויקטור ראדב, אקדמיק (19)
1958-59 ריגה/סופיה ברית המועצות 1955  אס"ק ריגה בולגריה 1946  אקדמיק סופיה 58-79, 67-69 יאניש קרומינש, אס"ק (29)
1959-60 טביליסי/ריגה ברית המועצות 1955  אס"ק ריגה ברית המועצות 1955  דינמו טביליסי 81-86, 71-84 יאניש קרומינש, אס"ק (21)
1960-61 ריגה/מוסקבה ברית המועצות 1955  צסק"א מוסקבה ברית המועצות 1955  אס"ק ריגה 62-87, 66-61 ויקטור זובקוב, צסק"א (21)
1961-62 ז'נבה ברית המועצות 1955  דינמו טביליסי ספרד 1939  ריאל מדריד 83-90 ויין הייטאואר, ריאל (30)
1962-63 מדריד/מוסקבה ברית המועצות 1955  צסק"א מוסקבה ספרד 1939  ריאל מדריד 86-69, 74-91, 80-99 אמיליאנו רודריגז, ריאל (21)
1963-64 ברנו/מדריד ספרד 1939  ריאל מדריד צ'כוסלובקיה  ספרטק ברנו 110-99, 64-84 אמיליאנו רודריגז, ריאל (29.5)
1964-65 מוסקבה/מדריד ספרד 1939  ריאל מדריד ברית המועצות 1955  צסק"א מוסקבה 88-81, 62-76. קליפורד לויק, ריאל (24)
  1. ^ בממוצע סיכום שני המשחקים.

1966–1987: גביע אירופה לאלופות, משחק גמר[א]עריכה

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה קלעי מצטיין[2]
1965-66 בולוניה איטליה  זימנטל מילאנו צ'כוסלובקיה  יו.אס.קיי פראג 72-77 יירי זידק, פראג (22)
1966-67 מדריד ספרד 1939  ריאל מדריד איטליה  זימנטל מילאנו 83-91 סטיב צ'ובין, זימנטל (34)
1967-68 ליון ספרד 1939  ריאל מדריד צ'כוסלובקיה  ספרטק ברנו 95-98 מיילס אייקן, ריאל (26)
1968-69 ברצלונה ברית המועצות 1955  צסק"א מוסקבה ספרד 1939  ריאל מדריד 99-103 (בשתי הארכות) וולדימיר אנדרייב,צסק"א (37)
1969-70 סראייבו איטליה  איניס וארזה ברית המועצות 1955  צסק"א מוסקבה 74-79 סרגיי בלוב, צסק"א (21)
1970-71 אנטוורפן ברית המועצות 1955  צסק"א מוסקבה איטליה  איניס וארזה 53-69 סרגיי בלוב, צסק"א (24)
1971-72 תל אביב איטליה  איניס וארזה יוגוסלביה  יוגופלסטיקה ספליט 69-70 פטר סקנסי, ספליט (26)
1972-73 לייז' איטליה  איניס וארזה ברית המועצות 1955  צסק"א מוסקבה 66-71 סרגיי בלוב, צסק"א (36)
1973-74 נאנט ספרד 1939  ריאל מדריד איטליה  איניס וארזה 82-84 דינו מנגין, וארזה (25)
1974-75 אנטוורפן איטליה  איניס וארזה ספרד 1939  ריאל מדריד 66-79 בוב מורס, וארזה (30)
1975-76 ז'נבה איטליה  מובילג'ירג'י וארזה ספרד 1939  ריאל מדריד 74-81 בוב מורס, וארזה (28)
1976-77 בלגרד ישראל  מכבי תל אביב איטליה  מובילג'ירג'י וארזה 77-78 ג'ים בוטרייט, מכבי (26)
1977-78 מינכן ספרד (1977)  ריאל מדריד איטליה  מובילג'ירג'י וארזה 67-75 וולטר שצ'רביאק, ריאל (25).
1978-79 גרנובל יוגוסלביה  בוסנה סראייבו איטליה  אמרסון וארזה 93-96 ז'רקו וואראיץ', בוסנה (45)
1979-80 ברלין ספרד (1977)  ריאל מדריד ישראל  מכבי תל אביב 85-89 ארל ויליאמס, מכבי (31)
1980-81 שטרסבורג ישראל  מכבי תל אביב איטליה  סינודינה בולוניה 79-80 מרקו בונמיקו, סינודינה (26)
1981-82 קלן איטליה  סקוויב קאנטו ישראל  מכבי תל אביב 80-86 ברוס פלאוורס, קאנטו (23)
1982-83 גרנובל איטליה  פורד קאנטו איטליה  בילי מילאנו 68-69 בראיינט (מילאנו) וריבה (קאנטו, 28 כ"א)
1983-84 ז'נבה איטליה  בנקו די רומא ספרד ברצלונה 73-79 סן אפיפניו, ברצלונה (31)
1984-85 פיראוס יוגוסלביה  ציבונה זגרב ספרד  ריאל מדריד 78-87 דראז'ן פטרוביץ', ציבונה (36)
1985-86 בודפשט יוגוסלביה  ציבונה זגרב ברית המועצות  ז'לגיריס קובנה 72-84 ארבידאס סבוניס, ז'לגיריס (27)
1986-87 לוזאן איטליה  טרסר מילאנו ישראל  מכבי תל אביב 69-71 לי ג'ונסון, מכבי (24)
  1. ^ מלבד עונות 1965-66 ו-1966-67 בהן נערך פיינל פור.

