פתיחת התפריט הראשי

וולברהמפטון וונדררס

קבוצת כדורגל מהממלכה המאוחדת
(הופנה מהדף וולבס)

מועדון כדורגל וולברהמפטון וונדררסאנגלית: Wolverhampton Wanderers Football Club) הוא מועדון כדורגל אנגלי המייצג את העיר וולברהמפטון. קבוצת הכדורגל של המועדון, הידועה בעיקר בכינויה "וולבס" (Wolves - זאבים) משתתפת, נכון לעונת 2018/2019, בפרמייר ליג, הליגה המקצוענית הראשונה באנגליה. אצטדיונה הביתי, מוליניו (Molineux Stadium), מסוגל לאכלס 31,700 צופים. המאמן הפורטוגלי, נונו אספריטו סנטו, הוא מאמנה הנוכחי של הקבוצה. מדי הקבוצה כוללים חולצה זהובה, מכנסיים שחורים וגרביים שחורים.

וולברהמפטון וונדררס
Wolverhampton Wanderers
Wolverhampton Wanderers.svg
מידע כללי
שם מלא מועדון הכדורגל
וולברהמפטון וונדררס
כינוי וולבס (הזאבים)
תאריך ייסוד 1877
אצטדיון מוליניו, וולברהמפטון
(תכולה: 31,700)
בעלים קבוצת פוסון
יו"ר ג'ף שי
מאמן נונו אספריטו סנטו
ליגה פרמייר ליג
www.wolves.co.uk
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

היסטוריהעריכה

הקבוצה הוקמה בשנת 1877 על ידי ג'ון ביינטון, ג'ק אדנברוק וג'ק ברודי, אשר קיבצו מספר תלמידים מבלייקנהול, פרוור של וולברהמפטון, לכדי קבוצת כדורגל. שנתיים אחר כך התאחדה הקבוצה עם מועדון הקריקט המקומי, מה שהוביל ליצירתה של קבוצה בשם ה"וונדררס" (The Wanderers). בשנת 1888 נמנה המועדון על אחד מתריסר מייסדיה של הפוטבול ליג.

התואר המשמעותי הראשון של הקבוצה הושג בשנת 1893, או אז זכתה לראשונה בגביע ה-FA. וולבס ירדה לליגת המשנה האנגלית בשנת 1906 ושבה אליה רק כעבור 26 שנים, ב-1932. במהלך תקופה זו הספיקה לרדת לליגה השלישית אך גם להעפיל פעמיים לגמר גביע ה-FA ולזכות בו פעם אחת (בשנת 1908).

וולבס נחשבה לאחת הקבוצות הטובות באנגליה לאורך שנות החמישים תחת הדרכתו של המאמן סטן קאליס, אשר מונה לתפקיד בשנת 1948. במהלך העשור (עונות 1953/1954, 1957/1958, 1958/1959) זכתה הקבוצה שלוש פעמים באליפות אנגליה - האליפויות היחידות שלה עד כה. קאליס הדריך את הקבוצה לזכייה כפולה (1948/1949 ו-1959/1960) בגביע ה-FA. הקבוצה זכתה בגביע היוקרתי עוד קודם לכן, היו שתיארו את המועדון כ"קבוצת הכדורגל הטובה בעולם" לאחר שחזרה מפיגור 2-0 נגד קבוצת בודפשט הונבד ההונגרית וניצחה 3-2. וולבס היא הקבוצה האנגלית היחידה שזכתה בתארים בחמש ליגות כדורגל שונות.

בשנת 1964 עזב קאליס את הקבוצה, שהידרדרה בינתיים לליגת המשנה. שנתיים אחר כך שבה לליגה הבכירה תחת הדרכתו של רוני אלן. אלן הוחלף מאוחר יותר בביל מקגארי שהוביל את הזאבים לגמר גביע אופ"א נגד קבוצת טוטנהאם הוטספר בשנת 1972 (הפסד 2-3) וכן לזכייה בגביע הליגה האנגלית בשנת 1974. הקבוצה ירדה שוב לליגת המשנה בעונה הבאה, אך בעונת 1976/1977 שבה לליגה הבכירה לאחר שסיימה ראשונה בליגת המשנה. במרץ 1980, תחת הדרכתו של ג'ון בארנוול, זכתה הקבוצה בפעם השנייה בתולדותיה בגביע הליגה, לאחר ניצחון על נוטינגהאם פורסט באצטדיון וומבלי.

