גאיה

אלה יוונית קדומה

גאיהיוונית: Γαῖα צורה שירית של Γῆ, אדמה) היא כינוי להאנשה של כדור הארץ, שמה של האדמה בתרבויות מסוימות[1] וכן שמה של אמא אדמה במיתולוגיה היוונית.

גאיה
Γαία
תרבות דת יוון העתיקה, מיתולוגיה רומית עריכת הנתון בוויקינתונים
אלים מקבילים טרה, מאטקה זמלייה עריכת הנתון בוויקינתונים
אב כאוס עריכת הנתון בוויקינתונים
אם המרה עריכת הנתון בוויקינתונים
אחים ניקס, ארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אורנוס, טרטרוס עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Ourea, תיאה, קְרֶאוּסָה, יאפטוס, פונטוס, היפריון, טתיס, Aristaeus, אורנוס, ריאה, קרונוס, Syceus, Pheme, מאנס, Emphytus, Acmon, Dione, Hyllus, אנטיאוס, כריבדיס, Abseus, טלצ'ינים, Adanus, מגארה, טיסיפונה, אלקטו, Gorgone, Phlyus, Glauce, Diophorus, Cepheus, דפנה, Dolos, אכידנה, Dolor, Effra, טריפטולמוס, Damasen, Colophonus, אוריביה, Aegaeon, Corydon, Aetna, Athos, Altercatio, Euonymus, תאומאס, מנמוסינה, פורקיס, Ephialtes, Clytius, Gyges, Porphyrion, Hippolytos, Gration, בריירוס, Brontes, מימס, Damysos, אוקיינוס, Eurymedon, Alpos, טיפון, Enceladus, Alcyoneus, קטו, Anax, Astraios, קריוס, נראוס, Arges, פויבה, תמיס, קויוס, Tityos, Pallas, Melia, Pelorus, Hoplodamus, Eurytos, Steropes, קוטוס, Polybotes, Otus, אפרודיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גאיה במיתולוגיה עריכה

נקראה ביוונית עתיקה "מא" "גא" - "אמא אדמה" וכך גם מקבילתהּ במיתולוגיה רומית: טֶרָה מאטר או טֶלוּס (Tellus). בשפה העברית מקובל, בעקבות כינויים אלה המונח "אמא אדמה".

על פי רוב המקורות[2] גאיה נוצרה מתוך הכאוס. היא הולידה (טרטרוס היה בן-זוגה) את פונטוס (הים השחור) ואת אורנוסשמים), שהיו גם בני זוגה, עם אורנוס היא הולידה את הקיקלופים והטיטאנים שמהם נוצרו האלים האולימפיים. עם פונטוס היא הולידה אלי ים ומים (למשל את פורקיס).

אורנוס החביא את ילדיה של גאיה, ההקאטונכרים (Hecatonchires) הענקים בעלי מאה הידיים, ואת הקיקלופים, בטרטרוס (בטן האדמה), כדי שלא יראו אור יום.

הדבר הכאיב לגאיה (תרתי משמע בגלל שהם היו כלואים בתוכה וגם בגלל צער ילדיה), והיא יצרה אבן חלמיש אפורה וחצבה ממנה חרמש. את החרמש היא נתנה לטיטאנים ופקדה עליהם שיעזרו לה. קרונוס היה היחיד שציית, ובעזרת החרמש תקף את אביו אורנוס וסירס אותו.

מהדם שניתז על האדמה נולדו האריניות (אלות הזעם והנקמה), הגיגאנטים וחלק מהנימפות. לפי גרסה אחת, מהאשכים שהושלכו לים נולדה אפרודיטה.

לפי גרסה אחרת הדם שניתז אל הים גרם לו לרתוח ולהוציא קצף שמתוכו יצאה פנינה ורודה ששטה לה אל חופי האי קפריסין ומתוכה יצאה אפרודיטה אל אוויר העולם.

כאשר עלה קרונוס לשלטון, הוא גרש את ההקאטוניכרים ואת הקיקלופים בחזרה לטרטרוס.

בתרבות עריכה

 
גאיה מושיטה את התינוק אריכתוניוס[3] לאתנה

בציורים (נשמרו לרוב בפסיפס), רואים לרוב רק את חציה העליון של גאיה בולט מעל האדמה. היא עצמה נראית כאשה אימהית, מכובדת, רחבה ובעלת חזה שופע. בציורים המופיעים על אגרטלים חוזר המוטיב של מסירת אֶריכתוניוס לאתנה.

בציורים אחרים נראית גאיה שכובה על פני האדמה כשמסביבה משרתיה.

שבועה בשמה של גאיה נחשבה ביוון כאחת השבועות החמורות ביותר, המחייבות את הנשבע לקיים את ההבטחה כמעט בכל מחיר.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא גאיה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Henry George Liddell, Robert Scott, A Greek-English Lexicon, γαῖα, www.perseus.tufts.edu
  2. ^ מקורות אחרים מספרים כי כל ארבעת האלים: כאוס (תוהו ובוהו), גאיה (אדמה), ארוס (אהבה) וטרטרוס (שאול) נוצרו ביחד, מקורות נוספים מספרים שגאיה היא בתו של כרונוס
  3. ^ מלך אתונה לעתיד, שלפי אגדות מסוימות נולד מהאדמה וגודל על ידי האלה אתנה