1988–1991: גביע אירופה לאלופות: פיינל פורעריכה

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה השחקן המצטיין[א]
1987-88 גנט איטליה  פיליפס מילאנו ישראל  מכבי תל אביב 84-90 בוב מקאדו (מילאנו)
1988-89 מינכן יוגוסלביה  יוגופלסטיקה ספליט ישראל  מכבי תל אביב 69-75 דינו ראדג'ה (ספליט)
1989-90 סרגוסה יוגוסלביה  יוגופלסטיקה ספליט ספרד  ברצלונה 67-72 טוני קוקוץ' (ספליט)
1990-91 פריז יוגוסלביה  פופ 84 ספליט ספרד  ברצלונה 65-70 טוני קוקוץ' (ספליט)

1991–1996: אליפות אירופה לקבוצות: פיינל פורעריכה

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה השחקן המצטיין[א]
1991-92 איסטנבול סרביה ומונטנגרו  פרטיזן בלגרד ספרד  מונטיגאלה חובנטוד 70-71 פרדרג דנילוביץ' (פרטיזן)
1992-93 פיראוס צרפת  לימוז' איטליה  בנטון טרוויזו 55-59 טוני קוקוץ' (בנטון)
1993-94 תל אביב ספרד  7UP חובנטוד יוון  אולימפיאקוס 57-59 פראן מרטינז (בדאלונה)
1994-95 סראגוסה ספרד  ריאל מדריד יוון  אולימפיאקוס 61-73 ארבידאס סבוניס (ריאל)
1995-96 פריז יוון  פנאתינייקוס ספרד  ברצלונה 66-67 דומיניק וילקינס (פנאתינייקוס)

1996–2000: הליגה האירופית: פיינל פורעריכה

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה השחקן המצטיין[א]
1996-97 רומא יוון  אולימפיאקוס ספרד  ברצלונה 58-73 דייוויד ריברס (אולימפיאקוס)
1997-98 ברצלונה איטליה  קינדר בולוניה יוון  אא"ק אתונה 44-58 זוראן סאביץ' (קינדר)
1998-99 מינכן ליטא  ז'לגיריס קובנה איטליה  קינדר בולוניה 74-82 תיוס אדני (ז'לגיריס)
1999-00 סלוניקי יוון  פנאתינייקוס ישראל  מכבי תל אביב 67-73 ז'ליקו רברצ'ה (פנאתינייקוס)

2000–2001: סופרוליג: פיינל פורעריכה

עונה העיר המארחת אלופה סגנית תוצאה השחקן המצטיין[א]
2000-01 פריז ישראל  מכבי תל אביב יוון  פנאתינייקוס 67-81 אריאל מקדונלד (מכבי)
  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 השחקן המצטיין של הפיינל פור.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 The European Cup for Men's Champion Clubs-The Early Years
  2. ^ הקלעי המצטיין במשחק הגמר.