ואולם המועדון לא הצליח לבסס עצמו על סדרת ההצלחות הזו, ובשנות השמונים הוא הלך והידרדר. שיאה של הקריסה הגיע בסוף שנת 1986, כאשר וולבס רשמה את הירידה הראשונה בתולדותיה לליגה הרביעית, כשהיא על סף פשיטת רגל. לקראת סוף העשור נרכש המועדון על ידי סר ג'ק הייווארד בסכום המוערך ב-20 מיליון ליש"ט, שהציל אותו מקריסה מוחלטת. גרהם טרנר מונה למאמן באוקטובר 1986, וכבר בעונת 1989/1990 שבה לליגת המשנה האנגלית בעקבות שתי עליות רצופות. החלוץ סטיב בול, אשר נרכש מהיריבה המרה ווסט ברומיץ' אלביון בסכום של 64,000 ליש"ט בלבד, היה הכוח המניע מאחורי ההתאוששות הזו. בול כבש יותר מ-50 שערים בשתי עונות העלייה וזומן לנבחרת אנגליה עוד כאשר המועדון שהה בליגה השלישית. הוא הוסיף לשחק עבור המועדון עד לפרישתו בעונת 1998/1999.

וולבס כמעט שחוללה היסטוריה בעונת 1989/1990 כשהעפילה למשחקי ההצלבה של ליגת המשנה, שבסיומם עולה קבוצה אחת לליגה הבכירה. עם זאת, היא לא הצליחה להשיג עלייה שלישית ברציפות. שלוש פעמים נוספות (1994/1995, 1996/1997, 2001/2002) הגיעה וולבס לשלב הפלייאוף של ליגת המשנה, אך בכל פעם הודחה בשלב חצי הגמר. המזל הרע הסתיים בסיומה של עונת 2002/2003: תחת הדרכתו של המאמן דייב ג'ונס וולבס ניצחה את שפילד יונייטד בגמר הפלייאוף בתוצאה 3-0, ושבה לליגה האנגלית הבכירה אחרי היעדרות בת 19 שנים. הייתה זו, כמובן, הפעם הראשונה בה השתתפה וולבס בליגת הפרמייר ליג החדשה שנוסדה בשנת 1992.

בעונת 2003/2004 וולבס ניצחה רק 8 מ-38 משחקיה (אף לא אחד מהם בחוץ), כולל ניצחון מפתיע 1-0 על מנצ'סטר יונייטד. הקבוצה צברה 33 נקודות בלבד וסיימה במקום העשרים והאחרון, שפירושו שיבה לליגת המשנה. עונת 2004/05 נפתחה בצורה רעה, ובעיצומה פוטר מאמן הקבוצה מזה ארבע שנים, דייב ג'ונס. גלן הודל, מאמן נבחרת אנגליה לשעבר, הובא במקומו, והוא הוביל את הקבוצה לסיום העונה במקום התשיעי.

ביולי 2006 החליף מיק מקארת'י, מאמן נבחרת אירלנד וסנדרלנד בעברו, את גלן הודל בתפקיד המאמן והצליח להצעיד את הקבוצה למאבקי הפלייאוף בסיום עונת 2006/2007, בהם כשלה.

באוגוסט 2007 רכש איש העסקים סטיב מורגן את הקבוצה מבעליה הקודמים, ג'ק הייוורד, תמורת סכום סמלי של 10 ליש"ט, תוך התחייבות להשקיע 30 מיליון ליש"ט במועדון. בעונת 2007/2008 החמיץ המועדון את העלייה למשחקי הפלייאוף בשל הפרש שערים נחות. המועדון נקט באסטרטגיה של רכישת שחקנים צעירים מליגות נמוכות ובעונת 2008/2009 זכה באליפות הפוטבול ליג והבטיח את העפלתו לליגה העליונה - הפרמייר ליג.

הקבוצה שיחקה 3 עונות בפרמייר ליג ובסיום עונתה השלישית נשרה הקבוצה שוב חזרה אל ליגת המשנה. בסוף עונת 2012/2013 נשרה הקבוצה מהליגה השנייה לליגה השלישית באנגליה. עונה אחת בלבד לאחר מכן שבה הקבוצה לליגה השנייה.

באמצע 2016 נרכשה הקבוצה על ידי קבוצת ההשקעות הסינית, פוסון תמורת 21 מיליון ליש"ט,[1] והשקיעה בחודשים שלאחר מכן 17 מיליון ליש"ט ברכש שחקנים, רבים מהם מפורטוגל וברזיל שהובאו על ידי יועץ הקבוצה, סוכן השחקנים המפורסם, ז'ורז'ה מנדש.[2] יושב הראש החדש של הקבוצה הצהיר אז כי יש לבעלים תוכנית ארוכת טווח עבור הקבוצה, כאשר העפלה והתבססות בפרמייר ליג הם רק חלקה הראשון של התוכנית. בתחילת עונת 2017 מונה הפורטוגלי נונו אספריטו סנטו כמאמן הקבוצה.[3] ב-14 באפריל 2018 הבטיחה הקבוצה את עלייתה לפרמייר ליג, שלושה מחזורים לפני סיום העונה.

את עונת 2018/2019 בפרמייר ליג סיימה במקום השביעי

יריבויותעריכה

הקבוצה שעמה יש לאוהדי הוולבס את היריבות הגדולה ביותר היא וסט ברומיץ' אלביון. אצטדיוני שתי הקבוצות מרוחקים זה מזה כ-18 ק"מ. המפגש בין הקבוצות נקרא דרבי המחוז השחור (אנ'). הוא נערך במסגרות ליגה וגביע (נכון לסוף 2018) 154 פעמים, כשהמפגש הראשון היה ב-1886. בסקר שנערך ב-2008 על ידי Football Pools (הטוטו האנגלי), בין 6,000 אוהדי כדורגל אנגלים, נמצא כי יריבות זו היא החזקה ביותר מבין היריבויות בין מועדונים בכדורגל האנגלי.[4] בנוסף, יש לקבוצה יריבות עם הקבוצות השכנות מבירמינגהאם: אסטון וילה ובירמינגהאם סיטי.

סגל שחקניםעריכה

נכון ל-10 באוגוסט 2019

מס' עמדה שם
2 אירלנד  הגנה מאט דוהרטי
4 ספרד  הגנה חסוס ואייחו (מושאל מריאל מדריד)
5 אנגליה  הגנה ריאן בנט
6 פורטוגל  קישור ברונו ז'ורדאו
7 פורטוגל  קישור פדרו נטו
8 פורטוגל  קישור רובן נבש
9 מקסיקו  התקפה ראול חימנס
10 איטליה  התקפה פטריק קוטרונה
11 פורטוגל  שוער רוי פטריסיו
15 צרפת  הגנה וילי בולי
16 אנגליה  הגנה קונור קודי (קפטן)
17 אנגליה  קישור מורגן גיבס-וייט
מס' עמדה שם
18 פורטוגל  התקפה דיוגו ז'וטה
19 ספרד  התקפה ג'וני קסטרו
21 אנגליה  שוער ג'ון רודי
23 אנגליה  הגנה דיון סנדרסון
26 אנגליה  קישור טיילור פרי
27 מרוקו  קשר רומן סאיס
28 פורטוגל  קישור ז'ואאו מאוטיניו
29 פורטוגל  הגנה רובן וינגר
32 בלגיה  קישור לאנדר דנדונקר
37 ספרד  התקפה אדאמה טראורה
49 אנגליה  הגנה מקס קילמן

סמלים ומדיםעריכה

הסמל הראשון במדי הקבוצה נקרא "פסגת העיר של וולבס", והוא היה בשימוש בעיקר באירועים בולטים כגון משחקי גמר גביע. ב-1960 שינתה הקבוצה את סמלה לסמל המורכב מזאב מזנק, ולאחר מכן לשלושה זאבים מזנקים. ב-1979 הוחלף סמל הקבוצה בראש של זאב, והוא משמש אותה מאז.

תאריםעריכה

שחקנים ידועיםעריכה

בין שחקניה המפורסמים של הקבוצה לאורך ההיסטוריה נכללים בילי רייט, הכדורגלן הראשון בהיסטוריה שצבר יותר מ-100 הופעות בינלאומיות, סטן קאליס, דרק דוגאן, ג'ון ריצ'רדס, פרנק מונרו, מל איבס, ביל סלייטר, רון פלאורס, קני היברט, ברט ויליאמס, רובי קין, אלכס ריי, פול אינס וסאול קי יון. שיאן ההופעות של הקבוצה בכל הזמנים הוא דרק פארקין (501 הופעות) ומלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים הוא סטיב בול, עם 306 כיבושים במדי הקבוצה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה


הליגה האירופית - עונת 2019/2020
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח' בית ט' בית י' בית יא' בית יב'
ספרד  סביליה אוקראינה  דינמו קייב שווייץ  פ.צ. בזל פורטוגל  ספורטינג ליסבון איטליה  לאציו אנגליה  ארסנל פורטוגל  פורטו רוסיה  צסק"א מוסקבה גרמניה  וולפסבורג איטליה  רומא טורקיה  בשיקטש אנגליה  מנצ'סטר יונייטד
קפריסין  אפואל ניקוסיה דנמרק  פ.צ. קופנהגן רוסיה  קרסנודאר פורטוגל  פ.ס.וו. איינדהובן סקוטלנד  סלטיק גרמניה  איינטרכט פרנקפורט שווייץ  יאנג בויז ברן בולגריה  לודוגורץ ראזגרד בלגיה  גנט גרמניה  בורוסיה מנשנגלדבך פורטוגל  בראגה קזחסטן  אסטנה
אזרבייג'ן  קרבאך שוודיה  מאלמה ספרד  חטאפה נורווגיה  רוזנבורג צרפת  סטאד רן בלגיה  סטנדרד לייז' הולנד  פיינורד ספרד  אספניול צרפת  סנט אטיין טורקיה  איסטנבול בשאקשהיר אנגליה  וולברהמפטון וונדררס סרביה  פרטיזן בלגרד
לוקסמבורג  F91 דודלאנג' שווייץ  לוגאנו טורקיה  טרבזונספור אוסטריה  לינץ רומניה  קלוז' פורטוגל  ויטוריה דה גימארייש סקוטלנד  גלאזגו ריינג'רס הונגריה  פרנצווארוש אוקראינה  אולקסנדריה אוסטריה  וולפסברג סלובקיה  סלובן ברטיסלאבה הולנד  אלקמאר